החליפו טיוטות לרכישת דירה והמוכר התחרט. האם הרוכשת תקבל פיצוי?

אישה שחיפשה לרכוש דירה למגורים באילת ניהלה מו"מ באמצעות באת כוחה. האישה היא בעלת דירה בקריית ביאליק ובמקביל ניסתה למכור את הדירה כדי לממן את רכישת הדירה באילת. המוכר התחרט לאחר שהועברו טיוטות ובטרם נקבע לוח תשלומים. הוא טען כי מסיבות אישיות הוא לא מעוניין למכור את הדירה וכי לא התגבש הסכם מחייב. האישה הגישה תביעה לאכוף את טיוטת ההסכם או לשלם לה פיצויים בגין הנזקים וההפסדים שנגרמו לה עקב מכירת דירתה בקריית ביאליק, שנעשתה לדבריה לצורך מימון רכישת דירת הנתבע.

השופט יעקב דנינו מביהמ"ש המחוזי בבאר שבע דחה את התביעה וקבע כי טיוטת ההסכם לא השתכללה לכדי חוזה מחייב, בשל היעדר גמירת דעת ומסוימות מלאה, ובפרט משום שלוח התשלומים ופרטים מהותיים נוספים טרם אושרו בידי הנתבע. נקבע כי הנתבע התנהל בחוסר תום לב, אך אין הצדקה לפסוק פיצויים כי לא הוכח נזק. למרות דחיית התביעה, התובעת לא חויבה בהוצאות נוכח הקביעה בדבר חוסר תום ליבו של הנתבע.

עוד נקבע כי טיוטת החוזה שהוחלפה בין עורכות הדין, כשלעצמה, אינה מספקת. מכלול ההתנהגות אינו מעיד על הסכמה מחייבת. "לא גובשה טיוטה סופית והצעת התובעת טרם אושרה על ידי הנתבע וממילא, לא הייתה גמירת דעת מצדו להתקשר בחוזה מחייב". השופט קבע כי העובדה שלא הייתה חתימה על הטיוטה מהווה אינדיקציה ראייתית משמעותית בשאלת היעדר גמירת הדעת.

לצד זאת, נקבע כי הנתבע ניהל את המשא ומתן בחוסר תום לב, משום שלא גילה באופן ברור ובמועד כי המכירה מותנית ביכולתו לרכוש דירה חלופית ולקבל משכנתא. הוא לא פעל בדרך של מצג או הטעייה מכוונים, אך נקבע כי במערך היחסים שבינו לבין התובעת, התנהלותו במשא ומתן אינה מקובלת ואינה עולה כדי תום הלב הנדרש בין הנושאים ונותנים לקראת כריתתו של חוזה. הנתבע לא הנחה את באת כוחו להבהיר לבאת כוח המוכרת כי החלפת הטיוטות נועדה לאפשר התקדמות ניסוחית בלבד וכי היא אינה מוסמכת להתחייב בשמו.

משמעות הפסיקה: כדי לחייב בטיוטת הסכם יש להוכיח כי יש גמירות דעת משני הצדדים וסוכמו הפרטים המהותיים והחיוניים של העסקה.

מספר תיק: 23052-01-25

בני זוג נפרדו והאישה טענה כי היו ידועים בציבור ולכן היא זכאית למחצית מנכסיו שנצברו בתקופת החיים המשותפת. האיש פנה לבית משפט לענייני משפחה בירושלים וביקש צו לקבלת איכון הטלפון הנייד של האישה לתקופה של 10 שנים, משנת 2014 עד שנת 2024. הוא טען כי הוא נזקק למידע כדי להפריך את הטענה שהיו ידועים בציבור ולהראות שהאישה לא הרבתה לשהות בביתו. האיש ביקש להשחיר פרטים שלא נוגעים לשהות בביתו כדי שלא תיפגע פרטיותה. האישה התנגדה לבקשה. היא טענה כי הנתונים לא יתרמו להכרעה בסוגיה שבמחלוקת וכי היענות לבקשה תפגע קשות בפרטיותה ותסרבל את ההליך.

השופט משה בראון דחה את הבקשה השבוע. "המבחן המרכזי הוא אם נתוני האיכון עשויים לספק משקל ראייתי פוטנציאלי רב להכרעה ברורה בסוגיה עובדתית קונקרטית המצויה בליבת המחלוקת", הוא קבע והוסיף כי טענה כללית על פני תקופה של עשר שנים לא מצדיקה מתן צו גורף. זאת מאחר שהאיש לא ביקש להוכיח אירוע נקודתי, אלא ביקש להסיק מתקופה של עשר שנים כי האישה לא הרבתה לשהות בביתו.

