הדחת אדלשטיין: איך מזיזים יו"ר ועדה מתפקידו, ומה בג"ץ יגיד?

בניסיון להביא לסיום המשבר הפוליטי עם הסיעות החרדיות סביב חוק הפטור מגיוס, בליכוד נערכים להזיז את ח"כ יולי אדלשטיין מתפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת (שבה מתקיים הליך החקיקה). אבל איך בכלל מדיחים יו"ר ועדה בכנסת, והאם יש לכך תקדים?

● לא מוכנים לשלטון גנרלים": ועדת חוץ וביטחון לא העבירה את הגדלות הרמטכ"ל
● השרים משתלטים על החברות הממשלתיות בחוק חדש. במוקד: התעשייה האווירית ונתיבי איילון

איך מדיחים יו"ר ועדה?

התחנה הראשונה היא סיעת הליכוד. היות שבחלוקת הוועדות נקבע שבראשות ועדת חוץ וביטחון יעמוד ח"כ מהליכוד, המחליף של אדלשטיין יצטרך לבוא גם הוא מהליכוד. לפי סעיף 138(ב) לחוקת הליכוד, הסיעה היא זו שתבחר במועמדים לתפקיד יושב ראש ועדות בכנסת. זה הדיון שאמור להתקיים כעת בסיעה - ובהתאם, מספר חברי הליכוד הציעו את מועמדותם לתפקיד.

ואם בליכוד יבחרו מועמד חדש לראש הוועדה - מה הלאה? למען האמת, הדחת יו"ר ועדה לא מוסדרת בחוק או בתקנון הכנסת. כפי שהסביר ד"ר מתן גוטמן במאמר שכתב ב-ynet, בג"ץ פסק בעבר שמי שמוסמך למנות יו"ר ועדה הוא גם מי שמוסמך להחליף אותו. ומיהו הגורם הזה? לפי תקנון הכנסת (סעיף 106(א)(1)), מי שבוחרת את יו"ר הוועדה היא הוועדה עצמה, לפי המלצת ועדת הכנסת.

אם כן, כדי להדיח את אדלשטיין, נדרשת סיעת הליכוד לבחור מועמד חדש; אחר כך ועדת הכנסת תצטרך להמליץ על החילופים - ובסוף הדבר יובא להצבעה בוועדת החוץ והביטחון.

על בסיס מה אפשר להדיח יו"ר ועדה?

יש מרחב מאוד גדול של שיקול דעת שיכול לעמוד בבסיס ההחלטה להחליף יו"ר ועדה - ובג"ץ קבע ש"נוכח מעמדה של הכנסת, לא ייטה בית משפט זה להתערב בהליכים הפנימיים בכנסת ובהחלטותיה הפנים-פרלמנטריות". כמו כן, בג"ץ ציין שבהדחת יו"ר ועדה, גם שיקולים פוליטיים יכולים להיות לגיטימיים: "איננו סבורים כי שיקולים פוליטיים וקואליציוניים כשלעצמם הינם מעצם טיבם שיקולים זרים לעניין זה. תפקיד יושב ראש ועדה בכנסת הוא תפקיד פוליטי במהותו".

אבל ביהמ"ש הדגיש שהדבר לא אומר שלחברי הכנסת יש שיקול דעת בלתי מוגבל בהליך ההדחה. לדבריו, התערבות שיפוטית בהליכים כאלה תהיה מוצדקת כאשר "הם מביאים לפגיעה ניכרת במרקם החיים הפרלמנטריים או ביסודות המבנה של משטרנו החוקתי".

מתי זה יכול לקרות? "ניתן להעלות על הדעת מצבים בהם העברה מתפקיד תהיה שרירותית ומונעת משיקולים פסולים של רצון למנוע ניהול הוגן ותקין של הוועדה בידי יושב הראש שלה", אמר בג"ץ, "אותם מצבים ככל שיתקיימו יהיו כרוכים, כך ניתן להניח, בפגיעה חמורה במרקם החיים הפרלמנטריים וביסודות משטרנו החוקתי, ובאותם מצבים קיצוניים התערבות שיפוטית בהחלטותיה הפנימיות של הכנסת עשויה להיות מוצדקת".

האם כבר הודח יו"ר ועדה בעבר?

אף על פי שמדובר בהליך חריג במיוחד, יש לו תקדימים. לפי ד"ר גוטמן, המקרה הראשון התרחש ב-1988, בתקופת ממשלת האחדות בין המערך לליכוד. אז הקואליציה החליטה להדיח את ח"כ מיכאל רייסר מהליכוד מראשות ועדת הכנסת, משום שסירב לקדם הצעת חוק מסוימת. מכיוון שכאמור, אין הליך מוסדר להדחת יו"ר ועדה, קיבלה אז מליאת הכנסת החלטה להדיח את כל חברי ועדת הכנסת ולמנות רק את חלקם מחדש, ובדרך זו הוצא ח"כ רייסר מהוועדה ונבחר יו"ר חדש. בבג"ץ נמתחה ביקורת חריפה על המהלך התקדימי, אך הוא לא פסל את ההדחה - וזו נשארה על כנה.

מקרה אחר התרחש ב-2007. לאחר בחירות 2006, מלאכת הרכבת הממשלה הוטלה על אהוד אולמרט. אולמרט ניהל אז מגעים עם סיעת יהדות התורה על צירופה לקואליציה, וכמעין "פיקדון", העניק ליעקב ליצמן את ראשות ועדת הכספים באופן זמני. אלא שהמשא ומתן לא צלח. במקביל נחתם הסכם קואליציוני עם ישראל ביתנו - והובטחה לה ראשות ועדת הכספים.

הליך ההדחה התנהל בדומה להליך המינוי: ועדת הכנסת קיבלה החלטה להמליץ לוועדת הכספים להעביר את ליצמן מתפקידו, ובעקבות זאת ועדת הכספים החליטה להורות על סיום תפקידו של ליצמן. נגד המהלך הוגשו עתירות לבג"ץ, אך זה דחה אותן (מהטעמים שפורטו לעיל) וקבע שהוועדה הייתה מוסמכת להעביר את ליצמן מתפקידו ושלא נפל בשיקול דעתה פגם שמצדיק התערבות שיפוטית.

אבל היו גם ניסיונות הדחה שלא צלחו. ב-2020, יו"ר הקואליציה דאז מיקי זוהר הודיע על הדחת יפעת שאשא-ביטון מראשות ועדת הקורונה, לאחר ביקורת פומבית שמתחה על התנהלות הממשלה. אולם, המהלך בסופו של דבר לא יצא אל הפועל.

עוד מהלך הדחה שלא הבשיל היה הניסיון ב-2017 להעביר את יואב קיש מתפקיד יו"ר ועדת הכנסת. קיש, ביחד עם ח"כים נוספים מהליכוד, מחה על כך שהצעת חוק מטעמו לא קודמו על ידי הממשלה בכנסת, ולכן נעדרו מכמה הצבעות בוועדות בהן פעלו, ובפועל הפרו את המשמעת הסיעתית. יו"ר הקואליציה דאז, דוד ביטן, הודיע לקיש על הדחתו - אולם היות שהוא כיהן אז כיו"ר ועדת הכנסת, הוא סירב להעלות את הדחתו להצבעה בוועדה שברשותו. לבסוף ביטן וקיש הגיעו להבנות, והאחרון נשאר בראשות הוועדה.