אמ;לק
האמצעים הבלתי מאוישים הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף בשמים של איראן, עם חימושים שפוגעים בנכסים אסטרטגיים ומל"טים שמצטרפים להפצצות המאסיביות. אך מאחורי ההצלחה העצומה כעת, עומדות שנים של עבודה רבה.
"הסנכרון של בניית היכולות לאורך שנים, בהובלת מפא"ת במשרד הביטחון, הארגונים השונים והתעשיות, הוא שהביא את העליונות", אומר קליינמן. "הוא הודגם במשך כמעט שנתיים בכל המזרח התיכון וכעת הוא מראה יכולות אדירות. יש פה ניסיון מבצעי ויישום שהוא הטוב מסוגו". אל מול ההצלחות האלו - גם נשיא צרפת עמנואל מקרון לא יכול להישאר אדיש.
מכת הפתיחה של מבצע עם כלביא נראית כאילו לקוחה מסרט הוליוודי מרובה אפקטים: מאות מטוסים וכלי טיס בלתי מאוישים עברו מרחק של כ־1,600 ק"מ כדי לפגוע בצורה אנושה במערכי הטילים הבליסטיים, בגרעין ובפיקוד האיראני. בד בבד סוכני מוסד על הקרקע הפעילו חימושים משוטטים ששוגרו סמוך לבסיסים שבהם היו טעונים טילים, לצורך מניעת שיגור מיידי לעבר ישראל.
● ראיון | "קלוד הרגיע אותי": הישראלים מצאו את הפסיכולוג החדש
● WSJ | טראמפ מגלה שקשה להביא שלום לעולם בוער
מאז האמצעים הבלתי מאוישים הישראליים הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף בשמים של איראן, עם חימושים משוטטים (מל"טים מתאבדים) שפוגעים באופן מדויק בנכסים אסטרטגיים של משטר האייתוללות ומל"טי תקיפה שמצטרפים להפצצות המסיביות של מטוסי הקרב הרבים ממשהד במזרח ועד כרמאנשאה במערב. אליהם מתווספים מל"טי צילום ואיסוף שחגים בשמי הרפובליקה האסלאמית לצורך משימות של בדיקת תוצאות תקיפות, איתור יעדים ואף סיוע במניעת שיגורי טילים בליסטיים לישראל.
האמצעים האלה הם כמובן לא דבר חדש, ומאחוריהם עומדות שנים של עבודה. מי שזיהו בענף הדיפנס ככלל והרחפנים בפרט מנוע הצלחה פוטנציאלי משמעותי של ישראל הם משרד הכלכלה והתעשייה, שתחת מנהלת הצמיחה - מיזם משותף של המשרד וג'וינט תבת - הקימו את קלסטר הדיפנס והסייבר (שאותו מנהלת אלינור יעקובסון). מנתוני המנהלת עולה כי בישראל פועלות כ־275 חברות בענף, 241 מהן במאגר של המנהלת. 35% מהן בשלב גיוס מוקדם, 18% בצמיחה, 10% ציבוריות ו־29% בוגרות. היקף הגיוס בחברות הללו מסתכם בכ־4.69 מיליארד דולר.
בתוך כך, מפרוץ המלחמה ועד סוף 2024 ממשלת ישראל ומשרד הביטחון הקצו כ־782 מיליון שקל (כ־219 מיליון דולר) לעשרות חברות סטארט־אפ בתחום הרחפנים והטכנולוגיות נגד רחפנים. לפי דוח של CNAS, ישראל מייצאת בכל שנה כ־500 מיליון דולר במוצרים הקשורים לרחפנים, עם תחזית גידול של 5%-10% בשנה הבאה.
בכירים בעולם רוצים ללמוד
כיצד הפכנו להיות מעצמת כטב"מים ורחפנים, ואילו השפעות יהיו לזה בעתיד?
