מדינות המפרץ פועלות נגד הזמן במאמץ להדוף את המתקפות של איראן

מדינות המפרץ הפרסי שאיראן תקפה הצליחו עד כה להגביל את נזק התקיפות של מאות כטב"מים וטילים ששוגרו אל עריהן, על ידי פריסת מערכות הגנה אוויריות מתוחכמות מתוצרת ארה"ב.

למרות אוכלוסייתן וצבאותיהן הקטנים, מדינות המפרץ הערביות העשירות בנפט הציבו כמה ממערכות ההגנה האוויריות המתקדמות ביותר בעולם, הכוללות טילי יירוט ומערכות מכ"ם יקרות, המשולבים כולם עם המערך הצבאי של ארה"ב.

● הם ברחו לדובאי כדי לא לשלם מסים, ועכשיו הם מבקשים חילוץ ממשלתי
● מבוכה לסין: מערכת ההגנה לא הצליחה להגן על חמינאי
● העדיפו את המפרציות על פני ישראל ומשלמות את המחיר

עם זאת, משתנה מכריע במלחמה זו הוא האם למונרכיות אלו יתחילו לאזול המיירטים לפני שלמשטר האיראני ייגמרו הטילים.

בקצב השימוש הנוכחי, זה עלול לקרות בקרוב מאוד.

"הקצב האינטנסיבי של השימוש במיירטים שראינו ביומיים האחרונים לא יוכל להישמר למשך יותר משבוע נוסף - כנראה כמה ימים לכל היותר - ואז הם ירגישו את השפעת המחסור במיירטים", אמר פביאן הופמן, מומחה טילים מאוניברסיטת אוסלו.

החלק החשוב השני במשוואה זו הוא המהירות שבה ישראל וארה"ב, שהחלו את המערכה האווירית נגד איראן בבוקר שבת, מצליחות לצוד ולהשמיד את משגרי הטילים ואת מלאי הטילים והכטב"מים של איראן.

איחוד האמירויות הערביות לבדה מסרה כי עד ערב יום שני נורו אליה בשלושה ימים 174 טילים בליסטיים איראניים, שמונה טילי שיוט ו-689 כטב"מים, וכי 44 כטב"מים הצליחו לפגוע במדינה, אך אף אחד מן הטילים לא פגע.

בחריין, כווית וקטאר ספגו גם הן מטחים כבדים - בחריין דיווחה על 70 טילים בליסטיים ששוגרו אליה. ביום שני, בין המטרות שהותקפו על ידי כטב"מים איראניים היו שגרירות ארה"ב בכווית ותחנת הכוח המרכזית ומפעל הגז הטבעי הנוזלי הראשי של קטאר.

שלושה טילים מיירטים עבור טיל בליסטי אחד

בדרך כלל נדרשים שניים או אפילו שלושה טילים מיירטים, כמו טילים של מערכות פטריוט או Thaad, כדי להפיל טיל בליסטי אחד. גורמים מערביים העריכו כי לאיראן היו הרבה יותר מאלפיים טילים המסוגלים להגיע למדינות המפרץ בתחילת סבב לחימה זה. בעוד שהמספר המדויק של המיירטים שנפרסו באזור מסווג, הופמן חישב מתוך מקורות גלויים כי איחוד האמירויות הערביות הזמינה פחות מאלף. כווית הזמינה כ-500 ובחריין פחות ממאה.

איחוד האמירויות הערביות דחתה את החששות בנוגע לזמינות הטילים המיירטים שלה. משרד החוץ של המדינה מסר ביום שלישי כי מדינת המפרץ "מחזיקה במערכות הגנה אוויריות מגוונות, משולבות ורב-שכבתיות המסוגלות להתמודד עם ספקטרום מלא של איומים אוויריים ביעילות גבוהה".

איחוד האמירויות גם "מחזיקה במלאי אסטרטגי יציב של תחמושת, המבטיח יכולות יירוט ותגובה רציפות לאורך פרקי זמן ממושכים, תוך שמירה על מוכנות מבצעית מלאה להגנה על הביטחון הלאומי", הוסיף. קטאר, בהצהרה דומה, מסרה כי מלאי טילי הפטריוט שלה לא הידלדל ונותר בכמות מספקת.

 מערכת פטריוט. ההגנה האווירית האוקראינית כילתה חלק גדול מטילי הפטריוט שבבעלות מדינות המערב / צילום: יח''צ

מדינות המפרץ מוגנות גם על ידי טילי יירוט שנורים על ידי צבא ארה"ב, שמיהר להזרים ציוד נוסף למזרח התיכון. אך גם לפנטגון אוזל מלאי טילי הפטריוט שלו, בין היתר משום שההגנה האווירית האוקראינית כילתה בארבע שנות המלחמה האחרונות חלק גדול מטילי הפטריוט שבבעלות מדינות המערב, בהדיפת מתקפות רוסיות. 'לוקהיד מרטין' ייצרה 620 טילי יירוט מדגם PAC-3 MSE של מערכת פטריוט בשנה שעברה, ומתכננת להגדיל את ייצורה לאלפיים מדי שנה במהלך שבע השנים הקרובות. כל טיל עולה מיליוני דולרים.

"נשתמש במיירטים רק נגד טילים בליסטיים"

בניגוד לאוקראינה, שכבר תקופה ארוכה פועלת תחת מגבלות המחסור בטילים מיירטים, מדינות המפרץ משתמשות בטילי הפטריוט שלהן גם כדי להפיל את כטב"מי השאהד של איראן, שעלותם היא רק שבריר מעלותו של טיל. גישה זו לא תהיה בת קיימא לזמן רב, הזהירו אנליסטים צבאיים.

