מהמיתוס של חנה סנש ועד יחסים אובססיביים: המלצות סופרים לשבוע הספר

שרי שביט היא סופרת, משוררת ועורכת ספרות

ספר שמעניק אפשרויות: יניב איצקוביץ על "אמנות ראיית הדברים"

בשנים האחרונות נדמה שז’אנר המסות האישיות עושה צעד קטן אך משמעותי מן השוליים אל מרכז השיח הספרותי. מדובר בז’אנר שאינו בדיוק פרוזה ולא בדיוק ממואר, אלא צורה אינטימית יותר של הבעה, כמו מין מחשבה שנולדת מתוך הניסיון, מתוך המבט, מתוך רגע קטן שמתרחב פתאום לשאלה גדולה. "אמנות ראיית הדברים", שראה אור בהוצאת תשע נשמות, הוא קובץ מסות מאת כותבים שונים מאוד. בהם יוצרים מיתולוגיים כמו וירג’יניה וולף וג’ורג’ אורוול, לצד עכשוויים.

● הפראייר החילוני פוגש את ישו: "חנוך הרופא מכורזים" נוגע בנקודות העיוורון של בני אדם
● לתחום את המצב הכאוטי לכדי שורות קצרות: מה עושות המלחמות למשוררים

הריבוי העשיר בקובץ הזה הוא סוד כוחו, שהרי אין דרך אחת לראות את הדברים. אין כאן קול אחד שמבקש להסביר לנו את העולם, אלא אוסף של מבטים, שכל אחד מהם מאיר פינה אחרת של הקיום. "אני אורחת טובה יותר מאשר מארחת, ולכן גם הרגשתי נוח יותר כקוראת מאשר כסופרת", וירג'יניה וולף כותבת באחת המסות, משפט שמאיר את הספר כולו.

מעל הכול, זהו ספר על האפשרות לראות מחדש את הקיום היומיומי שלנו ולהרחיב אותו.

"אמנות ראיית הדברים" | סופרים ומתרגמים שונים

 ''אמנות ראיית הדברים'', סופרים ומתרגמים שונים, הוצאת תשע נשמות, 200 עמ'

הוצאה: תשע נשמות
מספר עמודים: 200 עמ'

אם בתוך בת בתוך אם: נועה סוזנה מורג על ״דיוקן עצמי של אמי"

את הממואר החדש של יערה שחורי חוויתי באופן מיוחד, מאחר שקראתי אותו חודשיים לאחר שילדתי את בתי הבכורה והפכתי בעצמי לאם. שמו טומן בחובו סתירה שמיד סקרנה אותי; מתוקף הגדרתו, דיוקן עצמי הוא יצירה של אמן המייצגת את דמותו, ואילו כאן הדיוקן העצמי של האם משורטט בידי בתה. ובכל זאת השם הולם את הממואר הזה, משום שהוא מתאר מהלך פרדוקסלי: בת המבקשת לדבר מתוך אמה ולספר את סיפורה, כשכל העת האם היא זו שמדברת מתוך הבת כקול פנימי שאינו מרפה.

שחורי מוליכה את הקוראים במבוך מראות מנצנץ שבו מתרחש תעתוע אינסופי שבו האם מופיעה מתוך הבת, והבת מתוך האם. האין זה לב לבם הסבוך של יחסי אימהות ובנות? שחורי מפליאה לצייר את אמה - אישה סוערת, רבת פנים ונשמות - ומספרת את הסיפור שלא יכלה לספר בחייה. נעשה כאן מעשה ספרותי יפהפה ומרובד שמתפקע מרוב אמת, מפיח באם חיים ומאפשר את מה שנדמה בלתי אפשרי לאחר המוות, תיקון.

״דיוקן עצמי של אמי" | יערה שחורי

 ״דיוקן עצמי של אמי'' מאת יערה שחורי, הוצאת כתר, 264 עמ'

הוצאה: כתר
מספר עמודים: 264 עמ'

לכל האוהבים האובססיביים: שהרה בלאו על ״שין״

כל מי שאהב אי פעם באופן אובססיבי (מי לא?) לא יוכל שלא להזדהות עם גיבור הספר (סופר, נשוי) הנקשר בשכנתו, שי"ן (גרושה, אניגמטית). שועלי מתארת את ההתאהבות ההולכת וגוברת הזו, שתחילתה במפגש סתמי בחדר המדרגות וסופה בהפיכת שין למרכז חייו של הסופר המאוהב.