לאל"מ (מיל') יפתח קליינמן יש רזומה של יותר מ־25 שנה בתעשיות הביטחוניות. במשך שנים רבות הוא עבד ברפאל עד לתפקיד סגן ראש חטיבת היבשה והים, והפך לאחת הדמויות שמזוהות עם מערכת ההגנה האקטיבית מעיל רוח. כיום הוא מכהן כמנכ"ל חברת החימושים המשוטטים SpearUAV, שנוסדה ב־2017, ורואה בהצלחת המתקפה על האיראנים יישום של היתרון הטכנולוגי מולם. בכלל, כשעוברים לשלב היישום, בכירים בעולם רוצים ללמוד מישראל כיצד מגיעים לסנכרון כה איכותי, שמבדל את כוחות הביטחון הישראליים ממדינות אחרות.
יפתח קלינמן / צילום: VAUraeps
"הסנכרון של בניית היכולות לאורך שנים, בהובלת מפא"ת במשרד הביטחון, הארגונים השונים והתעשיות, הוא שהביא את העליונות", אומר קליינמן. "הוא הודגם במשך כמעט שנתיים בכל המזרח התיכון וכעת הוא מראה יכולות אדירות. יש פה ניסיון מבצעי ויישום שהוא הטוב מסוגו".
הצעד שחיבר בין המלחמה באיראן למלחמה באוקראינה
מלחמת חרבות ברזל פרצה במהלך מלחמת רוסיה־אוקראינה, ועד עתה היו קווי דמיון מסוימים ומוגבלים בין המערכות. אבל החל ממכת הפתיחה של מבצע עם כלביא באיראן נראה כי המלחמות שזורות זו בזו יותר מאי פעם.
את הביטוי הטוב ביותר לכך אפשר לראות בחימושים המשוטטים מדגם שאהד 136. בתחילת המלחמה היקף יכולות הכטב"מים של אוקראינה הפתיע את מוסקבה, ולכן היא פנתה לידידיה במשטר האייתוללות - שיספקו לה חימושים משוטטים. זו הייתה סיטואציה של Win-Win: איראן גורפת הכנסות מבחוץ בתקופה שהיא נתונה לסנקציות, ואילו רוסיה קיבלה מענה מיידי. אך כעת את אותם חימושים משגרת הרפובליקה האסלאמית לעבר ישראל.
במקביל לקנייה מהאיראנים רוסיה הקימה לאורך השנים תשתית ייצור מקומית של 2,000 יחידות שאהד מדי חודש, כשהיעד הוא להגיע לכ־5,000. אלא שבעיתוי מעניין, יומיים לאחר מכת הפתיחה של ישראל באיראן, צבא אוקראינה תקף את מפעל הכטב"מים המרכזי "אלאבוגה" בעיר ילאבוגה שבמחוז טטארסטן - בעומק של כ־1,000 ק"מ בתוך רוסיה. התקיפה האוקראינית בילאבוגה התבצעה, ככל הנראה, בהשפעת מתקפת שיא רוסית במאי, שכללה 270 שאהדים.
ד"ר אייל פינקו מהמחלקה למדעי המדינה ומרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר־אילן מסביר כי השיגורים האיראניים לישראל, והתקיפות החוזרות ונשנות של חיל האוויר נגד מתקנים צבאיים בתוך הרפובליקה האסלאמית - עשויים לשבש את האספקות לרוסיה. "זו מגמה שעשויה להתממש בשם ההישרדות של הותרת האמצעים ב'בית'. האיראנים בזבזו חימושים רבים מאוד בשיגורים השוטפים של השאהדים לעבר ישראל. אולם ניכר כי מסוקי אפאצ'י וספינות חיל הים מצליחות ליירט את האיומים".
וכך, למעשה, הרוסים מפסידים את השאהד פעמיים: גם את אלו שלהם שנתקפו ע"י האוקראינים, וגם את אלו של האיראנים, שעסוקים במלחמה עם ישראל.
