נתניהו וקושנר לא הצליחו לפרוץ את המבוי הסתום. עכשיו הם מנסים לקנות זמן

1 בין פירוז לנסיגה: הפגישה שנועדה להרוויח זמן עד הסתיו

פגישתם של ג'ארד קושנר וראש הממשלה בנימין נתניהו בירושלים הסתיימה בהתקדמות מועטה בלבד. עם זאת, בוושינגטון פוסט מעריכים כי "עיקר חשיבותו של המפגש טמון בניסיון לייצר מרווח נשימה זמני - במפגש בין שתי עמדות שמצטיירות כבלתי ניתנות ליישוב".

● אחרי שנתיים קשות בענף: תיירים אמריקאים מתחילים לחזור לישראל
● ארדואן הטיל אמברגו, אבל הבנים שלו ממשיכים לסחור עם ישראל

לפי הניתוח בעיתון האמריקאי, המגעים הדיפלומטיים אינם רק ניסיון להניע את "תוכנית 15 הנקודות" שנתקעה, אלא מהלך המושפע באופן ישיר מהתזמון הפוליטי הרגיש בישראל לקראת בחירות אוקטובר. בהתאם לכך, צעדיו של נתניהו ממוסגרים כחלק ממאבק הישרדות פוליטי. החוקרת הפוליטית גייל טלשיר הסבירה לוושינגטון פוסט כי "נתניהו לא רוצה שיגידו שהוא אישר נסיגות" בעיתוי הנוכחי.

על רקע זה, הודעת "מועצת השלום" בתום הפגישה, שבה אומצה עמדת ישראל לפיה לא תבוצע נסיגה לפני פירוז מלא של חמאס, נועדה בראש ובראשונה למנוע פיצוץ פומבי. גורם בכיר במועצה ציין בעילום שם כי המטרה המרכזית כעת היא להותיר את המשא ומתן בחיים לפחות עד הסתיו, תוך מתן גמישות זמנית. לדבריו, הישראלים "ייתנו לנו קצת מרווח תמרון בשבועות הקרובים כדי לראות אם נוכל להאיץ את תהליך הפירוז הזה... להתקדם ולתת לו הזדמנות".

הדיווח מבליט את הפער העמוק בין התחייבויות המתווה המקורי לבין המציאות בשטח. בעוד תוכנית 15 הנקודות של דונלד טראמפ קראה לנסיגה במקביל לפירוז, נתניהו הבהיר כי לא תהיה נסיגה עד להשמדת כל נשקו של חמאס. מנגד, חמאס דרש את הפסקת התקיפות הצבאיות כצעד ראשון. בוושינגטון פוסט מסבירים כי ההחלטה להקים ועדה שתבחן אם התקיפות הישראליות עומדות בהגדרת "הגנה עצמית מפני איומים מיידיים" היא ניסיון לגשר על המחלוקת ללא הכרעה מהותית בשלב זה.

מתוך הוושינגטון פוסט, מאת ליאור סרוקה, קארן דה-יאנג, ג'ושואה יאנג ומוחמד אל-שמאע. לקריאת הכתבה המלאה.

2 הסגר האיראני במצר הורמוז מחזיר את הפיראטים לזירה

בעיתון ניו אראב (אל ערבי אל ג'דיד) מסמנים דינמיקה חדשה שמזינה את גל הפשיעה הימי. העימות הצבאי שפרץ בפברואר בין ארצות הברית וישראל לבין איראן אילץ את טהרן להגביל את התנועה במצר הורמוז ולאחר מכן להטיל סגר מלא על הנתיב, שדרכו עוברים כ-20% מתפוקת הנפט והגז בעולם. בזמן שהלחימה והמאמצים הדיפלומטיים ריכזו את תשומת הלב הבינלאומית במפרץ הפרסי, ספינות מסחר נדחקו לעבר המים של סומליה - והפכו ליעד נגיש עבור חוליות פיראטים.

הביטוי המיידי לכך נרשם לפני כחודש, כשהשתלטו חמושים על מיכלית נפט שנשאה את דגל טנזניה במרחק של כ-65 מל מנמל מוקאלה שבתימן. הספינה עשתה את דרכה באיטיות לעבר המים הטריטוריאליים של סומליה כאשר חמוש זוהה בסמוך לגשר הפיקוד, ובצי האירופי מיהרו להבין כי אינו פועל לבדו. הייתה זו הספינה הרביעית שנחטפה באזור מאז אפריל.

חוקר האבטחה הימית ג'אטין דואה, מחבר הספר "Captured at Sea", הסביר בשיחה עם "ניו אראב", כי "דבר אחד שהפיראטים, החות'ים ומשמרות המהפכה הוכיחו הוא שנקודות מחנק ימיות פגיעות מאוד למתקפות בהיקף קטן, שמסוגלות לשתק שרשראות אספקה גלובליות". דואה הוסיף כי "מה שאנחנו רואים כעת הוא שימוש בטכנולוגיה פשוטה ודרכים שבהן גורמים מדינתיים ושאינם מדינתיים מכופפים את נקודות המחנק לרצונם".

