המאבק שתוקע פרויקטי אנרגיה סולארית והכנסות של מיליונים לקיבוצים בעוטף

הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים פסלה תוכניות להקמת שדות סולאריים בשווי של יותר מ־100 מיליון שקל בארבעה קיבוצים בעוטף עזה, בהצבעה צמודה במיוחד. הפסילה עומדת בניגוד להחלטות של רשות מקרקעי ישראל מנובמבר 2023, כחודש לאחר פרוץ המלחמה, ותבלום את ההוזלה שפרויקטים מסוג זה עשויים לחולל בחשבון החשמל.

● התקלה שתעלה לבית הזיקוק באשדוד עד 18 מיליון דולר
● בהוראת בג"ץ: תחנת OPC בחדרה חוזרת לשולחן
● עשור לסוגיה שפילגה את ישראל: האם "שוד הגז" הפך ל"נס כלכלי"?

הוועדה, שיושבת תחת מינהל התכנון, נימקה את ההחלטה בטענה כי חבל תקומה הוא "אסם המזון והתבואה של ישראל", ומשרד החקלאות מתעקש גם הוא כי הקמת שדות סולאריים פוגעת בעתיד החקלאות המקומית. מנגד, משרד האוצר ורמ"י דוחפים לשימוש בשדות סולאריים כדי לעמוד ביעדי האנרגיה המתחדשת של ישראל.

ברקע עומד ויכוח עקרוני על תמהיל השימוש בשטח: האם נכון לקדם שדות סולאריים מובהקים, או דווקא מודלים דו־שימושיים (אגרו־וולטאיים) שמאפשרים לגדל גידולים חקלאיים מתחת לפאנלים סולאריים - אך הם יקרים יותר להקמה ולתחזוק.

אידיאלי רק על הנייר?

"אחרי 7 באוקטובר, וכחלק מהרצון של המדינה להיטיב עם יישובי העוטף, רמ"י החליטה לאפשר להם לבנות עוד שדות סולאריים צמודי קרקע. המכסה עלתה מ־250 דונם ל־400 דונם", מספר אסף בבלי, מרכז המשק של קיבוץ מגן.

לדברי בבלי, "קידמנו תוכנית סולארית, תכננו, והגענו לוועדה המחוזית. היא אישרה, אבל אמרה שהיא דורשת החלטה של הוועדה לשמירה על שטחים פתוחים". כאמור זו פסלה את התוכנית, אישרה השלמה קטנה ל־250 דונם שהוקצו לפני המלחמה, והתעקשה: השאר חייב לבוא בנוסף לחקלאות (דו־שימוש) ולא על חשבונה. באותה החלטה, נסתם הגולל על תוכניות דומות גם בקיבוצים עין השלושה, ניר יצחק וארז הצמוד לצפון רצועת עזה. על פי הערכות בשוק, ההרחבה הייתה אמורה להכניס 1־2 מיליון שקלים בשנה לכל אחד מהיישובים, מהשכרת הקרקע.

על הנייר המערכות הדו־שימושיות הן פתרון אידיאלי, אך בבלי אומר כי "זה לא טוב לערבב - אתה צריך להיות יעיל בחקלאות ואתה צריך להיות יעיל בייצור חשמל". לדבריו, מדובר ב"המון קונסטרוקציה בשטח פתוח" שמקשה הן על החקלאות והן על הייצור הסולארי. בהקשר זה, בספטמבר 2024 המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה פרסמה דוח שגורס כי עבור התקדמות משמעותית בהטמעת האנרגיות המתחדשות, יש להקים שדות גדולים בנגב לצד המערכות הדו־שימושיות. לפי הדוח, עלות התקנת קילו־וואט בשטחים קרקעיים עומדת על כ־2,000 שקל, לעומת 4,500 שקל בפרויקטים אגרו־וולטאים.

