ברוסיה ובאיראן: רחפנים שהוברחו לעורף האויב השיקו עידן חדש בלוחמה המודרנית

בתוך שבועיים מאות רחפנים וכלי טיס זעירים הוברחו לעורף האויב בשני מבצעים הרואיים נפרדים, האחד על ידי המוסד באיראן והשני על ידי האוקראינים ברוסיה. ממרחק של עשרות קילומטרים בסך הכל, שוגרו בכל אחד מהמבצעים כלי טיס זעירים לעבר מטרות מקומיות, כאשר באמצעות חומר נפץ במשקל מינימלי הם הצליחו לייצר נזק גדול במיוחד והשמידו כלי נשק כבדים מהם בהרבה. אגב כך, הושק עידן חדש בלוחמה המודרנית - עידן שבו לגבולות הארץ, למכ"מים ומערכות רדאר אין משמעות בבלימת מתקפה גדולה שיכולה להשמיד מטוסים אסטרטגיים, משגרים ואפילו בסיסים שלמים.

● המהנדס שבנה אתר שעוזר לישראלים בלי ממ"ד למצוא מחסה
● שאלות ותשובות | ייקח להם שנים להתאושש: המומחה שמסביר כמה נפגע הגרעין האיראני

באיראן, היתה זו ישראל שהקימה במשך שנים ארוכות מערך של צוותי קרקע, והצליחה להחדיר כלי נפץ מעופפים לפגיעה בסוגים רבים של מטרות. קבוצה אחת של לוחמי קומנדו של המוסד שיגרה מתוך שטחים פתוחים טילי נ"ט מונחי מטרה מדויקים בשטחים פתוחים הסמוכים למיקום של מערכות טילי קרקע־אוויר איראניים; קבוצה אחרת של המוסד הטמינה מערכות תקיפה מיוחדות על גבי כלי רכב ושיגרה לעבר מערכות ההגנה האווירית האיראניות; ואילו קבוצה שלישית הקימה בסיס של רחפני נפץ שהוחדרו ללב איראן זמן רב לפני המתקפה, ובמהלכה אלה הופעלו לעבר משגרי טילי הקרקע־קרקע בבסיס אספג'אבאד בסמוך לטהרן.

באוקראינה, הדרמה היתה לא קטנה מכך. פחות משבועיים קודם לכן, באחד ביוני, שוגרו 117 רחפני מרוצים פשוטים מדגם "צרעה" האוקראיני מתוך משאיות אל עבר ששה בסיסים בכל רחבי רוסיה, ממורמנסק בצפון המערב ועד מחוז אמור שבמזרח הרחוק. הם הביאו להרס של כ־10 מפציצים אסטרטגיים מסוג טופולב ופגיעה בעוד כ־60 מטוסים מסוגים שונים, בהם מטוסי מודיעין מתקדמים.

כמו המבצע של המוסד, גם זה האוקראיני, שזכה לכינוי "רשת העכביש", לא קרה ברגע אחד, אלא הוכן זמן רב מראש. על פי הוול סטריט ג'ורנל, ישראל החדירה במשך חודשים לאיראן מאות רחפנים וחומרי נפץ באמצעות משאיות, מכולות ומזוודות בדרך תמימה, ואלה שוגרו רק לאחר הרכבה בשטח על ידי חוליות המוסד. באוקראינה, הנשיא וולודימיר זלנסקי אף התגאה בכך כי הכנת המבצע ארכה "18 חודשים ותשעה ימים", של הצטיידות ברחפנים, בניית משאיות מיוחדות בעלות גג כפול לשיגור הרחפנים, אימונים והחדרת הציוד והלוחמים לשטחי רוסיה על ידי השירות החשאי SBU.

הוול סטריט ג'ורנל דיווח כי ישראל הבריחה לשטח איראן מאות רחפנים בעלי ארבעה להבים (קוואדקופטרים) בעוד שאוקראינה שחררה צילומים מהמבצע שהסגירו כי מדובר ברחפנים פשוטים מסוג "צרעה" - רחפני תקיפה (FPV) קלים מאוד מתוצרת מקומית שיכולים לשאת מטען של עד 3.3 ק"ג. הם הוברחו בחלקים בכוורות של 36 רחפנים כל אחת, שהוטמנו בגגות של מכולות עץ והורכבו בתוך שטחי רוסיה.

הניגוד בין הפשטות לנזק

ד"ר יאיר אנסבכר, יועץ במערכת הביטחון ובצה"ל ומומחה למלחמות החדשות, מזכיר כי לוחמת קומנדו בעומק כלפי מטרות אסטרטגיות איננה המצאה חדשה: באחד המבצעים המפורסמים במערכה על צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה, פשטו הכוחות המיוחדים הבריטיים על שדות התעופה הגרמניים בצפון אפריקה, ו־18 ג'יפים חמושים בתתי מקלע ופצצות דביקות הסתערו והוציאו מכלל שימוש 37 מטוסים גרמניים. אחרי כמה מבצעים כאלה נגרעו כ־300 מטוסים מחיל האוויר של הוורמאכט.

