מהגרי לינקדאין: הבכירים הכי מנוסים בשוק - והכי שקופים בו

הכותבת היא מייסדת משותפת של G-CMO.COM - קהילת סמנכ"לי השיווק הגלובליים בישראל, יועצת בכירה ומרצה בתוכנית ה-MBA באוניברסיטה העברית

התוכנית The LinkedIn Advantage, בשיתוף לינקדאין ובהובלת תומר צוקר, נפתחת ב-18 באוקטובר.

עליתי לישראל בגיל שבע. תוך חודשים ספורים הבנתי את הכלל: מי שלא מדבר את שפת המקום, נשאר בחוץ. לא משנה כמה הוא חכם. לא משנה כמה היא מוכשרת.

אז למדתי את השפה. אחר-כך את הקודים. אחר-כך את מה שבין השורות.

בשנים האחרונות אני מרגישה מהגרת שוב. הפעם במדינה שנקראת לינקדאין. ואני ממש לא לבד.

● זינוק של 700% בטראפיק: המהלך שעשו נשים שלא מצאו עבודה בלינקדאין

דור שלם עם דרכון פג-תוקף

יש דור של בכירים שאני קוראת להם LinkedIn Immigrants. עשרים שנות קריירה ומעלה בעולם האמיתי. הם בנו מותגים, חברות, קטגוריות שלמות. הם עשו את הדברים עצמם, הם לא כתבו עליהם פוסטים.

עכשיו הם פותחים את הפיד, רואים בן 28 עם "חמישה לקחים מהאקזיט שלי", ואומרים לעצמם: זה לא בשבילי.

עד שיום אחד זה כן בשבילם.

מנהלת מסיימת תפקיד של שבע שנים, נכנסת לפרופיל שלה בפעם הראשונה מזה עשור, ומגלה שאין שם כלום. שורה אחת של ג'וב טייטל, ומתחתיה שקט. המותג האישי הפסיק להיות נייס טו האב. הוא הפך לתנאי הישרדות.

וזה כבר לא רק אישי.

"מה שהשתנה בשנה האחרונה הוא לא הגודל של הרשת אלא התפקיד שלה", אומר תומר צוקר, יועץ שיווק אסטרטגי ומומחה לינקדאין. "הנוכחות של המנהלים משפיעה היום ישירות על האופן שבו החברה מופיעה בגוגל ובמנועי ה-AI".

כלומר, סמנכ"לי שיווק או בכירים אחרים שנעדרים מהרשת לא רק פוגע בקריירה שלהם. הם מוחקים נכס מהמאזן של החברה שהם עובדים בה.

 סופי מלניק אמתי / צילום: דיוויד גארב

הם מ-פ-ח-ד-י-ם

בקהילת G-CMO אנחנו רואות את השכבה הזאת מקרוב. שותפתי שירי גרוסברד ניהלה מאות שיחות עם מנהלי שיווק בכירים, וחזרה מהן עם משפט אחד: מאחורי כמעט כל "אין לי זמן ללינקדאין" מסתתר "אני מפחד".

לא פחד מהכתיבה. פחד מחשיפה, מביקורת, מאדישות - ובעיקר ממה שיגידו בסביבה המקצועית. זה החלק שאף אחד לא מודה בו בישיבת הנהלה.

זו הסיבה שפתחנו את התוכנית לבכירים בלבד, בשיתוף לינקדאין. לא כי חסר תוכן על לינקדאין באינטרנט, יש בשפע. אלא כי בכיר לא ילמד שפה חדשה מול קהל שהוא צריך להרשים. הוא ילמד אותה רק בחדר סגור, עם אנשים באותו מעמד בדיוק, שגם הם מתחילים מאפס.

מה שלמדתי בהגירה הראשונה

שפה היא לא כישרון. היא מיומנות. ומי שלמד פעם אחת שפה חדשה מאפס, יודע שאפשר ללמוד עוד אחת.

ודווקא לנו, המהגרים, יש יתרון על המקומיים. יש לנו סיפורים אמיתיים. חיים שלמים של עשייה, ולא של תוכן. צריך רק ללמוד את שפת המקום: לספר מקרה אחד אמיתי במקום לנסח מסקנה כללית, לכתוב כמו שמדברים ולא כמו הודעה לעיתונות, ולהבין שהאלגוריתם הזה הוא לא מיסטיקה.

בגיל שבע לא הייתה לי ברירה. למדתי כי לא רציתי להישאר בחוץ.

היום גם לכם אין ברירה. ההבדל היחיד הוא שהפעם אתם כבר יודעים איך לומדים שפה.