לחברות התעופה הזרות פשוט נשבר מאיתנו

הבעיה: על הפרק יש קצת יותר מ-60 דירות בסך הכול. טיפה בים. היוזמה מבורכת, אך לא קרובה לפתור את המשבר. עבור מרבית העוסקים בחינוך, כמעט בלתי אפשרי לחיות בעיר נוכח יוקר המחיה בכלל ומחירי השכירות בפרט. על רכישת דירה אין מה לדבר.

המחסור באנשי חינוך הוא לא אירוע תל אביבי, אלא בעיה של המדינה כולה. בת"א זה אולי בולט יותר בגלל המחירים הגבוהים, ושם לפחות העירייה מנסה לתת מענה כלשהו. עליית מחירי הדיור, לקנייה ולהשכרה, הפכה לאקסיומה לא ברורה. הריבית אפס? המחירים עולים. הריבית גבוהה? הם עדיין עולים. אפילו בזמן מלחמה ואפילו כשהביקושים קפואים. לאחרונה האשים יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, את הבנקים ואת בנק ישראל בתופעה. בנק ישראל מצידו השיב אש.

שיטת ההגרלות נכנסה לחיינו בעשור הקודם, עם תוכנית הדגל של שר האוצר משה כחלון, "מחיר למשתכן". במסגרתה, רבים קנו דירות בהנחות נאות גם אם לא התכוונו לגור בהן. נתנו להם, והם לקחו. לאלה שזכו לפני שבע שנים או יותר נפתחה לאחרונה האופציה למכור את הנכס ולעשות סיבוב משמעותי. אלא שהריבית הגבוהה ומבצעי הקבלנים על הדירות החדשות מצננים את הביקושים, והתחרות בין הזוכים שרוצים למכור את הדירה הופכת גם היא לאגרסיבית.

זו עוד דוגמה לכך שההגרלות שיבשו את הכללים הבסיסיים, עלו למדינה עשרות מיליארדי שקלים ולא פתרו את הבעיה שלשמה נוצרו. לא בתחום השכירות ובטח שלא ברכישת דירה. אז למה אחרי עשור, השיטה הזו עדיין איתנו?

בר לביא

הממשלה גם גיבשה באיחור רב הטבות לחברות שטסות לארה"ב כדי לצמצם את שליטת אל על בקווים וכדי להגביר את התחרות.

בינתיים המערכה בצפון נרגעה והחברות החלו לשוב לישראל - עד שנפל הטיל החות'י בנתב"ג בתחילת מאי. והנה, אפילו אחרי הטיל הזה, חברות זרות - ובהן בריטיש אירווייז - ממשיכות לבקש הטבות כלכליות דומות לאלה שניתנו לקווים לארה"ב. אבל אם בעבר פוליטיקאים נעמדו דום לדרישות הכלכליות - כאילו שההטבות הן מה שישכנע טייסים ודיילים לחזור לעבודה בארץ מוכת טילים - השבוע הכריז יו"ר ועדת הכלכלה בדיון בנושא כי "המדינה איננה כספומט של החברות הזרות". השיא היה כשעו"ד שירלי קציר, שמייצגת את חברות התעופה, הודתה שיש גם שיקולים פוליטיים בהחלטתן לא לחזור לישראל.

 בריטיש איירווייז / צילום: Shutterstock

האמת היא שאנשי המקצוע במשרד התחבורה התעקשו מההתחלה שהחברות הזרות לא פוסחות על ישראל בגלל הטבות או מיסים, אלא בגלל המלחמה. אבל הציבור הישראלי קנה בצמא את הנרטיב שלהן, אולי כי נוח יותר לסלוד ממירי רגב מאשר להוקיר את זכויותינו כנוסעים. ואולי כי אנחנו מסרבים להבין שלמלחמה בלתי נגמרת יש מחירים, וזה השולי שבהם.

אסף זגריזק

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כבר מבין שלא יהיה מנוס מפתיחת תקציב המדינה. בשבועות האחרונים הוא ניסה להימנע מכך, אבל מגבלת ההוצאה שנקבעה בתקציב 2025, שאושר בכנסת רק לפני חודשיים, לא תאפשר לתמוך בתוספות שמערכת הביטחון דורשת למערכה בעזה. האפשרות היחידה עם היתכנות פוליטית גבוהה היא פריצת המגבלה בהליך חקיקה מורכב. זה בטח לא יגביר את מידת האמון של סוכנויות הדירוג והמשקיעים בעולם.

חצי נחמה היא שבאוצר מעריכים שהגירעון השנתי לא יעלה, חרף העלאת ההוצאה התקציבית. הסיבה היא קצב ההכנסות הגבוה השנה, שעולה ביותר מ-20 מיליארד שקל על התחזיות שהועמדו בבסיס התקציב - סדר גודל דומה לחריגה הצפויה בהוצאות הביטחוניות.

לסמוטריץ' יש בטן מלאה על מערכת הביטחון. הוא בטוח ששם היו יכולים להתייעל ולהסתדר עם פחות הוצאות. אבל הוא גם מהתומכים המובילים של מלחמה ארוכה קדימה, ללא עסקה עם חמאס. חזון המלחמה שלו לא מתיישב עם התקציבים שהוא מעביר, שמתבססים על מבצעים צבאיים קצרי טווח. לכן פעם אחר פעם הוא נדרש לחזור לכנסת ולהוסיף עוד כספים לצה"ל.

אורן דורי