בני זוג שילמו "דמי רצינות" ואז התחרטו. מה קבע ביהמ"ש?

בשנת 2025 ביקש לקוח להצטרף לשירותי האינטרנט של חברת "הוט מערכות תקשורת" באמצעות הווטסאפ. לאחר ששילם, תואם לו מועד התקנה באוגוסט בין השעות 13:00-15:00. משלא הגיע הטכנאי במועד, והחברה סירבה לפצותו, הגיש הלקוח תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה. בתביעתו טען כי המתין בביתו לשווא, וכי בירור שערך מול החברה העלה שהטכנאי התקשר למספר טלפון שגוי. הלקוח טען כי מאחר שהחברה ידעה ליצור עמו קשר במספרו הנכון בעת ההתקשרות, מדובר ב"כשל תפעולי ורשלנות". בגין כך, תבע פיצוי על אובדן ימי עבודה, פגיעה בלימודיו כסטודנט, הוצאות ייעוץ משפטי ועוגמת נפש.

חברת הוט טענה כי מדובר בתביעה קנטרנית ונטולת עילה. לדבריה, הטכנאי הגיע לכתובת במועד שתואם, ניסה ליצור קשר עם המספר שנמסר בעת ההצטרפות, ומשלא נענה - עזב את המקום לאחר דקות ספורות. מנגד, החוק קובע מנגנון פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק במקרים של אי־הגעת טכנאי בפרקי הזמן הקבועים בחוק: איחור של שעתיים מעבר לזמן ההמתנה מזכה ב־300 שקלים, ואיחור מעבר לכך מזכה ב־600 שקלים.

השופט איתי שרון קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי הוט תשלם ללקוח 600 שקלים בהתאם לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק. נקבע כי אי-הצלחת המתקין ליצור קשר טלפוני אינה פוטרת את החברה מאחריות, שכן צרכן רשאי להסתמך על חלון הזמן שנקבע.

השופט הדגיש כי "צרכן המתאם ביקור טכנאי רשאי להסתמך על חלון הזמן שתואם עמו ולהמתין לביקור במענו. אין להניח כי אי מענה נקודתי לשיחת טלפון מצדיק כשלעצמו את ביטול הביקור", ולכן מדובר באיחור המזכה בפיצוי הקבוע בחוק. יחד עם זאת, התביעה לפיצוי נוסף בגין אובדן זמן, עוגמת נפש והוצאות נדחתה, שכן הפיצוי הסטטוטורי נועד לגלם את כלל רכיבי הנזק, לרבות אי־הנוחות ובזבוז הזמן.

משמעות הפסיקה: אם טכנאי חברה המספקת שירותים לא מגיע בזמן שעתיים ומעלה - הלקוח זכאי לפיצוי. אי מענה לטלפון לא פוטר מתשלום הפיצוי.

מספר תיק: 39982-08-25

תושב שדרות הגיש תביעה קטנה נגד העירייה והחברה הכלכלית שלה, בה דרש פיצוי בסך 38,900 שקלים בגין נזקים ועוגמת נפש, עקב איחור במסירת מגרש שרכש בהגרלה ומסירתו ללא עבודות הפיתוח והתשתיות הנדרשות.

התובע, שזכה כאמור בהגרלה לרכישת זכויות במגרש לבנייה עצמית מול רשות מקרקעי ישראל, טען כי המגרש נמסר ללא תשתיות חיוניות להתחלת בנייה, לרבות דרכי גישה סלולות, בורות ביוב פתוחים ותאורת רחוב. הנתבעות טענו כי העיכוב אינו נובע מאחריותן, אלא מנסיבות חיצוניות: השבתת ענף הבנייה ופינוי העיר בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", וכן עיכובים מצד חברת החשמל בחיבור התשתיות.

בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי על אף שההסכם עם הרוכש הופר, לא הוכח שהפרה זו היא שגרמה לנזקי התובע. בית המשפט התחשב בפריצת מלחמת "חרבות ברזל" והשלכותיה על העיר שדרות, וקיבל את הטענה כי המצב הביטחוני, שהוביל לפינוי תושבי העיר, הוא שגרם לעיכוב בהשלמת בניית בית התובע. עוד נקבע עובדתית כי העיכוב בכניסת התובע לביתו נובע גם מעיכוב בביצוע חיבור החשמל על ידי חברת החשמל. לפיכך, התביעה נדחתה ללא חיוב בהוצאות.

