מטראמפ ועד פוטין: כך הפך קים ג'ונג און מרודן מנודה לשחקן המחוזר של המעצמות

דונלד טראמפ פרסם בחודש שעבר ברשת החברתית Truth תמונה ישנה שכמעט חמקה מהרדאר התקשורתי: הוא ומנהיג קוריאה הצפונית קים ג'ונג און עומדים זה מול זה באזור המפורז שבין שתי הקוריאות, בפגישתם האחרונה ב־2019. כמה שעות לאחר מכן, באופן שנראה כאילו כמעט תוסרט מראש, נשיא ארה"ב הורה לצמצם את התרגיל הצבאי השנתי המשותף עם קוריאה הדרומית, היריבה ההיסטורית של פיונגיאנג.

● התא"ל שמקים קיבוץ: "המיליארדים שנעשה יתחלקו בין החברים"
● כחייל הוא רכש מכ"מים עבור צה"ל. היום הוא מפתח אותם בעצמו ומוכר בעשרות מיליונים
● המומחה שמסביר למה ארה"ב מתאמצת כל כך לחזק את הין
● יורשי אימפריית ג'ק דניאלס הודפים ניסיון השתלטות ובן דוד סורר

טראמפ אף הלך צעד אחד קדימה והכריז כי יקיים בחודשים הקרובים פסגה נוספת עם קים. לפי דיווחים בתקשורת הזרה, הפגישה עשויה להתקיים במסגרת הביקור הבא של נשיא ארה"ב באסיה בנובמבר, בפסגת הפורום לשיתוף־פעולה כלכלי בין אסיה והאוקיינוס השקט (APEC) בשנזן שבסין.

"קים ג'ונג און תמיד התייחס אליי בכבוד רב", הצהיר בפני העיתונאים ההמומים כשהכריז על הפגישה. "אני מבין אותו. הוא מבין אותי".

אבל כבר לא בטוח שטראמפ באמת מבין את קים שפגש לפני כמעט עשור. מאז קריסת הדיפלומטיה בין השניים חיזק קים את יחסיו עם שתי מעצמות אחרות - סין ורוסיה - וכבר לא ברור עד כמה חשוב לו לשוחח עם האיש החזק באמריקה.

איך הצליח הרודן הצפון־קוריאני, שמנהל את אחת המדינות המבודדות בעולם, הנתונה תחת שורה של סנקציות מהמערב - להפוך בתוך שנים ספורות לשחקן שמצליח לשחק בו־זמנית מול שלוש המעצמות הגדולות בעולם?

הכותרת שטראמפ רוצה

כדי להבין את השתלשלות העניינים, ומה בכלל דחף את טראמפ לחזר אחרי קים, צריך להעביר את המבט לרגע לדרום־מערב אסיה - אל איראן. המלחמה בין ארה"ב למשטר האייתוללות עומדת כבר חודשים ארוכים ללא פתרון, וניצחון ברור אינו נראה באופק. בה בעת מעמדו של הנשיא, שגם כך כבר לא זוכה לאמון גבוה ברחוב האמריקאי, נפגע עוד יותר בסקרים.

 שי, טראמפ ופוטין. עם רשת ביטחון כזו יש לקים פריבילגיה נדירה במו''מ / אילוסטרציה: ap

לכן מומחים מעריכים כי טראמפ שואף כעת לייצר כותרת דיפלומטית חיובית עבורו - וכך להסיט את תשומת הלב הציבורית לקראת בחירות האמצע לקונגרס בנובמבר הקרוב.

"עבור טראמפ אין ספק שיש דחיפות לפגוש את קים", מסביר בשיחה עם גלובס פרופ' פארק ג'ונג וון, מומחה למשפט בינלאומי מאוניברסיטת דנקוק שבקוריאה הדרומית. "הוא נמצא תחת לחץ פוליטי גובר מבית, המלחמה עם איראן לא הניבה את ההצלחה המכרעת שהבטיח ושיעורי התמיכה בו בציבור האמריקאי נמוכים מאוד ככל שבחירות הביניים מתקרבות.

