האבהות החדשה מקבלת במה בספרות אך עדיין לא ניכרת בשוק התעסוקה

"אף אחד לא מכין אותך לרגע שבו תהפוך להורה. אין שום הליך מסודר או רישיון נדרש. יש קורסים, ספרים, מכונים מכובדים ואינסוף שרלטנים ובלבלני מוח, אבל עם כל הכבוד לכולם, זה הלם שקשה להתכונן אליו. פטיש 50 קילו שנופל על הראש. הליך שהופך אותנו באבחה אחת למשהו אחר לחלוטין - והוא בלתי הפיך. החופש נגמר: אחריות חדשה ומבהילה נוחתת על הכתפיים. מרגע הלידה ועד המוות הנפש שלך נכרכת בנפש נוספת, אולי בכמה נפשות - ואת הקשר הגורדי הזה לא ניתן לפרום. אם נרצה או לא, את הוראות ההפעלה הראשוניות להורות, האוריינטציה הבסיסית, אנחנו מביאים מהבית שלנו. מהחוויה שעברנו כילדים", כותב בספר הביכורים שלו חיים אתגר, המוכר מתוכניות כמו "המתחזים", "חשיפה" ו"יצאת צדיק".

● הסופרת שכתבה על "נשים של" טוותה גיבורה שלא קל לאהוב, אבל קל להיות מרותק אליה
● "הברמן של הריץ" יוצר קוקטייל מרתק מהיסטוריה, סיפור טוב ודמויות ממגנטות
● בין "סופות מושלמות" ל"ברבורים שחורים": כיצד לנווט בתוך אי-ודאות

אתגר (50) משתף בספרו החדש בכתיבה כנה על הקשיים בלהיות אב מבוגר (אחרי שהפך לאב בגיל 44), על הפערים מול הדור הצעיר, על שאלות שילדים שואלים בלי אזהרה וגם על רגעים קטנים שממלאים את הלב. הספר נע בין אנקדוטות מצחיקות לבין מחשבות עמוקות על הזמן החולף והשאיפה להיות הורה משמעותי.

אתגר גם מדבר על המאמץ לא להיות כמו דור ההורים הקודם. "ראינו את ההורים שלנו והפנמנו. זה הוטבע בנו, לטוב ולרע. משם מתקדמים באלתור, מנסים לשפר, לא לחזור על אותן טעויות שעשו איתנו. לפחות משתדלים. כיום הורות היא עניין שונה לחלוטין ממה שאנחנו, בני דורי ואנוכי, עברנו כילדים. לדוגמה, לחטוף פליק מדי פעם, ולפעמים גם יותר מפליק אחד, היה בעבר עניין לגיטימי. ככה חינכו, 'חוסך שבטו שונא בנו' וכו'. בעידן הנוכחי אלימות פיזית ומילולית מצד הורה היא מחוץ לתחום. אסורה על פי כל פרמטר. מלמדים אותנו, ההורים, להכיל, להיות רכים ולהציב את הילד במרכז. הוא השמש והאורים והכוכבים. התכשיט לפני הכל". איוריו של יובל רוביצ'ק מוסיפים מגע שובב ומחויך, והספר כולו מרגיש כמו שיחה פתוחה עם חבר טוב שמספר על ההורות שלו בלי פילטרים.

 כריכת הספר

לחוות תסכולים קטנים

שם הספר של אתגר "המדריך השלם, לאבא (כמעט) מושלם" (הוצאת טפר, 2025), מהדהד את המושג "אם טובה דיה", שטבע הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, המתאר גישה חלופית לאידיאל ההורות המושלמת. האם הטובה דיה אינה מושלמת, אלא מספקת לתינוקה סביבה יציבה, רגישה ומגיבה, שמאפשרת לו להתפתח באופן טבעי ואותנטי. בתחילת החיים, היא מתאימה את עצמה לצרכיו של התינוק, אך עם הזמן מאפשרת לו לחוות תסכולים קטנים, המסייעים לו להתמודד עם המציאות ולבנות תחושת עצמי בריאה. לפי ויניקוט, אם שמגיבה בצורה לקויה - בין אם בהתעלמות ובין אם בהתערבות יתר - עלולה להביא להתפתחות "עצמי כוזב", שבו הילד מתאמץ להתאים את עצמו לציפיות חיצוניות במקום להיות נאמן למה שהוא באמת.

ויניקוט מדגיש שאין צורך בהורות מושלמת. די בהורה שמספק סביבה מאפשרת, מחזיקה ומגיבה, שמכירה במגבלות ובטעויות כחלק בלתי נפרד מהתפתחות הילד.

אתגר מדגיש בספרו את רגשות האשם הבלתי פוסקים ואת הניסיונות הכושלים, אך מציג גם רגעי אור ולמידה תוך כדי תנועה. הספר הזה מצטרף לשורה של מחקרים וספרים העוסקים באבהות מנקודת מבט חדשה: לא עוד דמות אב מרוחקת וסמכותית, אלא אב מעורב, רגיש ומטפח.

 חיים אתגר / צילום: פרטי

הספרים והמחקרים שעוסקים באבהות החדשה מתמקדים בציפיות הסותרות של החברה המודרנית מאבות: מצד אחד, הם זוכים להערכה מוגזמת על פעולות בסיסיות; מצד שני, ישנה דרישה לאבהות רגישה ועדכנית. מחקרים מהעשורים האחרונים מראים שמתרחשים שינויים ביולוגיים אצל אבות, דוגמת עלייה ברמות פרולקטין ואוקסיטוצין, מעידים כי המעורבות הרגשית אינה רק תוצאה של לחץ חברתי, אלא תהליך עמוק גם ברמה הפיזיולוגית.

