כוח פוליטי לפני הכול: האם הוועדים ממלאים את תפקידם?

לא פחות מ־12 שנים חיכו הבעלים של נמל מספנות ישראל מרגע רכישתו מהמדינה ועד לאפשרות שניתנה לנמל בשנת 2007 - לפרוק ולטעון אוניות; ולמעשה לפעול כנמל הפרטי הראשון בישראל.

הסיבה: ועדי העובדים של הנמלים בחיפה ובאשדוד התנגדו לפעילות הנמלית של המספנה, שאיימה על פרמיות העבודה של העובדים בנמלים הממשלתיים. לבסוף נאלצו בעלי הנמל לנהל משא ומתן עם ההסתדרות והם הוגבלו לפריקה של עד 5% מסך הפעילות הנמלית בישראל. מגבלה שפגעה בתחרות ובוטלה לבסוף רק בשנה שעברה לאחר שנמל חיפה הופרט בעצמו.

● 78 שנים של שחיתות: איך הסתיימו הפרשות שהתפוצצו ברעש גדול?
● מהפוליטיקה ועד הביטוח: ההשפעה האדירה של ההסתדרות

בינתיים, היעילות של הנמלים ספגה קיטונות של ביקורת לא רק מהתעשייה הישראלית, שכן היבוא לישראל כמדינת אי מבוצע דרך הנמלים עומד על שיעור של כ־98% - אלא גם ממשרד מבקר המדינה וממוסדות בינלאומיים כמו הבנק העולמי - שהצביעו על חוסר היעילות, שמשפיע בתורו על יוקר המחייה. אבל לאף שר, למרות עתירות והבטחות לבג"ץ, לא היה את האומץ לפעול כנגד הוועדים.

שביתות מתואמות

זהו סיפור מוכר פחות ביחס לסערות שידעו הנמלים, אך הוא מדגים את כוחם של ועדי העובדים בחברות שבבעלות המדינה. רבים בציבור בוודאי זוכרים את אירועי נמל אשדוד ואת מעצרו המתוקשר של מי שנחשב לאיש החזק בנמל - יו"ר הוועד אלון חסון. חסן הורשע לאחר שנחשד בקבלת טובות הנאה בהיקף של מיליוני שקלים מפעילות תפעולית בנמל.

 אלון חסן / צילום: אמיר מאירי

גם מחליפיו עלו לכותרות: על רקע כוונת הממשלה להניע את הרפורמה בנמלים בשנת 2018, הוועדים בחיפה ובאשדוד פרצו בשביתה מתואמת שהמשיכה למרות צו בית הדין הארצי לעבודה שקבע כי על העובדים לחזור לעבוד. ההנהלות ביקשו להכריז על ביזיון בית המשפט ואילו בית הדין הורה על הבאתם של הוועדים בכוח לדיון, אולם אלו נעדרו והמשטרה לא הצליחה לאתרם. ראשי הוועדים התייצבו בתחנת המשטרה רק לאחר שנפסקו כנגדם קנסות אישיים בסך עשרות אלפי שקלים. נמל חיפה הופרט לבסוף, אבל נמל אשדוד עדיין בבעלות הממשלה ובענף רבים מייחסים זאת לכוחו בליכוד - שמביא את שרי המפלגה להתנגד להפרטה.

כוח משמעותי של ועדי העובדים נטוע גם בתעשייה האווירית ומזוהה במיוחד עם השר חיים כץ, שכיהן כ־20 שנה כיו"ר הוועד ומשם נסללה דרכו לצמרת הפוליטיקה הישראלית. בשנים האחרונות הוא נחקר כמה פעמים בחשד לעבירות מתחום טוהר המידות וכן בחשד שאיים על עובדים שמעמדם ייפגע אם לא יתפקדו לליכוד. התיקים הללו נסגרו לעומת פרשות אחרות שבהן היה מעורב. במהלך השנים, בעת שכיהן כחבר כנסת, הוא שימש במקביל גם כיו"ר ועד העובדים עד שמונה לשר ובנו, יאיר כץ, נבחר להחליפו כיו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית.

