תאריך היעד של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ למימוש המשא־ומתן להסכם גרעין חדש עם איראן יפוג ביום חמישי, כשבסוף השבוע הצדדים צפויים להתכנס לפגישה נוספת. אולם, נראה שאותם מגעים שהחלו בקול תרועה רמה לא עומדים לפי שעה בציפיות של וושינגטון.
● סוף עידן הקפטגון? המפרציות מוכנות להזרים כסף לסוריה, אך דורשות תוצאות
● מפקד חמאס האחרון שנותר, ומחזיק בידיו את גורל החטופים והרצועה
"אנחנו מנסים להשיג עסקה כדי שלא יהיה הרס ומוות", אמר טראמפ לאחר שיחה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ביום שני, ואף ציין כי טהרן מעורבת במגעים להפסקת אש עם חמאס. בה בעת, בוושינגטון דורשים ממשטר האייתוללות להוציא את העשרת האורניום מאדמת איראן, ואילו איראן מסרבת בתוקף אבל ניכר שנמנעת מהפסקה מוחלטת של המגעים. יתרה מכך, ברפובליקה האסלאמית שוקדים על הצעה נגדית לטראמפ.
עם זאת, חוסר ההתקדמות במשא־ומתן מותיר בעינו את הסנקציות האמריקאיות הכבדות על איראן לקראת מה שעשוי להתגלות כהחרפת צעדי טראמפ עם עיצומים נוספים. מן העבר השני, הרפובליקה האסלאמית מתייחסת, לכל הפחות למראית עין, בביטול לאיומים נגדה, ומאיימת מצידה מפני מה שעלול להתרחש אם יותקפו מתקני הגרעין שלה.
קיפאון במקום צמיחה
מי שמשלמים ביוקר על המדיניות של משטר האייתוללות בכל ההיבטים אלו האזרחים האיראנים, אך את המנהיג העליון עלי חמינאי ואנשיו מדאיג בעיקר מצב יצוא הנפט.
עו''ד אורי רינצקי / צילום: עומר רינצקי
כלל הנתונים הבינלאומיים מצביעים עד כמה טהרן בבעיה כלכלית. כך, למשל, קרן המטבע הבינלאומית עדכנה את תחזית הצמיחה שלה ל־2025 מ־3.1% ל־0.3% בלבד, ואת זו של השנה הבאה - מ־2.8% ל־1.1%. בכל הנוגע לאינפלציה, שהתחזית לגביה הייתה קצב שנתי של 29.5% ב־2025 וב־2026, זו הועלתה ל־43.3% ול־42.5% בהתאמה. מנגד, בניסיון להפחית את היקף ההוצאות הממשלתיות, אחמד מיידרי, שר הקואופרטיב, העבודה והרווחה, הודיע באפריל על קיצוץ סובסידיות ל־17 מיליון אזרחים.
הבעיה המהותית בקיצוצים לאזרחים היא שלפי העיתון "אפטאב" כמחצית מאוכלוסיית איראן חיה מתחת לקו העוני. בזמן שהשכר החודשי הממוצע האיראני עומד על כ־150 דולר, השכר המינימלי שהעריכו בעיתון ככזה שמאפשר חיים סבירים הוא כ־450 דולר. בה בעת, שכר דירה חודשי בערים הגדולות לבדו עולה כ־300-250 דולר, והאזרחים לא מצליחים לממן את עצמם.
המנהיג העליון עלי חמינאי / צילום: ap, Office of the Iranian Supreme Leader
אתגר נוסף שממנו סובלים האזרחים האיראנים הוא שחיקת המטבע. בעת המהפכה האסלאמית ב־1979, 10 אלף ריאל היו שווים לכ־150 דולר, ואילו בחודש שעבר הם עמדו על פחות מ־10 סנט. בניסיון להרגיע את האזרחים, נגיד הבנק המרכזי, מוחמד רזא פרזין, השיב במאי תוכנית למחיקת ארבעה אפסים מהריאל, ולהחליפו לחלוטין בטומאן. כלומר, לא רק למחוק ארבעה אפסים, אלא להשתמש במונח טומאן ששווה ל־10 ריאל. "השנה לחלוטין נמשיך בהסרת האפסים", הצהיר פרזין. "זה נוסה בכ־70 מדינות כמו רוסיה, טורקיה וגרמניה, והוכח כיעיל כשיושם בזמן הנכון".
