טראמפ הולך על פופוליזם, וסין מתמקדת ביעדים כלכליים

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בארה"ב. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.com. בטוויטר @ChananSteinhart

משחק השחמט המודרני הומצא אומנם בהודו, אך גרסה סינית מוקדמת שלו המכונה זיאנג'י (Xianggi) הומצאה על ידי גנרל סיני כמאתיים שנה לפני הספירה. עד היום זהו משחק הלוח הפופולרי בסין. במאה החמישית לפני הספירה כתב הגנרל הסיני סון דזה את ספר האסטרטגיה הצבאית הראשון בהיסטוריה, "אומנות המלחמה" - שעד היום נחשב לאחת מהיצירות החשובות ובעלות ההשפעה בתחום. אסטרטגיה, אפוא, שזורה עמוק בתרבות החשיבה הסינית.

בניגוד לדונלד טראמפ שירש מאביו הון, ויש שיאמרו שעסק כל חייו בדרכים נכלוליות להגדלתו והשתמש בו בעיקר כדי להרשים, ובעיקר נשים, מנהיג סין שי ג'ינפינג ירש מאביו שיעור אחר לגמרי. שי נולד ב־1953 לאב שי זונגשון (Zhongxun), שהיה ממנהיגי הצבא והמהפכה הקומוניסטית בסין. עם ניצחון הקומוניסטים ויסוד סין המודרנית ב־1949 הפך זונגשון לבעל תפקידים בכירים במפלגה ובממשל הסיני. עד שבזמן "מהפכת התרבות" של היו"ר מאו, במחצית שנות השישים, הודח מכל תפקידיו, הוגלה ואף נכלא.

● חלק ראשון | המכה המפתיעה שהפכה את סין למעצמת חדשנות שמאיימת על המערב
● חלק שני | שום חברה או מדינה לא תוכל להחליף את טייוואן בתחום הייצור הזה

בנו, ג'ינפינג, סיים את לימודיו בהנדסת כימיקלים ב־1979, והחל את הקריירה הפוליטית שלו במחוז החוף של סין. בשנת 1992 הפך למושל מוצלח של העיר פוג'יאן שבדרום מזרח סין, בה התגוררו מעל 20 מיליון איש. משם המשיך להתקדם. באוקטובר 2007 הפך לחבר בוועדה המתמדת של הפוליטביורו, ובמרץ 2008 התמנה לסגן נשיא סין. בנובמבר 2012 מונה למזכיר הכללי של המפלגה, וב־14 במרץ 2013 התמנה לנשיא סין. באוקטובר 2022 התמנה לכהונה נוספת, והכריז כי ימשיך לכהונה שלישית ברציפות שצפויה להסתיים ב־2028.

"החלום הסיני": איך נולד פרויקט הסחר השאפתני

לג'ינפינג השקפת עולם מסודרת ביחס לסין ולתפקידה בעולם. אלו סוכמו בסוף 2024, הפכו לחלק מחוקת המפלגה הקומוניסטית, וידועים בשם "14 העקרונות". עקרונות אלו כוללים בין השאר "אימוץ רעיונות מדעיים חדשים לשם חדשנות ופיתוח סביבתי ירוק". או "החלומות של העם הסיני מחוברים לחלומות של עמים אחרים… החלום הסיני בלתי נפרד מסביבה בינלאומית יציבה ורודפת שלום… עלינו להיות תמיד בנאים של שלום עולמי, תורמים לפיתוח הבינלאומי ומגני הסדר הבינלאומי". וכן: "המים והסביבה הם נכסים שערכם לא יסולא בפז, עלינו לקיים מדיניות חיסכון באנרגיה ולהגן על האקולוגיה כמו שמגנים על החיים. לנהל נכון את משאבי הסביבה ולתרום לאקולוגיה העולמית". השקפת עולם צופה פני העתיד, ולא רק סיסמאות על חזרה לגדולה ולימי המאה ה־19 הנוסטלגיים, בהם תקציב הממשלה עמד על כ־1.5% מהתמ"ג, ובכמעט כל הבתים באמריקה לא היו שירותים ומים זורמים.

