אישה קיבלה חצי מדירת הורי הגרוש, המשפחה ערערה. מה קבע ביהמ"ש?

הורים לבן עיוור מצאו לו כלה בברזיל, השניים נישאו שם וחתמו על הסכם בברזיל, שלפיו יהיה ביניהם שיתוף ברכוש. כשהגיעו לישראל חתמו על הסכם ממון בעברית, שלפיו חל על בני הזוג משטר של הפרדת רכוש מוחלטת וההסכם אושר. הם נישאו ב־1990 ובמהלך הנישואין נולדו להם 2 בנות. הורי האיש קנו דירה בהרצליה מקבלן ובני הזוג ובנותיהן עברו להתגורר בה בשנת 2003 עד שבשנת 2017 הם נפרדו. האישה ביקשה לבטל את הסכם הממון בטענה כי היא הוטעתה לחשוב על ידי בעלה והוריו שההסכם בארץ זהה לברזילאי. בית משפט ביטל את הסכם הממון תוך שקבע כי האישה לא הבינה עברית ומחמת עושק והטעייה.

אמו של הבעל הגישה תביעת פינוי נגד בני הזוג 3 שנים לפני שנפטרה. בעקבות התביעה עזבו בני הזוג והבנות את הדירה. כשהאם נפטרה היא הורישה את 5 הדירות שלה לבתה, אחות הבעל. האישה הגישה בשנת 2021 תביעה לקבוע שהיא בעלת מחצית הזכויות בדירה הרשומה על שם האם.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת האישה, אך האחות ערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. היא טענה שמעולם לא ניתנה התחייבות להעניק דירה לבני הזוג ולא נערך כל מסמך בכתב. הבעל הצטרף לטענות אשתו לשעבר וטען כי הדירה הובטחה להם במתנה והוא זכאי למחציתה. ההרכב במחוזי בראשות השופטת עינת רביד דחה את הערעור וקבע כי ניתנה הבטחה לבני הזוג לדירה גם כדי לשכנע את האישה לחזור לישראל במהלך הנישואין.

בית המשפט קבע כי מדובר במקרה חריג ונדיר המצדיק להפעיל את "זעקת ההגינות", שביכולתה להתגבר על דרישת הכתב הנדרשת בחוק כדי להעביר מקרקעין. נקבע כי האישה הסתמכה באופן משמעותי על ההבטחה להענקת קורת גג.

השופטים קבעו כי גם האם והאחות התנהגו בחוסר תום לב באופן קיצוני. נקבע כי ההורים התכחשו להסכם הברזילאי והחתימו את האישה על ההסכם הישראלי, על מנת לנשלה מזכויותיה בדירה. האחות חויבה לשלם 50 אלף שקל לאישה ולבעל.

משמעות הפסיקה: במקרים חריגים, בהם חוסר תום הלב והיעדר ההגינות זועק - ניתן לסטות מהכלל המחייב העברת מקרקעין במתנה בכתב.

מספר תיק: 12210-01-26

בית משפט השלום באשדוד פסק כי בני זוג שלא תיקנו את דירתם למרות פסק דין של המפקח על המקרקעין, ישלמו באופן חריג 30 אלף שקל הוצאות משפט. לפי פסק הדין של המפקח, בני הזוג נדרשו לתקן את דירתם להפסקת חדירת מים לשכנתם. השניים לא תיקנו והשכנה פנתה לבית משפט בבקשה להטיל עליהם סנקציות בהתאם לסמכות שבפקודת ביזיון בית משפט.

במהלך ההליך הטיל השופט יהודה ליבליין סנקציה כספית יומית, שאותה נדרשו לשלם בני הזוג עד למועד שבו ישלימו את התיקונים לאחר שמצא כי לא עשו מאמץ ראוי לפתור את חדירת המים מדירתם ולא עמדו במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט והמפקח על המקרקעין. נוכח החלטה זו, בני הזוג הפקידו 20 אלף שקל בבית המשפט. במהלך הדיונים טענו בני הזוג כי הם פנו לחברת הביטוח שלהם, אך בית המשפט הבהיר להם כי פנייה כזו לא משחררת אותם מחובתם לתקן את הנזקים.