"מדינות המערב כגוש אחד"
סוגיה נוספת שבאה לידי מאז פלישת נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לאוקראינה בפברואר 2022, היא מאבק בין־גושי שצובר תאוצה בין הגוש המערבי בהובלת ארה"ב לבין הגוש המזרחי שכולל את רוסיה, סין, איראן, פקיסטן וקוריאה הצפונית. לאחר שהמנהיג העליון קים ג'ונג־און שלח לוחמים לשירות פוטין באוקראינה, רוסיה עובדת בימים אלה על שיתוף פעולה משולש עם איראן בתחום הכטב"מים, שבמסגרתו שאהד 136 ייוצר גם על אדמת קוריאה הצפונית.
שאהד 136 אמנם רחוק מלהיות עלית הטכנולוגיה - הוא מסוגל להאיץ עד ל־220 קמ"ש, בעל טווח של כ־2,500 ק"מ, ונושא ראש נפץ של כ־40 ק"ג - אך היתרון הגדול שלו הוא במחיר. בעוד המל"ט המתאבד המבוקש מתוצרת התעשייה האווירית, הארופ, מוערך במחיר של כ־700 אלף דולר, שאהד מוערך בכ־30 אלף דולר בלבד. למרות המחיר הזול, לפי דיווחים במערב, בעקבות הבהילות הרוסית במלחמה, היא משלמת לאיראן על כל כטב"ם מחיר שנחשב למופקע: 375 אלף דולר. האיראנים, לפי הדיווחים, אף הציגו לרוסים מחיר מבצע - 2,000 יחידות תמורת 290 אלף דולר לכל כלי, או כ־6,000 יחידות תמורת כ־193 אלף דולר.
"באירופה מזהים בקבוצה של רוסיה, סין, איראן, פקיסטן וקוריאה הצפונית כגוש מאיים", אומר ד"ר פינקו. "מולן עומדות מדינות המערב כגוש אחד. אנחנו גם ראינו את ההתבטאויות של מדינות כמו צרפת וגרמניה בנוגע למלחמה הישראלית באיראן. הצעדים האחרונים של מקרון לא נובעים מאהבה גדולה, אלא מאינטרסים מול אוקראינה ומול איראן, שמסכנת גם אותם. באירופה הפנימו שזו מערכה רב־זירתית, ואיראן איבדה את התמיכה האירופית בה. מדינות האיחוד רצו לסייע לה בזכות הפוטנציאל הכלכלי, אך האספקות לרוסיה הביאו לחלחול לעומק של העניין".
קליינמן מציין גם את הייחודיות בתקופה הנוכחית. "מה שהטכנולוגיה עושה היום הוא הנגשת יכולות שהיו פעם נחלת חיל האוויר בלבד לחייל הבודד. על האמצעים שלנו, לדוגמה, כל חייל עובר הכשרה בת ארבעה ימים, ואז הוא יכול להפעיל חימוש משוטט לצורך משימות איסוף ותקיפה. לצורך ההשוואה, עד לפני כמה שנים מפעיל של טיל עורב נדרש לקורס בן שלושה חודשים.
"לצד קיצור הזמנים החימושים המשוטטים הופכים את האפקטיביות המבצעית של כל חייל למשמעותית יותר. ניתן לחסוך בחיילים, לסכן פחות חיילים, וכל חייל הופך להרבה יותר קטלני - וזו מהפכה".
