"ההרס עצום": יו"ר איגוד מהנדסי הערים על קשיי השיקום ביום שאחרי

"התרחישים שדיברו עליהם בפיקוד העורף במקרה של מתקפת טילים, לא הכינו אותנו לממדי הרס כמו שאנחנו רואים עכשיו. בפועל, הנזק בשטח גדול הרבה יותר ממה שהוצג לנו. זה אירוע שלא נערכנו למשהו כמותו.

"אנחנו עדיין באמצע הניהול של האירוע, ובמקביל אנחנו מנסים לעדכן 'בשידור חי' במה שאפשר, באמצעות מי שכבר חווה את זה לצערנו והתנסה בטיפול באירוע כזה - במסקנות, בסוגיות שעולות, בדרכי ההתמודדות.

● הסיפורים והסכסוכים שחושפים את החורים במתווה לפיצוי המפונים מביתם
● המיקום האופטימלי של הממ"ד: חיצוני, בניגוד לכיוון הטילים

"יש פה ממד זמן קריטי: לא לחכות לאחרי המלחמה כדי לשתף, אלא לעשות את זה בזמן אמת, עד כמה שאפשר, כדי ליישם את התובנות במקרים הבאים, חלילה, שעלולים לקרות כבר היום או מחר. כל דחייה בשיתוף המידע הזה יכולה להיות משמעותית מאוד", אומר אדריכל גיא דוננפלד, יו"ר איגוד מהנדסי ואדריכלי הערים ומהנדס העיר בית שמש.

דוננפלד נמצא בימים אלו בתהליך של למידה: פגיעות ישירות של טילים בליסטיים, בעלי ראשי קרב גדולים, שיוצרים זירות הרס עצומות. בעיר שהוא משמש כמהנדס שלה, למרבה המזל, לא נרשם עדיין אירוע כזה, אך מקביליו בערים רבות, בעיקר במרכז, מתמודדים בימים אלו עם אתגרים לא פשוטים.

איך מסייעים לקולגות בימים כאלו?
"יש לנו הרבה חברים שנמצאים במצוקה אמיתית. אין תקדים מעשי לכזה דבר, בטח שלא בישראל, ואנחנו נעזרים בכלים העומדים לרשותנו ובעזרתם בעצם בונים פרקטיקות ומנסים ליצור שיתוף ידע בין החברים. אנחנו עדיין בתוך האירוע ולומדים תוך כדי תנועה. כשהוא יסתיים, נוכל לעבור ללמידה ולהפקת לקחים, להעמקה באירועים וליצירת תובנות".

כל אירוע שבו נופל טיל במרכז עיר - זאת התמודדות רצינית.
"היקף העבודה מאוד מאסיבי, בעיקר במקומות שבהם מדובר בזירה רצינית, רחבת היקף. מהנדס העיר צריך לצאת עם צוותים לכל מבנה ומבנה שנפגע, למיין אותו, לקבוע יחסית במהירות אם הוא כשיר או לא, אם הדיירים יכולים לחזור אליו או לא, אם נדרשות עבודות שיקום כאלו ואחרות. זו עבודה שתימשך כמה ימים, ואפילו שבועות, כדי להשלים את הטיפול".

 פגיעת טיל בבני ברק / צילום: ap, Leo Correa

"אין לנו מנגנונים מספיק משומנים"

ההערכות עד כה מדברות על כ־9,000 נפגעים במתקפות הטילים מאיראן. עשרות בניינים נפגעו, כולל כאלו במעגל השני והשלישי למוקד הפגיעה. כדי להמחיש את ממדי ההרס נציין כי רק בזירת הנפילה בבת ים, שם נהרגו למרבה הצער תשעה בני אדם, יותר מ־70 בניינים נפגעו ו־20 הוכרזו כמיועדים להריסה.

לא מזמן הגדרת את האתרים הללו כ"זירות הרס", כמו ברעידות אדמה.
"לפני כשנתיים השתתפתי בדיונים של צוות בין־משרדי מטעם משרד ראש הממשלה, שדן בשיקום ארוך טווח לאחר רעידות אדמה. כולנו דיברנו על ההתמודדות עם רעידת אדמה חזקה, על שיקום ארוך טווח - ויש דמיון בין זה לבין האירועים שאנחנו חווים כעת. הדוח של הצוות כבר הופץ (באפריל 2024 - י.נ), אבל אני לא יודע אם נעשה איתו משהו מעבר לכך. היו בו המלצות שצריך לקבל אותן, ויפה שעה אחת קודם.

"התרחיש של רעידת אדמה לא מתחשב בזה שיש מלחמה, וזה בטח לא משהו שכדאי לדחות אותו למועד יותר מאוחר. זה קריטי מאוד. אחת ל־100 שנה יש רעידת אדמה חזקה באזור, ואנחנו נמצאים במאני טיים של אירוע כזה".

המדינה לא מעניקה מענה מספק כרגע?
"ברמת המדינה אני מרגיש שלא כל המערכות מחוברות לאירוע. יש הרבה בלבול, הרבה חוסר תקשורת. כשיש כבר תקשורת, מדברים בשפות שונות בין משרדים ובין גופים שונים. אין שפה אחידה, וזה משהו שחשוב לשפר אותו. אנחנו נמצאים ב'מגה אירוע', ובהיעדר גוף אחד שהוא בעל סמכויות, שמתכלל את הדבר הזה מטעם המדינה ומטעם מי שמוביל אותה, נהיה במצב של כאוס.

