פיטורים והתנכלויות: כך נראית האנטישמיות השקטה בארה״ב

בחודש שעבר חוותה שגרירות ישראל בארה"ב טרגדיה כשעובדיה, ירון לישנסקי ושרה מילגרם, נרצחו בידי אזרח אמריקאי יליד שיקגו. במהלך חג השבועות מפגינים למען שחרור חטופים בקולורדו נפגעו מבקבוקי תבערה. המקרים הקטלניים האלה מצטרפים למצעדים הרבים נגד ישראל באוניברסיטאות קולומביה, הרווארד, סטנפורד וייל, שהביאו בתגובה לחקירה של משרד החינוך האמריקאי נגד 60 קמפוסים בתקופת ממשל טראמפ.

● הכומר שנלחם למען יהודים: "לא ברור איך אמריקאים הם כל כך טיפשים כשזה נוגע לישראל"
● המצרייה שמואשמת בריגול עבור המוסד: "חיילים ממצרים ומישראל זה מול זה בגבול, ניצוץ של סכסוך יוצת בכל רגע"
● ראש הממשלה לשעבר שבטוח: אלה שלוש הדיקטטורות שרוצות לרסק את המערב הליברלי

אלא שהאנטישמיות לא מתבטאת רק באלימות, הפגנות והקנטות פומביות. היא באה לידי ביטוי גם בפעולות שקטות יותר, שקופות, באמצעות אפליה, התעמרות ואפילו פיטורים, והיא נמצאת בכל מקום - בבתי החולים, במשרדי עורכי הדין, בחברות הממשלתיות, בהייטק ובאקדמיה.

כך למשל, מנהל ממוצא מצרי בענקית שבבים הדהד ציוצים התומכים ברצח חיילי צה"ל, ועובד ישראלי שהתלונן - פוטר. מנהל בחברה אחרת פיטר עובד יהודי שרצה להציג בפני הקולגות את העמדה הישראלית לגבי המתחולל בעזה. עובדת התלוננה שהממונה עליה כינה אותה "אנה פרנק" שוב ושוב ושאל בסרקזם אם יש לה זמן לכתוב יומן. ואלה רק מקרים בודדים מתוך גילויי אנטישמיות רבים של הדרה והשתקה.

דוח פנימי של אוניברסיטת הרווארד מאפריל האחרון חשף כי כמעט 60% מהסטודנטים היהודים דיווחו על אפליה או הדרה על רקע אנטישמי. במספר מקרים חברי סגל אפשרו לסטודנטים להחרים עבודה משותפת עם עמיתים ישראלים תוך הצגתם כ"מדכאים". בעקבות הממצאים המשרד לביטחון לאומי של ארה"ב שלל מהרווארד את ההסמכה לתוכנית הסטודנטים והמבקרים הבינלאומית, ואסר עליה לקבל סטודנטים זרים.

בכנס TECH IL של גלובס באפריל האחרון אמר שון מגווייר, שותף בקרן סקויה קפיטל, שגם השקיעה ב־Wiz: "מבחינת הרוב הגדול של האנשים בעמק הסיליקון, מתחת לגיל 40, המעמד של ישראל צנח. כמות האנטישמיות עלתה לרמות שלא ייאמנו. זו אנטישמיות שקטה. מישהו מסתכל על בקשת הקבלה לקולג'' ואם הוא חושב שהוא יהודי, אז הוא לא ממליץ עליו. זה קורה בסדר גודל לא ייאמן. לא ממש מדברים על זה. אבל אנחנו צריכים להבין שזה קורה".

 שון מגווייר / צילום: Sequoia Capital

מאז 7 באוקטובר יהדות ארה"ב - שבמשך המאה האחרונה הייתה חלק בלתי נפרד מהאליטה האמריקאית והתרגלה לחברה שאוהדת את ישראל - מצאה את עצמה בסביבה עוינת, שבה הקו בין הבעת סולידריות עם הפלסטינים לבין התעמרות אנטישמית דק ביותר. רוב המקרים אינם מדווחים, ורק מעטים בוחרים להילחם בהם בבתי המשפט או לדווח לרשויות.

