האירופים חוששים להוציא כסף, וזה פוגע בכלכלה

מאטיי מאצאק, מהנדס חומרים מצ'כיה, הגיע לאחרונה למסקנה שיש לו בעיה עם כסף. הוא חושש להוציא אותו.

מאצאק, בן 24, הפסיק לקנות נעלי ספורט, שאהב לאסוף בעבר, והתלבט גם לגבי רכישות קטנות כמו מטען לטלפון. הוא חוסך באגרסיביות, בדרך־כלל יותר ממחצית מהכנסתו, אך חושש שהרחיק לכת.

"הסתכלתי על כמה זוגות ג'ורדן, אבל אז חשבתי שאולי זה יקר מדי, שאולי עדיף שאחסוך את הכסף במקום", אמר. "הבנתי שאני קונה פחות דברים מאשר בתקופה שבה היה לי פחות כסף".

● "כיפת חום" מעל אירופה: כורים נסגרו, לימודים הושעו, והתחבורה שובשה
● הקרב על הכבוד הלאומי של איטליה: מה קרה בין מלוני לטראמפ?

בשנים האחרונות האירופאים הידקו את החגורה, מה שמוסיף כאב ראש נוסף לכלכלת היבשת. הרתיעה של הצרכנים מהוצאות היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שאירופה משתרכת אחרי ארה"ב, שם הוצאות צרכניות גבוהות, במיוחד בקרב בעלי הכנסות גבוהות, ממשיכות להניע את הצמיחה. חברות אירופיות שמייצרות כמה מהמוצרים הנחשקים ביותר בעולם, בהם תיקי יוקרה, שעונים ובגדים, תלויות כיום במידה רבה בצרכנים אמריקאים ואסייתים כדי להמשיך לצמוח.

בעוד שאמריקאים רבים אינם מהססים למצות את מסגרת האשראי שלהם, החיסכון מושרש עמוק בתרבות האירופית, במיוחד בצפון היבשת. נורמות חברתיות ותיקות של חסכנות וצניעות, לצד זיכרונות מתמשכים של מחסור בתקופת המלחמות ושל אינפלציה, הפכו את החיסכון לאובססיה ואף לצו מוסרי. בהולנדית ובגרמנית, המילה "חוב" פירושה גם "אשמה".

מחיר פסיכולוגי כבד

אנשים ברחבי העולם חווים את הלם המחירים שנגרם מההתייקרויות, אך האינפלציה בשנים האחרונות גבתה מחיר פסיכולוגי כבד יותר מהאירופים. לפי ניתוח של נתוני עסקאות שערכה ויזה, יותר משלוש שנים לאחר שהאינפלציה הגיעה לשיאה, הצרכנים עדיין חוסכים יותר ומוציאים בעיקר על מוצרים ושירותים חיוניים. כעת, גל האינפלציה המחודש שהתעורר בעקבות המלחמה באיראן מאיים להעמיק עוד יותר את הקיפאון בצריכה.

מאז 2019 צריכת משקי הבית עלתה ב־5.5% בגוש האירו וב־2% בבריטניה, לעומת 18% בארה"ב, לפי נתונים מתואמי אינפלציה של ה-OECD.

"זה מסביר חלק משמעותי מפערי הצמיחה בין ארה"ב לאירופה בשנים האחרונות", אמרה מריקה בלום, הכלכלנית הראשית בבנק ההולנדי ING.

זה לא אומר שלאירופאים בממוצע חסר כסף. ההכנסה הפנויה הריאלית שלהם, בניכוי השפעת האינפלציה, גבוהה כיום ב־8% לעומת התקופה שלפני המגפה. לפי בלום, אם משקי הבית יחזרו לרמות החיסכון שאפיינו אותם לפני המגפה, התוצר המקומי הגולמי של גוש האירו יגדל ב־1.3%.

"אירופה הייתה עושה לעצמה טובה גדולה אם הייתה מגבירה את הביקוש המקומי. זהו גורם שמעכב מאוד את הכלכלה", אמרה בלום.

צעדים כמו הפחתות מס עשויים לסייע לעודד את הצריכה, אך ממשלות רבות מוגבלות בשל רמות חוב גבוהות, השקעות בביטחון והזדקנות האוכלוסייה.

משקי הבית בגוש האירו חסכו בשנה שעברה כ־15% מהכנסתם הפנויה, לעומת 12.5% לפני המגפה. בבריטניה, שיעור החיסכון כמעט כפול מזה שהיה לפני המגפה. בארה"ב, לעומת זאת, שיעור החיסכון ירד הרבה מתחת לרמות שאפיינו את התקופה שלפני המגפה.

"לא מספיק להסתמך רק על הפנסיה"

באזור אמיד בדרום־מערב לונדון, שלי פררה נהגה להוציא כסף ללא היסוס על הצגות תיאטרון, ערבי דייט במסעדה סינית יוקרתית וחופשות מעבר לים עם בעלה ושני ילדיהם, ליעדים כמו קניה.