"אנחנו הולכים לראות שינוי טקטי. אנחנו נשתמש בצורה מושכלת בהרבה במיירטים מבוקשים במיוחד שהולכים ואוזלים, ורק נגד המטרות בעלות הערך הגבוה ביותר - הטילים הבליסטיים", אמרה בקה ואסר, עמיתה ב'מרכז לביטחון אמריקאי חדש' וחברת צוות לשעבר בוועדת אסטרטגיית ההגנה הלאומית של ארה״ב (2022). "שינוי זה פירושו ליטול סיכון ולמעשה לאפשר לחלק מהכטב"מים הללו לחדור, מה שישפיע באופן הרסני על השקט והיציבות היחסיים שמדינות המפרץ הללו מתגאות בהן במשך שנים, בניסיונן למשוך השקעות, תיירות ואנשי מקצוע זרים".

ישראל התמודדה עם אתגר דומה במהלך מלחמת 12 הימים עם איראן בקיץ האחרון, ונאלצה לבצע כלכלת יירוטים לקראת הימים האחרונים של המערכה. משמעות הדבר הייתה לאפשר פגיעה באזורים אזרחיים מסוימים, כדי לשמר מתקנים אסטרטגיים חיוניים.

מדינות המפרץ ניצבות בפני סיטואציה קשה יותר. כבר בשנה שעברה, לאיראן היה מספר מוגבל של טילים בליסטיים לטווח בינוני שיכלו להגיע עד לישראל, שמרוחקת כ-960 קילומטרים ממנה, וחלק ניכר מהמלאי נוצל או הושמד מאז. ארסנל הטילים הבליסטיים קצרי הטווח שלה היה גדול בהרבה מלכתחילה - ונותר כמעט במלואו לאחר מלחמת 12 הימים.

 שאהד-136 מתוצרת איראן / צילום: Reuters, Morteza Nikoubazl via Reuters Connect

"לכטב"מים יש למעשה השפעה רבה יותר מטילים"

חשוב מכך, מדינות המפרץ פגיעות הרבה יותר מישראל לנשק הדגל של איראן: כטב"מי השאהד, שהפכו לתחמושת המועדפת במלחמתה של רוסיה נגד אוקראינה. לכטב"מים הטסים לישראל מאיראן נדרשות מספר שעות, ולכן הם קלים יותר לגילוי וליירוט. לעומת זאת, זמן הטיסה מאיראן לכמה מטרות במפרץ אורך דקות ספורות.

הכטב"מים האלה הם שהצליחו לפגוע בבתי מלון, שדות תעופה ונמל ג'בל עלי באיחוד האמירויות הערביות, בבית הזיקוק לנפט 'ראס טנורה' בערב הסעודית, ובמפעל הגז הטבעי הנוזלי 'ראס לפא'ן בקטאר.

בניגוד למשגרי טילים, שבגלל גודלם וחתימתם מטוסים אמריקאים וישראלים מסוגלים לצוד אותם, השאהדים מוסתרים בקלות. אף שראשי הנפץ שלהם קטנים בהרבה מאלה של טילים, המלחמה בין רוסיה לאוקראינה הוכיחה שכטב"מים מסוגלים לגרום נזק קטסטרופלי למתקני אנרגיה דליקים כמו בתי זיקוק, תחנות שאיבה ומסופי נפט.

"מתקני האנרגיה קשים יותר להגנה מפני כטב"מים. האוקראינים התאימו עצמם לכך לאחר זמן מה, אך עד שהסעודים, האמירויות, הקטארים והכוויתים יסתגלו, הנזק כבר ייגרם אם האיראנים ינהגו בדרך זו", אמר אנליסט הביטחון הישראלי מייקל הורוביץ. "מבחינת השלכות גאו-אסטרטגיות משמעותיות, לכטב"מים יש למעשה השפעה רבה יותר מטילים. והאיראנים יכולים להמשיך עם כטב"מים במשך זמן רב מאוד".

בשעה ששיבח את הצלחות ההגנה האווירית של ארה"ב ומדינות המפרץ בימים האחרונים, הודה ביום שני הגנרל דן קיין, יו"ר המטות המשולבים, כי "האיום של תקיפה חד-כיוונית [על ידי כטב"מים] נותר בעינו", והוסיף כי "המערכות שלנו הוכיחו את יעילותן בהתמודדות עם פלטפורמות אלה, תוך פגיעה מהירה במטרות".

שלא כמו אוקראינה, מדינות המפרץ וארצות הברית לא פיתחו מערכת הגנה אווירית מרובדת עם צוותי הגנה אווירית ייעודיים נגד כטב"מים. צוותים אלה החמושים בנשק זול כמו מקלעים, וממוקמים באופן המותאם להגנה על מטרות חשובות, אמרה דארה מסיקוט, עמיתת מחקר בכירה 'בקרן קרנגי לשלום בינלאומי' ואנליסטית בכירה לשעבר של יכולות צבאיות רוסיות במשרד ההגנה האמריקאי.

"כואב לראות את היעדר ההגנות הנקודתיות האלה במתקנים הצבאיים שלנו, במיוחד משום שיש לנו שותפים באוקראינה שחשבו על הדברים האלה ויישמו פתרונות", היא אמרה. "אנחנו לא מטמיעים את הלקחים שנלמדו מהמלחמה באוקראינה בכל זרועות הצבא. המלחמה באוקראינה אינה רק מלחמת קרקע באירופה. מתרחשת כיום מהפכה באופן שבו מתנהלת לחימה, וגם חיל האוויר וחיל הים צריכים להביא זאת בחשבון".