שי פישביין, סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי ב־SCD, חברה־בת בבעלות משותפת של רפאל ואלביט שעוסקת בגלאים לתצפיות, החזקת שטח, ראשי ביות ומשקפות, מסביר כיצד הוא תופס את היתרון הישראלי בתחום. "הלקוחות הישראלים לוקחים אותנו לקצה, דורשים פריצות דרך וזה מושך אותנו למקומות גבוהים", מספר פישביין לגבי החברות הישראליות, שמהוות יעד לכ־40% ממכירות החברה היחידה בשוק עם גלאים עד ארבעה מגה־פיקסל. "זה נעשה בזכות שנים של ניסיון ויכולות תפעוליות גבוהות. בתחום הפלטפורמות עצמן יש מובילות עולמית, ואנחנו עובדים עם החברות כמו אלביט, רפאל, התעשייה האווירית. אנחנו מאפשרים תצפית ומודיעין בכל מזג אוויר, בכל שעות היממה".
ויש עוד דבר אחד שמאפשר את התפתחות הטכנולוגיה בקלות יחסית - המחיר. ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומומחה לטכנולוגיות לייזרים, אלקטרואופטיקה וסנסורים, מציין כי F-35 למשל עולה כ־80 מיליון דולר, ומל"טים מסתכמים בכמאות אלפים בלבד. "המל"טים הם קטנים יחסית, עשויים מחומרים קלים, צבועים בצבעים שבולעים קרינה, ויחדיו נוצר חתך מכ"ם נמוך. כמו כן, יכולת התמרון שלהם טובה יותר ממטוסים מאוישים, וניתן להפעילם בנחילים. בהיעדר טייס ניתן להפעיל אותם גם 24/7".
כוכבים ושובלים בשמים
בדומה לכלל הנדבכים של המלחמה, מערכת הביטחון הישראלית הייתה מתקשה ליישם את מגוון היכולות ללא התעשיות הביטחוניות. לכל אחת מהחברות הישראליות הגדולות יש, לפחות, מוצר או אפילו סדרה שמזוהה איתה בתחום המל"טים. אצל אלביט, למשל, שבזכות הצלחת מוצריה באיראן הפכה לבולטת בבורסה בתל אביב, זו סדרת הרמס. היא כוללת, בין היתר, את הרמס 900 (כוכב) - מל"ט שמחירו מוערך בכ־6.85 מיליון דולר ליחידה ובעל טווח פעילות של כ־1,000 ק"מ ואף יותר, שמתבסס על תקשורת לוויינית. הוא נמנה עם תחום ה־ MALE (Medium Altitude Long Endurance), כלומר מל"ט שמיועד לגובה בינוני ולמשך פעילות ארוך. המל"ט, שאותו מפעילות יותר מעשר מדינות, מתאילנד במזרח ועד קנדה במערב, יכול לפעול במשך כ־36 שעות ולשאת עד ארבעה טילים.
בעולם מבינים את הצורך באסטרטגיית כטב"מים לאומית
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ גרף כותרות רבות בעולם בזכות תוכנית "כיפת זהב" - הקמת מערך הגנה אווירית רב־שכבתי לארה"ב, בהשקעה שלהערכתו תעמוד על כ־175 מיליארד דולר לאורך כשלוש שנים. עם זאת, תשומת לב בינלאומית רבה לא הופנתה לצו נשיאותי שפרסם מוקדם יותר החודש על תוכנית לאומית לתחום אמצעי הטיס הבלתי מאוישים.
בוושינגטון נימקו את המהלך לא רק ביעילות אווירית של ארה"ב, כי אם גם בסוגיות אזרחיות. טכנולוגיות eVTOL, כלים בעלי יכולות המראה ונחיתה אנכית, מתפתחות בעולם - לשימושים של הובלות מטענים והסעת נוסעים. "ארה"ב מוכרחה להאיץ את המסחור של טכנולוגיות רחפנים ולשלב אותם באופן מלא במרחב האווירי הלאומי", נכתב בצו הנשיאותי של טראמפ. "הגיע הזמן להאיץ את הבדיקות, לאפשר פעילות רחפנים שגרתית, להגדיל את הייצור המקומי, ולהרחיב את ייצוא הטכנולוגיות".
