בני זוג שילמו מקדמה על דירת גן. אז למה היא נמכרת לאחרים?

שתי אחיות הגישו לביהמ"ש התנגדות לקיים את צוואת אמם, אשר במסגרתה הורישה האם את המשק המשפחתי ואת כל רכושה לאחיהן בלבד. לטענתן, הן נושלו ללא כל סיבה נראית לעין ורק בשל השפעה אסורה ובלתי הוגנת של האח, שניצל את חולשתה הפיזת והקוגניטיבית של המנוחה וכן את תלותה בו.

לטענתן, האח לקח את האם למשרד עוה"ד לחתום על הצוואה, היה נוכח בעת עריכת הצוואה והשפיע על האם לערוך צוואתה באופן שאינו הוגן.

לצורך הוכחת טענתן ביקשו מביהמ"ש להוציא צו לחברת הסלולר להפיק דו"ח איכון למכשירים הסלולרים של האח ושל האם המנוחה ביום עריכת הצוואה.

מנגד טען האח, כי מדובר ב"מסע דיג" להשיג מידע וכי מתן צו איכון הינו צעד דרסטי אשר יפגע בפרטיותו ובכבוד המנוחה, כשבפועל אין בכוח המידע שיתקבל מן האיכון להוכיח את טענתן.

השופטת אפרת ונקרט מבית משפט לענייני משפחה בפ"ת קבעה כי השאלה האם האח נכח בקרבת מקום העת עריכת הצוואה, בפרט לנוכח הכחשתו הגורפת, מהווים נתון חשוב שיבסס ראייה משמעותית בתיק לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים.

עוד נקבע, כי תחימת זמן האיכון המבוקש בצו למשך יום עריכת הצוואה בלבד מאזנת באופן ראוי בין מידת התרומה של המידע ככל שיתקבל לבירור המחלוקת תוך פגיעה מידתית ומינימלית ככל הניתן בזכות המשיב לפרטיות וכן בזכות של המנוחה לכבוד.

משמעות הפסיקה: כאשר הדבר נדרש לטובת חקר האמת ולא קיימת חלופה אחרת פוגענית פחות או ראיות אחרות שביכולתן לסייע להביא להכרעה בסוגיה שבמחלוקת - ינתן צו איכון.

מספר תיק: ת"ע 52258-10-21

עובד שהועסק בחברה 24 שנים, תחילה כאיש מכירות ובסיום כסמנכ"ל מכירות, פוטר. שכרו הורכב משכר בסיס חודשי קבוע שעלה לאורך השנים עד 33 אלף שקל, וכן מעמלות מכירה משמעותיות, שהיוו חלק עיקרי בשכר. עם פיטוריו הגיש העובד תביעה בהיקף של כ-670 אלף שקל נגד החברה, שבה טען, באמצעות עו"ד אורי שאבי, כי יש לכלול את העמלות שקיבל בחישוב פיצויי הפיטורים וכן בפדיון ימי החופשה.

המעסיק הגיש תביעה לבית דין אזורי לעבודה בת"א, בה טען כי על העובד להשיב לו למעלה מחצי מיליון שקל. באמצעות עו"ד דרור גל ועו"ד רעות שגיב טען המעסיק כי העמלות ששולמו לעובד אינן חלק משכרו הקובע לצורך פיצויי פיטורים, וכי אלה תמריצים ותשלומים המותנים ביעדים. עוד טען כי העובד חתם על סעיף הקובע כי אם בית משפט יפסוק לו זכויות נוספות, שכרו יופחת רטרואקטיבית. בית הדין קיבל את הטענות המרכזיות של העובד וקבע, כי העמלות ששולמו לו והיוו חלק מהותי משכרו, לא היו מותנות בהשגת יעדים ושולמו כחלק מהמכירות "החל מהשקל הראשון". בית הדין יישם מבחן מהותי לפיו אופי הרכיב בשכר גובר על כינויו. לזכות העובד נפסקו פיצויי פיטורים של כ-626 אלף שקל, פדיון חופשה ועמלות בגין חודש נוסף ו-30 אלף שקל הוצאות. עוד נפסק, כי החתמת העובד על ויתור מראש מלעמוד על זכויותיו הקוגנטיות ומלפנות לערכאות המשפטיות, לא תקפה.