מדובר בדוגמאות פומביות בפרופיל גבוה, אבל מרבית הכוח של הוועדים הדומיננטיים נבנה מתחת לפני השטח, בנמלים, ברכבת ישראל, בתעשייה האווירית ובחברות ממשלתיות נוספות; כאשר הוועדים שתפקידם החשוב והקריטי הוא לדאוג לזכויות עובדים נהפכו לשחקן בעל כוח פוליטי רב, ופועלים פעמים רבות מעל ראשם של המנכ"לים וישירות בלשכות השרים.

הביטוי הקיצוני של התנהלות זו נראה השבוע - עת התפוצצה פרשת השחיתות בהסתדרות "יד לוחצת יד" ובמסגרתה 350 בני אדם מעורבים. יושב ראש ההסתדרות, ארנון בר דוד, נעצר ויחד עמו בכירים נוספים, בחשד ליחסים פסולים מול סוכן ביטוח, עזרא גבאי, איש ליכוד ומקורב ליו"ר שהבטיח תפקידים בין היתר בחברות ממשלתיות בתמורה להעברת ועדים לסוכנות הביטוח שלו. כך, מערכות היחסים שמשפיעות על המשק מתבררות כעת גם במישור הפלילי.

 חיים כ''ץ, שר התיירות / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט

ההסתדרות נגד יו"ר ועד

במסגרת הפרשה הזו נחשף גם חלקו של ועד עובדי רכבת ישראל. הגוף הממשלתי הענק שכולל בתוכו 4,600 עובדים המאוגדים תחת וועד דומיננטי, יש שיאמרו מיליטנטי. בבוקר יום שני השבוע פשטו חוקרי משטרת ישראל על משרדו של ליאב אליהו, יו"ר הוועד שנמצא במעצר מאז. זאת לאחר שעל פי החשד ניסה להחליף באופן חד צדדי את חברת ביטוח השיניים של עובדי הרכבת לטובת סוכן הביטוח גבאי שעומד, כאמור בלב הפרשה. הנהלת הרכבת בלמה את המהלך וההסתדרות עתרה כנגדה לבית הדין לעבודה בתל אביב שדיון בו צפוי להתקיים החודש.

ועד העובדים הנוכחי הוא חדש יחסית ונבחר לאחר שנים רבות ששלטה בו ביד רמה גילה אדרעי. אדרעי היא אחת ממנהיגות העובדים הבולטות והמשפיעות במגזר הציבורי. שתי הקדנציות שמילאה בראשות ועד העובדים של רכבת ישראל היו סוערות. כהונתה הראשונה החלה בשנת 2010 ולמשך שנתיים עד שהודחה בידי ההסתדרות; ובספטמבר 2017 היא נבחרה שנית לתפקיד, לאחר שהבחירות נקבעו בעקבות פנייתה לבית הדין לעבודה עד שפרשה בשנת 2023.

בשנותיה האחרונות בחברה, הוועד כרת ברית עם אנשיה של שרת התחבורה מירי רגב ועם יו"ר הדירקטוריון שמונה על־ידה, משה שמעוני. אלו פעלו להדיח את המנכ"ל דאז מיכאל מייקסנר שהיה מוערך במשרד האוצר ונחשב למנכ"ל מקצועי שלא חושש להתעמת; וכן את אדרעי. אולם אפילו ההסתדרות הסתייגה מהדרך בה נעשו הדברים, עד כדי כך שבגלובס נחשף דיל הפרישה שלה. במסגרתו מונתה אדרעי לתפקיד של סגנית מנהלת אגף, בתמורה לכך שלא תעסוק בענייני הוועד, ולא תתמודד בבחירות. ההסכם הסודי אושר על ידי ההסתדרות והממונה על השכר באוצר דאז.

בימים האחרונים, גורמים ברכבת כבר הספיקו להתגעגע לתקופתה של אדרעי. התפוצצות הפרשה יצרה סערה מושלמת מבחינת משרד האוצר, שמזה שנים מנסה לקדם תוכניות להפרטת רכבת ישראל. שבוע ימים לאחר גל המעצרים, חשף משרד האוצר שבמסגרת חוק ההסדרים הקרוב יוצע להפריט את קווי הרכבת למפעילים פרטיים - יוזמה שצפויה להיתקל בהתנגדות פוליטית חזקה, אבל היא גם מאותתת שמה שהיה לא יהיה עוד.

