כמה מתוק זה יותר מדי? מחקר חדש מערער על המלצה מרכזית בתזונה

ההמלצה להפחית צריכה של פחמימות הפכה בעשורים האחרונים לאבן־יסוד בהנחיות התזונה המודרניות, בעיקר עבור אנשים בעלי נטייה לסוכרת. בתוך כך נכללת גם ההמלצה להפחית בצריכת סוכר מזוקק. אך שיש מי שלוקחים את הגישה הזו צעד נוסף קדימה, וטוענים כי יש להגביל לא רק פחמימות וסוכר - אלא כל מה שהוא מתוק.

כעת, מחקר חדש שבחן את ההנחה הזו לא מצא השפעה שלילית לרמת המתיקות בתזונה. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת American Journal of Clinical Nutrition, על ידי חוקרים מאוניברסיטת ווכניגן (Wageningen) שבהולנד ומאוניברסיטת בורנמות שבבריטניה.

● ספסל במקום קליניקה: היוזמות העירוניות שמנסות למנוע את המשבר הנפשי הבא
● החוקרת שזכתה לתהילה, רגע לפני שטיל איראני הרס את המעבדה שלה

הגישה שלפיה כדאי להימנע מהטעם המתוק נשענת על כמה טיעונים. ראשית, מזונות מתוקים רבים אכן מכילים פחמימות פשוטות בכמות גבוהה, שאינן רצויות מבחינה בריאותית. לצד זאת, ישנם יוצאי דופן - כמו פירות בעלי ערך גליקמי נמוך, ירקות בעלי מתיקות עדינה, וכן מזונות המומתקים באמצעות ממתיקים מלאכותיים. לגבי חלק מהממתיקים הללו, מחקרים מצאו כי הם עשויים להשפיע על תמהיל חיידקי המעי באופן הדומה להשפעת הסוכר.

מעבר לכך, הועלתה האפשרות כי עצם החשיפה לטעם המתוק מעודדת כמיהה למתוק נוסף וכן יוצרת התרגלות, שני מאפיינים של התמכרות. בהתאם, חלק מהחוקרים בתחום התזונה העריכו כי חשיפה למתיקות תוביל לצריכה מוגברת של מזונות מתוקים, ומתוך כך גם לצריכה עודפת של פחמימות ולכמות מזון כוללת גדולה מן הרצוי.

על רקע זה, ההמלצה להפחית מתיקות חלחלה גם להנחיות בריאות הציבור. כך למשל, ארגון הבריאות העולמי המליץ לא רק להפחית סוכר, אלא גם להימנע מממתיקים.

בנוסף, מספר גורמי בריאות ציבור באירופה קראו לקובעי מדיניות לחייב יצרני מזון לבצע רה־פורמולציה של מוצרים, באופן שלא רק מפחית את רמת הסוכר, אלא עושה זאת מבלי להחליף אותו בממתיקים. כלומר, התוצאה היא ממתקים וחטיפים פחות מתוקים. המטרה המוצהרת היא להרגיל בעיקר ילדים ובני נוער לטעמים פחות עזים של מתיקות.

שלושה תפריטים שונים

המחקר החדש עקב אחרי 180 נבדקים שחולקו לשלוש קבוצות, ובמשך שישה חודשים אכלו לפי תפריט שנתנו להם החוקרים. כל התפריטים היו דומים מבחינת רמת הקלוריות והפחמימות, אך נבדלו ברמת המתיקות: קבוצה אחת צרכה מזון מתוק מאוד, השנייה מזון במתיקות מתונה יותר, והשלישית מזון במתיקות נמוכה. המקורות למתיקות היו סוכר, ממתיקים מלאכותיים ומזונות שהם מתוקים באופן טבעי.

בתום התקופה, כאשר ניתנה לנבדקים בחירה חופשית בין מזונות, לא נמצא כי מי שצרכו מזון מתוק יותר לאורך זמן פיתחו העדפה גבוהה יותר למתוק, או נהנו ממנו יותר. בסוף התהליך, רוב המשתתפים חזרו לתפריטים דומים לאלה שצרכו לפני כן, עם אותה רמת מתיקות שהעדיפו מלכתחילה, כלומר לא נראה שהיה תהליך של התרגלות או התמכרות לטעם המתוק.

בנוסף, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות במדדי בריאות הלב או במצב הסוכרת.

לדברי החוקרים, קובעי המדיניות יכולים להרגיש כעת בנוח להקדיש פחות תשומת־לב לטעם המתוק בתזונה, ולשוב ולהתרכז בצפיפות הקלוריות, הרכב המזון (פחמימות, חלבונים), כמות הרכיבים המזינים (ויטמינים, מינרלים, סיבים), ולאפשר לציבור להמשיך ליהנות מטעם מתוק כל עוד הוא אינו מלווה בפגיעה בריאותית.