"באירועים של נפילת טילים יש הרבה מאוד גופים בשטח - משטרה, כיבוי אש, פיקוד העורף, רשויות מקומיות, מס רכוש. זה אירוע חירום לאומי, שאמורים להיות לו אבא ואימא, מישהו שיכיל אותו. פה אנחנו פחות רואים את זה.

"הרשויות הן אלו שנכנסות מתחת לאלונקה ונותנות את הפתרונות ואת המענים לתושבים שלהם. המדינה לאט־לאט מתארגנת להיכנס לאירוע.

"למשל, אחרי שפיקוד העורף מעביר אחריות לרשות המקומית, הסיטואציה לא ממש מנוהלת: סנכרון בין הרשות לבין רשות המסים, המשטרה, גורמי האכיפה, היחידה העירונית ועוד - זה אירוע מתמשך שאין לו מענה מסודר. גם עצם הניהול של רישום המבנים שנפגעו - אין פורמט סדור שמספק כלים לארגון מסודר של המידע, ומדובר בכמות אדירה של מבנים ודירות שנפגעו.

"גם נושא הביזה מחייב היערכות של הרשות המקומית, כדי לגדר מיד את המבנה ולאבטח אותו. אלו דברים שנופלים כרגע בעיקר על הרשות המקומית".

אולי הלקחים של היום יאפשרו לנו להתכונן טוב יותר לרעידת אדמה בעתיד?
"אני תמיד מנסה לחשוב איך למצוא את הדברים האופטימיים יותר בכל מצב, והאירוע שאנחנו נמצאים בו כיום צריך לשמש כמעורר או כאירוע פותח עיניים. להבין שיכולה להיות לנו קטסטרופה בסדר גודל כזה, לא רק מאיראן. העובדה שאין לנו היום מנגנונים מספיק משומנים לטפל באירוע הזה, היא משהו שצריך לתת לו מענה".

"המחסור ידוע. מדברים עליו לא מהיום"

לצד הביקורת כלפי התנהלות המדינה בעת הנוכחית, אדריכל דוננפלד מתריע גם מפני בעיה אחרת, עתידית: המחסור בכוח אדם בענף הבנייה, שעשוי לפגוע או לעכב את מאמצי השיקום של המבנים והאזורים שנפגעו. "כולנו יודעים ששוק הבנייה נמצא במשבר כבר די הרבה זמן, יש מחסור בפועלים מאז 7 באוקטובר, ולמרות שהביאו כבר עשרות אלפי עובדים זרים אני לא חושב שהדבר הזה נפתר, להפך. הוא רחוק מלהיפתר.

"הימים האחרונים מוסיפים עוד נדבך של מורכבות לאירוע, כי בשוך הקרבות ולאחר שקיעת האבק, יישארו לנו לצערנו לא מעט ערים ואזורים שלמים פגועים. לא מדובר רק על קבלני ביצוע שנצטרך - שכבר היום יש מחסור בהם בשוק - אלא גם בקבלני שיפוצים, בזגגים, בקבלני גבס ועוד. להחזיר בית לכשירות, גם אם היה רק במעגל ההרס השני או השלישי, זה אירוע כולל. אנחנו לא במצב טוב מהבחינה הזאת, וזה סיפור שאני צופה שילווה אותנו תקופה ארוכה".

ואם כבר כוח אדם, אי־אפשר שלא להתעכב על המחסור ברשויות המקומיות עצמן - מחסור שמדובר כבר שנים רבות, אך טרם נמצא לו פתרון אמיתי. מצב החירום שבו נמצא המשק, והעיסוק המתמשך בכל זירת נפילה, מעמיסים עוד יותר על עובדי הרשויות המקומיות, שידיהם עמוסות גם בימי שגרה.

איך מצליחים להתמודד עם העומס?
"זה מצב די שוחק. אני רואה את האנשים שעובדים פה, מנסים להתמודד במקביל עם הטיפול בילדים בבית, עם ניהול המשפחה, עם הדרישות בעבודה, עם האזעקות. זו התמודדות שמכבידה מאוד, ושוחקת את האנשים. נדרשת לא מעט אקרובטיקה כדי לתמרן בין העבודה השוטפת של יחידת ההנדסה והוועדה המקומית, לבין ההתמודדות עם היבטי החירום של האירוע המתנהל עכשיו. אנשי ההנדסה מבלים בחמ"ל, במשמרות, מנהלים שעון לחימה. נמצאים בהערכות מצב בבוקר ובערב, ובין לבין עושים את כל השאר".

יש לזה פתרון?
"המחסור הקיים ידוע ואנחנו מדברים עליו לא מהיום. השכר לעובדים ברשויות המקומיות, בעיקר ב'רצפת הייצור', קרי בודקי היתרים ובודקי תוכניות, הוא שכר מאוד נמוך. בסופו של דבר מצלחים למצוא את האנשים, אבל החוכמה היא להחזיק אותם, לשמר אותם. זה אירוע שהיה קיים עוד לפני המלחמה. האם יש פתרונות? כל הזמן אומרים לי ש'עובדים על זה'".

בעוד שנה מהיום נהיה במקום טוב יותר?
"שנה היא תקופה יחסית קצרה, אבל אני כן מאמין שבעוד שנה אנחנו יכולים להיות עם מנגנונים שעובדים, לראות את תחילתה של צמיחה במקומות שבהם היה שבר, ולצאת מהאירוע הזה הרבה יותר מחוזקים. אני מאמין שזה אפשרי. קורה מסביבנו משהו גדול, המזרח התיכון משתנה לנגד עינינו, ואני חושב שכדאי מאוד שנהיה חלק ממנו - שלא נפספס את הרכבת, הרכבת לשלום, שבסופו של דבר יכולה לפתוח פתח לשגשוג אזורי מאוד גדול".