הסכם אוסלו עבר בזכות מפלגות ימין קטנות?

נכון - האמירה נכונה ברובה המוחלט
לא מדויק - חלקים מהותיים מהאמירה שגויים
מטעה - האמירה יוצרת מצג שווא או מוציאה עובדות מהקשרן
לא נכון - האמירה שגויה
לשיפוטכם - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת ציון חד־משמעי

שם: עמיחי שיקלי
מפלגה: הליכוד
פלטפורמה: איקס
תאריך: 2.8.26
ציטוט: "כישלונה (של מפלגת התחייה) לעבור את אחוז החסימה (ב-1992) סלל את הדרך לקטסטרופת אוסלו"
ציון: לשיפוטכם

שר התפוצות עמיחי שיקלי ביקש להזהיר מפלגות ימין חדשות מריצה מפוצלת שעתידה "לשרוף" קולות למחנה, וסיפק תקדים למשמעות העניין: "לכל החבורה שמתחממת על הקווים אני ממליץ בחום רב ללמוד את לקחי מפלגות זהות והימין החדש שלא לדבר על לקחי בחירות 92 עם מפלגת התחייה שכישלונה לעבור את אחוז החסימה סלל את הדרך לקטסטרופת אוסלו" (ההדגשה שלנו). בדקנו מה קרה בבחירות 1992.

חשוב לציין - ובהתאם נקבע הציון - שאנחנו לא קובעים איזה עולם היה נוצר לו מפלגת התחייה לא הייתה מוקמת. לא ניתן לקבוע כיצד הדבר היה משפיע על ההצבעה של גוש הימין, ואם בהכרח ש"ס, שהייתה שותפה בתחילת הדרך של הקואליציה, לא הייתה מצטרפת לממשלה גם בהיעדר גוש חוסם של גוש השמאל. כמו כן, כפי שנראה בהמשך, אחוז החסימה כיום גבוה יותר מפי שניים ממה שהיה ב-1992, ולכן המשמעות של אי-מעבר אחוז החסימה כיום יכול להיות משמעותי בהרבה למאזן הכוחות הכללי. אם כן, מה שהבדיקה מבקשת לעשות זה, אם כן, להראות את הנתונים סביב בחירות 1992.

ראשית, יש להבין למה הביאו בחירות 1992. לאחר הבחירות האלו הורכבה הממשלה ה-25, המוכרת גם כממשלת רבין השנייה. הקואליציה הורכבה ממפלגת העבודה (44 מנדטים), מרצ (12 מנדטים) וש"ס (שישה מנדטים). בנוסף, נחתמו הסכמי תמיכה מבחוץ עם הסיעות הערביות חד"ש ומד"ע, בתמורה לקידום תהליך מדיני (העבודה התחייבה מול ש"ס שכל שינוי במעמד השטחים שמעבר לקו הירוק ועזה יובא לאשרור במשאל עם או בחירות). ש"ס עזבה את הממשלה יום לאחר אישור הסכם אוסלו א' ונמנעה בהצבעה עליו בכנסת, שהוגדרה כהצבעת אמון. עם זאת, הודות לתמיכה של חד"ש ומד"ע ההסכם אושרר ברוב של 61.

לפני ניתוח התוצאות יש להתייחס לשינוי חשוב שנעשה לקראת בחירות אלו. בבחירות שלפני כן, ב-1988 (לכנסת ה-12), אחוז החסימה עמד 1% בלבד. בבחירות 1992 (לכנת ה-13) הוא כבר עמד על 1.5%. כלומר, הכניסה לכנסת נעשתה מאתגרת יותר. התחייה קיבלה 1.2% מהקולות, כלומר שהיא עברה את אחוז החסימה הישן, אך לא את החדש. שאר המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה גם לא היו מצליחות להיכנס בהינתן התנאים של 1988.

מאחר ששיקלי התייחס למפלגת התחייה בלבד, החלטנו קודם כל להראות מה היה קורה לו אחוז החסימה ב-1992 היה עדיין 1%. באמצעות הסכמי העודפים שהיו באותה מערכת בחירות וההסבר באתר הכנסת על אופן חישוב חלוקת המנדטים, חישבנו איך היו מתחלקים המנדטים. לפי חישוב זה, הגוש של העבודה+מרצ+חד"ש+מד"ע היה יורד מ-61 ל-60.

כלומר, לו ש"ס הייתה מצטרפת לימין, אכן היה אפשרי לחסום את הקמת ממשלת רבין השנייה בצורה בה קמה, אך כאמור אין שום ערובה שש"ס הייתה בוחרת לעשות כן, וטענה זו טומנת בחובה הנחת מוצא שש"ס הצטרפה לממשלת העבודה ומרצ רק בגלל שלא רצתה להיות באופוזיציה. כמו כן, חשוב לזכור שבאותו אופן גם הימין לא היה יכול להקים ממשלה מבלי להיחסם על-ידי השמאל.

