"אני לא יודע את מי אני מייצג", אמר בעל המניות והצביע בעד אייזנברג

שלמה אייזנברג בוודאי מכיר את האמרה "כשר, אבל מסריח". זו התחושה עימה יצאו נציגי הגופים המוסדיים מהאסיפה הכללית שקיימה חברת ערד הבוקר. בתוך 15 דקות הסתיימה האסיפה, כשהנושא היחיד שעמד על סדר היום אושר כדת וכדין.

מדובר, כמובן, באישור עיסקת בעלי עניין, במסגרתה תמכור קבוצת אייזנברג-גזונטהייט-שפיצר, בעלת השליטה בערד, את המניות שהיא מחזיקה בחברת ישרס לחברת ערד עצמה, במסגרת הנפקת זכויות שתבצע האחרונה, וזאת לפי שווי חברה של 200 מיליון דולר לישרס, כפול משווי השוק של החברה, העומד כיום על 100 מיליון דולר.

חמש דקות אחרי המועד המקורי כבר הגיעו למשרדיה של ערד כל בעלי המניות שהתכוונו להשתתף באסיפה. שלמה אייזנברג, שמכהן כיו"ר דירקטוריון ערד, פתח את האסיפה בקריאת הנושא שעל סדר היום. אלא שאת הנוכחים הטרידה הרבה יותר השאלה מה עלה בגורלן של 86 אלף המניות, אותן החזיק אייזנברג באמצעות חברת אשרת פיננסים שבבעלותו עד שלשום, אז מכר אותן בעיסקה מחוץ לבורסה לגורם או גורמים בלתי ידועים.

פתרון חלקי לתעלומה ניתן בדמות השתתפותם של שני בעלי מניות אלמונים, שלא נמנו עם נציגי גוף מוסדי כלשהו. "אני משקיע פרטי", הצהיר על עצמו אחד מהם. לשאלת "גלובס" את מי הוא מייצג, ענה השני: "אני לא יודע את מי אני מייצג". בתום האסיפה הצביעו שני המשתתפים הללו "בעד", ונעלמו מהחדר. יש לציין, כי בעוד שלמרבית הנוכחים היו השניים אלמונים, הרי שלנציגי חברת ערד היתה ידועה, כמובן, זהותם.

גם אייזנברג עצמו לא התכוון להקל על חייהם של הנוכחים: "לחברת ערד לא הגיעה שום הודעה בנושא חבילת המניות הזו", הוא אמר כשנשאל על כך במהלך האסיפה על ידי אחד מנציגי המוסדיים.

ניכר היה באייזנברג שהוא מנסה לשמור מכל משמר על תקינות ההליך הפרוצדורלי, אולי כדי למנוע ניסיונות להביא לביטול ההחלטה מאוחר יותר, מסיבות טכניות. לפיכך הקריא אייזנברג קטע מתקנון החברה, המאפשר לו שיקול דעת להחליט לקבל ייפויי כוח גם בחריגה מדרישת 48 השעות שקובע התקנון. "נוכח העובדה שייפויי הכוח של חלק מהמוסדיים הגיעו באיחור, אני מודיע בזאת שכל מי שהגיש ייפויי כוח עד הבוקר בשעה 9:00 יוכל להשתתף באסיפה".

ככל הנראה סלל הדבר את הדרך להשתתפותם של שני האלמונים שהצביעו בעד. בהצבעה שהתקיימה הצביעו נגד כל נציגי הגופים המוסדיים שהגיעו: גמול, אוורגרין, מוריץ-טוכלר, אנליסט, החברה המרכזית, אילנות-בטוחה, קופות המזרחי וכמובן קרנות הנאמנות של קבוצת הפועלים, שהן בעלות עניין בערד.

ההתנגדות לא עזרה. מיד עם סיום ההצבעה הודיע אייזנברג כי העיסקה אושרה, הן ברוב רגיל והן לפי דרישות סעיף 96 בפקודת החברות (דרישת שליש "בעד" ממי שאינו בעל עניין בנושא ההצבעה). אייזנברג אפילו לא ערך ספירה של הקולות למראית עין: הספירה נעשתה עוד לפני האסיפה, תחת ההנחה שהמוסדיים יתנגדו פה אחד.

לפני שנעל את האסיפה עוד הספיק אייזנברג להדגיש כי ביצוע העיסקה כפוף לפרסומו של תשקיף, וכי אם בסופו של דבר לא יפורסם תשקיף - היא לא תצא אל הפועל. "היתה לכם זכות להשתתף באירוע היסטורי מבחינתה של ערד", הוסיף ונעל את הישיבה.

אלא שיותר מאשר מבחינתה של ערד, נראה שהשתתפנו באירוע היסטורי דווקא מבחינתו של אייזנברג. "הפכנו למדינה בולשביקית", אמר אייזנברג בעבר, בדיוק על הנושא של רוב הכולל שליש ממי שאינו בעל עניין באישור עיסקות מעין אלה. אבל גם במשטר בולשביקי יש מי שיודע להסתדר. «מאת שלמה פרידמן «"אני לא יודע את מי אני מייצג", אמר בעל המניות והצביע בעד אייזנברג «בתום אסיפה בת 15 דקות אושרה העיסקה להכנסת מניותיה של קבוצת שלמה אייזנברג בישרס לערד במחיר כפול ממחירן בבורסה * "היתה לכם זכות להשתתף באירוע היסטורי מבחינתה של ערד", סיכם אייזנברג את האסיפה