לדברי עו"ד גדעון רובין, בעל משרד עו"ד גדעון רובין ושות' המתמחה בדיני עבודה, "בפסק דין זה בוחן בית הדין את מהותם האמיתית של רכיבי השכר, תוך התעלמות מהכותרות שהעניקה להם המעסיקה (בסיס, תמריץ או עמלות). השופט אביעד אברג'יל קובע, כי יש למנוע התחמקות מתשלום זכויות סוציאליות באמצעות הגדרות חוזיות מלאכותיות. עם זאת, כשמשולמת לעובד תוספת המכונה עמלה, פרמיה או תמריץ רק בחודשים בהם עמד ביעדי מכירות, תשלום זה לא ייכלל בבסיס החישוב לפיצויי פיטורים".

משמעות הפסיקה: ניסיונות להרתיע עובדים מלממש את זכויותיהם באמצעות "סעיפי עונשין" בחוזים לא יקבלו תוקף משפטי. קביעה זו שומרת על האיזון הראוי ביחסי הכוחות בין עובד למעסיק.

מספר תיק: סע"ש 1290-10-22

בני זוג חתמו בפברואר השנה על "בקשת רכישה" לרכישת דירת גן בפרויקט "סביוני הגבעה" בקרית אתא. השניים שילמו מקדמה של כ-27 אלף שקל לאפריקה ישראל. על פי תנאי הרכישה, לרוכשים ניתנו 14 יום לחתום על חוזה, ובמידה והחברה לא תדחה את בקשתם - ההסכם יאושר. כחודשיים לאחר מכן, ולאחר שבני הזוג קיבלו אישור עקרוני לנטילת הלוואה לרכישה בהתאם להנחיות שקיבלו מהחברה, שלחה אפריקה ישראל מכתב לבני הזוג הדוחה את בקשת הרכישה בשל "עדכונים תכנוניים והנדסיים משמעותיים, שהביאו להקפאת שיווק דירות הגן בפרויקט".

בעקבות ההחלטה הגישו בני הזוג, באמצעות עו"ד חיים דרש, בקשה לבית המשפט המחוזי בחיפה להוציא צו מניעה זמני שיאסור על החברה לשווק את הדירה לאחרים, בטענה שיש לראות בבקשת הרכישה הסכם מחייב. לשיטתם, העובדה שהחברה לא דחתה את בקשתם בתוך 14 הימים שנקבעו, מהווה הסכמה בפועל. עוד נטען, כי דחיית המכירה נעשתה מתוך כוונה לשווק את הדירה במחיר גבוה יותר בהמשך.

מנגד טענה אפריקה ישראל, המיוצגת על ידי עו"ד הילה גולדפלד ממשרד וקסלר ברגמן, כי לא ניתן אישור בכתב לבקשת הרכישה, הסכם מכר לא נחתם, אין "הצעה וקיבול" ולא התקיים מפגש רצונות הנדרשים על מנת שמסמך בקשת הרכישה יהווה הסכם מחייב. לטענת החברה, סיכויי התביעה, שעניינם אכיפת הסכם מקרקעין שטרם נולד קלושים, שכן על פי דין מחייבת עסקה שכזו מסמך בכתב.

השופט אחסאן כנעאן דחה את הבקשה לצו המניעה תוך שהוא מציין, כי בקשת הרכישה אינה מהווה הסכם מחייב. עוד ציין, כי שתיקה מצד החברה אינה מהווה אישור מכירה, ואין בסיס לפרש את אי-הדחייה המיידית של העסקה כהסכמה חוזית. השופט הוסיף, כי סיכויי התביעה נמוכים וגם אם תתקבל בעתיד טענה להתנהלות שלא בתום לב מצד אפריקה ישראל, הדבר עשוי לכל היותר לזכות את בני הזוג בפיצוי כספי, אך לא בסעד של אכיפת עסקת המקרקעין.

ההליך המרכזי - התביעה עצמה - עודו מתנהל.

משמעות הפסיקה: חתימה על בקשה לרכישת דירה ותשלום מקדמה אינם מהווים בטוחה להשלמת העסקה.

מספר תיק: תא (חי') 58556-05-25