בדומה לצעדים רבים של טראמפ, הוא נוקט בפרויקט גרנדיוזי הן משיקולים כלכליים והן בשל השתלטות סינים. שוק כלי הטיס הבלתי מאויישים העולמי עמד ב־2024, לפי מגזין "פורצ'ן", על כ־36.41 מיליארד דולר. הוא צפוי לצמוח לכ־41.26 מיליארד דולר השנה - ולכ־125.91 מיליארד דולר ב־2032. קרי, שיעור צמיחה שנתי של כ־17.3%. מי שגורפת את מירב ההכנסות משוק הכטב"מים היא סין, עם 1.6 מיליארד דולר השנה. לפי הערכות, הסינים יגיעו לקצב ייצור של 3.7 מיליון יחידות ב־2029.
ליאור סגל, מנכ"ל חברת עין שלישית שמספקת לצה"ל מערכות אופטיות לגילוי כטב"מים, מספר כי מה שסין עושה הוא לתת תמורה יוצאת דופן - באופן בלתי פרופורציונלי - לכל מחיר בשוק. "אין להם עליונות טכנולוגית אמיתית, אלא תמורה מאוד גדולה למחיר - וזהו לעיתים יתרון גדול. גם למחיר יש איכות משל עצמו. אם יודעים להשיק מוצרים טובים ובזול, המסה בסוף קובעת".
דוגמה טובה לדבריו ולפיהם המסה היא שקובעת ניתן לראות, בפן הצבאי, באוקראינה. קייב משתמשת אמנם באמצעים ממקורות זרים, בהם המל"ט הטורקי בייראקטר TB2, אבל האוקראינים לקחו את עולם הרחפנים לקצה. על בסיס אמצעים אזרחיים בשילוב אמצעי לחימה שבמקור לא יועדו לחימושים משוטטים (כטב"מים מתאבדים), רימונים למשל, הם יצרו רחפנים שונים שרוסיה מתקשה להתמודד עימם. סגל מציין כי בעוד רחפן של תעשיות ביטחוניות גדולות עולה כ־150-100 אלף דולר, האוקראינים מצליחים לייצר משלהם גם ב־300 דולר. הם אמנם עושים זאת במחיר נמוך, אך לדבריו משלמים בהיבט אחר: "הם עושים זאת עם רמת בטיחות ואיכות שאף מדינה מערבית לא יכולה להרשות לעצמה".
ישראל חלוצה, אך אין ראייה הוליסטית
ישראל היא אחת השחקניות הוותיקות בעולם בתחום אמצעי הטיס הבלתי מאוישים, כשטייסת המל"טים הוקמה כבר ב־1971. כעבור כשמונה שנים, אותה טייסת קלטה את "זהבן", המל"ט הראשון מתוצרת התעשייה האווירית. כיום, לפי מחקר של מולי קמפבל במרכז CNAS (או Center for a New American Security), ישראל היא ספקית החימושים המשוטטים הבכירה בעולם. בדוח שסקר את הסחר בין השנים 2023-1995 נמצא, כי ישראל ביצעה 22 העברות חימושים משוטטים. יותר, לדוגמה, מאיראן (17) ומארה"ב (6).
עם זאת, היותה של ישראל מוקד סחר וידע בתחום (אלביט, רפאל ואפילו חברות צעירות כמו Spear UAV), לא מתורגם לתוכנית לאומית. המגמה שמשתקפת מסין, מארה"ב וגם ממדינות כמו טורקיה ולפיה יש צורך בראייה הוליסטית בתחום כלי הטייס הבלתי הבלתי מאוישים, שיש לו היבטים אזרחיים רבים, פוסחת על ישראל.
