כבר 32 שנה העולם הכלכלי לא חווה אירוע כזה

אבל מההחלטה בכל זאת יצאה חדשה מרעישה הנוגעת לשבירת השורות בוועדה. הוועדה, נסביר, מורכבת מ־12 חברים: שבעה חברים במועצת הנגידים של הפד ועוד חמישה נשיאים של בנקים אזוריים. והפעם, לראשונה מאז 1993, שני חברים ממועצת הנגידים הצביעו נגד ההחלטה - ואמרו שהם היו מעדיפים להוריד את הריבית.

שני החברים ה"סוררים" הם מישל באומן וכריסטופר וולר. באומן מונתה למועצה ע"י טראמפ - תחילה כמחליפה של סטנלי פישר, ואחר כך כמינוי קבוע. ואולם, נדמה שטראמפ לא יכול לסמוך את ידיו על יישור קו מצדה. רק לאחרונה, על רקע המתקפות של טראמפ על הפד ועל העומד בראשו, באומן הדגישה בריאיון ל־CNBC כמה זה חשוב שהבנק המרכזי ישמור על עצמאותו.

ייתכן שהמקרה של וולר שונה. וולר מוזכר כמי שנמצא ברשימת המועמדים של טראמפ לתפקיד יו"ר הפד, לאחר תום כהונתו של היו"ר הנוכחי ג'רום פאוול במאי 2026. עם או בלי קשר, לפני כשבועיים וולר קרא במפורש להוריד ריבית כבר בישיבה הקרובה. עכשיו, כאמור, וולר עמד במילה שלו. אפשר להעריך שמבחינתו של טראמפ, הצעד של וולר לא יזיק לו במירוץ על התפקיד הנחשק.

יובל אינהורן

לא מעט כבר נכתב על האיש והפרשות שבהן היה (ונראה שעדיין) מעורב, אבל חשוב לעצור לרגע ולהסתכל על העניין ממקום אחר: האם זה הזמן להנחית לתפקיד החשוב הזה מישהו עם ידע רלוונטי מינימלי יחסית, שיכול רק לטלטל ספינה מטולטלת גם כך?

ענף הנדל"ן נמצא בתקופה לא פשוטה כבר זמן רב. עוד לפני המלחמה הוא התמודד עם אתגרים כלכליים רבים, בעיקר סביב הריבית הגבוהה וההאטה בהייטק (שעצרה את הפריחה בסקטור המשרדים), ועם פרוץ המלחמה - עד היום - הוא מתמודד עם מחסור חמור בידיים עובדות ועם עלויות בנייה גבוהות במיוחד. נוסיף לזה את הריבים הלא מועילים, בלשון המעטה, בין האוצר לרמ"י ולהפך, שכפי שפרסמנו לאחרונה גם מביאים ל"ייבוש" של עשרות אלפי דירות במסלול מחיר מטרה, וקיבלנו מצב ביש, שגם הקבלנים והיזמים וגם רוכשי הדירות מרגישים היטב.

האם אל תוך הקלחת הזאת אנחנו רוצים להכניס אדם ששמו נקשר שוב ושוב בעניינים לא מחמיאים ובמהומות רבתי? מספיק שניזכר בקדנציה הסוערת שלו ברשות הדואר, אי שם לפני כשני עשורים, כדי שנבין שאם כך תנוהל רמ"י, ודאי בתקופה הסוערת הנוכחית, מצב הנדל"ן עלול להיות עגום מאוד. מבלי לקבוע דבר לגבי האיש ויכולתו לשמש בתפקיד, בימים כאלו צריך מישהו שירגיע את הים הנדל"ני הרוגש ולא ייצור בו סערות נוספות.

יובל ניסני

ההדחה צפויה כמובן להיבחן על ידי בג"ץ, אחרי שזה קבע כבר כי ההדחה לא תיכנס מיידית לתוקף כדי לאפשר ביקורת שיפוטית עליה. אלא, שבניגוד להערכות הראשונות שלפיהן בג"ץ צפוי לפסול את ההדחה, הרי שהרוח המנשבת עד כה מבית המשפט העליון מסמנת כי הכל פתוח. כך, למרות שהממשלה יצרה הליך הדחה חדש ופוליטי לחלוטין, שבו פוליטיקאים שהביעו כבר את עמדתם בעד ההדחה הוסמכו לערוך ליועמ"שית שימוע ולהמליץ על פיטוריה - בג"ץ אישר להתקדם עם ההליך. "הממשלה טרם קיבלה החלטה בנדון", קבע השופט נעם סולברג, והוסיף כי הנושא ייבחן רק אחרי שהממשלה תחליט על ההדחה.

המסר שבג"ץ מעביר מדאיג. במקום להכיר בגודל האיום הנשקף לשלטון החוק, ביהמ"ש מעדיף לדבוק בכללים הטכניים ה"יבשים" ולהעמיד פנים כאילו הוא מהאו"ם. זהו המשך ישיר להחלטה המאכזבת של בג"ץ להכשיר את מינויו של דוד זיני לראש השב"כ חרף הכשלים החמורים בהתנהלות רה"מ נתניהו בפרשה, כפי שהצביעו עליהם היועמ"שית וראש השב"כ הקודם, רונן בר. בג"ץ הוא כנראה המחסום האחרון שנותר כאן בפני הרס הדמוקרטיה, אך מי שבונה עליו עלול לנחול אכזבה מרה.

עמירם גיל