העיר האירופית שהפכה למעוז הפרו-פלסטינים

על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

● בטורקיה ממשיכים בקו האנטי-ישראלי. היעד הבא: קפריסין
● פוסט של השותף הפרו-ישראלי בסקויה, ותמיכת החברה בו

הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.

1 האיחוד האירופי סופג ביקורת אחרי השעיית הסנקציות על ישראל

לאחר מאמציו של הנשיא טראמפ לשלום במזרח התיכון וצאתה לפועל של הפסקת האש בין ישראל לחמאס, האיחוד האירופי החליט להשעות את הסנקציות על ישראל. כעת "האיחוד האירופי סופג ביקורת על ידי בכירים אירופים" פורסם בגרדיאן הבריטי.

"לאחר פגישה עם שרי החוץ של האיחוד ביום שני, ראשת המדיניות החוץ של האיחוד האירופי, קאיה קאלס, הודיעה על הקפאת המאמצים להשעות את הסחר עם ישראל וכן על הקפאת סנקציות נגד אנשים האחראים לליבוי הסכסוך משני הצדדים", נכתב.

החלטה של קאלס ספגה ביקורת משני בכירים מהאיחוד האירופי שביקורו את ההחלטה "לא להתקדם עם הסנקציות". סוון קין פון בורגדורף, נציג האיחוד האירופי לשעבר לשטחים הפלסטיניים אמר לגרדיאן כי "קאלס החמיצה את הנקודה בכל הקשור לאחריות משפטית" והוסיף "סנקציות אינן רק אמצעי לשכנע או לכפות על צד שלישי לשנות או להתאים את התנהגותו. אמצעים מגביליים הם חלק מארגז הכלים שהאיחוד האירופי נתן לעצמו כדי להגיב להפרות של המשפט האירופי והבינלאומי".

גם נטלי טוצ’י, יועצת לשעבר לשני נציגים עליונים למדיניות החוץ של האיחוד, אמרה כי "נטישת הסנקציות תהיה התוצאה הגרועה ביותר", והוסיפה: "זה הדבר האחרון שעלינו לעשות, כי זה בדיוק הרגע שבו צריך לשמור על הלחץ. כולנו יודעים שאין זה מובן מאליו שהתוכנית הזאת תיושם".

קלאודיו פרנצ’ווילה, סגן מנהל לענייני האיחוד האירופי ב-Human Rights Watch, אמר כי "ממשלות אירופה עדיין מגינות על הרשויות הישראליות מפני מתן דין וחשבון". ובתגובה להצהרתה של קאלס אמר "מה שאולי השתנה עד כה הוא היקף ועוצמת פשעי הזוועה של ישראל בעזה; אבל הכיבוש הבלתי חוקי שלה ופשעי האפרטהייד, העקירה הכפויה, העינויים והדיכוי של פלסטינים נמשכים ללא הרף".

מתוך הגרדיאן, מאת ג'ניפר רנקין. לקריאת הכתבה המלאה

2"בגלל המלחמה": הרווחים של חברות נשק אמריקאיות מזנקים

"רווחי חברות נשק בארה"ב מזנקים בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה ומלחמות ישראל במזרח התיכון. המלחמות המתמשכות במזרח התיכון והמלחמה בין רוסיה לאוקראינה העלו את הביקוש לנשק אמריקאי, כולל טילים, תחמושת ומערכות הגנה אווירית", פורסם ב-TRT הטורקי.

לדוגמה, "יצרניות הנשק לוקהיד מרטין ו-RTX צופות רווחים חזקים להמשך השנה, לאחר שתוצאותיהן נהנו מהזינוק בביקוש לנשק על רקע העימותים שבהם מעורבות ישראל ואוקראינה - לקוחות מרכזיים של נשק אמריקאי. טילים, תחמושת והגנה אווירית היו מנועי צמיחה חשובים עבור שתי החברות, בעוד שלוקהיד קיבלה חוזה בשווי 12.5 מיליארד דולר מהפנטגון לאספקת 296 מטוסי F-35 בסך הכול", נכתב.

"מי שחיזקה את הצמיחה של חברות הביטחון היא בין היתר "מערכת ההגנה מפני טילים 'כיפת הזהב' - פרויקט הדגל של ממשל טראמפ".