"בסביבה כזו פריצת דרך דיפלומטית דרמטית מול קוריאה הצפונית עשויה להיות אטרקטיבית עבורו. אם טראמפ יוכל לטעון שהוא הפחית את האיום הגרעיני הצפון־קוריאני על אדמת ארה"ב, הוא יוכל להציג את זה כהישג מדיניות חוץ משמעותי".

ד"ר אלון לבקוביץ, ראש המחלקה ללימודי אסיה והחוג הרב־תחומי במדעי הרוח באוניברסיטת בר אילן ומומחה לקוריאה הצפונית, מצביע על ריכוך בעמדה שוושינגטון מציגה כלפיה. "לפני שנה־שנתיים כל ניסוי או שיגור טילים צפון־קוריאני לעבר הים עורר גינוי חריף מהבית הלבן, ואילו בשנה האחרונה התגובות האמריקאיות פחתו עד כדי התעלמות כמעט מוחלטת", הוא אומר. השינוי הזה, לדבריו, הוא כשלעצמו אינדיקציה שלוושינגטון אין בדיוק את המנוף שהיה לה בעבר מול קים, בעיקר לאחר המלחמה באיראן.

המתנות של קים לפוטין

בעוד טראמפ מגשש את דרכו לקים, הקשר בין פיונגיאנג למוסקבה רק הולך ומתהדק. מנהיג צפון קוריאה זקוק לגיבוי המדיני של רוסיה מול הלחץ והסנקציות של המערב, לצד תמיכה כלכלית והשקעה בתשתיות.

מהעבר השני רוסיה מפיקה מהקשר הזה תועלת קריטית. אחד היתרונות המרכזיים של קוריאה הצפונית הוא נכונותה למכור נשק כמעט לכל מי שמוכן לשלם. הצבא הרוסי, המתקשה לייצר מספיק תחמושת לחזית המתמשכת מול אוקראינה, מצא בפיונגיאנג ספק שממלא בדיוק את הפער הזה.

זו גם הסיבה שהציר בין שתי המדינות קיבל תנופה משמעותית בזמן מלחמת רוסיה־אוקראינה. קוריאה שלחה לרוסיה לטובת המערכה טילים לא מדויקים, טילים לטווח בינוני, פגזי ארטילריה וכטב"מים, לצד עשרות אלפי חיילים כדי לתמוך בכוחות הרוסים בקורסק.

"מלבד הנשק רוסיה זקוקה לכוח אדם", מסביר לבקוביץ. "החיילים הצפון-קוריאנים שנשלחו לזירה, בעיקר בשלביה הראשונים, שילמו מחיר גבוה מבחינת אבדות, אך סיפקו לרוסים תגבור שהם התקשו לגייס בעצמם".

כמחווה בסוף אפריל 2026 נחנך בפיונגיאנג מוזיאון הנצחה לחיילים הצפון־קוריאנים שנפלו בלחימה למען רוסיה, בטקס שבו השתתפה משלחת רוסית בכירה בראשות שר ההגנה אנדריי בלוסוב.

"זו היסטוריה חדשה של ידידות שנכתבה בדם", תיאר לאחרונה קים את הקשר עם רוסיה, והצדדים אף דנו בהעמקת שיתוף־הפעולה הצבאי על בסיס יציב וארוך־טווח, כולל חתימה צפויה על תוכנית חמש־שנתית לשנים 2031-2027.

בשונה מהיחסים עם ארה"ב, המאופיינים בחוסר ודאות ובהצהרות סותרות, שיתוף־הפעולה הרוסי עם צפון קוריאה התרחב בשנים האחרונות הרבה מעבר לזירה הצבאית: בתחום הבריאות הונחה אבן פינה לבית חולים משותף בוונסן שבמזרח קוריאה הצפונית; בחינוך נחתם הסכם בין השרים של שתי המדינות, שבמסגרתו רוסיה הפכה לשפת חובה בבתי ספר צפון־קוריאניים, ואשרות הלימודים שרוסיה הנפיקה עבורם כמעט הוכפל בין 2024 ל־2025; כחלק משיתוף־פעולה גם בתחום התחבורה והסחר נבנה גשר חדש מעל נהר הטומן, וחודשו הטיסות הישירות בין מוסקבה לפיונגיאנג.

