קריסת החברה שמוכיחה: לא תמיד מניעת מיזוג מועילה לצרכן

התוצאה: כל הטיסות שלה בוטלו והותירו אלפי אנשים אובדי עצות, שלא לדבר על מעל 15 אלף עובדים שהפכו מובטלים.

התוצאה היא גם צמצום התחרות בשוק האמריקאי, בעיקר בקווים שבהם ספיריט סיפקה חלופה זולה. על פי דיווחים מחו"ל, "החשש בענף הוא שהיעלמות של אחת מחברות הלואו־קוסט האגרסיביות בארה"ב תאפשר למתחרות להעלות מחירים, במיוחד בשדות שבהם לספיריט הייתה נוכחות משמעותית, כמו לאס וגאס, פורט לודרדייל ואורלנדו". החשש לא מופרך. אחרי הקריסה הודיעה frontier המתחרה שהיא צופה עלייה של 3%-5% בהכנסות כתוצאה מקליטת הביקושים של ספיריט. כלומר, פחות תחרות ואולי באמת גם עליית מחירים.

אלא שהתוצאה הזו אינה מחויבת המציאות. ספיריט ניסתה להתמזג עם חברה אחרת, Jet Blue, ונחסמה על ידי שופט פדרלי ב-2024 בגלל חשש מירידה בתחרות, או בנימוק של "הגבלים עסקיים" שמבקשים לעזור לצרכן.

האם קריסת ספיריט תגביר תחרות והאם זו התוצאה הטובה ביותר לצרכן, לחברה או לבעלי המניות? ברור שלא. אלא שאותו שופט פדרלי לא יצטרך לתת הסברים לאף אחד. הוא פסק מה שפסק, ואחריו המבול.

המקרה הזה יכול לשמש תמרור לשלל רגולטורים. אני יכול לחשוב על כמה כאלה בישראל שכדאי להם לשים לב למה שעומד מאחוריו.

נתנאל אריאל

הוועדה הזו עבדה שנה וחצי. לפי משרד הבריאות, היא שמעה את כל הגורמים, הבינה את כל האינטרסים, ואז החליטה מה שהחליטה. וכעת המסקנות הולכות לגריסה.

המטופלים צודקים בטענתם שהחלופות לעישון אינן בהכרח טובות יותר, וכי רובם מגיעים לקנאביס בתור מוצא אחרון למצוקות קשות. רופאי המשפחה והרוקחים צודקים בכך שאי אפשר לדרוש שיקבלו החלטות ללא מידע מתאים, וכי אין להם משאבים לכל זה. גורמי אכיפה צודקים שהקנאביס זולג מהשוק הרפואי לשוק הפנאי. החקלאים צודקים בסירובם לממן מחקר מורכב ללא תגמול.

מה שבוודאות לא מועיל לאף אחד הוא הזגזוג הרגולטורי שמאפיין את התעשיה הזו כמעט עשור. מטופלים נגררים לבירוקרטיה ומתח מיותר, עסקים לפשיטת רגל וישראל - לאובדן היתרון היחסי שלה בתחום.

נדרשת פה הסתכלות הוליסטית. הגבלת הקנאביס הרפואי עד שיהיה מחקר, צריכה להגיע עם השקעה ברורה בו. ואם לא ניתן להפריד בין רפואי לקנאביס לפנאי, אולי לא חובה להתייחס אליו כתרופה. נמכרים במדינה עוד חומרים פסיכואקטיביים, כמו אלכוהול, במסלול תוספי מזון. אם הגבלת השימוש בקנאביס הרפואי הייתה מגיעה עם סוכריה של לגליזציה חלקית, לציבור היה הרבה יותר קל לבלוע אותה.

גלי וינרב

הכשרות מקצועיות בליווי מעסיקים, שהיו הבטחה גדולה לפני כמה שנים, הפכו לכמעט חסרות משמעות בשל הקריעה בין משרד העבודה לכלכלה. הרשות לפיתוח והתיישבות בדואים בנגב עברה משרד בכל שנה ורבע בממוצע בשנים האחרונות, וזה ניכר.

למה זה קורה? בין השאר כי תפקיד בממשלה הוא כמעט הדרך היחידה של ח"כ להתקדם. וזו בעיה גדולה בהרבה: החולשה של הכנסת בהשוואה לממשלה ולביהמ"ש, מצב בעייתי במיוחד לאור העובדה שרק את הכנסת הציבור בוחר ישירות. אז למה לחבר כנסת לשבת בוועדות כשממילא אין לו כוח עצמאי, במקום להיות שר המורשת או השרה לקידום מעמד האישה?

כדי לפתור את הבעיה מהשורש, יש לחזק את מעמד הכנסת: להוריד את אחוז החסימה וכך לאפשר לגורמים חדשים להשפיע מלמטה. במקום המעמד הנוכחי של "ח"כים דרג ב'", לחייב בחוק כל שר להתפטר מהכנסת ולהכניס את הבא בתור ברשימה, בלי אפשרות להדחה כשהשר מתפטר. מי שלא רוצה לאבד השפעה בכנסת, לא ימציא משרד שרק ישבש את העבודה.

עידן ארץ