"בהערכת העלות של מערכת "כיפת הזהב" עומדת על כ-175 מיליארד דולר, אולם קיימת אי-ודאות לגבי הארכיטקטורה הבסיסית של הפרויקט, שכן עדיין לא נקבעו מספר המשגרים, המיירטים, התחנות הקרקעיות ואתרי השיגור הנחוצים למערכת".

"מאז הקמתה, קיבלה ישראל כ-310 מיליארד דולר בסיוע כלכלי וביטחוני מארה"ב, והיא הנהנית המצטברת הגדולה ביותר מסיוע חוץ אמריקאי".

"לפי דיווחי פרויקט 'עלויות המלחמה' באוניברסיטת בראון, מאז 7 באוקטובר 2023 סיפקה ארה"ב לישראל סיוע צבאי בהיקף 21.7 מיליארד דולר", נכתב. בנוסף דוח נוסף מציין כי ארה"ב הוציאה על סיוע צבאי לישראל "בסך הכול 31.35-33.77 מיליארד דולר, והסכום עוד עולה".

ארה"ב סייעה גם לאוקראינה: "מאז פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה סיפקה ארה"ב לקייב יותר מ-75 מיליארד דולר בסיוע צבאי, הכולל מגוון רחב של אמצעי לחימה כגון טנקים, ארטילריה, נשק נגד טנקים, כטב"מים ומערכות הגנה מפני טילים".

פורסם ב-TRT. לקריאת הכתבה המלאה

3 מדינות לא רוצות לשלוח חיילים לעזה מחשש לעימותים עם חמאס

תוכנית השלום של טראמפ כוללת כוח ביטחון בינלאומי שייצב את רצועת עזה, אך מדינות רבות חוששות לשלוח חיילים "בשל סכנה, משימה לא ברורה והחשש להיתפס ככובשות", פורסם בניו יורק טיימס.

"הפסקת האש השברירית בעזה, נשענת על כמה הנחות מפתח: שמיליציות חמאס ימסרו את נשקן, ושנוכחות כוחות בינלאומיים תשמור על השקט בזמן שישראל תסיג את צבאה מן הרצועה", נכתב. אולם "המדינות שעשויות להרכיב את הכוח מהססות להתחייב לשלוח חיילים שעלולים להיקלע לעימות ישיר עם חמאס".

דיפלומטים ובכירים מכמה מדינות אומרים כי "התקדמות מעטה נעשתה לגבי מועד הרכבת הכוח, בשל בלבול סביב משימת הכוח - שנראה כמכשול החמור ביותר". בשיחות סגורות נציגים מכמה מדינות אמרו כי "לא יתחייבו לשלוח חיילים עד שתהיה בהירות רבה יותר לגבי מה שיידרש מן הכוח לעשות עם הגעתו לעזה".

הדאגה המרכזית של המדינות היא "שחייליהם יידרשו להילחם בלוחמי חמאס בשם ישראל". גורמים אמרו כי "עצם האפשרות הזו מספיקה כדי לסגת". בנוסף, חלק מהמדינות ציינו בשיחות פרטיות כי "אינן רוצות שחייליהן יימצאו במרכזי הערים של עזה, בשל הסיכון שמציבים שם חמאס ורשת המנהרות שלו".

טורקיה היא חלק מהמדינות שהודיעו שהן מוכנות להצטרף לכוח המשימה הבינלאומי. אולם, בישראל מתנגדים לכך משום "שארדואן גינה שוב ושוב את ישראל בשנתיים האחרונות". גם נשיא אינדונזיה, פראבווו סוביאנטו, אמר כי "ארצו מוכנה לפרוס 20 אלף חיילים ויותר כדי לסייע באבטחת השלום בעזה".

בטלגרף נכתב כי בריטניה שולחת חיילים לישראל "כחלק מכוח משימה בינלאומי בראשות ארה"ב, שמטרתו לפקח על הפסקת האש בעזה". לבקשת ארה"ב "כוח קטן של קציני תכנון צבאיים שובץ בכוח הייצוב, המכונה מרכז התיאום האזרחי-צבאי (CMCC), כך נמסר ממשרד ההגנה הבריטי".