המילה שנעלמה בהצהרות

בינתיים גם היחסים של קים עם השכנה מצפון מתחממים. בחודש יוני נשיא סין שי ג'ינפינג הגיע לפיונגיאנג להיפגש עם קים - בפעם הראשונה לאחר כמעט עשור. למעשה, זו הייתה הפעם היחידה שבה יצא שי אל מחוץ לגבולות המדינה בכל המחצית הראשונה של 2026, למרות שהוא עצמו אירח באותה התקופה יותר מ-20 מנהיגים זרים בבייג'ינג, בהם טראמפ ופוטין, כל אחד בנפרד.

פיונגיאנג הכינה לרגע הזה טקס מצוחצח: כ־10,000 בני אדם נופפו בידיהם עת נחת המנהיג הסיני בשדה התעופה, כשהם קוראים קריאות שמחה לעבר פלמייתו ומחלקים פרחים. על שלט שנתלה בשדה נכתב "יחיו הידידות והאחדות הבלתי ניתנות לערעור שנוצרו בדם", ורחובות פיונגיאנג הוצפו בדגלי סין.

במהלך הביקור אמר המנהיג הסיני כי "מערכת היחסים עם קוריאה הצפונית עומדת בנקודת פתיחה היסטורית חדשה", והציע להרחיב את שיתופי־הפעולה בין המדינות כמעט בכל תחום אפשרי: מדיפלומטיה ועד סוגיות צבאיות.

מאז הפגישה החגיגית היחסים בין המדינות תפסו תאוצה. ביולי בלבד התרחשו לא פחות משלושה אירועים: קים שלח לשי מכתב ברכה לרגל 105 שנה למפלגה הקומוניסטית הסינית; ראש הממשלה הצפון־קוריאני פאק תאיי סונג ערך ביקור בן שלושה ימים בסין ונפגש עם בכירי המפלגה הקומוניסטית; וואנג הונינג, יו"ר הוועידה המייעצת הפוליטית של סין, הגיע מיד לאחר מכן לביקור בפיונגיאנג. יש לציין כי מאז 2023 וואנג ביקר בארבע מדינות בלבד - כך שהבחירה בקוריאה הצפונית מסמנת חשיבות מיוחדת.

תחת המעטפת הדיפלומטית מתחדש גם שיתוף־הפעולה הצבאי בפועל: שר ההגנה הסיני נפגש עם עמיתו הצפון־קוריאני - פגישה ראשונה מסוגה בין הדרגים מאז 1992 - וגם משלחת מטעם אוניברסיטת ההגנה הלאומית של הצבא הסיני ביקרה בפיונגיאנג באוקטובר 2025, אחרי שש שנים שלא עשתה זאת.

לבקוביץ רואה בכך מסר אזורי: "הסינים מנסים לשכנע את שכנותיהם, ובהן יפן וקוריאה הדרומית, שהם השחקן האחראי והחזק, בעל הבית, זאת בניגוד לאמריקאים שהם פה ושם ולא תמיד ניתן לסמוך עליהם, במיוחד אחרי מה שקרה באיראן (חוסר העקביות של טראמפ מולה - ת"ש)".

נוסף על כך, לשינוי הזה יש משמעות שחורגת מהטון הדיפלומטי. בביקורו הקודם של שי בפיונגיאנג, ב־2019, סין עדיין הצהירה במפורש על מחויבותה לדנוקלריזציה (פירוק הנשק הגרעיני) בחצי האי הקוריאני וחזרה על עמדה זו גם ב־2023, בפורום האו"ם. אלא שבפגישה ביוני 2026 בין שי לקים המילה נעלמה כליל מההצהרות הרשמיות - היעדרות שעשויה לרמז כי סין השלימה, הלכה למעשה, עם מעמדה הגרעיני של פיונגיאנג, גם אם היא נמנעת מלהכריז על כך בקול רם.

