למה שימוש בפצצות מצרר נגד ישראלים לא מעורר ביקורת בינלאומית?

על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.

● הודו דיווחה על עסקה גדולה עם איראן, לראשונה מזה 7 שנים
● הצרות של טורקיה כמשל: כך מטלטלת המלחמה את המזרח התיכון

1למה שימוש בפצצות מצרר נגד ישראלים לא מעורר ביקורת עולמית?

"השימוש בפצצות מצרר אינו זוכה לאותה מידת ביקורת כאשר אזרחים ישראלים הם קורבנות של מתקפות", נכתב במידל איסט פורום, בכתבה שמבקרת את הצביעות בעולם כשזה מגיע לפגיעה בחיים של ישראלים.

במשך שנים מדינות גינו פצצות מצרר "שמשאירות תחמושת שלא התפוצצה שעלולה להרוג אזרחים זמן רב לאחר התקיפה". הדיון בתחמושת מצרר התגבר "בעקבות השימוש הנרחב בה באפגניסטן, אך למרות ביקורת ותיעוד פגיעה באזרחים לא ננקטה אכיפה משפטית משמעותית". בהמשך נוצר מומנטום בינלאומי שהוביל "לאמנת 2008 האוסרת עליה, אך היא אינה מחייבת מעצמות רבות ונשענת בעיקר על רצון פוליטי ולא על אכיפה".

במידל איסט פורום נכתב כי במלחמת לבנון השנייה ב-2006 נעשה שימוש נגד ישראל בפצצות מצרר שנשלחו מחיזבאללה לצפון הארץ. אירוע שתועד גם על ידי ארגון זכויות האדם Human Rights Watch. אולם, אז כשהאיום כוון נגד אזרחים ישראלים, "האירוע לא הוביל ללחץ דיפלומטי או לגינוי בהיקף דומה", כפי שהתרחש באפגניסטן.

גם במלחמה באוקראינה נעשה שימוש בפצצות מצרר כאשר "דיווחים על שימוש רוסי עוררו גינוי מיידי, סיקור תקשורתי נרחב וקריאות לחקירה". אולם, "טענות דומות הנוגעות למתקפות על שטח ישראל לא יצרו את אותה רמת תשומת לב".

"טענות דומות הנוגעות למתקפות על שטח ישראל לא הובילו לאותה רמת תשומת לב מתמשכת. דיווחים מצביעים על כך שחיזבאללה השתמש בתחמושת מצרר בעימותים קודמים וייתכן שעשה שימוש בנשק דומה גם לאחרונה. דיווחים נוספים מצביעים על כך שכוחות הנתמכים על ידי איראן השתמשו בתחמושת מסוג מצרר במתקפות שפגעו באזורים אזרחיים בישראל. אירועים אלה מעלים את אותן שאלות משפטיות שעלו באוקראינה, אך ממשלות ומוסדות לא הפעילו רמת ביקורת דומה", נכתב.

מתוך המידל איסט פורום, מאת אהרון ג'יי. שוסטר. לקריאת הכתבה המלאה.

2הבכיר לשעבר שבטוח: הדרך לניצחון עוברת בסין

"המלחמה שארה"ב וישראל מנהלות היא על הרבה יותר מאשר פתיחה מחודשת זמנית של נתיבי השיט במפרץ הפרסי. עצם המבנה הגאו-פוליטי של המזרח התיכון עומד כעת על הפרק, בין אם זו הייתה כוונתו המקורית של הנשיא דונלד טראמפ, ובין אם הוא מבין זאת גם כעת", נכתב בניו יורק טיימס בטור דעה של ג'ון בולטון, שכיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשל טראמפ הראשון במשך קצת יותר משנה (מ-2018 עד 2019). כותרת המאמר היא "תסיים את העבודה: איך טראמפ עדיין יכול לנצח את המלחמה".

"ישנם שני קווי פעולה מרכזיים שעל ארה"ב לקדם במקביל: לנצל את התנופה הצבאית המשמעותית כדי לשלול מאיראן את היכולת להשתלט לא רק על המפרץ ומצר הורמוז אלא גם על הים האדום ומצר באב אל-מנדב, ובו בזמן להמשיך להשמיד את משמרות המהפכה, כולל תוכניות הגרעין והטילים הבליסטיים שלהם", נכתב.

שלום וביטחון אזורי במזרח התיכון יכול להגיע "רק לאחר שינוי משטר בטהרן". למרות שהנשיא טוען "שזה כבר קרה, הוא טועה קשות". נכתב כי "הפנים בצמרת אולי התחלפו, אך האידיאולוגיה הקיצונית של המשטר חזקה לא פחות ואולי אף יותר מזו של קודמיהם".

