כלכלות במשבר דמוגרפי: מי יחליף את הילדים שלא נולדים

העולם מזדקן. במדינות המובילות בעולם כמות הילדים הולכת וקטנה, ואל מול תוחלת החיים המתארכת, האיזון בין מספר העובדים ללא-עובדים מופר. אין מי שייתן שירותים לכל האוכלוסייה המתבגרת הזו, ואין מי שייצר הכנסה שתשלם את הפנסיות שלהם. כך, ממשלת סין דיווחה השבוע כי 2025 היא השנה הרביעית ברציפות בה נרשמו יותר מיתות מלידות, ושיעור הילודה צנח לשפל: 7.92 מיליון תינוקות נולדו בה, לעומת 9.54 מיליון ב-2024.

● במעבדה בבר־אילן חוקרים מגלים איך תוכלו להאריך חיים עם שינוי אחד קטן
● אחרי שנים שבהן חשבו שהתרופה גורמת לסרטן - זו הסיבה האמיתית

שלל פתרונות הוצעו לבעיה העולמית - העלאת גיל הפרישה, הגברת שילוב מגזרים פחות מיוצגים בשוק העבודה, עידוד ילודה או עידוד הגירה - לכולם יש גם מתנגדים. במקביל, מיליוני עובדים חוששים שיוחלפו בבינות מלאכותיות, ולדברי ד"ר מריה וסאלו, ראש מחלקת המחקר בבנק השוויצרי פיקטה, שני החזיונות הדיסטופיים האלה חייבים להיפגש.

פיקטה הוא הבנק השני בגודלו בשוויץ והבנק הפרטי הגדול באירופה. מכון המחקר של הבנק, שהוקם ב-2024, מתמקד בנושאים בעלי השלכות ארוכות טווח על השקעות. הנציגות בישראל נפתחה בשנת 2000 ומנוהלת על ידי מורן אלון.

באין ילודה, הטכנולוגיה מכל הסוגים, החל מבינה יצירתית ג'נרטיבית ועד רובוטים תעשייתיים, תצטרך להיכנס לוואקום. מדינה שלא תצליח להעביר את הפריון שלה למכונות, תישאר מאחור, סבורה וסאלו.

בחלקו, הרעיון הזה לא חדש. למעשה, הוא דומה מאוד למחקרו של פרופ' יואל מוקיר, הישראלי במקור שזכה בפרס נובל לכלכלה השנה. מוקיר טען כי מאז ומעולם, גם בעתות של ילודה בשפע, צמיחה הייתה תלויה בהתקדמות הטכנולוגיה. בדו"ח, וסאלו מנסה להבין מהי הדרך הנכונה והתזמון הנכון להטמיע את הטכנולוגיה כדי להשיג צמיחה, במדינות שונות ובחברות מסחריות; איך יתפתח המשחק הזה בין טכנולוגיה לכוח אדם בשנים הקרובות; ומהם כיווני ההשקעה המעניינים שנגזרים מכך.

שני סוגי רובוטים

ישנם שני סוגים של רובוטים, כותבת וסאלו בדו"ח. הסוג הראשון, שקל יחסית להטמיע, הוא רובוט המחליף כוח אדם. השני הוא רובוט שמשפר את הפריון של האדם, או מגיע להישגים ולתפוקה גבוהים יותר מהעובד שאותו החליף. מדינות או חברות שרוצות לשמור על צמיחה יצטרכו להשקיע בסוג השני, אבל אלה בדרך כלל השקעות ארוכות טווח, שדורשות תכנון ואינן מניבות תשואה מיידית. מי שצפוי להצליח, מדינות ותאגידים גם יחד, יהיה מי שיתכנן לטווח ארוך, וישיק מבעוד מועד תוכניות שיעודדו פיתוח והטמעה של טכנולוגיות כאלה.

על פי הדו"ח, כבר ב-2030 ייתכן מצב שבו טכנולוגיות, שהיום הן חדשות, יניבו פריון שיש בו כדי להתגבר על הפער הדמוגרפי. מדינות שישקיעו מעט מדי מאוחר מדי עלולות לסבול מירידה בפרודוקטיביות. ואז, כאשר יגלו שהן חייבות להשקיע, ההשקעה הגדולה שלהן ברובוטים תתרחש דווקא בתקופה של הירידה בפריון. החוקרים ממליצים למדינות למהר ולהבין זאת, ואם לא השכילו להשקיע בזמן, אז לפחות להיערך כלכלית לאתגר.

"השאלה היא לא לאיזו מדינה או חברה יהיו יותר רובוטים, יותר שרתי AI", אומרת וסאלו לגלובס, "אלא איפה יתפתחו יכולות ארגוניות שמאפשרות לאמץ מהר את הרובוטים שתורמים הכי הרבה לפרודוקטיביות. הנרטיב הוא פחות של חידוש טכנולוגי שמגיע בבת אחת ומשתלט על השוק תוך שבירת הקיים, אלא של יצירת מערכת מסונכרנת שיכולה לאמץ שינויים בקלות".