ניתוח שפרסם המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים בארה"ב (CSIS) מציע כמה הסברים אפשריים להתקרבות בין המדינות.

ראשית, מדובר ברצון של סין לבלום את ההשפעה הרוסית ההולכת וגוברת על פיונגיאנג ולשמר את מעמדה של בייג'ינג כפטרון האזורי הדומיננטי. "היא נהנית שרוסיה וסין מתחרות עליה", סבור פארק. "חיזוק הקשרים איתן מעניק לקים מרחב תמרון דיפלומטי ואסטרטגי גדול יותר, במיוחד אל מול ארה"ב".

שנית, ישנו הצורך לשדר מסר לוושינגטון, שלפיו כל הסכם עתידי עם קוריאה הצפונית - לרבות פסגה אפשרית בין טראמפ לקים - הוא שיידרש בסופו של דבר לעבור גם דרך סין. בתוך כך, ככל שארה"ב תשקיע יותר תשומת לב ומשאבים צבאיים בקוריאה הצפונית - יישארו לה פחות כוחות פנויים להגנה על טייוואן במקביל. מצב כזה, שבו תשומת הלב האמריקאית מפוצלת, עשוי דווקא לשרת את האינטרסים של סין אם זו תרצה לפעול מול טייוואן.

ההסבר השלישי הוא הרצון של סין להפעיל לחץ נגדי על יפן, המעצימה את יכולותיה הצבאיות. לפי דיווחים בתקשורת המקומית, משרד ההגנה בטוקיו מתכנן לבקש תקציב שיא של כ־59 מיליארד דולר ב־2027 - ולהעמיק את שיתוף־הפעולה הביטחוני עם ארה"ב.

והשינוי נראה גם בשטח: ב־2025 הסחר הדו־צדדי בין סין וקוריאה הצפונית הגיע ל־2.7 מיליארד דולר - הגבוה ביותר מאז 2020 - ובמחצית הראשונה של 2026 כבר נרשמה עלייה של עוד 19% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. גם קווי הרכבת בין בייג'ינג לפיונגיאנג, שהושעו בתקופת הקורונה, חודשו במרץ האחרון וכעת אף מדווח על גשר חדש, מעל נהר היאלו, שעשוי להיפתח בקרוב.

"קים בעמדת מיקוח טובה"

ובחזרה לחיזורים של טראמפ אחרי קים. בפיונגיאנג, בניגוד לארה"ב, מציגים עמדה זהירה ומורכבת יותר ולא ממהרים להיענות לפניות מהבית הלבן. הקשרים המתהדקים עם מוסקבה ובייג'ינג לא רק מספקים לקוריאה הצפונ ית רשת ביטחון דיפלומטית וכלכלית, הם גם משנים את מאזן הכוחות מול וושינגטון עצמה.

"מדובר פחות בשינוי בגישה הבסיסית של פיונגיאנג כלפי ארה"ב ויותר בחיזוק משמעותי של עמדת המיקוח של קים", מסביר פארק. לדבריו, בזכות התמיכה מרוסיה וסין קים פחות תלוי בפריצת דרך עם וושינגטון ויכול להרשות לעצמו לחכות לתנאים נוחים יותר. "אולי טראמפ רוצה עסקה, אבל קים פחות זקוק לה".