תלונות נגד מרצים

מי שכן מסכימים לדבר בגלוי הם לרוב בוגרים יותר, מבוססים כלכלית, בשיא הקריירה, שגדלו באמריקה אחרת ואינם מקבלים את המציאות כפי שהיא. כזה הוא דגלאס הויר־גלעד (53), משפטן מבוסטון שהיה במשך 13 שנה שותף בפירמה המקומית הוותיקה מינץ־לוין עד שפרש ממנה מוקדם יותר השנה. במקביל לימד כמרצה מן החוץ באוניברסיטת בוסטון היוקרתית על נושאי הגירה, אתיקה וגם משפט עברי. "מעולם לא חוויתי אנטישמיות בארה"ב, עד ל־7 באוקטובר", הוא מספר לגלובס. "ממרצה אהוד במיוחד הפכתי לציוני לבן, קולוניאליסט צעקני".

עימות פומבי ברשתות החברתיות בינו לבין אחת הדוברות הבולטות נגד ישראל באקדמיה, פרופ' סהר עזיז, הסתיים בעזיבתו את שורות האקדמיה. עזיז, מומחית למשפט חברתי ומשפט במזרח התיכון מאוניברסיטת ראטגרס הידועה בקריאות ל"שחרור פלסטין" ברשתות, התבטאה נגד ישראל, והוא בחר להתעמת איתה - בין השאר כי באופן רשמי אוניברסיטת בוסטון מכירה בה כחברת מכון מחקר נגד גזענות.

"אבל אז, בתגובה, היא התלוננה שהטרדתי אותה מינית. היא ניסתה להפחיד אותי כדי שאשתוק ואפסיק את המחאה שלי נגד הפעילות האלימה שלה ברשת", אמר הויר־גלעד.

"המחאה שלי שקופה, חוקית ומכבדת. יש לי זכות למחות נגד חוקרים אנטישמיים שמנצלים את עמדות ההשפעה שלהם באקדמיה להפצת דעות קדומות על יהודים או הכחשת הזוועות של חמאס ב־7 באוקטובר. אבל תכליתו של סעיף 9 שבשמו הואשמתי היא למנוע התנהגות מינית בלתי הולמת בקמפוסים. הצורה החמורה ביותר של התנהגות מינית בלתי הולמת הכלולה בסעיף הזה היא הטרדה מאיימת, כלומר ביקשו להעביר אותי תהליך סמי־משפטי פולשני.

בפוסט בלינקדאין טען הויר־גלעד כי "במקום לומר אמת, הנהגה בכירה באוניברסיטת בוסטון שיקרה במכוון ללשכת סעיף 9 של האוניברסיטה עצמה כדי להפליל אותי בהליך סמי-משפטי כוזב בגין הטרדה מאיימת... המחאה שלי הייתה חוקית ומתורבתת. הדרך היחידה להשתיק אותי הייתה תלונה חסרת בסיס לפי תקנות סעיף 9".

הויר־גלעד, שפרש מהאוניברסיטה, אמר כי "הרגשתי שאני מוכרח לצאת החוצה עם המקרה שלי, מעשה שגורר אחריו סכנות רבות לביטחוני האישי ולפרטיות שלי. אנשי סגל יהודים וישראלים מפחדים שאם ידברו - ינקמו בהם. אני מדבר רק בשם עצמי, אבל עושה זאת בפומבי כי אוניברסיטת בוסטון יצרה אווירה של פחד. יהודים וישראלים מפחדים מההנהלה".

מאוניברסיטת בוסטון לא התקבלה תגובה.

גם ד"ר ראלף שטיין (שם בדוי), אנדוקרינולוג מומחה מטקסס, מצא את עצמו מחוץ לכותלי בית הספר לרפואה (שהוא ביקש לא לנקוב בשמו) שבו לימד ב־50 השנה האחרונות, לאחר תלונה שהפנה נגדו סטודנט ממוצא עזתי. שטיין (79) העביר בהתנדבות קורסים על ההיסטוריה של אנטישמיות ברפואה - כולל התייחסות לפשעים של רופאים נאצים נגד יהודים - והרצה על נושאי אתיקה. באחד השיעורים הדגים דילמה אתית מחייו האישיים - רופא צעיר, יהודי אמריקאי שמגדיר את עצמו כציוני, שנדרש לטפל באישה ממוצא פלסטיני. אחד התלמידים, סטודנט לובי שהוריו עזתים, הגיש נגדו תלונה על השימוש בדוגמה זו, שלאחריה בוטל הקורס. אחרי כמה חודשים הופסקה חד־צדדית התנדבותו של שטיין לאחר יובל שלם ברציפות.