 גילה אדרעי / צילום: איל יצהר

גורמים בחברות ממשלתיות שעימם שוחח גלובס מספרים על הצורך בוועדים כדי להגן על זכויות העובדים, "הבעיה מתחילה כשהוועדים מנסים לנהל את החברה. הנהלות מחויבות בהיוועצות עם הוועדים לפני שינוי ארגוני, אבל בפועל זו לא היוועצות כי הם מטילים וטו ומנצחים", אומר אחד מהם. "אחר כך הם דואגים למנות לתפקידי מפתח אנשים מטעמם כדי לבסס שליטה בארגון. מנכ"ל שמגיע לחברה ממשלתית עושה תפקיד של 5 שנים. אנשי הוועד עובדים 30־40 שנה בארגון ואומרים 'אני הקבוע פה והמנכ"ל הוא הזמני'".

מחוברים ישירות לשר

והמנגנון מסתעף: "השיטה היא הרבה פעמים לפקוד אלפי עובדים למפלגה, ולא רק לליכוד, פשוט בליכוד זה מיוחצ"ן. מנכ"ל חלש יתכופף בהכרח, כי אחרי שהוועד מבקש משהו הוא גם יהיה חשוף ללחץ של יו"ר הדירקטוריון ויקבל שיחות מהשר ומיו"ר ההסתדרות. כך נוצר ציר עוקף מנכ"ל - הוועד מחובר לשר שממנה את היו"ר. אלפי עובדים שבאים להצביע בפריימריז זה בוננזה לפוליטיקאים והמנגנון הזה גורם לשיכרון כוח אצל הוועדים".

ואולם גם במערכת הפוליטית יש המבינים שמדובר בחרב פיפיות: "שר היום לא יכול לזוז בלי הוועדים והוא נתון לאין סוף לחצים ואיומים לחיסולים בפריימריז", אומר גורם הבקיא בנושא, "במובן הזה הפרשה שהתפוצצה השבוע עשויה לשנות או לכל הפחות למתן את ההשפעות. פוליטיקאים נמשכים לאנשים שמכירים הרבה אנשים אחרים, אבל מתחדדת ההבנה שזה עשוי להסתיים בזימון ללהב 433".

מנגד, ד"ר אסף בונדי, סוציולוג, מומחה ביחסי עבודה וכלכלה פוליטית מאונ' חיפה מסביר שזהו בדיוק תפקיד הוועדים: "השפעת הוועדים נעשית בדרך כלל דרך במשא ומתן להסכמים קיבוציים, אבל לא רק. גם החוק בישראל מעניק לעובדים כלים נוספים כדי להשפיע על תנאי העבודה שלהם ויש שני מנגנונים נוספים. האחד מהם הם נציגי הוועדים בדירקטוריון.

"לפי חוק חברות ממשלתיות יש לעובדים את הזכות לבחור שני נציגים לדירקטוריון בחברה ממשלתית שגודלה מעל 100 עובדים. זה נועד על מנת לאפשר לעובדים לא רק להשפיע על תנאי העבודה שלהם, אלא להשפיע על הקיימות של מקום העבודה שלהם. זאת מתוך איזושהי תפיסה של עובדים יש נקודת מבט חשובה על הנעשה במקום העבודה, וכשהוא בבעלות ציבורית, יש חשיבות שניהול הממשל התאגידי שלו יותאם גם למגוון האינטרסים של הציבור שאת חלקם מייצגים העובדים.

"מנגנון נוסף נקרא מועצת ייצור. העובדים והמעסיק מתכנסים באופן שוטף על מנת להעריך את המשימות השונות שהעובדים נדרשים לבצע, לכמת אותן וגם לתת עליהם תגמול בצורה של פרמיות כדי לתמרץ את יעילות העבודה".

תמיד יש אינטרסים

לדברי ד"ר בונדי, "ארגוני עובדים (דוגמת ההסתדרות, א.ז) גם פועלים בפוליטיקה, וזה אחד היתרונות שלהם - הם מקבצים הרבה אנשים יחד כדי לקדם אינטרסים רחבים באמצעות מפלגות שיש בהן בחירות. אנחנו יודעים שבעלי הון, למשל, או תאגידים גדולים - יש להם גישה לפוליטיקאים ביום יום. למה שיו"ר ארגון עובדים גדול לא תהיה לו גם את האפשרות הזאת? כמובן במסגרת המינהל התקין.