"הטענה מנוסחת בבקשה באופן כללי, ללא מועדים, מקומות או אירועים מסוימים, שבהם נטען כי המשיבה שהתה בבית המבקש. בכך נחלשת הרלוונטיות הקונקרטית של הצו", קבע השופט. "העובדה שנתוני איכון עשויים להראות שהטלפון שהה באזור מסוים אינה בהכרח מוכיחה שהמשיבה עצמה שהתה בבית, מה הייתה מטרת שהייתה, כמה זמן שהתה שם או אם התקיימו מאפיינים אחרים של מערכת היחסים".

השופט ציין כי ישנן בתיק עדויות וראיות רבות, שמהן ניתן להסיק על מערכת היחסים בין השניים. נקבע כי הצו המבוקש "רחב ביותר והפגיעה בפרטיות המשיבה ממנו בלתי נמנעת. אין בהשחרת נתונים, שאינם קשורים ישירות לשהות המשיבה בבית המבקש, כדי לרפא את הפגמים. המבקש לא הראה צורך ממשי, רלוונטיות קונקרטית ומשקל ראייתי פוטנציאלי רב, שלא ניתן לבררו במסגרת החלופות הקיימות". האיש חויב לשלם 2,000 שקלים הוצאות משפט של האישה.

משמעות הפסיקה: בית המשפט יאזן בין הפגיעה בפרטיות לבין מידת הרלוונטיות בחשיפת מידע אישי של הצדדים במסגרת תביעה רכושית.

מספר תיק: 21701-02-25

בני זוג שרכשו דירה בשנת 2021 בקומה הראשונה בבניין ברחוב הביכורים בחיפה על צלע הר, גילו לאחר קבלת החזקה כי קיימות בעיות רטיבות קשות וחמורות. מדובר בדירה משופצת בבניין ישן שנמכרה במחיר של 1.75 מיליון שקל. הם הגישו תביעה לבית משפט השלום בקריות נגד המוכרים על סכום של כ־344 אלף שקל בטענה להפרה יסודית של הסכם מכר שנחתם בין הצדדים ביחס לדירת מגורים.

השופט הבכיר ערן נווה קבע השבוע כי המוכרים היו מודעים להליכים משפטיים קודמים שנגעו לרטיבות בדירה וכי הסכם הרכישה של המוכרים עצמם כלל סעיף, שלפיו תוקנו רטיבויות וניתנה תעודת ביטוח למשך חמש שנים. כמו כן, המוכרים ידעו כי בשנת 2015 היה אירוע של הצפה במקלט.

בית המשפט קבע כי בדירה נמצאו שלושה מוקדי רטיבות: חדרי הרחצה, צינור הניקוז והיעדר איטום הקיר החיצוני במרפסת וכן רטיבות מקיר המקלט לתוך הדירה. נקבע כי על מוכר דירה מוטלת חובת גילוי מלאה כלפי הקונה, בפרט על קיומם של ליקויים בדירה, לרבות מומים נסתרים שרוכש דירה לא יכול היה לגלותם ללא בדיקה של איש מקצוע.

נקבע גם כי המוכר ידע על אודות הרטיבות או היה צריך לדעת וכי בני הזוג בחרו שלא לגלות לרוכשים זאת. זאת בהסתמך על כך שהמוכרים ידעו על פסק הדין נגד מי שרכשו מהם את הדירה, ניתנה להם תעודת ביטוח בקנייה לחמש שנים ובחוזה המכירה שלהם היה סעיף העוסק ברטיבות. "בית המשפט סבור כי על הנתבעים הייתה מוטלת החובה בהתאם לחוק ולפסיקה לגלות לתובעים על אודות ההיסטוריה של הדירה במועד חתימת הצדדים על הסכם המכר". קבע.

בית המשפט קבע כי המוכרים ישלמו לרוכשים 265 אלף שקל, מתוכם 175 אלף שקל פיצוי מוסכם. לסכום זו נפסק שכר טרחת עו"ד בגובה של 20% ומע"מ.

משמעות הפסיקה: מוכרי דירה מחויבים לגלות לרוכשים על ליקויים בדירה.

מספר תיק: 33811-01-24