"הייתי רגיל שסטודנטים היו באים אליי אחרי השיעור, ואם הם היו מתלוננים, זה על אי־הנוחות מהדברים הנוראים שהראתי להם מהשואה, כמו גופות שנערמו בתאי הגזים", אמר שטיין לגלובס בשיחת וידאו מביתו בטקסס. "תחילה הודיעו לי שיבטלו לי את הקורס אם יגיעו תלונות נוספות, אבל בסופו של דבר סגרו אותו גם מבלי שאלה הגיעו. ניסיתי לעורר מודעות למה שקרה, שלחתי מכתבים למקומונים בטקסס וחיברתי מאמר עם רב בכיר וקרדינל מוכר ושלחנו אותו לוול סטריט ג'ורנל, אבל איש לא פרסם אותם. ניסיתי להפעיל לחץ על האוניברסיטה דרך חברים יהודים במועצת המנהלים, אבל כולם פשוט מפחדים לדבר על זה".

התמונה שעל הקיר

דברה גסמן מועסקת כבר 28 שנה כעורכת דין במשרד הסנגור הציבורי של מחוז קוק במדינת אילינוי, הגדול במדינה מבחינת אוכלוסייה, שבו גם שוכנת העיר שיקגו. היא עובדת מצטיינת שזכתה לשבחים על עבודתה מההנהלה והגנה על בני קהילות מיעוטים רבות שחיים בעיר, בהם גם מוסלמים ופלסטינים, שלדבריה היו מרוצים מאוד. אבל תמונה שלה כמתנדבת בצה"ל, שצולמה ב־2002 והוצבה מאז במשרדה, עוררה מהומה.

 עו''ד דברה גסמן / צילום: רון בן יוסף

גסמן, שהתנדבה לארוז חבילות של מסכות אב"ך בבסיס תל השומר בימים שלפני מלחמת עיראק השנייה, הצטלמה בלבוש אזרחי כשמאחוריה דגל ישראל גדול, ועליה רובה ששאלה מאחד החיילים. אחד מעובדי הסנגוריה הציבורית התלונן להנהלה, שביקשה ממנה להסיר את התמונה. "הייתי כל כך מופתעת ומזועזעת שמישהו התלונן על זה מיד אחרי 7 באוקטובר, מה שמעיד שיש כל כך הרבה אנטישמיות ישנה או לא מודעת לעצמה. התמונה הזאת נתלתה לפני 22 שנה ואיש מעולם לא התלונן עליה, למעשה רק החמיאו לה והתעניינו בסיפור שמאחוריה".

 דברה גסמן כמתנדבת בצה''ל / צילום: פרטי

גסמן החליטה לתבוע את מקום העבודה שלה לאחר שגילתה שהתמונה הוזזה ממקומה בפעם אחת, ובפעם אחרת השווה חבר הנהלה את "הפרובוקציה" בתלייתה, לזו שעשויה לנבוע מתליית צלב קרס. סגן המנהל בסנגוריה נזף בה על דיבורה הקולני, וברשתות החברתיות החל נגדה קמפיין אכזרי ביוזמת עורכי דין במחוז, שכינו אותה "פושעת מלחמה" ו"רוצחת".

דיוויד פיש, עורך דין המתמחה בדיני עבודה, מייצג את גסמן בתביעה שעדיין נידונה בבית המשפט, ולאחרונה אף הביא לדחיית ניסיון נוסף להורידה מסדר היום. "עובדי ממשל בארה"ב רשאים להתבטא במקום העבודה שלהם מבלי שיגבילו אותם", מסביר פיש את הרציונל. התביעה, שנמצאת בשלב גילוי המסמכים, עשויה, לדברי פיש, אף להגיע בשנה הבאה למשפט מושבעים. "ייצגתי אלפי עובדים ולא זכור לי מקרה של תביעת דיני עבודה על רקע אנטישמיות לפני 7 באוקטובר. עכשיו זה עניין שבשגרה. אני אישית קיבלתי עשרות תלונות".