 ד''ר מריה וסאלו / צילום: קבוצת פיקטה

ייתכן שהמדינות שבהן יש מיעוט ילודה, יהיו בסופו של דבר אלה שיצמחו בצורה המהירה ביותר, משום שיש עליהן לחץ לפתח את היכולת הזו מוקדם. זו המגמה שמראים הנתונים עד היום: חוסר ילודה קשור באימוץ מהיר של טכנולוגיה. הוא עדיין לא קשור בהכרח בחוסר צמיחה.

המנצחים והמפסידים

ויש עוד משתנה להביא בחשבון - דפוסי צריכה. אם הצרכנים, כולל המבוגרים שבהם, לא ירצו או לא ילמדו לקבל את השירותים שהם צריכים מרובוטים - ההשקעה בהם לא תניב את מלוא העלייה הרצויה בפריון.

התעשיות שייהנו מהשינויים הן אלה שנמצאות במפגש בין שני וקטורים. הראשון, עצם התבגרות האוכלוסייה שמשנה דפוסי צריכה. סביב גיל 75, בני אדם עוברים את שינוי הצריכה הגדול בחייהם, ומתחילים להוציא יותר על דיור (בעיקר התאמת הבית לצורכי הגיל או מעבר לדיור מוגן), מזון ובריאות, ופחות על ביגוד, תחבורה ופנאי. בעולם של אוכלוסייה מתבגרת, צפויים גם שינויים בחלקם של הסקטורים הללו בכלכלה.

הווקטור השני הוא איפה ניתן להכניס רובוטיקה. הדו"ח מזהה ארבע תעשיות כמתאימות במיוחד למהפכה קרובה, ובמקרה הן תעשיות הענק של כמעט כל כלכלה: רכב, מחשוב, מכונות וכימיה (כולל פארמה). בתעשיות אלה נעשו מהלכים לאימוץ רובוטיקה (בעיקר ביפן), אך לדעת וסאלו, יש בהן הרבה מקום להתקדמות (בעיקר באירופה).

בשילוב שני הווקטורים האלה מזהים בדו"ח את המנצחים והמפסידים של המהפכה. המנצחים כוללים טכנולוגיות של בנייה, בתים חכמים, מכשור רפואי, תרופות וסיוע לגיל השלישי, וכן גידול ועיבוד מזון. המפסידים יהיו תעשיות האופנה והתחבורה.

טכנולוגיה לא תמיד יצרה פריון? מה בעצם השתנה בתחזית שלכם?
וסאלו: "ההון תמיד רצה להגיע לעבודה יותר פוריה בפחות כסף וטכנולוגיה תמיד הייתה שם, כגורם המחליף או משפר את העובד. ההבדל עכשיו הוא שהאנשים גם הולכים ונעלמים. אם הייתה לנו המהפיכה הרובוטית בלי הבעיה הדמוגרפית, אולי היינו עובדים פחות והיה לנו יותר פנאי. אבל אם יש פחות מאיתנו, אנחנו קונים עם הרובוטים לא את הזמן החופשי אלא רק ממלאים את החור".

ואולי, אם יש פחות אנשים, תהיה גם פחות עבודה? או שזה הפוך - אנשים תמיד ימציאו לעצמם עבודה כדי שיהיה להם ממה להתפרנס?
"אנחנו תמיד רוצים שלילדינו יהיו חיים טובים יותר משלנו. יש לנו ציפייה לקדמה. זה קשור גם לחלוקת העושר, ובהרבה חברות, בגלל הגלובליזציה, אי השוויון עמוק. אם את לא בעלת הון, הדרך היחידה להגדיל את השכר הוא להגביר את הפריון שלך, ולשם כך את צריכה שישקיעו בך הון וטכנולוגיה.

"בגיל הפנסיה כבר אי אפשר להעלות את הפריון שלך, ובכל זאת את צריכה לרכוש דברים, אז מישהו צריך לייצר אותם. אבל אם הרובוטים יעלו את הפריון שלך בגיל העבודה, תוכלי לחסוך יותר, ואז גם לצרוך יותר. אם רובוטים יעשו לך את עבודות הבית, ומכונית אוטונומית תיקח אותך לבית החולים - הרי מישהו הוא הבעלים של הרובוט הזה, והוא מרוויח יותר, וכך משלם את הפנסיה והמעגל נסגר".

בישראל אין מחסור כזה בכוח אדם, וזו אומה מאמצת חידושים. האם זה אומר שנהנה מצמיחה כפולה?
"תלוי היכן תשקיעו. כדאי לכם להשקיע ברובוטים המתקדמים שמגבירים פריון, ולא רק מחליפים עובדים".

יש סיכוי שנראה שינוי במגמת הילודה, בעיקר אם הרובוטים יפנו לנו זמן לטיפול בילדים ויקלו בכך?
"ישנן מדינות ייחודיות כמו ישראל, שהן מפותחות אבל ולדניות. זו לא המגמה בעולם. ככל שאנשים נעשים יותר עשירים, הם יולדים פחות. אפילו בהודו תהיה בעיה דמוגרפית בעוד כמה שנים. מגוון תוכניות שנועדו להקל על ההורים לא ממש שינו את המגמה, וכרגע זה לא עניין של קושי לוגיסטי שנובע מכך שגם נשים עובדות, אלא משהו יותר בסיסי באופן שבו חברות מתפתחות".