האוצר לקח צד

גם בהחלטת הממשלה מדצמבר נקבע שביישובי חבל תקומה יוקמו "פתרונות אנרגיה מתקדמים". תוכניות משמעותיות אכן אושרו במספר קיבוצים, כולל כפר עזה, כיסופים וניר עוז, אך כשמנהלת תקומה נדרשה לנושא באפריל 2024, היא העדיפה להתחמק: "יש להידרש למרחב השיקולים הרלוונטיים [...] ולאיזונים הנדרשים לצורך שמירת המרחבים הפתוחים והאופי החקלאי של האזור".

בינתיים, משרד האוצר כבר לקח צד. בדצמבר פנה המשרד למינהל התכנון ודרש לקדם מתקנים סולאריים קרקעיים, "המאפשרים ייצור חשמל בהיקפים גדולים ובעלויות נמוכות". לפי האוצר, 65% מההספק הסולארי של ישראל כבר מופק ממערכות דו־שימושיות, ואין הצדקה לפסול את החלופה הקרקעית הזולה. עמדה זו זכתה לחותמת רשמית בדיון מינהל התכנון שבו הוחלט כי "לא ייחסמו על הסף תוכניות למתקנים קרקעיים".

 רפי אלמליח, מנכ''ל מינהל התכנון / צילום: רז רוגובסקי

מולם, משרד החקלאות מרים כאמור את הדגל ההפוך. במכתב רשמי שנשלח בתחילת יולי, נכתב כי "ככל שהקרקע בתוכנית מתאימה ומאפשרת עיבוד חקלאי יש צורך לשמור עליה ולאשר אך ורק מתקן אגרו־וולטאי".

על פי רענן אמויאל, מנהל אגף תכנון וקרקע חקלאית ברשות לתכנון במשרד, "בסיס הייצור החקלאי, שהוא הקרקע, הולך ונפגע בהיקפים עצומים". אמויאל חושש ממחסור של ממש במזון בעתיד. "זה קשה, אבל המדינה צריכה לראות את משאבי הקרקע שלה. אי אפשר להתעלם מהחקלאות ולהסתכל רק על האנרגיה".

דוד בן לולו, יו"ר קיבוץ חולית בדרום העוטף, השואף להקים בתחומו שדות סולאריים, מעיד: "אנחנו רוצים להמשיך להיות חקלאים. אנחנו מעבדים 28 אלף דונם, ובכל בקיבוצי הנגב מעבדים 450 אלף דונם". אולם הוא אומר, "צוואר הבקבוק בחקלאות בישראל זה לא הקרקע, אלא המים. וגם, קשה למשוך תעסוקה לדרום העוטף".

לדברי איתן פרנס, מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל, "העובדה שהממשלה נותנת ביד אחת ליישובי תקומה וקו העימות הצפוני וביד השנייה מרסקת אותם בסוף התהליך היא לא פחות ממבישה ומעלה שאלה קשה בקשר לתפקיד הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ועל הצורך בכפילות שהיא מייצרת בתהליך התכנוני".

מהוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים נמסר: "הוועדה רואה לנגד עיניה את שמירתו של חבל תקומה בתור אסם המזון והתבואה של מדינת ישראל. משכך, ובהתאם למדיניות התכנון הארצית, מתעדפת הוועדה מתקנים אגרו־וולטאיים, המאפשרים דו־שימוש בקרקע של גידולים חקלאיים והפקת אנרגיה. זאת על פני מתקנים פוטו־וולטאיים המונעים כל שימוש או עיבוד חקלאי בקרקע ומשכך פוגעים בשטחים הפתוחים, בקרקעות החקלאיות ובביטחון המזון. בהתאם לכך, וכדי לאזן בין כלל הצרכים, הקצתה הוועדה לכל ישוב עד כ־250 דונם שבהם ניתן יהיה להקים מתקן פוטו־וולטאי, כאשר יתרת השטח תיועד למתקן אגרו־וולטאי, אשר יוכל לאפשר גידולים חקלאיים לצד הפקת האנרגיה".