עם זאת, טוען ד"ר אנסבכר, המבצעים באיראן וברוסיה מביאים לשיא את הניגוד בין פשטות האמצעים הקונבנציונליים והנזק הגדול שיכול להיות לפעמים בסדר גודל אסטרטגי. "מדובר ברחפנים מתאבדים בעלות נמוכה שנעה בין כמה מאות דולרים לאלפים בודדים. הם טסים בגובה נמוך, ממרחקים קצרים של כמה עשרות קילומטרים, וקשה לגלות אותם באמצעות מכ"ם שגרתי. הם מייצרים אימפקט משמעותי גם אם הם נושאים עליהם חומר נפץ במשקל נמוך ביותר של כמה מאות גרמים. אם הרחפן הזה מתביית באופן מדויק על דופן של משגר טילי קרקע־קרקע או מכל דלק של מטוס טופולב, שלהם כבר אין חלקי חילוף היום, הנזק גדול וביחס הפוך לעלות שנדרשה כדי להגיע לכך".

"את החומרים והחלקים לבניית רחפני תקיפה כל אחד יכול לקנות ולהרכיב בכל מקום בעולם, אפשר גם להדפיס אותם בבית ולהבריח במזוודה למדינה אחת מבלי להשאיר עקבות", אומר ד"ר יפתח ריכטר, מייסד חברת מערכת גילוי הרחפנים והכטב"מים הישראלית R2 וסמנכ"ל הטכנולוגיות שלה. "גם מערכות התקשורת שלהם יחסית פשוטות וקצרות טווח - לכן הן כה קשות לגילוי על ידי המערכות הצבאיות הסטנדרטיות. אלה מכוונות לגבולות המדינה ומשמשות בדרך כלל לגילוי אותות מרוחקים יותר, למשל של מטוסים או כטב"מים. לפיכך, מדובר באמצעים חדשים שיכולים בעלות נמוכה ואמצעים פשוטים כמו משאיות, מזוודות ומכוניות תמימות לכאורה לעקוף את מערכות הגילוי הגדולות שבגבולות ולהגיע אלפי קילומטרים לעורף האויב".

עיבוי ההגנה בתוך הארץ

הפשטות הזו אמנם מספקת למדינות כמו ישראל ואוקראינה להחדיר בקלות רבה כלי נשק זעירים ומעופפים לעורף האויב, אך האיום הזה יוכל גם לפעול נגדן בתוך שטחן. למעשה, טוען אנסבכר, מי שהדגים את היכולת הזו לפני האוקראינים, היו הרוסים באוקראינה בתחילת המלחמה. בישראל מתנסות כנופיות פשע בהפעלת רחפנים להברחת סמים, ואילו בין גבול מצרים לרצועת עזה כבר הוברחו מספר פעמים כלי נשק באמצעות רחפנים. איום זה, לכאורה, חושף בסיסים צבאיים, תחנות כח ונקודות אסטרטגיות נוספות למתקפות רחפנים מאולתרים המופעלים ממרחק של קילומטרים בודדים בלבד עד 30 קילומטר.

משום כך, הדרך הטובה להתגונן מפני אותם רחפני תקיפה היא לעבות את מערך ההגנה מפניהם לא רק בגבולות הארץ אלא גם בפנים הארץ - בגדרות בסיסים, במתקנים אסטרטגיים ובצמתי הדרכים.

גילוי רחפנים נעשה בדרך כלל באמצעים שונים כמו גילוי אותות רדיו, מערכות רדאר ומצלמות המתמחות באיתור עצמים מעופפים, בעוד שגילוי אותות רדיו לטווח קצר (כמו ברחפנים שאוקראינה השתמשה בהם) יכול להיעשות באמצעים זולים ופשוטים: "ברגע שיש אות שידור כלשהו - החדשות הטובות הן שאותו רחפן הוא בר גילוי", אומר ריכטר.

יחד עם זאת, המלחמה לאיתור רחפנים כיום "מתקיימת כמו משחק של חתול ועכבר", מוסיף ריכטר: אם בעבר מפעילי רחפנים לטווח קצר היו עושים שימוש ברחפני DJI הסיניים, רחפני מדף שניתן לקנות מיידית במחיר נמוך יחסית ולשגר למשימות, הרי שמערכות הגילוי שלהם, המכונות 'אירוסקופ' - גם הן מוצר מדף פשוט יחסית - הפכו זמינות כמעט בכל צבא, מה שאפשר ליירט את אותם הרחפנים. הרחפנים המשמשים את האוקראינים, למשל, מצוידים במערכות המאפשרות להם לשנות את תדר התקשורת שלהם ולהתל במערכות הלוחמה האלקטרונית של הרוסים, גם אם לטווח זמן קצר. "לפיכך, גילוי רחפנים בעומק האויב צריך להיעשות בשילוב של אמצעי ראייה, זיהוי אנומליות מבוסס בינה מלאכותית ואיתור גלי רדיו", מסכם ריכטר.