התוכנית השאפתנית של טורקיה להפחית את התלות בגז מאיראן

בתום 27 שנות משא ומתן, טורקיה חתמה על הסכם יבוא גז טבעי מטורקמניסטן, שייכנס לתוקף כבר בחודש הבא, בצעד שעשוי להפחית את התלות של אנקרה בגז האיראני.

● אחרי הגז הישראלי, אזרבייג'ן לוטשת עיניים גם לשוק האנרגיה הפקיסטני 
● הכלכלה גברה על הדת: סעודיה פותחת את הערים הקדושות למשקיעים זרים

ההסכם נחתם בין חברת הובלת האנרגיה הלאומית של טורקיה, "בוטאש", ובין חברת הגז הטבעי הלאומית של טורקמניסטן, "טורקמנגז". הוא כולל הובלת גז בהחלפה דרך צנרת הגז של איראן, וכניסתו לטורקיה במסוף גורבולק שבמערב איראן.

לפי ההסכם, עד תום השנה יזרמו לטורקיה כבר 1.3 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) מטורקמניסטן, והיעד של שתי המדינות הוא להגיע לקצב שנתי של 2 BCM. זו תוספת מיידית בלתי מבוטלת, משום שבשנת 2023 סך יבוא הגז של טורקיה עמד על כ-54.7 BCM. היבוא התבצע מ-21 מדינות, והמקורות העיקריים הם רוסיה (כ-42.3%), אזרבייג'ן (כ-20.3%), איראן (כ-10.7%), אלג'יריה (כ-11.9%) וארה"ב (כ-8%). העסקה עם טורקמניסטן, אף שהיא כוללת הובלת גז דרך הצנרת האיראנית, משקפת את השאיפה של אנקרה להתנתק ככל הניתן מהתלות בטהרן.

משבר האנרגיה האיראני גורם שיבושים באספקה

יבוא גז ממדינות שכנות מאופיין בחוזים ארוכי-טווח, שמאפשרים במרבית המקרים מחירים נמוכים יותר לכל יחידת חום. כיום, יבוא הגז הטורקי מאיראן מתבסס על חוזה משנת 2021, שיפוג ב-2026. הסיבות העיקריות שבגינן מעוניינים באנקרה להתנתק ככל הניתן מהגז האיראני, הן שהמחיר שאיראן דורשת לכל יחידת חום גבוה יותר לעומת שני המקורות האחרים לגז בצנרת, רוסיה ואזרבייג'ן, וכן משבר האנרגיה המקומי באיראן, שהביא לא פעם לשיבושים באספקות.

בסוכנות הידיעות האיראנית "טסנים" דווח, כי טורקמנגז תוכל להשתמש בעד 4 BCM פנויים מתוך ההספק שכבר מובטח לבוטאש בצנרת הגז האיראנית. ברפובליקה האסלאמית, שם צמאים לכל מקור הכנסות, נימקו את היותם כלי בהסכם הטורקי-טורקמני בכך שההסכם "יבטיח הספקה נרחבת של גז טבעי" ברשת המקומית.

ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב ובמכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, מסביר כי החוזה עם טורקמניסטן לא נועד לניתוק טורקיה מהגז האיראני, אלא להפחתת התלות. "זהו קלף שנועד להתמקחות על החוזה ארוך-הטווח הבא, תמרון ששייך לבזאר הטורקי, ובו מראים לצד האיראני שאינו הספק היחידי, אולם באנקרה לא מעוניינים להתעמת עם טהרן. הם תמיד יותירו מקום ליצירת תלות".

עודפי הגז יועברו למדינות אירופה

חלק מהגז הטבעי הטורקמני שיגיע לטורקיה, שהמשק המקומי שלה לא זקוק לכל ההספק, יופנה למדינות אירופה, במסגרת מדיניות האב הובלת הגז של הנשיא רג'פ טאייפ ארדואן."ההסכם חשוב מאוד בכל הנוגע לסוגיות גיוון המקורות, הפחתת עלויות והבטחת אספקת גז תחרותית", אמר שר האנרגיה הטורקי, אלפרסלאן בייראקטר.

לדבריו, סלובקיה עשויה להיות אחת המדינות האירופיות שיצרכו את עודפי הגז דרך טורקיה, ששואפת לפתח את תוכנית הצינור הטרנס-כספי, עם הספק שנתי מוערך של 15 BCM. אותו מיזם יאפשר קשר ישיר של אספקת הגז מטורקמניסטן, דרך אזרבייג'ן וגיאורגיה, לטורקיה - ללא שום צורך באיראן. "אם נקים את הצינור שיחצה את הים הכספי, תהיה לנו ההזדמנות לספק הרבה יותר גז, לטורקיה ולאירופה", הסביר השר הטורקי.

קצב הפקה מסחרר שעשוי לגדול עוד יותר

כשבייראקטר מדבר על "הרבה יותר גז" לאירופה בהקשר של טורקמניסטן, הוא מגובה בנתונים של שלושה עשורים. המדינה המבודדת במרכז אסיה מדורגת במקום השישי בטבלת עתודות הגז הטבעי בעולם, אחרי ערב הסעודית ולפני איחוד האמירויות. קצב הפקת הגז הטבעי הטורקמני הוא מסחרר, 94 BCM בשנה, מתוכם כ-72 BCM מיוצאים, למדינות כמו סין (77%), רוסיה (16%) ואוזבקיסטן (7%). קצבי ההפקה והיצוא של טורקמניסטן גדולים, למשל, פי ארבעה וחמישה, בהתאמה, מאלו של ישראל. החוזה הטורקמני עם טורקיה מתווסף לאחד נוסף שחתמה אשגבט אשתקד עם עיראק, לאספקת 10 BCM בשנה.

אוע'ז'אן אקיינר, נשיא המרכז הטורקי לאסטרטגיית אנרגיה ומחקרי מדיניות (TESPAM), אמר לעיתון "סבאח", כי "עם ההשקעה הנכונה ומסדרונות יצוא, טורקמניסטן מסוגלת להגדיל את קצב היצוא שלה אף יותר עד 2050". בנוגע לטורקיה, ציין, כי ההסכם שלה עם הממשל באשגבט מחזק את מעמדה כהאב הובלת גז טבעי. השאיפה למצב את עצמה כמעין צומת גז בדרך לאירופה הייתה גם המניע המרכזי עבור אנקרה לסבב הנורמליזציה הקודם עם ישראל, בטרם הגיעו היחסים הבילטרליים לשפל חדש בעקבות מלחמת חרבות ברזל.

"טורקיה מעוניינת, במסגרת שאיפתה להפוך להאב אנרגיה מרכזי, להוות גשר בין טורקמניסטן ובין מדינות אירופה", מסכם ד"ר כהן ינרוג'ק. "המטרה הסופית היא להפוך את טורקיה לשחקנית מפתח. במקום שהצינורות יעברו ממקום אחר, טורקיה רוצה שכל מסלולי האנרגיה החשובים ביותר יעברו בשטחה. בדרך זו הם גורפים כסף, וגם משיגים מנוף מדיני מול שחקניות שונות. בין שמדובר בספקיות אנרגיה כמו טורקמניסטן ובין שמדובר בצרכניות אנרגיה כמו מדינות אירופה".