גסמן סבורה שהזירה המשפטית היא החשובה ביותר במאבק באנטישמיות בארה"ב, שמקבלת ביטויים וצורות של עבירות שונות. "זו לעיתים הדרך היעילה והיחידה לשים לה קץ", היא אומרת. "התהליכים בבית המשפט כוללים חקירה עובדתית והליך גילוי מסמכים שבו ניתן לקבל את כל התקשורת הפנימית, המסרונים והמיילים - ששופכים אור על המקרים הללו ומראים מה אנשים באמת חושבים ואיפה הלב שלהם נמצא".

 דיוויד פיש, עורך דין המתמחה בדיני עבודה מארה''ב / צילום: Workplace Law Partners

מאפליה עד פיטורי נקמה

דידי ביטרן, עורכת דין צעירה ממיאמי בעלת שורשים מישראל, עבדה באחת הפירמות הגדולות בפלורידה, שאטס אנד בואן , ונחשבה למועמדת מבטיחה לתפקיד השותפה הצעירה בפירמה. אבל ההלם ממתקפת הטרור של חמאס והנסיקה במספר מקרי האנטישמיות הביאו אותה לבחור לעבור לעבוד בארגון StandWithUs, שם היא משמשת פרקליטה בכירה ומנהלת תחום הפרו־בונו.

 דידי ביטרן, עורכת דין בארגון StandWithUs / צילום: Jackie Arias- JCA Photography

"לפני 7 באוקטובר קיבל הארגון 270 בקשות לסיוע משפטי בשנה", סיפרה בשיחת זום עם גלובס. "מאז אנחנו מקבלים 150 בקשות בממוצע בחודש. הביקוש זינק בחדות. גם הצוות המשפטי שלנו יותר משילש את עצמו - משניים לשישה עורכי דין במשרה מלאה ועוד שלושה במשרה חלקית. הביקוש זינק לא רק בתחומי אנטישמיות במקומות העבודה, אלא גם בנושאי פלילים מגן ועד כיתה י"ב וסוגיות בקמפוסים ובקהילות. האנטישמיות מחלחלת לכל מקום במדינה, לכל תעשייה, וזו בעיה שהולכת והופכת לחמורה בכל יום. אני חושבת ש־7 באוקטובר עודד אנשים להי ות אנטישמים באופן בוטה ולהוציא תסכול על עמיתים יהודים או ישראלים לעבודה במסווה של צדק חברתי".

מחקר של הליגה נגד השמצה (ADL) מצא עדויות לאפליה סמויה נגד מועמדים יהודים וישראלים בשוק העבודה בארה"ב. במסגרתו נשלחו כ־3,000 קורות חיים זהים למשרות בעשרות ערים, ששמות המועמדים בהם שונו בהתאם לרקע אתני. הממצאים הראו כי אמריקאים יהודים נדרשו לשלוח כ־24% יותר פניות כדי לקבל את אותה כמות של תגובות חיוביות ראשוניות ממעסיקים, לעומת מועמדים אחרים. אמריקאים ישראלים נאלצו לשלוח כ־39% יותר.

מאמר שכתבה ביטרן במגזין היהודי JNS וחשף שורת פרשיות אנטישמיות חולל סערה בקרב יהודי ארה"ב, והוכיח לכול שהקהילה הקטנה נמצאת במצב של מגננה. הוזכרו שם מעסיק שכינה את העובדת היהודייה שלו "אנה פרנק" ולעג לה בקריאות כמו "מתי את כותבת את היומן שלך?", ומנהל אחר שסירב לקבל יהודייה למשרה בשל "העובדה שכולנו צריכים להסכים שלהרוג תינוקות זה לא בסדר".

אבל ביטרן טוענת כי לא בכל מקרה של אנטישמיות ניתן לטפל באופן משפטי. "אם מעסיק או קולגה הם גזענים, זה לא מהווה עילה משפטית, אלא רק כשהדבר הופך להתנהגות מעשית - לאפליה כלפי עובדים בשל היותם יהודים או ישראלים, או להטרדתם בגלל הסיבות האלה. אם עובד יכול להוכיח בבית המשפט שהוא זוכה ליחס שונה בשל הרקע שלו, ניתן יהיה לתבוע".