"ארה״ב מספקת עד 200 חיילים, אך בריטניה לא חשפה כמה מחייליה ייפרסו, אם כי המסגרת תכלול סגן מפקד בדרגת שני כוכבים. נאמר כי כוח המשימה, הכולל חיילים ממצרים, קטר, טורקיה ואיחוד האמירויות, יבטיח עמידה בהפסקת האש ויסייע בזרימת הסיוע", נכתב.

מתוך הניו יורק טיימס, מאת אדם רזגון, מייקל ד' שיר, דייוויד מ. הלבפינגר, אהרן בוקסרמן ונתן אודנהיימר. לקריאת הכתבה המלאה
מתוך הטלגרף, מאת הנרי בודקין. לקריאת הכתבה המלאה

4כך הפכה נאפולי למעוז של אקטיביזם פרו-פלסטיני

מאז ה-7 באוקטובר הפכה נאפולי לחזית המרכזית של התנועות הפרו-פלסטיניות באירופה בעוד "שראש הממשלה ג'ורג'ה מלוני משמיעה בעקביות תמיכה בממשלת ישראל", פורסם בכתבה בפורן פוליסי שמראה כיצד הפכה העיר האירופית למעוז פרו-פלסטיני.

"כמעט שנתיים צבעי דגל פלסטין אדום, לבן, ירוק ושחור מוצגים בקדמת הבמה באירועים ציבוריים רבים בנאפולי, ממשחקי כדורגל ועד קונצרטים ומפגשי קהילה. מסעדות וחנויות ספרים בסמטאות העתיקות שבמרכז נושאות במדיהן מדבקות אבטיח קריצה לדגל ברבעים המתוירים ביותר בעיר", נכתב.

"התושבים הנאפוליטנים נמנים עם בעלי הברית הקולניים ביותר של הפלסטינים באירופה", נכתב. למשל, "בספטמבר 2024 הפך וינצ'נצו דה לוקה, נשיא מחוז קמפניה שהעיר שלו היא נאפולי לנבחר הציבור האיטלקי הראשון שכינה את המלחמה של ישראל בעזה 'ג'נוסייד'. ומועצת העיר נאפולי אישרה במאי הצעה להכיר רשמית במדינה פלסטינית, זמן רב לפני שהממשלה הלאומית החלה לשקול צעד כזה".

מייסא אל-חסן, רופאת שיניים פלסטינית שעברה לנאפולי אמרה לפורן פוליסי "נאפולי ופלסטין הולכות יד ביד. לנשמה המורדת של העיר יש דמיון רב לזו הפלסטינית. כאן תמיד מצאנו אמפתיה וסולידריות, כי אנחנו חולקים אהבה דומה לאדמתנו, שאותה אנו חשים צורך להגן ולשחרר".

קלאודיה פאוזיה, חוקרת סיציליאנית של פוליטיקה וזהות בדרום איטליה, אמרה כי החיבור בין נאפולי לפלסטינים "בתחושת הנאפוליטנים שגם הם, בדומה לפלסטינים, היו קורבנות דיכוי לאורך ההיסטוריה". "הדרום האיטלקי הוצג זמן רב נחשל… והיה שימושי רק כמאגר של כוח עבודה זול ושוק שבוי לצריכה", אמרה פאוזיה.

סקרים עדכניים מעידים כי דעת הקהל האיטלקית מתקרבת לזו של הנאפוליטנים. "באוקטובר 2024 מצא המכון האיטלקי ללימודים במדיניות בינלאומית ש-35% מן הנשאלים ייחסו לאחריות לסכסוך לממשלת ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו. סקר יוני של YouGov הראה ירידה משמעותית בתמיכה של האיטלקים בישראל, ורק 6% מהנשאלים סברו שהתקפות ישראל בעזה מוצדקות".

כיום, "כמעט תשעה מתוך עשרה איטלקים רוצים שמדינתם תכיר במדינה פלסטינית, דבר שמלוני עדיין מסרבת לעשות".

מתוך הפורן פוליסי, מאת סטפניה דיגנוטי. לקריאת הכתבה המלאה