השינוי בתפיסת האבהות החל משמעותית משנות השבעים והשמונים, במקביל לגל השני של הפמיניזם ולכניסת נשים לשוק העבודה. עד אז, האב נתפס בעיקר כמספק הפרנסה הראשי והדמות הסמכותית בבית. עם התפתחות השיח על שוויון מגדרי, גברים החלו להידרש להיות שותפים פעילים בגידול הילדים.

שוק התעסוקה אדיש

דפנה הקר, פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים ובתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב, אומרת שהמושג "אבהות חדשה" נולד בתחילת שנות האלפיים, מכתיבה מרובה על אבות שעסוקים בשאלת האבהות. לפי פרופ' הקר, נוצרה תופעה חדשה: "אבות שלא רוצים להיות כמו האבות שלהם, והתפקיד האבהי תופס מקום יותר מרכזי בזהות שלהם. בהתחלה זה היה פרץ אופטימיות לגבי השינויים הדרמטיים שזה יוביל בחלוקת התפקידים במשפחה".

אולם, היא מסייגת, "שנים אחר כך מחקרים תוהים, 'האמנם?'. בחוויה הרגשית יש באמת שינוי והרבה מאוד גברים רואים באבהות מרכיב מרכזי בזהות ובתפיסה העצמית. לא מעטים אף תופסים עצמם כאבות מעורבים". אך בשטח, לפי מחקרים, "חלוקת התפקידים במשפחה בישראל ובמדינות אחרות מלמדים שהשינוי הפרקטי הפרגמטי הוא יותר קטן מההבטחה שגלומה ב'אב החדש'".

"האבות החדשים שונים באינטראקציה עם הילדים, נתח גדול יותר של שעות הפנאי מופנה לילדים. אבל לגדל ילדים זה לא רק לשחק איתם, זה לסדר את הבית, לנקות אותם, להיות בקשר עם המורה והגננת - ובכל המטלות הללו המחקרים הקיימים מלמדים שחלוקת התפקידים במשפחה עיקשת. בישראל יש כמעט תמונת ראי: נשים בממוצע עובדות 10 שעות פחות כל שבוע ומטפלות בילדים 10 שעות יותר מהגברים. את כל המטלות שקשורות לבית, חוץ מהורדת הזבל, נשים עושות בצורה יותר אינטנסיבית, על חשבון משרות תובעניות בשוק התעסוקה. זה שמיתרגם בפערי השכר, שבישראל הם הכי גבוהים בקרב המדינות המפותחות מלבד דרום קוריאה".

מול ישראל ניצב המודל הסקנדינבי, שם הבינו שאפשר להקצות חופשת לידה לאבות - לא על חשבון חופשת הלידה של האם, אלא בנוסף. "זה הקפיץ במאות אחוזים את האבות שלוקחים חופשת לידה", אומרת הקר. "אב שלא לוקח חופשת לידה במדינות האלה נהיה חריג. זה לא לגיטימי שנולד לך תינוק ואתה לא נוכח בבית".

 פרופ' דפנה הקר / צילום: אלעד אקרמן

ועם כמה שעובדים בישראל, הפער ניכר גם בילדים. "ישראל מובילה בשעות עבודה שבועיות במדינות המפותחות. יש תרבות עבודה שבמרכזה כמה העובדים 'תופרים' שעות עבודה, ולא התפוקה. המדינה שלנו אשפית בעולם בעידוד ילודה, אבל ברגע שהתינוק או התינוקת נולדו היא מקמצת בלאפשר לנו לממש את ההורות באופן פעיל. ונשים עושות זאת, וזה בא על חשבון הקריירה".

מעבר למאדים ונוגה

ומאיפה יכול להגיע השינוי? משוק תעסוקה שמביא בחשבון את ההורות. "הפמיניסטיות צועקות את זה כבר 25 שנה. אם גברים באמת רוצים להיות אבות משמעותיים ולא לשכפל את דפוסי האבהות הקיימים, הם צריכים לדרוש חופשת לידה לאבות, לאכוף שעות עבודה של אבא עובד, לתרגם את אי הסיפוק מהמצב הקיים לשינוי. הם אלה שמנהלים ובעלי הכוח. עד שגברים לא יבינו שהורות היא חובה מוסרית ויהפכו את זה לדרישה פוליטית, תוך יצירת קבוצת לחץ, נתקענו".

ומה המודל הכי נדיב להורות שיוויונית שרואה פרופ' הקר? "יש אבות שלוקחים אחריות על הילדים פעמיים בשבוע אחר הצהריים. מצחיק לראות כמה זה דומה למודל של הורים גרושים. אם כל המשפחות בישראל היו מתארגנות לפי המודל של ההורים הגרושים, שבו ידוע שכל אחד מההורים חולק זמן עם הילדים, באמת היה שיוויון".

בספר "אינטליגנציה אבהית" מאת ד"ר עלי כ"ץ שיצא לאור בשנת 2009 בהוצאת מטר, מציע מבט חדש על תפקיד האב במשפחה המודרנית. הספר, שנשען על עשרות שנות ניסיון קליני ומחקר אקדמי, פורש מודל של אבהות אמפתית ומעורבת, ומציע כלים מעשיים לבניית קשר עמוק ובטוח עם הילדים.

בספר מחדד כ"ץ את השורה התחתונה: "אינטילגנציה אבהית היא היכולת של האב ללכת מעבר לגבולות של מאדים ונוגה, להבין שרק אם הוא ישתתף בטיפול, שכם אל שכם עם האמא, יוכלו הילדים לקבל את המינימום שהם זקוקים לו, כדי להפוך לאנשים אינטגרטיביים ושמחים".