בולטון כתב כי המשא-ומתן על פתיחת הורמוז צריך לקרות מול "בייג'ינג ולא עם טהרן". "שי ג'ינפינג הוא הלקוח שיש לו הכי הרבה מה להפסיד אם הנפט האיראני לא ייצא מהמפרץ, וטראמפ מאמין שהיחסים האישיים ביניהם מצוינים. על טראמפ לומר לשי להפעיל לחץ על אנשי הדת באיראן לסגת מהמצר - או שסין לא תקבל עוד חבית נפט מאף מדינה במפרץ".

בנוסף, עליו להסביר "לאירופה ולרוכשות הגדולות של נפט מהמפרץ (כגון הודו, יפן ודרום קוריאה) מדוע זו גם המלחמה שלהן. אחת הדרכים להפחית את המתח עם אירופה היא שהאירופים ישמעו ישירות ממפיקות הנפט במפרץ מדוע שיתוף-הפעולה שלהן קריטי".

במקביל, "עליו לדרוש מסין ומרוסיה להפסיק כל סיוע שהן מעניקות למשטר. אם הן לא ייענו, יש להגביר את התמיכה האמריקאית באוקראינה ובטאיוואן, גם אם הדבר קשה לטראמפ".

מתוך הניו יורק טיימס, מאת ג'ון ר. בולטון. לקריאת הכתבה המלאה.

3איך מפסידים ומנצחים בו זמנית: הפרדוקס האיראני

"כאשר אמריקה מודדת את הצלחתה לפי השמדת היכולות של איראן, ואיראן מודדת את הצלחתה לפי הנחישות העיקשת להילחם טראמפ נותר מתוסכל. אמריקה ואיראן משחקות משחקים שונים", פורסם במגזין האטלנטיק.

טראמפ הכריז על ניצחון על טהרן כשאמר כי "חיל האוויר האיראני 'נעלם', המכ"מים שלהם הושמדו, היכולת שלהם לייצר ולשגר טילים 'הובסה', ו'הבסיס התעשייתי-ביטחוני שלהם בדרכו להיות מושמד". אולם מה שנחשב לניצחון עבורו, "אינו מה שנחשב לניצחון עבור הרפובליקה האסלאמית", נכתב. "עבור איראן, מה שקובע הוא ההתנגדות, שאינה חייבת להיות מלווה בניצחונות בשדה הקרב".

"אין פלא, אם כן, שאויביה של איראן הופתעו מנכונותה להילחם במלחמה שהיא בוודאות תפסיד, לפי כל קנה מידה חומרי. איראן קראה לאחרונה גם לילדים בני 12 להילחם", נכתב.

נראה שעבור טראמפ "המלחמה החלה מתוך תקווה שהמשטר יקרוס ויוחלף באחר פחות קנאי. הפנייה בשבועות האחרונים לתקיפת תשתיות איראניות היא תגובה צפויה לכישלון בהערכת עוצמת אתוס ההתנגדות. אם אינך יכול לשנות את המשטר, או לשנות את כוונות הנהגתו, הדרך היחידה להפחית את האיום שהוא מציב היא לשלול ממנו את כוחו ואת יכולתו לשקם אותו".

הדינמיקה הזו "מבשרת סוף טראגי לאיראן. ככל שהמשטר עמיד יותר והעמידות שלו מרשימה כך יהיה צורך להחריב את איראן יותר כדי לא להשאיר יכולת צבאית".

לפי האטלנטיק יש נקודת אור אחת בטקטיקת ההתנגדות האיראנית. "הדגש על התנגדות, כמדד להצלחה, עשוי באופן פרדוקסלי להעניק לרפובליקה האסלאמית דרך יציאה. הדיפלומט האיראני לשעבר חוסיין מוסאוויאן נזף פעם באמריקאים על כך שלא הבינו שעמו גאה ורגיש לכבוד, ושמשא-ומתן שנועד להשפיל ולבזות אותם לא יתקדם רחוק. בנסיבות הנוכחיות, אם טהרן תחליט להגיע להסכם עם ארה"ב, לא ניתן יהיה להאשים אותה בכך שקרסה או התפשרה. היא תוכל להיות גאה גם בתבוסה. העסקה הזו, 'אתם שומרים על הכבוד שלכם; אנחנו משמידים את הצבא שלכם', עשויה להיות תחילתו של בסיס למשא-ומתן", נכתב.

מתוך האטלנטיק, מאת גראהם ווד. לקריאת הכתבה המלאה.