מעמד הביניים ישלם יותר: הגזירה שתחתוך לכם לפחות 400 שקל מהתלוש

דמי הבראה הם תוספת שכר שנועדה במקור לסייע לעובדים לצאת לנופש. כיום היא משמשת לכל דבר - מתשלום חשבונות ועד מימון קייטנות לילדים. במגזר הפרטי, התעריף ליום הבראה אחד עודכן לפני כשנתיים, לאחר שנים של שחיקה. כיום, השווי של יום בודד עומד על 418 שקל, לעומת 378 לפני כן. כך שלכאורה, כל עובד אמור היה לקבל תוספת של לכל הפחות 200 שקל (הרף המינימלי הוא 5 ימי הבראה).

מדוע רק לכאורה? כי במסגרת הגזרות הממשלתיות שמקורן בהוצאות הביטחוניות, סיכמו ההסתדרות ומשרד האוצר על קיצוץ יום הבראה אחד מכל עובד במשק. התוצאה: עובדים במגזר הפרטי מאבדים 418 שקל ובמגזר הציבורי 471 שקל. המעסקים נדרשים לקצץ בעצמם מהסכום שמשולם לעובדים, ולהעביר את הכסף לקופת המדינה. הסכום הכולל מוערך ב-1.3 מיליארד שקל.

הפרקטיקה הזו פוגעת בחלשים ובמעמד הביניים יותר מאשר במאיון העליון. עובד שמרוויח 8,000 שקל ברוטו ומשלם 14% מס, מפסיד בפועל 360 שקל. לעומתו, מנהל בכיר עם משכורת של 50 אלף שקל ומס שולי של 47%, מפסיד רק 220 שקל נטו. התוצאה: מי שמרוויח פי 6 יותר, נפגע פחות בכיסו. היחידים שזכו להקלה הם מי שמרוויחים פחות מ-6,150 שקל ברוטו בחודש.

אז למה בחרו בדרך הזו? כנראה שזה פשוט הכי קל. קיצוץ רוחבי שלא מעצבן אף סקטור חזק. בנוסף, ברמה הפסיכולוגית, קל יותר לחתוך את "הבונוס" שעוד לא קיבלנו מאשר להפחית מהנטו. הקיצוץ בדמי ההבראה מספר סיפור מוכר: כשהמדינה זקוקה לכסף, הנטל נופל תמיד על אותן כתפיים. נותר רק לקוות שבקיץ הבא, אחרי שנתיים ברצף, הגזירה הזו תיעלם.

בר לביא

הדברים לא מפתיעים כשהם נשמעים מפי שר הדוגל ב"כלכלת בעזרת השם". אך הבעיה רחבה בהרבה מסמוטריץ'. המחיר הכלכלי של שליטה מלאה ברצועה זוכה למעט תשומת לב בדיון הציבורי, וכמעט לא עולה כשיקול מרכזי בקבלת ההחלטות.

כיבוש עזה יעלה לפי הערכות 25-35 מיליארד שקל. מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים, ח"כ ולדימיר בליאק, צייץ כי המהלך צפוי לעלות כ-120 מיליארד שקל רק כהוצאה חד-פעמית, הכוללת הכשרת שטח להתנחלויות, וכ-30 מיליארד שקל לתחזוק שוטף. וזה עוד לפני שדיברנו על העלויות הנלוות לסבבים אפשריים נוספים מול איראן, לתחזוק הנוכחות הישראלית שהפכה קבועה בשטחי סוריה ולבנון, ולהשלכות של כל אלה על החרפת הבידוד הבינלאומי של ישראל.

ועדיין, לא מדברים מספיק על חוסר היכולת של המשק הישראלי לעמוד לאורך זמן בעלויות המאמירות. באופוזיציה נוהגים לתקוף את הממשלה על יוקר המחיה אך מפחדים להטיל ספק בצדקת המלחמה. אז נכון, השיקול המרכזי נגד כיבוש עזה היה ונותר הפגיעה הצפויה בחטופים וברבבות חפים מפשע כדי לקדם חזון חסר סיכוי בדבר "ניצחון מוחלט". אבל גם הכלכלה חייבת לתפוס מקום הרבה יותר מרכזי לפני שמחליטים על הסלמה צבאית.

עמירם גיל

הנימוק העיקרי שמעניקים מחברי המסמך להיעדר הביצועים הוא חוסר תיאום בין משרדי הממשלה, כלומר קצר בתקשורת. או בלשונם: חוסר "שיתוף פעולה ובפרט עיכוב בביצוע של גורם מחוץ למשרד", ובמקום אחר "ריבוי גורמים אחראים או חוסר בהירות תקציבית - מעכבים את הביצוע".

מה שמגוחך הוא שדווקא במסמך הזה עצמו - שדן בקצר בתקשורת בין משרדי הממשלה - הנתונים שגויים כתוצאה מחוסר בתקשורת.

על פי הדוח, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שמשפיעה באופן ישיר על הפיתוח ושוק הדיור בישראל, לא השלימה ב-2024 אף אחת מ-35 המשימות שהוטלו עליה. 0% ביצוע. אלא שרק בעקבות הפרסום בגלובס התגלה שיש טעות במסמך. ברמ"י הסבירו לגלובס שמדובר בטעות וכי הם בעצם ביצעו פחות מ-70% מהמשימות שהיו להם. לדברי הרשות, הם דווקא כן העבירו את הנתונים, רק שאלה לא הגיעו למשרד ראש הממשלה בגלל פינג פונג בין המשרדים, בצל שירות מילואים ואנשים שהתחלפו.

כך יצא שהדוח שמדבר על כשלים בתקשורת בין משרדי ממשלה - סבל מכשלים בתקשורת בין משרדי ממשלה. לנו רק נותר להמליץ לאנשי השירות הציבורי בישראל לצפות בפרקים של פולישוק. אולי אפשר לקחת ממנה שיעור או שניים, כך שיום אחד זו באמת תישאר רק תוכנית סאטירה ולא החיים עצמם.

נתנאל אריאל