"זה תחום שהוא שובר פרדיגמות, ויכול להיות מאוד מעניין לרכז את הווקטור ברמה הלאומית", מסביר סגל מנכ"ל עין שלישית. "הצעתי בפורום בהיבט של ייצור כטב"ם, ליצור יכולת ייצור בתמיכה ממשלתית עם כמה שחקנים כדי שתהיה תחרות. לחברות הגדולות ובטח הקטנות יש את הבעיה של ייצור בזול ובכמות. אם היו גורמים שידעו לתכלל את הפער של מדינה קטנה, אז זה יכול היה להיות רלוונטי. בדומה לסייבר, לרחפנים יש היבטים אזרחיים, כמו תקיפת תשתיות קריטיות. זה נופל בין גופים שונים".
הפערים שנוצרים מהיעדר תפיסה ממלכתית של התחום משתקפים גם בצה"ל. כפי שניתן לראות במלחמה באיראן, ישראל מפעילה רחפנים, מל"טים וחימושים משוטטים שונים - לייעודים שונים. זה ניכר גם מהתמרונים ברצועת עזה ובלבנון, אבל בצבא אין מוקד ידע אחד לתחום. לוחמי סיירות שמפעילים אמצעים בלתי מאויישים מוכשרים בבית ספר ללוחמה בטרור, בזמן שמפעילי המל"טים של חיל האוויר מוכשרים בחיל. כך, בשורה התחתונה, אין מוקד תורת לחימה אחד - החל מהרחפן הקטן ועד המל"ט הכבד.
סגל אומר כי זה "סופר מדויק" להגיד ששום דבר לא מסודר. "זה שיש בבית ספר ללוט"ר הדרכות, זה כמו מדריכת שריון שמלמדת את מפקד האוגדה. רחפן זה מעבר לקואורדינציה והחלפת סוללה. זה כלי שבשימוש נכון יכול לייצר המון הרס, וגם התגוננות מפניו בתחום ההגנה האווירית זה לא להיכנס למסתור. זה מערך שלם שבו אתה מחליט כיצד להתנהל בהגנה ובהתקפה".
מל"ט אחר שנצפה בשמי העיר טבריז, לפי תיעודים איראניים מהרשתות החברתיות, הוא הרון (שובל). בדומה להרמס הוא מיועד למשימות בטווחים רחוקים ובגובה בינוני, עם משך שהייה באוויר של עד 45 שעות. המל"ט, שבו משתמשות יותר מ־20 צבאות בעולם, יכול לשאת שישה סוגי מטע"דים בו זמנית, לטובת משימות של איסוף, מעקב, סיור ורכישת מטרות.
כטב''ם ישראלי בסלון האווירי בפריז, השבוע. גם מקרון רואה כיצד המערכות שלנו מוכיחות את עצמן / צילום: Reuters, Henrique Campos
חברה גדולה נוספת שנמצאת בשוק היא רפאל, עם החימוש המשוטט מסדרת ספייק, מעוז (Firefly) שהשימוש המבצעי הראשון בו התרחש במהלך המלחמה. זהו חימוש משוטט בתצורת מסוק, שמשקלו 3 ק"ג ובעל טווח של עד 1.5 ק"מ. לפי "דיפנס בלוג", הוא יכול לשאת מגוון ראשי נפץ במשקל כ־350 גרם למשך 30-15 דקות - בהתאם להיקף נשיאת הסוללות.
עם זאת, כשמביטים על הזירה הרחבה של ישראל, ניכר כי לא ניתן לבנות ב־100% על מל"טים. במסגרת המערכה שלה מול החות'ים, ארה"ב איבדה מאוקטובר 2023 ועד אפריל השנה 17 מל"טים מדגם MQ9-ריפר, בשווי כ־35 מיליון דולר כל אחת. כלומר, במערכה בתימן איבדה וושינגטון מל"טים בשווי כולל של כ־595 מיליון דולר. אגב, חברה ישראלית שמתמחה סקטור ה־MALE, דרך מל"טים טקטיים וחימושים משוטטים ועד כאלה עם משקל המראה מקסימלי נמוך של 25 ק"ג, היא חברה־בת של רפאל, אירונאוטיקס.