בספטמבר 2013 הכריז ג'ינפינג על פרויקט שאפתני ביותר. לאורך דרכי הסחר העתיקות שחיברו בין סין לאירופה ואפריקה, עליהן נסעו לפני מאות רבות של שנים מגלים כמו מרקו פולו ואבן בטוטה, ושטו המשלחות הימיות האדירות של שושלת המינג והאדמירל זנג, יקום פרויקט מודרני של יצירת דרכי סחר ותקשורת שיחברו ביעילות את סין, מרכז אסיה, דרום מזרח אסיה, אפריקה ומרכז אירופה. הפרויקט נקרא "מיזם החגורה והכביש" (The Belt and Road Initiative) או בקיצור "ברי".

לאחר ההכרזה הפרויקט אכן יצא לדרך. והוא בנוי מכמה מסדרונות יבשתיים המחברים בכביש, מסילת ברזל, צינורות אנרגיה ותשתית דיגיטלית, מרכזים עירוניים גדולים בסין, לכאלו במרכז אסיה, המזרח התיכון ואירופה. הציר המרכזי עובר משנחאי למוסקבה, ומשם לברלין עד שמסתיים בבלגיה.

בנוסף לדרך היבשתית, כולל הפרויקט "דרך משי ימית" הכוללת נמלי מים עמוקים, מוקדים לוגיסטיים ודרכים מקשרות. הדרך הימית מתחילה בנמלים הסיניים כמו שנחאי וגואנזו ומשם דרומה לווייטנאם, מלזיה וסינגפור. או אז פונה הנתיב מזרחה לסרי לנקה, ומשם לאפריקה, קניה, ג'יבוטי. אח"כ עולה הנתיב צפונה דרך תעלת סואץ לחיפה, איסטנבול ואתונה - עד שיסתיים בטריאסטה שבצפון אטליה. שם יחובר במסילות ברזל למרכז ומזרח אירופה ועד לים הצפוני.

מטרת הפרויקט כפי שהצהיר היו"ר: "לייצר שוק אחיד גדול ומשולב, ולהגביר את שיתוף הפעולה בין האומות המשתתפות… הפרויקט יטפל בפערי תשתיות ובכך יעודד פיתוח כלכלי באזורי אסיה־פסיפיק, מרכז ומזרח אסיה, ואפריקה". מאז הוכרז הפרויקט השקיעה סין מעל שלושת רבעי טריליון דולר, רובם כאשראי למדינות השונות, לבניית מיזמי תשתית גדולים בנקודות השונות לאורך הפרויקט. כך הפך "מיזם החגורה והכביש" לאחד מפרויקטי התשתיות הגדול בהיסטוריה. מעין תוכנית מרשל (הפרויקט האמריקאי לשיקום מערב אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה) של המאה ה־21.

נכון לתחילת 2024 יותר מ־140 מדינות הן חלק מהפרויקט, בהן מתגוררים כ־75% מאוכלוסיית העולם, ומיוצר בהן כמחצית התמ"ג העולמי. במסגרת מיזם הענק בנו חברות סיניות יותר מ־1,150 פרויקטים שונים ב־150 מדינות.

ל"מיזם החגורה והכביש" מועד סיום מתוכנן ב־2049, השנה שבה גם ימלאו מאה שנים לייסודה של סין בגרסתה המודרנית. מחקר של הבנק העולמי העריך כי הפרויקט יגדיל את התמ"ג של מדינות מזרח אסיה בכ־2.6% עד 3.9% ניתוח של חברת ייעוץ לונדונית העריך כי יגדיל את התמ"ג העולמי ב־7 טריליון דולר לשנה החל מ־2040.

 חלק מדרך המשי העתיקה, בעיר דונהואנג / צילום: Shutterstock

ובינתיים בארה"ב: קריעה ברוטלית של בריתות

"פרויקט החגורה והכביש" נועד לפתוח שווקים חדשים למכונת הייצור האדירה שנבנתה בסין בעשורים האחרונים, ולחזק את קשרי סין עם המדינות השותפות בפרויקט. אך בשעה שסין משקיעה מאות מיליארדי דולרים בפרויקט בינלאומי אסטרטגי ארוך טווח הפותח לה שווקים ומחבר אליה מדינות ועמים - אמריקה של טראמפ־מאסק עסוקה במדיניות תזזיתית של קריעה ברוטלית של בריתות יסודיות וארוכות שנים.

