שכר טירחה בייעוץ מס

עורכי הדין השותפים, משה דרוקר ויעקב גולדמן, מייצגים לקוחות בתחום המס. בעקבות מחלוקת שהתגלעה בינם לבין לקוחם, פסקה באחרונה, שופטת בית משפט השלום, חנה ינון, כי דרוקר וגולדמן יקבלו שכר טירחה בגובה %7.5 מהמס שנחסך. במקרה האמור, הגיע הסכום לכ-340 אלף שקל.

דרוקר וגולדמן טיפלו בענייניו של אריה זיידן, שסחר בניירות ערך ונדרש לשלם מס בגין רווחיו עליהם. בשנת 85' הגיע זיידן להסכם עם מס הכנסה, בייצוגם של דרוקר וגולדמן.

במסגרת טיפולם בייצוגו, נחתם ביניהם הסכם שכר טירחה בשיעור %7.5 מהמס שהיה שנוי במחלוקת. בשנת 85' שילם זיידן לדרוקר וגולדמן כ-60 אלף דולר שכר טירחה.

במהלך 93' נדרש שוב זיידן לשלם מס הכנסה על עיסקאות בניירות ערך, ולצורך כך קיים מו"מ עם פקידי מס הכנסה. משלא הגיע להסדר עימם, ביקש מגולדמן לייצגו בעניין זה.

בעקבות הייצוג, הושג הסדר כספי נוסף, שנחתם ב-94'. לפי ההסדר, נחסך לזיידן מס בגובה כ-2.7 מיליון שקל. דרוקר וגולדמן ביקשו מזיידן שכר טירחה בשיעור %7.5 מהמס שהיה שנוי במחלוקת, שכן לטענתם, סוכם ביניהם בעל-פה כי כל שסוכם לגבי ההסדר הקודם, יחול גם על ההסדר האחרון.

זיידן טען, כי לא הוסכם על כך בעל-פה וכי למעשה לא סוכם דבר. הוא לא הסכים לשלם את שכר הטירחה הנדרש, אלא רק סכום של כ-10,000 או 14 אלף דולר, עבור שעות עבודה בפועל, שהושקעה בייצוג בפני פקיד השומה. דרוקר וגולדמן סירבו.

דרוקר וגולדמן יוצגו במשפט בידי עו"ד שמואל סלפוי; זיידן יוצג בידי עו"ד יואב אלשיך. השופטת ינון התרשמה כי גירסת גולדמן היא הגירסה המתארת את מה שהתרחש במציאות. היא התבססה, בין השאר, על כך שגולדמן ביקש מזיידן להעביר אליו יפוי כוח, בו צויין כי הוא נועד לייצוג בהליכים בפני מס הכנסה. השופטת ציינה, כי מאחר שנתבקש יפוי הכוח הנ"ל, הדעת נותנת כי הם דנו במהות התפקיד שהוטל על התובעים.

לדעתה, לא יעלה על הדעת כי גולדמן, שהינו עורך דין ותיק בתחומו, לא יאמר לזיידן בשיחה עימו, מילה בענין שכר הטירחה. השופטת מצאה, כי בהיעדר מסמך בכתב לעניין זה, יתכן דווקא כי הצדדים לא התחבטו רבות בנושא, שכן אם רצו כי שכר הטירחה יהיה שונה מ-%7.5 - כמו שכר הטירחה שנקבע בעבר, היה אז צריך לערוך מסמך חדש. מכיוון שלא נעשה הסכם כזה, יש בכך כדי לתמוך בגירסה, לפיה הסכימו הצדדים שהסכמתם הקודמת תישאר בעינה לגבי ההסדר השני.

השופטת ציינה, כי העבודה שנדרשה מעורכי הדין בשנת 93' היתה מאותו סוג שנדרש מהם בשנת 85', בהבדל שבשנת 85' ארכה העבודה כשנתיים, בטיעונים בפני רשויות מס הכנסה ובפני בית המשפט, בעוד בשנת 93' הסתכמה העבודה ב-6 שעות עבודה, במהלך שלוש פגישות קצרות עם מפקח המס.

במהלך המשפט העיד עו"ד אבי אלתר, המומחה בתחום המיסים, מטעמם של דרוקר וגולדמן. לדבריו, שיעור שכר הטירחה הניגבה במקרים אלה הוא בשיעור של %15 עד %35 מהמס הנחסך.

השופטת ציינה, כי דבריו מקובלים עליה, ולפיכך, השיעור שביקשו דרוקר וגולדמן, בגובה %7.5, הוא הנמוך ביותר הניגבה במקרים אלה. זיידן מצידו, הגיש חוות דעת מומחה שנערכה על ידי רו"ח עמיר בירם, על פיה, הטיפול בשנת 93' היה ישום טכני בלבד של הסכם העקרונות מ-85'. לדבריו, עבודה זו דומה לעבודת רואי החשבון ויש לשלם עבורה על פי שעות עבודה בפועל.

לדברי השופטת, לפי תזה זו יכול בעל דין לקבל שירותים משפטיים גם במשך שמונה שנים ולומר כי העבודה המשפטית הראשונה, עבורה שולם, הינה העבודה היחידה שיש לקחת בחשבון לעניין תשלום שכר הטירחה, בעוד שאר העבודה נילווית לה ואין לשלם עבורה. לדברי השופטת, תוצאה כזו הינה משוללת היגיון כלכלי סביר.

עוד ציינה השופטת, כי במגעים שניהל זיידן לבדו מול פקיד השומה, לא הצליח לשכנעו שלא לגבות המס, ודבר זה עלה בידו רק בהיותו מיוצג בידי דרוקר וגולדמן