התהליך ידוע מראש, והקורא צופה בו כמו בתאונת דרכים בהילוך איטי. יש את הרגע ההוא במלון, כשהסופר, שנמצא בחופשת כתיבה, לא מסוגל לכתוב אפילו אות קטנה, כי הכול מאבד מטעמו בלעדיה; או המסיבה ההיא שנהרסת לחלוטין, כי הטלפון בוער בכיסו וההודעה משין מבוששת לבוא; או ההבנה שהוא רואה את העולם כולו מבעד לעיניה ותודעתו מחוקה לגמרי, כי הכל זה רק שין, ובלעדיה - שממה.

בסיום הקריאה, אחרי שליוויתי את סיפור האהבה (האומנם אהבה?) הזה משך שעות, הרגשתי שעברתי תהליך של זיכוך וטיהור. יכולתי ממש לשמוע את קולה של דריה אומר "מחול לך, מחול לך, מחול לך", לי ולכל האוהבים האובססיביים שבעולם.

"שין" | דריה שועלי

 ''שין'' מאת דריה שועלי, כנרת זמורה ביתן, 208 עמ'

הוצאה: כנרת זמורה ביתן
מספר עמודים: 208 עמ'

טקס בר מצווה שיוצא משליטה: נטעלי גבירץ על "מזל טוב"

לא פשוט להיות נער, וגם לא להפוך מנער לגבר. זה מאתגר במיוחד אם אתה נער קווירי ישראלי, ועליך לעשות זאת בטקס בר מצווה פומבי רב-משתתפים, ויש לך אמא ששותה כמו דג, ואב חוזר בתשובה שלא טרח להגיע, ובן דוד שמקיים מין אוראלי במרפסת עם מלצר ערבי, והמצב הביטחוני הקריטי בדיוק יוצא משליטה.

ספר הביכורים הנועז, המצחיק ורב-התשוקה של עילי זוזובסקי הזכיר לי לרגעים את ג'ונתן ספרן פויר בתחילת הדרך, הצחיק אותי והכמיר את לבי. הספר הופיע תחילה באנגלית, שם זכה לחיבוק, ואז תורגם בידי המחבר, שהוסיף פרק אחד במיוחד עבורנו, הקהל הישראלי.

"מזל טוב" | עילי זוזובסקי

 ''מזל טוב'' מאת עילי זוזובסקי, עם עובד, 208 עמ'

הוצאה: עם עובד
מספר עמודים: 208 עמ'

גיבורים צעירים עם חלומות גדולים: שחר קמיניץ על "העולם הוא חתונה"

כל קורא מייחל לרגע שבו יפגוש טקסט מפעים שאינו דומה לדבר שקרא עד אותו היום. כזה הוא קובץ הסיפורים של הסופר הגאון דלמור שוורץ, שכמעט לא היה מוכר כאן, אף שהשפיע על דור שלם של סופרים יהודים-אמריקאים גדולים.

שוורץ חי חיים סוערים ומת צעיר, בודד וחסר כל, אבל סיפוריו נמסרים דווקא באיפוק רב, בסגנון תיעודי כמעט. הרגש רק נרמז במשפטים מעטים, ואלה הולמים בקורא. הסיפורים מתרחשים בתקופת השפל הגדול, שנות השלושים של המאה העשרים. לגיבוריו הצעירים, אינטלקטואלים בעיני עצמם, יש שאיפות גדולות וחלומות מרחיקי לכת, אבל הם אף פעם לא משיגים את מבוקשם. לפעמים המציאות טופחת על פניהם, ולרוב הם נואשים מראש. מה שנותר הוא לחיות חיי בטלה של בחינה עצמית בלתי פוסקת ומדידת מעמדם בהשוואה לזה של אחרים. הכישלון אינו מטריד אותם כל עוד חבריהם מצויים במצב רע משלהם.