"ארגוני העובדים עשו את זה תמיד, גם בישראל, גם בארצות הברית וגם במדינות אירופה אחרות. בעבר ועדי העובדים וארגון העובדים פעלו פחות או יותר במשותף לקדם מדיניות, בעיקר דרך מפלגת העבודה, שהייתה מפלגת השלטון עד 77. אלא שהיא התרחקה בהדרגה מייצוג האינטרסים של העובדים ובחרה להיות, אם תרצה, מפלגה של מעמד הביניים או המעמד הביניים הגבוה.

"החל מתחילת שנות ה־2000 החלו ארגוני עובדים להתקרב למפלגות שייצגו יותר טוב את האינטרסים שלהם. עכשיו, לצד זה שארגוני העובדים בישראל, ובעיקר ההסתדרות, מאוד מאוד נחלשו בתחילת שנות התשעים, זה דחף את ארגוני העובדים לליכוד. קודם כל - הם מקבלים מרחב להשפעה באמצעות הפריימריז. שנית, הם מוצאים יותר ויותר קשב לצרכים ולאינטרסים מיידיים".

פרופ' גיא מונדלק, ראש החוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב, מציע מבט מפוכח: "ההנחה היא שיש מנגנון פוליטי להחלטות והמנגנון הפוליטי, אם אתה נורא נאיבי, הוא משקף את רצון העם, ואם אתה קצת ריאלי, אז הוא משקף רצון של מפלגה שולטת, רצון של פוליטיקאים שרוצים להבטיח לעצמם ג'וב. לאחר מכן, רצון של פוליטיקאים ליצור קשרים טובים עם בעלי הון. מערכת היחסים הקיבוצית (מול הוועדים, א.ז) היא מסלול מקביל שפועל בקוד אחר וגם שם יש אינטרסים.

"ישראל היא המדינה הכי ריכוזית בעולם דרך הממונה על השכר - ועל שכר עובדים בשירות הציבורי. אם היית מספר לי שהדמוקרטיה מעולה ומשוכללת שלכל בן אדם יש פה וקול אחד וההשפעה שווה על כל תהליכי קבלת ההחלטות, אז באמת ליבי היה שוטט על איך העובדים יושבים על השאלטר ומקלקלים את כל הדמוקרטיה. אבל אם אתה מסתכל על זה שבאופן כללי המערכת הפוליטית היא מערכת שתמיד עובדת לפי אינטרסים בין קבוצות אינטרסים ולא כל קבוצות האינטרסים באות במעמד שווה, אז זה אחרת".

ד"ר בונדי מוסיף כי "ההסתדרות היום מייצגת שיעור קטן יותר של העובדים במשק ולכן גם מייצגת אינטרסים משתנים: פחות מדיניות חברתית ויותר אינטרסים של העובדים המאוגדים. בתהליך ההתכנסות של ההסתדרות גם עצמאות של ועדי העובדים הופכת גדולה יותר. זאת מאחר ואל מול ההיקף שההסתדרות מייצגת, המשקל היחסי שלהם הוא גדול יותר, ובהתאם גם ההשפעה שלהם היא גדולה יותר ולכן הם מקבלים יותר ויותר עצמאות.

"קל לראות אותם כמו מושחתים, כבעלי פריבילגיות. עכשיו אין ספק, זאת פריווילגיה להיות מאורגן. אבל זאת פריווילגיה שהם נלחמים עליה מול כוחות לא קטנים. בשורה התחתונה, הפוליטיקה הופכת לאסטרטגיה יותר ויותר מרכזית של ועדי עובדים, בעיקר מכיוון שהלגיטימציה לכוח אחר כמו שביתות הולכת ויורדת"

***חזקת החפות: ארנון בר-דוד, הילה קניסטר בר-דוד, עזרא גבאי ויתר העצורים בפרשה הם בגדר חשודים בלבד, לא הורשעו בביצוע עבירה, ועומדת להם חזקת החפות.