אבל, התחייה לא הייתה מפלגת הימין היחידה ש"בזבזה קולות". בכתבה של המשרוקית לקראת בחירות אפריל 2019 (לכנסת ה-21), מעבר לתחייה, מזכירים עוד שלוש מפלגות ימין שלא עברו את אחוז החסימה: המפלגה הליברלית החדשה, גאולת הארץ ומפלגת התורה והארץ. לפי הכתבה, לו ארבע הקולות לארבע המפלגות היו עוברות לליכוד, היו עוברים אליו שני מנדטים על חשבון גוש העבודה, מה שהיה לוקח מהשמאל את הגוש החוסם (עם זאת, הוא עדיין היה יכול להקים ממשלה לו ש"ס הייתה מצטרפת).

עם זאת, ישנו דבר נוסף שרצוי להתחשב בו: מעבר למפלגות הימין שלא עברו את אחוז החסימה, הייתה גם מפלגת שמאל שלא הצליחה לעשות זאת: הרשימה המתקדמת לשלום, עם 0.9% מהקולות - יותר משלוש המפלגות שאינן התחייה. לכן, חישבנו כיצד היה מתחלק הגוש לו גם המפלגה הזו הייתה מצליחה להיכנס.

אם היו מורידים את אחוז החסימה ל-0%, עדיין המפלגה הליברלית החדשה, גאולת הארץ והתורה והארץ לא היו מקבלות מספיק קולות כדי להיכנס לכנסת, ויחד עם הרשימה המתקדמת לשלום לגוש השמאל היה גוש חוסם של 61. אם, כפי שהוצע בכתבה הקודמת של המשרוקית, הקולות של ארבע מפלגות הימין היו עוברות לליכוד, ואנחנו בהתאם נעביר את הקולות של הרשימה המתקדמת לשלום לחד"ש (שכן המפלגה קיבלה קולות בעיקר מהערבים) - קרי, משאירים את אחוז החסימה החדש על כנו - גודל גוש השמאל שוב היה עומד על 60, והדבר שוב היה נתון להכרעתה של ש"ס.

לכאורה, הדבר מצדיק את שיקלי שלולא "בזבוז הקולות" של מפלגות הימין הקטנות, בדגש על התחייה, הסכמי אוסלו היו נמנעים, ולו כי לא היה להם רוב של 61. אלא שכאן שוב המקום להזכיר שש"ס נמנעה בהצבעה על הסכם אוסלו א', ולא הצביעה נגדו. במצב כזה, גם 60 קולות בעד היו מספיקים כדי לאשררו בכנסת.

כמו כן, יש לשים לב למה שקרה בהצבעה על הסכם אוסלו ב': בראשית 1994 חל פיצול במפלגת צומת הימנית (ושלה היה הסכם עודפים עם הליכוד), שהביא ליצירת סיעת יעוד שכללה שלושה חברי כנסת: גונן שגב, אסתר סלמוביץ' ואלכס גולדפרב. בראשית 1995 שגב וגולדפרב הצטרפו לממשלה, ולמרות שלא החזירו אותה למעמד של ממשלת רוב עדיין חיזקו את מעמדה הפרלמנטרי.

באוקטובר 1995 נערכה ההצבעה על הסכם אוסלו ב', ששוב הוגדרה כהצבעת אמון, ועברה ברוב של 61-59. שגב וגולדפרב הצביעו בעד, בעוד שאביגדור קהלני ועמנואל זיסמן ממפלגת העבודה הצביעו נגד (לקראת בחירות 1996 השניים פרשו מהעבודה וייסדו את מפלגת הדרך השלישית), ולכן נשמר המאזן. שם גם נוצר כינוי הגנאי ששגב וגולדפרב נתנו את הצבעתם בתמורה למיצובישי או טויוטה, בהתאם לרכבי השרד שלהם (אם כי, כאמור, הם הצטרפו לממשלה חודשים רבים לפני ההצבעה). במקרה שלגוש הימין היה מנדט אחד יותר, המצב היה 60-60 וההסכם היה נופל. עם זאת, לא ניתן לדעת מה הייתה הדינמיקה בכל גוש (ההתפצלות של צומת או ההתנגדות של זיסמן וקהלני) במקרה כזה.

הדבר לא מראה שיש או אין צדק בדבריו של שיקלי, אלא שכל תרחיש היפותטי שכזה מכיל בתוכו הנחות יסוד שדינמיקות שהתרחשו היו קורות באותו אופן או באופן שונה ממה שקרו בפועל. לכן, באפשרותנו רק לספק את עובדות הבסיס שמאפשרות לדון בצדקת טענה זו.

מאחר שמדובר בהתייחסות למצבים היפותטיים שלא ניתן לתת להם ציון כאמירה עובדתית, לא פנינו לשיקלי לתגובה.

לסיכום, במקרה בו אחוז החסימה בבחירות 1992 היה זהה לזה של 1988 ומפלגת התחייה הייתה נכנסת לכנסת, לגוש השמאל היו 60 מנדטים בלבד והיא הייתה זקוקה לש"ס. עם זאת, בהצבעה על הסכם אוסלו א' ש"ס נמנעה כך שההצבעה לא עברה על חודו של קול. בהסכם אוסלו ב' אכן התוצאה הייתה 61-59, ושינוי המאזן בין הגושים היה מביא להפלת ההצבעה. לכן דברי שיקלי נשארים לשיפוטכם.