את זמנם מעבירים הגיבורים בשיחות ארוכות, וכך, במקום עלילה מסורתית מתענג הקורא על דיאלוגים מבריקים שלפרקים נראה כאילו אינם מובילים לדבר. אלא ששוב ושוב מותיר אותנו שוורץ, כבדרך אגב, עם תובנה אנושית או חברתית גדולה.

"העולם הוא חתונה" | דלמור שוורץ

 ''העולם הוא חתונה'' מאת דלמור שוורץ, הקיבוץ המאוחד, 263 עמ'

הוצאה: הקיבוץ המאוחד
מספר עמודים: 263 עמ'

להיות אמא פה: שרי שביט על ״חותם מים״

השנים האחרונות הציבו בפני ההורות הישראלית אתגרים בלתי הגיוניים, כאלו שהלב לא מצליח לנרמל. איך מתווכים לילדים קטנים את המילה חטופים? איך מנווטים שפיות בין הטילים והאזעקות? איך יוצרים שגרה כשאין אחת בנמצא? איך מסבירים שלהיות שורדת שבי זה בעצם התסריט הטוב?

הדס גלעד היא משוררת מנוסה בעלת רגישות שיא למקומה האישי והפרטני בכס ההורות. אותו מקום שגם בקריאה זרה הופך ברגע לרלוונטי לכל, לאוניברסלי. הורות בתקופה מלחמה מוטרפת מביאה עמה כאבים, אחריות בלתי נתפסת, הוקרה סטואית, אשמה ופחד. אך על אף הנושאים החשובים שעלולים להישמע כבדים, שיריה של גלעד מתלכדים לכדי מוזיקליות יפהפה.

בספרה החדש "חותם מים" מעניקה המשוררת טיפול מקיף, חומל ומפוקח מאוד למבטה של האם העברייה מ-7 באוקטובר עד היום, על המציאות שהיא חיינו. ולא רק על הורות היא כותבת. גם על איך להיות בת, ואחות, ויצור מיני, ואישה בעולם. התוצאה: נפלאה, חזקה ומעוררת מחשבה. "אל תשאלו מה עבר עלינו/ מגיא צלמוות צל-חיים אנחנו באות/ הנפש צללה, הגוף נפרע/ עכשיו אנחנו מניקות/ ושוכחות מן השעות/ הוות ועלומות/ בכל מאודינו/ אל תשאלו, כלומר/ אל נא תרפו מהשאלה/ כי נפערה בנו הבראשית/ ואין דרך חזרה".

"חותם מים" | הדס גלעד

 ''חותם מים'' מאת הדס גלעד, הוצאת שתיים, 160 עמ'

הוצאה: הוצאת שתיים
מספר עמודים: 160 עמ'

לקחת את חנה סנש לכאן ועכשיו: אשכול נבו על "לחפש בן אדם"

"לחפש בן אדם" הוא הספר השני של מתי פרידמן שאני קורא, אחרי "מי באש". ושוב זה קורה לי: אף שמדובר בסיפור אמיתי, שפרטיו העיקריים ידועים לי, וסופו צפוי מראש, אני קורא בנשימה עצורה. ובלב הולם.

"לחפש בן אדם" לוקח את המיתוס של חנה סנש וצנחני היישוב, מפרק אותו לגורמים, ובונה אותו חדש. לא היה להם שום סיכוי להצליח במשימה המקורית שלהם, מספר לנו פרידמן, אבל בראי ההיסטוריה הם הצליחו במשימה אחרת, ספרותית יותר. עבודת התחקיר פה מרשימה, אבל עוד יותר מרשים (ולפעמים ממש מרטיט) האופן שבו פרידמן מצליח לקשור בין הסיפור ההיסטורי לחיים שלנו כאן ועכשיו.

"לחפש בן אדם" | מתי פרידמן

 ''לחפש בן אדם'' מאת מתי פרידמן, כנרת זמורה ביתן, 256 עמ'

הוצאה: כנרת זמורה ביתן
מספר עמודים: 256 עמ'

שבוע הספר העברי. חוגג 100 השנה
תל אביב: 10-18.6, פארק שרונה, א'-ד' 17:00-22:00, ה' 17:00-23:00
ירושלים: 10-20.6, כיכר ספרא, א'-ד' 17:00-22:00, ה' 17:00-23:00, מוצ״ש 21:00-00:00