כך לפני חודש הודיע ראש ממשלת קנדה רחבת השטח והמשאבים, בהודעה דרמטית כי: "היחסים שהיו לנו בעבר עם ארה"ב, המבוססים על אינטגרציה עמוקה של הכלכלות, ושיתוף פעולה ביטחוני וצבאי הסתיימו… נצטרך באופן דרמטי לצמצם את התלות שלנו בארה"ב, נצטרך להזיז את יחסי הסחר שלנו למקומות אחרים, ונצטרך לעשות דברים שקודם נחשבו בלתי אפשריים".

גם באסיה נשמעו קולות של שיתוף פעולה בלתי יאמן בציר הסיני־יפני־קוריאני, לרבות התארגנות לתגובה משותפת כנגד המכסים האמריקאים. אך הרסנית מכול תהא דווקא המדיניות האמריקאית כלפי אירופה־נאט"ו, בכלל ובהקשר של אוקראינה בפרט. ברית שהייתה אבן הראשה של הסדר העולמי המערבי ב־75 השנים האחרונות, ואף קודם בימי טרום נאט"ו בזמן מלחמת העולם השנייה והראשונה. בינתיים אירופה כבר הגיבה בצעדים מעשיים: כך אישר הבונדסטאג הגרמני בחודש שעבר להגדיל את החוב בסכום ללא תקדים של טריליון אירו, שיופנו לתשתיות והוצאות ביטחוניות פנימיות.

הקוטב הצפוני יגלגל טריליונים, וסין רוצה נתח

הנטישה התזזיתית וההרסנית של ממשל טראמפ את בנות בריתה של אמריקה לעומת האסטרטגיה ארוכת הטווח הסינית באה לידי ביטוי מושלם בחלקו הצפוני ביותר של כדור הארץ. בצפון הרחוק ישנו קו מעגלי דמיוני, שמצפונה לו השמש לא שוקעת בשיא הקיץ הצפוני (21 ביוני) אלא משיקה לאופק ועולה בחזרה. קו מעגלי זה מכונה החוג הארקטי. במרכזו הקוטב הצפוני שאינו אלא כיפת קרח עבה על האוקיינוס הארקטי שמשתרע הרבה מחוץ לחוג הארקטי. אזור הקוטב הצפוני עצמו והשטח הימי שסביבו, שברובו קפוא בחורף וחלקו גם בקיץ, משתרע על פני כ־2.8 מיליון קמ"ר, ואינו רכוש של אף מדינה אלא שטח בינלאומי פתוח.

 טראמפ וג'ינפינג. אחד ירש הון, השני ירש אסטרטגיה / צילום: ap, Susan Walsh

רוב שטח החוג הארקטי, היבשה והים מצוי במרכזו, הם על פי החוק הבינלאומי תחת השליטה או הזכויות הטריטוריאליות של שמונה מדינות האזור: נורבגיה, שוודיה, פינלנד, רוסיה, ארצות הברית (אלסקה), קנדה, דנמרק (גרינלנד) ואיסלנד. רוסיה הינה בעלת קו החוף הגדול ביותר באזור (כ־53% משטחי החוף של האוקיינוס הארקטי), לקנדה כ־16.5%, לדנמרק/גרינלנד 12%, לנורבגיה 8.2%, לארה"ב כ־6%. שטחו של כל החוג הארקטי כולו כ־4% משטחי היבשה של כדור הארץ. לשם השוואה, אוסטרליה מהווה כ־1.5%.

עם שינויי האקלים וההתחממות בקטבים, הופך האזור כולו למקום בעל עניין וחשיבות מרובים, הן כנתיב שיט חדש והן כמקור למחצבים ואוצרות טבע רבים. על פי הערכות שונות, כולל סקר שנערך ב־2008 ע"י ממשלת ארה"ב, הערך הכלכלי העתידי של החוג הארקטי צפוי להיות עד 2050 בין 50 ל־60 טריליון דולר.