פררה ובעלה נהנו מעליות שכר בשנים האחרונות. אך מאז זינוק האינפלציה ב־2022, היא כבר לא מסוגלת להוציא כסף על דברים כמו שוקולד לינדט או ארוחות במסעדות. היא עברה לרשת מזון מוזלת, החליפה מותגים מוכרים במותגים גנריים וחוסכת הרבה יותר מבעבר.

"היו לנו חיים די נוחים, ועכשיו צמצמנו את ההוצאות בצורה משמעותית", אמרה. "אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשלם, אבל פשוט מסרבים לעשות את זה עכשיו".

חלק מהאירופים, ובמיוחד צעירים, חוששים שקצבאות הפנסיה הממשלתיות לא יספיקו כדי לתמוך בהם בעתיד, ככל שהזדקנות האוכלוסייה מעמיסה על מערכות הרווחה.

"לפני כשנה וחצי הבנתי שכאירופאי, לא מספיק להסתמך רק על הפנסיה שהמדינה מספקת", אמר ונסן בוקאר, יועץ אסטרטגיה בן 32 מפריז. "המצב עבור הדור שלנו יהיה שונה לחלוטין בעתיד מכפי שהיה עבור הדורות שקדמו לנו".

בוקאר החל לנהל תקציב לפני כמה שנים, באמצעות גיליון אקסל שבו הוא עוקב אחר כל הוצאותיו. הוא עבר לדירה זולה יותר ושואף לחסוך כ־50% ממשכורתו. בנוסף הוא החל להשקיע במניות ובקרנות סל.

חוששים מהשקעות

אירופאים רבים עדיין חוששים מהשקעות. כשליש מהנכסים הפיננסיים של האירופים מוחזקים במזומן או בחשבונות בנק, המניבים ריביות נמוכות שלעתים אינן מדביקות את קצב האינפלציה. כלכלנים אומרים כי מצבם היה טוב יותר אילו השקיעו חלק גדול יותר מכספם בשווקים הפיננסיים, כפי שעושים האמריקאים. לדבריהם, הזרמת חלק מטריליוני האירו השוכנים בחשבונות הבנק של משקי הבית להשקעות יצרניות יותר תסייע גם לכלכלה.

מוניקה מולר, פסיכולוגית פיננסית ומאמנת המתגוררת סמוך לפרנקפורט, מעבירה סמינרים לסוחרים וליועצים פיננסיים במטרה לסייע להם להרגיש בנוח יותר עם נטילת סיכונים.

"בשבילנו, שוק המניות לא היה חלק מהחיים. המוח שלנו אומר 'זה עלול להיות מסוכן'", היא אמרה.

מולר מבקשת ממשתתפים לכתוב את ההיסטוריה המשפחתית שלהם בכל הנוגע לכסף. במקרה אחד היא אף השתמשה בבובות יד כדי לסייע ללקוח להתמודד עם החששות שלו מהשקעת ירושה משפחתית (בסופו של דבר הוא אכן השקיע). לדבריה, שורש הבעיה הוא שגרמנים מקשרים בין כסף לביטחון, והמחשבה על פרידה ממנו משתקת אותם.

"בגרמניה אנחנו משליכים על כסף תחושות של ביטחון ובטיחות, ובאמריקה אתם משליכים עליו חופש", אמרה. "אם תנסו להימנע מתחושת חוסר הביטחון, לעולם לא תצמחו".

לקח שעובר מדור לדור

עבור אירופים רבים, הצורך לחסוך הוא לקח שעובר מדור לדור, מהורים וסבים שחוו את ההרס הכלכלי שהותירו המלחמות באירופה במאה ה־20.

בהולנד, מפתח התוכנה פיטר בראקנהוף גדל בבית שבו אביו, שנולד במהלך מלחמת העולם השנייה, החליף בגדים רק לאחר שהתבלו לחלוטין. הפינוק הגדול ביותר של המשפחה היה ארוחה באפלביז, רשת המסעדות האמריקאית שפעלה בעבר גם בהולנד.

כשהיה נער, בראקנהוף קנה לעצמו זוג נעלי נייקי מכסף שהרוויח מחלוקת עיתונים. "הן היו נהדרות, אבל רבתי עם אבא שלי ריב גדול, כיוון שהוצאתי כל־כך הרבה כסף על זוג נעליים", הוא אמר. "מבחינתו זה היה בלתי נתפס".

בראקנהוף בילה חלק גדול מחייו בחשש מהוצאת כסף, אך בשנים האחרונות הוא מנסה לאמץ גישה משוחררת יותר. הוא הולך ליותר מסעדות ויוצא לחופשות.

"הייתי צריך ללמוד איך להוציא כסף", אמר.

כתבה זו תורגמה על־ידי גלובס באופן בלעדי מתוך The Wall Street Journal. לינק לכתבה המקורית באנגלית.