לצד החברות הגדולות צומחת תעשיית בלתי מאוישים שוקקת חיים, כפי שמשתקף מ־SpearUAV. אותה חברה בת שמונה שנים בלבד החלה את דרכה בכלל בצוללות. מאז החברה עברה תהליך, כחלק מהתמחותה בייצור מערכות חמושות, מדרג הלוחם הבודד ועד רמת הגדוד. זה מייחד אותה, משום שחלק הארי מהשחקנים בעולם מתרכז בחימושים משוטטים ואמצעי תצפית ששמים דגש על דרגי אוגדה ומעלה.
מכפיל כוח לחברות הישראליות
במבט צופה פני עתיד, לשימוש הנרחב והמוצלח במערכות הישראליות ככלל ובאמצעי הטיס הבלתי מאוישים בפרט צפויה להיות השפעה משמעותית על הביקושים הבינלאומיים. זה ניכר בשיא היצוא הביטחוני ב־2024, על אף המלחמה, שעמד על 14.795 מיליארד דולר, עלייה של כ־11.7% ביחס ל־2023 והכפלה בתוך חמש שנים. נוסף על כך, זה מציב מקלות בגלגלים בפני אלה שמנסים להחרים ולאתגר את החברות הישראליות, כמו נשיא צרפת עמנואל מקרון.
מקרון רואה כיצד מאז פרוץ המלחמה המערכות הישראליות מוכיחות את עצמן, לעומת אלה שלו. בה בעת הוא ראה בשנה שעברה כיצד התעשייה האווירית מקבלת, לפי פרסומים זרים, עסקת לוויינים של מיליארד דולר עם מרוקו, ודוחקת הצידה את הספקיות הצרפתיות הקודמות של רבאט, איירבאס ות'אלס.
פישביין מ־SCD מסביר כי להצלחה של התעשיות הביטחוניות הישראליות ברגע האמת יש שתי השפעות מרכזיות. "במישור הישיר אלה מערכות שהוכיחו את עצמן בפעילות מבצעית. לקוח רואה הבדל בין מערכת על הנייר לבין כזו שיצאה לשטח והביאה הוכחות, ולא רק הוכחות, גם התוצאות מעולות. זה מכפיל כוח עבור החברות הישראליות להצגת המל"טים והרחפנים".
להצלחה מבצעית יש אתגר והוא החשש לחשיפת יכולות, וככל שנדרשים לתקוף בעוצמה רבה יותר ועם מגוון אמצעים גדול יותר - האתגר הזה מתגבר. המחשה לכך התקבלה באופן נרחב במלחמה מול חיזבאללה - במלחמת לבנון השנייה ב־2006 השתמשה ישראל, לראשונה באופן נרחב, בטילי נ"ט מסדרת ספייק, ואילו בחרבות ברזל חיזבאללה השתמשו בטילי אלמס 1, תוצר של הנדסה הפוכה לאותם טילים. הנדסה הפוכה היא תהליך שבו מצליחים לשים ידיים על אמצעי, מנתחים לעומק את מרכיביו - ומייצרים אחד מחודש בהליך סדרתי.
בימים האחרונים, כחלק ממאבקי התודעה, משטר האייתוללות פרסם בכלי התקשורת שלו, למשל, מל"ט שיורט או משגרי ספייק שלטענתו נותרו מאחור. את ספייק מכיר קליינמן היטב מתקופתו ברפאל. "אם לא היו רוצים שימצאו משהו, לא היו מוצאים. עם זאת, יכולות נחשפות וזה חלק ממחיר המלחמה. בכל פעם שמציגים גיים צ'יינג'ר אז יש חשיפת יכולות - וזה אינו עיקרון מנחה. לכן צריך לדאוג תמיד להיות לפני כולם, ועבור זאת נדרשת הצמחת יכולת טכנולוגית מגיל אפס, מהשקעה רבה במערכת החינוך".
כתבות
ני"ע