התובע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בו טען כי לא הובאה ראיה שאירועי ה־7 באוקטובר הם שעיכבו את הכניסה לדירה, בעוד שהמקרקעין נמסרו באיחור ניכר. החודש דחה השופט את בקשת הערעור, בקובעו כי "בית המשפט לתביעות קטנות נועד לאפשר ניהול הליך זמין, יעיל ומהיר". השופט הוסיף כי בית המשפט קמא ערך ניתוח לטענות הצדדים וקבע קביעות עובדתיות לפיהן אין מדובר באיחור באחריות העירייה, ועל כן אין מקום למתן רשות ערעור. התובע חויב בהוצאות בסך 3,000 שקלים. את התובע ייצג עו"ד אמיר קמינסקי, ואת עיריית שדרות ייצג עו"ד דוד יבורסקי ממשרד עו"ד ד"ר גדעון פישר.

משמעות הפסיקה: הפרת חוזה בתחום הבנייה ופיתוח תשתיות בשל מצב ביטחוני עשויה להוביל לפטור מאחריות, אם יוכח כי האירועים החריגים הם שהובילו לעיכובים.

מספר תיק: 2995-02-26

בני זוג שחתמו על הסכם ל"דמי שימור פרויקט" עם חברת "אדיוס יזמות ושיווק נדל"ן" עבור דירה בפרויקט ג'וי בכפר סבא, ביקשו לבטל את העסקה למחרת החתימה. למרות זאת, החברה פרעה את הצ'ק שניתן להם על סך 17,700 שקלים. בתביעה שהגישו לבית המשפט לתביעות קטנות בבת ים, טענו בני הזוג כי הופעל עליהם לחץ לחתום ללא בחינת התנאים, וכי הוצג להם מצג שווא בנוגע לזכויות הבעלות בנכס. חברת השיווק טענה כי בני הזוג חתמו על הסכם הכולל תשלום דמי רצינות, וכי נכתב בו במפורש שהסכום לא יוחזר בשום מקרה, אלא ישמש כמקדמה על חשבון עמלת השיווק, גם אם לא ייחתם הסכם מכר.

הרשם הבכיר אדי לכנר קבע כי על אף שהחברה הדגישה לאורך כל ההליך כי היא פועלת כ"משווקת", בפועל ביצעה החברה פעולות בעלות מאפיינים מובהקים של תיווך במקרקעין. עמלת השיווק הועמדה על שיעור של 2% ממחיר הדירה, וכי החברה לא הסתפקה בפעולות שיווק בלבד, אלא נטלה חלק פעיל ביצירת הקשר בין הצדדים, בקידום העסקה ובהתערבות בתנאיה, באופן העשוי לעלות כדי פעולת תיווך לפי החוק.

מאחר שבית המשפט קבע כי החברה פעלה כמתווכת, חל עליה חוק המתווכים במקרקעין. לפי החוק, תנאי יסודי לזכאות לדמי תיווך הוא השלמת העסקה. כפי שצוין בפסיקה, "הזכות לדמי תיווך קמה רק במקום שבו נכרתה עסקה מחייבת בין הצדדים, וזאת כתוצאה מפעולותיו של המתווך אשר שימש כ'גורם היעיל' בהתקשרות". משכך, קבע בהמ"ש כי "אין די בעצם ביצוע פעולות מקדמיות, ניהול מגעים או השקעת זמן ומשאבים", והחברה אינה זכאית לדמי תיווך. החברה חויבה להשיב את מלוא הסכום שנגבה בתוספת 1,000 שקלים עבור הוצאות משפט.

משמעות הפסיקה: מי שנוהג כמתווך נדל"ן בפעולותיו - לא יכול לגבות תשלום אם העסקה לא יצאה לפועל, בהתאם לחוק המתווכים במקרקעין.

מספר תיק: 58125-08-25