גם לאחר שבני הזוג תיקנו את הליקויים, התובעת טענה כי נותרו ליקויים ובית המשפט המליץ להגיש תביעה חדשה מאחר ומדובר בליקויים חדשים. הצדדים הסכימו כי התביעה תימחק ובית המשפט נדרש לקבוע את גובה ההוצאות.

האישה טענה כי שכניה נהגו בחוסר תום לב קיצוני, תוך גילוי אדישות והתחמקות מתמשכת מביצוע התיקונים הנדרשים כך שגם במועד הגשת הסיכומים היא עדיין סבלה מנזילה פעילה וממשית בדירתה. מנגד, טענו השכנים כי הם ביצעו את הוראות בית המשפט והנחיות המומחים תוך השקעת עשרות אלפי שקלים ומאמצים עילאיים לתיקון. הם טענו כי חלק מהליקויים שנמצאו הם חדשים והממצאים תוקנו. הם הוסיפו כי מטרת ההליך היתה אכיפת פסק הדין ולא תביעה נזיקית ולכן אין מקום להטיל עליהם הוצאות דומות לתביעה נזיקית.

השופט ליבליין פסק כי בני הזוג לא קיימו את פסק הדין של המפקח, לא הראו מאמץ ראוי לתיקון הליקויים וגם כיום כשנתיים ממועד פסק הדין - הדירה עדיין סובלת מליקויים. האישה טענה באמצעות עו"ד שי סולטן.

משמעות הפסיקה: בית המשפט יקח בחשבון לפסיקת ההוצאות את ההתנהלות של הצד
שלא קיים פסק דין קודם.

מספר תיק: 29125-05-25

חברת ש.א.ש. צפון ועמקים סיפקה שירותי שמירה למועצה המקומית בנימינה־גבעת עדה. החברה זכתה במכרז, שבמסגרתו העמידה ערבות בנקאית למועצה בשיעור של 10% משוויו השנתי של החוזה. בהסכם הערבות מול הבנק נכתב כי המועצה לא נדרשת לנמק את דרישתה מול הבנק.

המועצה החליטה לחלט את הערבות הבנקאית האוטונומית בגובה 100 אלף שקל וטענה להפרות בהעסקת עובדים, אי־העברת כספים לזכויות סוציאליות והיעדר שיתוף פעולה עם הליכי הבקרה. המועצה ערכה שימוע לחברה באוגוסט ולאחריו החליטה לעכב תשלומים המגיעים לה עד לסיום הבירור. מנהל החברה זומן לשימוע נוסף מרחוק, לא התייצב והמועצה החליטה לממש את הערבות. החברה פנתה לבית משפט השלום בחיפה בבקשה לצו שימנע את מימוש הערבות.

השופטת סיגלית מצא דחתה את הבקשה. היא הפנתה לפסיקה, שלפיה "מדובר בבטוחה עצמאית שנועדה לספק ודאות ויציבות ללא צורך בניהול הליכים משפטיים סבוכים" וכי "הכלל הוא כי רק תרמית חמורה או 'נסיבות מיוחדות' המפורשות באופן צר, יצדיקו התערבות שיפוטית בעצמאות הערבות".

נקבע כי במקרה הנוכחי לא הוכחו מרמה או נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מעיקרון עצמאות הערבות והחברה לא הוכיחה שהחילוט נבע משיקולים זרים. בנוסף, נקבע כי אופן זימון החברה לשימוע לא מבסס חוסר תום לב ומימוש הערבות לא מותנה בקיום שימוע. בית המשפט קבע גם כי יש ממש בטענת המועצה, שלפיה החברה לא נקטה בגילוי מלא לגבי הרשעתה ולגבי הפסקת פעילותה כנדרש ממי שפונה למתן סעד מן היושר במעמד צד אחד.

עו"ד דלית כסלו ספקטור המייצגת את החברה מסרה: "ביהמ"ש לא אפשר תחילה למועצה לממש את הערבות, שמשמעותה עיכוב כספים המגיעים לחברה. לצערנו, ביהמ"ש חזר בו ודרש כי תוגש תביעת השבה, וכך אכן יעשה והסכום יושב. תביעת ההשבה נמשכת ואני בטוחה בהצלחתנו".

משמעות הפסיקה: המקרים בהם בית המשפט יתערב בהפעלת ערבות בנקאית אוטונומית היא חריגה כאשר מוכחת תרמית חמורה, חוסר תום לב או שיקולים זרים.

מספר תיק: 85207-08-26