הסטת המבט הבינלאומי מורגשת בעוצמה רבה בחבל פונטלנד, האזור המעורב-אוטונומי בצפון סומליה ממנו מגיעים מרבית החוטפים. לצד הוואקום הביטחוני, השיבושים הקשים במצר הורמוז הובילו להאמרה חדה במחירי המזון והדלק בסומליה, המייבאת כ-90% מתצרוכתה. מדד המחירים לצרכן במדינה רשם עלייה של 8.1% ביוני, והמצוקה הכלכלית הגוברת הפכה למנוע מרכזי המזין את התעוררות הפיראטיות.

התחדשות החטיפות עוררה דאגה גוברת בוושינגטון, בבריסל ובקהיר. בתגובה לכך, האיחוד האירופי חידש את הסכמי הנוכחות שלו בג'יבוטי להבטחת המשך המשימות הימיות "אטלנטה" ו"אספידס", בעוד צבא ארצות הברית הרחיב את שיתוף הפעולה הצבאי והימי עם נשיא פונטלנד, סעיד עבדאללה דני.

מתוך הניו אראב, מאת פייסל עלי. לקריאת הכתבה המלאה.

3 מחירי הנפט הגבוהים צפויים ללוות את העולם גם ב-2027

על פי ניתוח של מגזין הפרשנות האירופי, מודרן דיפלומסי, השאלה האם מחירי הנפט הגבוהים יישארו עמנו אל תוך שנת 2027 הפכה לציר המרכזי סביבו מעריכים כלכלנים וסוחרים את ההשלכות העתידיות של הלחימה במצר הורמוז.

כך, ככל שהעימות בין ארצות הברית לאיראן מתארך והפסקת האש קורסת, השוק מפסיק להתייחס לאירוע כזעזוע חולף - ומתחיל לתמחר מציאות מבנית חדשה שתלווה את הכלכלה העולמית בשנה הבאה.

במגזין מצביעים על ארבעה מנועים מרכזיים המסכנים את יציבות המחירים לקראת 2027: המנוע הראשון הוא הצטמקות רציפה של זרימת הנפט במצר הורמוז, שצנחה מכ-18 מיליון חביות ביום לרמה זעומה של כ-2 מיליון חביות בלבד במהלך אוגוסט. מעברים חלופיים כמו נתיבי ים סוף חשופים אף הם לאיומים, ומשאירים את היצוא הכולל מהמזרח התיכון על פחות מחצי מרמתו אשתקד. במקביל, דלדול חסר תקדים במלאים העולמיים שולל מהשוק את כרית הביטחון שלו, עם קצב ירידת מלאים של 2.4 מיליון חביות ביום ומלאי דיזל בארצות הברית שנמצאים בשפל של שלושה עשורים, כך שכל זעזוע קטן במהלך 2027 יגרור זינוק חריף במחיר.

לכך מתווספת שחיקה מתמשכת בכושר הזיקוק ובשרשרת האספקה בעקבות פגיעה במתקנים במזרח התיכון וברוסיה, דבר המגדיל את הפער בין מחיר הנפט הגולמי למחיר הדלק הסופי לצרכן. במקביל נרשם זינוק חריף בעלויות השינוע, כאשר תעריפי המכליות במפרץ הגיעו למעל 490 אלף דולר ביום, נתון הגבוה כמעט פי עשרה מרמתם בתחילת השנה, והתייקרות זו מגולגלת ישירות אל מחיר החבית. התארכות המשבר מעמידה את וושינגטון ואת טהרן בפני אתגרים כבדים, שכן בארצות הברית מחיר הבנזין שמטפס ל-4.06 דולר לגלון משפיע ישירות על הצרכנים לקראת בחירות האמצע, בעוד איראן סובלת מאינפלציה שחצתה את רף ה-80%.

בניתוח של מודרן דיפלומסי מצוין כי "השאלה עבור השווקים אינה עוד רק כמה נפט המלחמה גזלה מהשוק, אלא כמה זמן העולם יכול לפעול מבלי שמצר הורמוז יתפקד כסדרו". עוד מודגש בפרשנות כי "אם הסוחרים יתחילו להניח כי המגבלות בהורמוז, זרימת האספקה העמומה ועלויות ההובלה המוגדלות צפויות להישאר על כנן במשך חודשים, מחירי הנפט עשויים להישאר גבוהים באופן משמעותי גם ללא הסלמה גדולה נוספת".

הכתבה מציגה מסקנה עגומה: אם המבוי הסתום הדיפלומטי יימשך, שוק האנרגיה העולמי ייאלץ לבנות את מסלול הפעילות שלו סביב שיבוש קבוע, שכן התאמת נתיבי השיט, שימוש במכליות צללים והסתמכות על יצרניות מחוץ למפרץ דורשים זמן ומשאבים רבים. התוצאה הכמעט ודאית של המצב הנוכחי היא שמחירי נפט ברמה של 90 דולר לחבית ומעלה ימשיכו ללוות את השווקים אל תוך שנת 2027.

מתוך מודרן דיפלומסי, מאת סנא ח'אן. לקריאת הכתבה המלאה.