בתחומי העבודה, היא מספרת, ארבע עבירות הן הנפוצות ביותר כלפי יהודים. הראשונה היא אפליה שבה המעסיק מאמץ מוסר כפול עובדיו: "מדובר במדיניות נגד התבטאויות פוליטיות במשרד, שמיושמות רק על עובדים שמביעים עמדות פרו־ישראליות, או שעונדים את שרשרת או סיכת החטופים, אבל מעלימים עין מעובדים שלובשים כאפיות או סמלים פלסטיניים אחרים".

עבירה נוספת היא יצירת סביבת עבודה עוינת שאינה מטופלת, למשל מעסיקים שמביעים חוסר אכפתיות כלפי סביבה שכוללת עלונים אנטישמיים, צלבי קרס, בדיחות שואה והשמצות גזעניות. ביטרן אומרת כי "אפילו הביטוי 'נסיכה יהודייה אמריקאית" והתייחסות לכסף יהודי התקבלו בעבר בידי בית המשפט הפדרלי.

הסוג השלישי הוא פיטורי נקמה: "עובדים מפוטרים מסיבות לא מבוססות, כשהסיבה האמיתית היא נקמה על התנגדותם לאנטישמיות במקומות עבודה".

הסוג הרביעי הוא חוסר התחשבות בהתאמות במקום עבודה על בסיס דתי: "אם עובד מציין שהוא לא יכול לעבוד בשבת או בחגים, המעסיק אמור לנסות לגרום לזה לעבוד או להוכיח שכלכלית הדבר ישתק אותו".

ביטרן מציינת כי "התביעות שולחות מסר חזק ובכיוון הנכון, שהשחקנים הרעים צריכים להיענש בסופו של דבר, שצריכות להיות השלכות, והדרך היחידה לוודא שיהיו השלכות היא באמצעות החוק". עם זאת, גם היא מודה, רוב התביעות מסתיימות בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט: "מתקבל פיצוי כספי והתובעים דורשים לעיתים גם התנצלות פומבית, העברת הדרכה נגד אנטישמיות במקום העבודה ואפילו טיפולים פסיכולוגיים".

לבייש אנטישמים ברשתות

הזירה המשפטית אינה היחידה שבה נלחמים יהודי ארה"ב בסנטימנט הרווח. מיזם StopAntisemitism שם לו למטרה להפיץ ברשתות החברתיות שמות, תמונות ותפקידים של אנשים שמגלים שנאה כלפי יהודים ולהוביל להפסקת המעשים באמצעות ביוש ברשת או באמצעות לחץ על המעסיק שלהם לפעול נגדם.

"הנוכחות העצומה שלנו ברשתות החברתיות מאפשרת פעולה מהירה ויעילה", אומרת אליזבת' קפלון, סמנ"כלית במיזם, ומסבירה כי פרסום זהותם של התוקפים ברשתות החברתיות מאיץ מאוד את התהליך. "כשאנחנו פונים ישירות למעסיקים בנוגע לעובדים אנטישמיים, אנחנו נתקלים בדרך כלל בשתיקה. אבל אחרי שאנחנו מפרסמים את המקרים, מחצית מהם נוקטים פעולות מתאימות. זה עדיין לא מספיק".

לדבריה, הארגון משתמש בהגדרות ה־IHRA (כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה) לאנטישמיות, ורק מקרים שעומדים ברף מתפרסמים. "אין כל פסול בביקורת על ממשלת ישראל, אבל ברגע שהביקורת שוללת את קיומה של המדינה, שמחילים סטנדרטים כפולים על ישראל שלא חלים על מדינות אחרות, שמכלילים על יהודים כקולקטיב, או משתמשים בדימויים אנטישמיים כמו שליטה יהודית, עלילות דם, השפעה או כסף ככיסוי לביקורת - אנחנו מפרסמים".

למיזם יש יותר מחצי מיליון עוקבים בחשבונות הסושיאל והוא מעלה כמעט בכל יום מאז 7 באוקטובר פנים ושמות חדשים של עובדים אנטישמיים. מגזין טאבלט היהודי־אמריקאי התחקה אחרי הפרסומים ומצא שיעור גבוה במיוחד של עובדי מערכת הבריאות - רופאים, אחים, עובדי סיעוד, רוקחים, טכנאים ועובדי מעבדה - בקרב מפיצי השנאה. לפחות שלושה רופאים גם פוטרו בעקבות החשיפה של המיזם.