משאבים אלו כוללים על פי ההערכות כ־90 מיליארד חביות נפט, כ־1.7 טריליון רגל רבוע של גז, ועוד 44 מיליארד של חביות גז נוזלי. בנוסף מוערך כי בחוג הארקטי משאבים גדולים של מתכות יקרות כמו זהב, כסף, נחושת, עופרת, מיקה, אורניום ופלטינום. גם מינרלים ומשאבי אדמה נדירים מצויים באזור. אלו כוללים ליתיום, קובלט, גרפיט ואחרים. כולם מרכיבים קריטיים לטכנולוגיות העתיד, כולל התעשיות הביטחוניות.

בשנת 1996 התאגדו המדינות שלהן שטחים מצפון לחוג הארקטי והקימו, ב"הצהרת אוטאווה", את "המועצה הארקטית" - פורום בין־ממשלתי המקדם מחקר ושיתוף פעולה בין המדינות לקידום האזור והגנה סביבתית עליו.

המתרחש באזור לא נעלם מעיני סין, שלפני יותר מעשור כבר הכריזה על עצמה כמדינה "קרובה לחוג ארקטי", אף שמדובר במרחק של כ־1,500 ק"מ. בהמשך לפעילותה באזור היא גם צורפה בשנת 2013 כמשקיפה למועצה הארקטית. ב־2018 סין פרסמה נייר ובו עמדתה כי גם למדינות שאינן ארקטיות זכויות באזור, ובפועל פעלה ליישום עמדה זו בפעילות של מחקר מדעי, טיסה, דיג, הנחת כבלים תת־ימיים וחיפוש משאבי טבע. סין גם בנתה והשיקה שתי שוברות קרח גדולות היכולות לפלס דרך באזורים הקפואים לאוניות מסע רגילות.

על פי תצפיות מטאורולוגיות, האזור הארקטי מתחמם מהר יותר משאר העולם, ובהתאם שכבת הקרח הופכת קטנה ודקה יותר ויותר. עד 2030 מצופה כי האוקיינוס הארקטי יהיה לראשונה בהיסטוריה המודרנית מופשר וללא קרח בעונת הקיץ. עד 2050 הו א יהיה אחד הנתיבים היעילים ביותר לתעבורה בין אירופה ואסיה.

מאז פרוץ המלחמה באוקראינה נתנו הרוסים לסין דריסת רגל גדולה באזור, ובמרץ 2023 נחתם בין השתיים הסכם לשיתוף פעולה אקטיבי ביחס לפיתוח נתיבי שיט מרכזיים בחוג הארקטי. בהמשך ומאז מעל 80 שיירות של אוניות משא, מכליות ואוניות צבאיות שטו אל ומסין דרך מסדרון ימי ארקטי שפתחו השתיים. המטרה הסינית ברורה: נתיב שיט קבוע ופתוח דרך החוג הארקטי יקצר את המרחק בין שנחאי לבין הנמלים העיקריים בצפון אירופה בכ־4,500 קילומטר, חיסכון של כ־20% לעומת הנתיב דרך תעלת סואץ.

דו"ח מודיעין נורבגי מפברואר השנה מתאר: "סין מגבירה מאוד את נוכחותה והשפעתה באזור הארקטי באמצעות רוסיה, באמצעות מחקר, השקעה במיזמים מסחריים וגם באמצעות הגדלה מסיבית של שוברות הקרח שהיא בונה - כולל כאלו עם הנעה גרעינית שיאפשרו למפות, לחקור ולפעול לניצול משאבי באזור".

העניין של סין בחוג הארקטי אינו רק ביתרונות שבנתיבי השיט או בעתודות הנפט והגז. סין מבינה היטב את הפוטנציאל האסטרטגי הטמון באדמה לרבות שמתחת לים. על האסטרטגיה הסינית בת העשורים ביחס למתכות הנדירות בכלל וחומרים חשובים אחרים שבאדמה, שהפכו את אמריקה לתלויה בה באופן כמעט מוחלט כשמדובר במינרלים הקריטיים לכלכלתה, ואיך כל זה מתקשר למעבדי על ולשבבים שעלולים להפוך את אינטל ושכמותה לדינוזאורים ישנים - בכתבה הבאה בסדרה.