בהתאם לכך קוריאה הצפונית מציבה תנאי מוקדם חדש שלפיו הנשק הגרעיני שלה - שעוגן בשנה החולפת בחוקתה כאמצעי הכרחי להישרדות המדינה - אינו עומד עוד למשא־ומתן. "ב־2019 פירוק קוריאה הצפונית מנשק עדיין היה יעד מובהק על שולחן המשא־ומתן עם ארה"ב", מסבירה לגלובס רייצ'ל מיניונג לי, יו"ר משותפת בפורום הכלכלי לחקר קוריאה הצפונית באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. "היום המדינה לא רק מסרבת לדון בוויתור על הנשק, היא דורשת שארה"ב תכיר בה כמדינה גרעינית. התמיכה הרוסית והסינית מעניקות לפיונגיאנג עמדה נוחה יותר אל מול הלחץ אמריקאי, מה שמאפשר לקים להיכנס לכל שיחה בביטחון רב יותר".

ואכן, קים יו ג'ונג, אחותו של המנהיג ודמות בכירה בפני עצמה בדיקטטורה הצפון־קוריאנית, כבר הבהירה לאחרונה כי צמצום התרגילים האמריקאים עם קוריאה הדרומית הם לא תנאי מספיק לקיום הפגישות בין הצדדים. "אם ארה"ב תנסה להציג את הצעדים שנקטה כסוג של 'מחוות רצון טוב', היא לא תקבל את התשובה שהיא מצפה לה", מסרה קים בהצהרה רשמית.

ד"ר לבקוביץ אומר שהעמדה הנוקשה הזאת לא נולדה בחלל ריק. "המלחמה באיראן הבהירה להם שהנשק הגרעיני שיש בידיהם הוא ההבטחה הטובה ביותר למניעת תקיפה פוטנציאלית על קוריאה", הוא מסביר. "אם לצפון־קוריאנים היו מחשבות תיאורטיות על ויתור עתידי על הנשק הגרעיני בעבר, המלחמה באיראן חיסלה אותן לחלוטין. בפיונגיאנג רואים בגורל איראן הוכחה חיה למה שקורה למדינה שמוותרת, או שאין לה בכלל הרתעה גרעינית".

לא תמונת מצב, זו מזכרת

אחרי כל זה עדיין לא ברור אם תתקיים בכלל פגישה, חרף הצהרותיו של טראמפ. "אין לקים סיבה לוותר על נושאים מהותיים רק כדי לזכות בפגישה פומבית עם נשיא אמריקאי", אומר פארק, ומזהיר כי סביר שתהיה גם התנגדות משמעותית בוושינגטון לכל הסדר שייתפס כהשלמה עם הארסנל הגרעיני של פיונגיאנג.

מיונג לי מזהירה גם מפני תרחיש חמור יותר: "התוצאה הגרועה ביותר תהיה שקוריאה תפרש את עצם קיום הפגישה כוויתור אמריקאי ותצא ממנה מאוכזבת - מכיוון שבפועל לא תרשום שום הישג מוחשי, מה שעלול להסלים את היחסים בין המדינות". לכן, לדבריה, אין לשפוט את הפגישה לפי התדמית שהיא מייצרת, אלא לפי שאלה מעשית אחת: האם היא תיצור ערוץ תקשורת בר־קיימה שיפחית סיכון לאורך זמן.

בסופו של דבר נראה כי קים ג'ונג און לא מחכה יותר לוושינגטון. הוא מנהל משא־ומתן ממעמד שהוא עצמו בנה. התמונה של טראמפ ושלו לוחצים ידיים באזור המפורז ב־2019 כבר לא מייצגת את מאזן הכוחות הנוכחי. היא מזכרת מתקופה שבה קוריאה הצפונית עדיין הייתה זקוקה לאמריקאים יותר משהאמריקאים היו זקוקים לה.

כיום, עם רשת ביטחון כפולה ממוסקבה ומבייג'ינג, קים יכול להרשות לעצמו את הפריבילגיה הנדירה ביותר במשא־ומתן בינלאומי - זמן. השאלה אם תתקיים הפגישה הבאה בין השניים כבר כמעט לא רלוונטית. השאלה האמיתית היא אם טראמפ, שנכנס לשולחן הזה בלחץ פוליטי ועם צורך דחוף בהישג, מבין שהוא כבר לא מדבר עם אותו קים שהכיר לפני שבע שנים.