למעשה, מתוך 702 שזוהו בשמם ובתפקידם כבעלי התבטאויות אנטישמיות 190 ( 27%) הם עובדי מערכת הבריאות - גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסיה (10.8%). שיעור גבוה במיוחד מתוכם, כמעט מחצית, הם רופאים. מתוך אוכלוסייה זו, המונה 91 רופאים, יותר ממחצית (52%) רכשו את השכלתם הרפואית מחוץ לארה"ב, וחלקם באוכלוסיית הרופאים בארה"ב הוא רבע בלבד. יותר משני שלישים מהם למדו במזרח התיכון (40%) ובפקיסטן (28%).

מחקר שפרסם בדצמבר האחרון ארגון StandWithUs מצא כי כמעט 40% מאנשי המקצוע היהודים במערכת הבריאות בארה"ב דיווחו על חשיפה ישירה לאנטישמיות בסביבת העבודה או הלימודים שלהם. יותר מרבע מהמשיבים (26.4%) דיווחו כי חשו חוסר ביטחון או איום בעקבות אירועים אנטישמיים. למרות קיומן של תוכניות הדרכה נגד אפליה במוסדות הבריאות, רק 1.9% מהמשתתפים ציינו כי הדרכות אלה כללו תוכן הנוגע לאנטישמיות, לעומת שיעורים גבוהים בהרבה בהתייחסות לגזענות או שנאה כלפי קבוצות אחרות.

"התחום הרפואי הפך לתחום דאגה מרכזי עבורנו - מכיוון שמדובר באנשים המופקדים על הטיפול בחולים פגיעים", אומרת קפלון. "טעויות קורות ברפואה, אבל כשמישהו מחזיק בדעות קדומות קיצוניות, איך נוכל להיות בטוחים שהטעויות האלה אינן מכוונות?".

ד"ר יעל הלאס, כירורגית פלסטית המתמחה בפנים וגרה במנהטן, הקימה ימים לאחר הטבח את ארגון הרופאים היהודים בארה"ב, שמונה כיום 2,000 איש. "עד כמה שזה מפתיע, לא היה ארגון שאיגד את כל הרופאים היהודים בארה"ב, למרות שהיו ארגונים דומים לקהילות הקתוליות, ההינדים, המוסלמים ואפילו לפלסטינים", סיפרה.

 ד''ר יעל הלאס / צילום: פרטי

הבולטות של עובדי בריאות בארה"ב בקרב מקרי האנטישמיות לא מפתיעה אותה. "הטרנדים הקיצוניים ביותר תמיד מובלים בידי רופאים", היא אומרת. "האחים המוסלמים, צ'ה גווארה, בשאר אסד - למדו רפואה. רופאים ואחיות היו לסקטור שממנו הצטרפו הכי הרבה חברים למפלגה הנאצית. ייתכן שרופאים מוטים יותר לשכנוע בידי תיאוריות חברתיות אידיאולוגיות".

קבוצת הוואטסאפ שפתחה הפכה בתוך חודש לארגון של ממש עם 30 סניפים ברחבי המדינה. הארגון נפגש עם חברי קונגרס וסנאטורים ויצר תוכנית לימודים נגד אנטישמיות עבור בתי ספר לסיעוד ורפואה. הצמא של רופאים להתאחד היה גדול מכפי שתיארה לעצמה. "אני מכירה באופן אישי רופאים יהודים במרכזים רפואיים גדולים שכונו 'מדכאים לבנים' כי הביעו עמדות ציוניות, וכמה מהם פוטרו מעבודתם", היא אומרת. "רופאים יהודים וישראלים מודרים מכנסים מקצועיים, מכתבי עת מקצועיים, מושתקים ממצגות מדעיות - גם כשהתכנים נוגעים, למשל, לרפואת חירום או לרפואה הקשורה ליהודים במנהרות החמאס. גרוע מכך, ישנם מקרים מתועדים של היסוס וחוסר רצון לטפל בפציינטים יהודים וישראלים, וישנן לפחות שתי עדויות על רשלנות רפואית מכוונת, שאחת מהן הסתיימה במוות - שתיהן נחקרות בידי הרשויות".