אירוע שטרם זכה לתהודה משמעותית בעולם אך בהחלט מטריד את הרפובליקה האסלאמית הוא שביתת נהגי משאיות, שהחלה ב־22 במאי. הנהגים מאסו בהתייקרות ההוצאות השוטפות, הפחתת מחירי השילוח ומגבלות הדלק, והחלו לשבות, תחילה בעיר הנמל האסטרטגית בנדאר עבאס, וכעת כבר מדובר על כ־155 ערים ויישובים. המשטר מנסה להרתיע עם עשרות מעצרים בניסיון להפסיק את שיבושי שרשראות האספקה, אבל לפי שעה נוחל כישלון חרוץ.
בני סבטי, חוקר איראן ב־INSS, מספר כי הוא מוצא מכנה משותף בין משטר האייתוללות לבין חמאס בהיבט של חוסר האכפתיות מהאזרחים. "המשטר הקצין, ואם החרב לא על צווארו - לא אכפת לו. ניתן לראות זאת דרך קריסת התשתיות, יוקר המחיה והתעשרות הבכירים. אם זה לא מגיע להפגנות גדולות ברחוב ולא מאיים, אין מבחינתם בעיה. המעצרים של נהגי המשאיות הם בגדר צעדי מנע, במסגרת ניסיונות לנטרל את האירוע".
מלכוד הנפט המשולש
בכל הנוגע למשא־ומתן להסכם גרעין מחודש, הנפט מהווה מלכוד משולש עבור איראן. ראשית, התקציב לשנה האיראנית הנוכחית (החלה ב־21 במרץ) לקח בחשבון מחיר חבית נפט של 65.2 דולר, נמוך במעט מהמחיר הנוכחי שעומד על כ־67 דולר. שנית, הסכם גרעין צפוי להוריד את מחירי האנרגיה ככלל ומחירי נפט בפרט. ושלישית, כבר כעת שוחקת מדיניות "הלחץ המקסימלי" של טראמפ את הכנסות הרפובליקה האסלאמית מנפט, מקור לכ־16.2% מהתוצר.
כתוצאה מהסנקציות, חלה צניחה מתמשכת ביצוא הנפט האיראני. מנתוני חברת וורטקסה עולה כי היצוא האיראני לסין, הלקוחה המשמעותית ביותר שלה שמהווה יעד לכ־90% מהנפט האיראני, עמד במאי על 1.1 מיליון חביות ביום - צניחה של 20% ברמה השנתית. לצורך ההשוואה, לפי חברת המחקר קפלר, יצוא הנפט האיראני לסין לאורך שנת 2024 עמד על כ־1.75 מיליון חביות ביום.
זו אינה הבעיה היחידה של איראן שקשורה להכנסותיה מאנרגיה. הזנחת התשתיות שלה לטובת מימון המיליציות הפרו־איראניות התבצעה גם על חשבון תשתיות היצוא. טורקיה, שהייתה לקוחה קריטית של גז טבעי איראני לאורך כל שנות ה־2000 מאסה בהפסקות האספקה האיראניות, וייבאה יותר מ־5 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) גז טבעי מונזל מארה"ב ברבעון הראשון של השנה. זה שווה כמעט ליבוא לאורך כל השנה שעברה, ובכך ארה"ב עקפה את איראן במקום השני בטבלת הספקיות של אנקרה. בצל זאת, בטהרן מודאגים מסיום החוזה בן 25 השנים לאספקה לטורקיה שעומד להסתיים ב־2026, ולא בטוח כי טורקיה תרצה להאריכו.
שכנה נוספת שהפחיתה דרסטית את תלותה באספקה האיראנית היא עיראק, שתלויה בה כיום לאספקת 3% מתצרוכת החשמל המקומית, לעומת 10% לפני שנים ספורות. אלו מעמידים את איראן בסכנה להפסד של כ־5.5 מיליארד דולר בשנה מיצוא חשמל וגז טבעי, כך לפי קפלר.
"טראמפ היה צריך להעניק תקווה לעם האיראני", מסכם סבטי. "במסר לנורוז, ראש השנה הפרסי, דיבר על 'ירוק' ולא על זה שנורוז מסמל שינוי. הציבור האיראני גם הוא אשם, משום שהם לא חושבים עצמאית. הם מחפשים את התמיכה המערבית, והם לא רואים דבר. האיראנים רואים שיחות עם המשטר וזה מייאש. לכן, אין שביתות ארציות משמעותיות באיראן".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
