ביטן הציע להפחית את המע"מ על מזון. עד כמה זה מקובל בעולם?

נכון - האמירה נכונה ברובה המוחלט
לא מדויק - חלקים מהותיים מהאמירה שגויים
מטעה - האמירה יוצרת מצג שווא או מוציאה עובדות מהקשרן
לא נכון - האמירה שגויה
לשיפוטכם - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת ציון חד־משמעי

תקציר בדיקה: 

הטענה: במדינות ה־OECD המע"מ על מוצרי מזון נע בין 0% ל־8%

מה נכון:

• ב־19 מדינות שחברות בארגון ה־OECD, המע"מ על מוצרי מזון אכן לא עולה על 8%

מה לא נכון:

• ב־18 מדינות אחרות בארגון, המע"מ גבוה יותר - כולל חמש מדינות שבהן שיעור המע"מ לפחות כפול מזה

הציון: לא מדויק

הבדיקה המלאה:

שם: דוד ביטן
מפלגה: הליכוד
מקום פרסום: "פתחי וזמרי בע''מ", גלי ישראל
ציטוט: "ב־OECD המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים הוא בין 0% ל־8%"
תאריך: 26.07.26
ציון: לא מדויק

יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ דוד ביטן התראיין, בשבוע שעבר לפתחי וזמרי, שם הצביע על מחירי המזון כאחת הבעיות המרכזיות של כלכלת ישראל. הוא טען כי הציע לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' להוריד את גובה המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים, כפי שקורה לדבריו במדינות אחרות. "בOECD המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים זה בין 0% ל־8%. הצעתי לו שהמע"מ על מוצרי מזון בסיסיים יירד ל־8%". אז מה קורה במדינות אחרות ב־OECD ?

לפי הסקירה שפרסם ארגון ה־OECD בשנת 2024, ברוב המכריע של המדינות שחברות בארגון מוטלים על מוצרי מזון שיעורי מע"מ מופחתים. עם זאת, בצ'ילה, בדנמרק, באסטוניה, בקוריאה, בליטא ובניו זילנד מוצרי המזון חייבים בשיעור המע"מ הסטנדרטי.

נכון להיום, מתוך 38 מדינות שחברות בOECD, ב־37 מדינות קיים מס ערך מוסף (מע"מ), כאשר ארה"ב היא יוצאת הדופן. מתוך 37 המדינות הללו, ב־19 מדינות המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים עומד על בין 0% ל־8% (על אף שבהונגריה ההגדרה למוצרי מזון בסיסיים די מצומצמת). ב־13 מדינות נוספות עומד המס על 9%-15%. ב־5 מדינות, כולל ישראל, שיעור המס גבוה מ־15%. כפי שידוע, בישראל יש מע"מ 0 על פירות וירקות בלבד.

במבט רחב יותר, על אף שביטן מצביע על מדיניות המע"מ בישראל כעל מדיניות שלילית שיש לשנותה, בעולם הכלכלה קיים קונצנזוס רחב לפיו המס האחיד שמוטל בישראל הוא דווקא הגיוני, יעיל ו"צודק יותר" מהמס הדיפרנציאלי שקיים במדינות רבות אחרות.

בדוח של ארגון ה־OECD עצמו נכתב כי ממצאים אמפיריים מצביעים על כך שפטורים ממע"מ ושיעורי מע"מ מופחתים אינם הדרך היעילה ביור להשגת שוויון, או להשגת מטרות רווחה ומדיניות אחרות. הסיבה לכך היא שמשקי בית אמידים צורכים בכמות גדולה יותר מוצרים יקרים יותר, וכתוצאה בכך היקף הצריכה שלהם של מוצרים ושירותים הנהנים מהטבת המס גדול בדרך־כלל מזה של משקי בית מבוססים פחות.

אכן, מנתונים שפרסם בנק ישראל בשנת 2023 עולה כי בעוד הוצאות על מזון מהוות 25% מסך ההוצאות של משקי הבית בעשירון העליון, הן מהוות רק 15% מההוצאות של משקי הבית המשתייכים לעשירון התחתון.

בנוסף, כפי שנכתב במחקר המדיניות של בנק ישראל, אחת הבעיות המרכזיות בקביעת שיעור מס דיפרנציאלי על מוצרי מזון היא בעיית הגבייה והאכיפה, שיש לה עלות תקציבית ניכרת. כיום, הפשטות והיעילות של חוק מע"מ נעוצה בעיקרון אחידות המס. ברגע שעיקרון זה ייפגע, יהיה צורך בהגברת הפיקוח והמעקב של רשות המסים אחר הסחורות בעלות שיעור המס המופחת.

לפי בנק ישראל, לא רק שהדבר אינו אפשרי במגבלות כוח־האדם של רשות המסים, אלא שעלותו כה גבוהה עד כי לא ברור האם יש לכך הצדקה כלכלית. הבנק מעריך את אובדן ההכנסות העקיף שהיה נובע ממהלך כזה בכ־25-30 מיליארד שקל.

בתגובה לפנייתנו, ח"כ ביטן אמר כי בדבריו הוא לא דיבר על כך שזה המצב בכל מדינות ה־OECD.

לסיכום, מתוך 37 מדינות ה־OECD בהן מונהג מס ערך מוסף, ב־19 מדינות עומד שיעורו על מוצרי מזון בסיסיים על 0% עד 8%. לכן דבריו של ביטן לא מדויקים.