 דיון בקונגרס על האנטישמיות בקמפוסים, בחודש שעבר. דורשים פעולה נחרצת / צילום: ap, Jose Luis Magana

שיח אלים בחברות הייטק

גם עובדים בחברות טכנולוגיה אמריקאיות אינם חסינים מאנטישמיות, למרות הבולטות היחסית של ישראל וישראלים בתחום ולמרות שרוב החברות בתעשייה מחזיקות במרכזי מחקר ופיתוח בישראל. הפגנות "נגד המעורבות בכיבוש בעזה" נערכו במשרדי מנהל תחום הענן של גוגל ובכנס המפתחים של מיקרוסופט בחודש שעבר. המוחים פוטרו, אך מתחת לפני השטח קבוצות עובדים ממשיכות עם השיח האלים בפורומים ואפליקציות פנימיות, כפי שקורה לעיתים בקבוצת השיח "ערבים באמזון" בענקית הקמעונאות.

ביטרן מ־StandWithUs מעידה שמתחת לפני השטח "חברות טכנולוגיה פיטרו עובדים בגלל שהגנו על ישראל", ואילו קפלון מ־StopAntisemitism מודה כי הארגון זיהה "כמה עובדים בחברות ההייטק הגדולות בארצות הברית העוסקים באנטישמיות מחרידה. חלקם עמדו בפני פיטורים, ואילו אחרים, למשל אדם אחד במיקרוסופט אשר התבטא באופן אנטישמי, זכו להגנה במסווה של 'חופש הביטוי'. עם זאת, אנו משבחים את מיקרוסופט על נקיטת פעולה במקרים שבהם האנטישמיות הייתה גרוטסקית במיוחד. ראוי גם לציין שאמזון לא הצליחה לתמוך בפומבי באחד מעובדיה, סשה טרופנוב, בזמן שהיה חטוף בעזה. בינתיים, באמצעות פלטפורמת הסטרימינג טוויץ' שבבעלותה, החברה ממשיכה לאפשר לשדר את חסן פיקר שמארח טרוריסטים, מכחיש את הזוועות של חמאס והגן על ההתנקשות עובדי השגרירות בוושינגטון". יהודים שמעוניינים לקבל מעמד רשמי של קבוצה אתנית הזכאית לקבוצת שיח רשמית משלה עדיין לא קיבלו סטטוס שכזה באמזון - אם כי גם הערבים ממתינים לו. סירוב דומה נמצא במיקרוסופט, ואילו אדובי אישרה רק לאחרונה להקים קבוצת מיעוט יהודי - לאחר מכתב אזהרה בנושא.

האנטישמיות לא פסחה על ענקית השבבים אינטל, המעסיקה הפרטית הגדולה בישראל. עובד ישראלי בארצות הברית שביקש להשאר בעילום שם, הגיש תביעה על כך שפוטר שלא כדין על ידי מעסיקו הישיר, מצרי תושב ארה"ב. הישראלי התלונן על ציוציו של אותו מנהל שתמכו בקריאות להרג חיילי צה"ל ודברי שבח לחמאס. אותו ישראלי טען שפוטר מנימוקים רשמיים של קיצוצים, אולם נשכר במקומו עובד מוסלמי ששיתף גם הוא תכנים נגד ישראל. המנהל עזב את אינטל בפברואר האחרון והתקבל לתפקיד סמנכ"ל המכירות הגלובלי של אובר, וסמוך לעזיבתו הגיעו אינטל והעובד הישראלי לפשרה במסגרתה נשמרו פרטיה חסויים והעובד הבטיח שלא לתבוע שוב.

"אנטישמיות אינה רק שנאה", אומרת קפלון, "היא סימן אזהרה לחברה מוחלשת, ואם לא מרסנים אותו, הוא יכול לאותת על קריסה חברתית. מה שקורה כאן הוא לא אמריקאי מיסודו: המדינה הזו נוסדה על ערכים יהודיים-נוצריים, והתעלמות מביטחונם של יהודים אמריקאים היא ערעור היסודות שעליהם נבנתה. הממשלה שלנו חייבת לפעול בנחישות, במיוחד באקדמיה, כדי לעצור השפעה זרה עוינת ולשמור על האחדות הלאומית שלנו".

סייעה בהכנת הכתבה: ליאם ריזמן