איך החמצנו הזדמנות להפליג לוול-סטריט

לפני שאנו ממשיכים בכתבה על צים, היינו רוצים לאזכר משהו קטן, ולהתחיל מהסוף. הגענו למסקנה שצים היא חברה מאוד חשובה לישראל, ולכן גם חשוב לדבר על צים, משום שהכיוון שהיא הולכת אליו זה כיוון לא טוב.

אין כאן האשמות נגד מישהו, יש כאן עובדות. צים הולכת לכיוון לא טוב כיוון שהיא נכנסת לתקופה מחזורית של משבר בספנות העולמית עם הון עצמי קטן מכדי לשאת את הפעילות הפיננסית, ועם הפסדים שכפי הנראה הולכים וגדלים.

לא נראה שאפשר יהיה, בעתיד הנראה לעין, לגייס לצים כסף בבורסה (אולי אם הבורסה בת"א תשתגע שוב).

העניין הזה צריך להדאיג את כולנו. אנחנו מתכוונים לא רק לבעלי המניות של החברה לישראל. אנחנו מתכוונים לכולנו, כל תושבי המדינה, משלמי המסים. כי אם יגיעו הדברים לידי הכנסת יד לכיס כלשהו, זה יהיה הכיס שלנו. למסקנה הזו כל ילד שגדל בארץ יכול להגיע די בקלות. מספיק אם תבדקו מי הם 'בעלי הבית' ומה ה'תיאבון' ההיסטורי שלהם להשקיע מכיסם.

כיוון שדאגות לא חסרות לנו ממילא, אז נפתח באנקדוטה על מנת לשפר את האווירה, ונחסל, אחת לתמיד, את התדמית המרושעת שיש לנו, שהעם היהודי אינו עם של יורדי ים.

הקומיקאי האמריקאי המפורסם, הרב לשעבר ג'קי מייסון, מספר על כל אותן היאכטות ששייכות ליהודים במרינות הרבות של מיאמי, פורט לודרדייל, בוקה רטון ושל מערב פאלם-ביץ'.

"התפלאתי לראות שלהרבה מבני עמנו יש יאכטות, שחלקן אפילו גדולות כמו אוניות. יהודי וימאות?! קצת קשה להבין. אחר כך הבנתי, שהיאכטות נועדו לניקור עיניים, לא להפלגה. היהודים רוצים להראות לגויים שגם להם יש, ואפילו עוד יותר גדול".

למייסון יש את הגאוניות הזו, להנחית מכות בדיוק במקום שזה כואב, לכן זה מצחיק כל כך.

"איך אתה יודע של מי היאכטה?" הוא שואל ועונה. "אצל הגויים עסוקים בגלגול חבלים, מתיחת מיפרשים וכו', הם תמיד Busy busy busy. אצל היהודי עסוקים בהכנת הבראנץ' (ארוחת בוקר-צהריים), כשכולם חובשים כובעים של קפטיינים. אבל להפליג? 'אמישיגע ביסט די (אתה משוגע)?' אומר בעל הסירה היהודי. 'לצאת לים לבד? להתנדנד כל הזמן?', וכך הלאה.

אבל האמת היא, שכמו כל תדמית מוטעית לגבי היהודי (למשל שהוא אינו לוחם טוב) גם זו אינה נכונה. ליהודים יש מסורת ימית ארוכה שהופסקה לאיזה 20001500 שנה ושהתחדשה עם הציונות.

8 אחוזים של העם היהודי, שבט זבולון, עסקו בימאות הרבה לפני רוב אומות העולם. אז בעניין הזה אנחנו כמו שאומרים על רכיבה על אופניים: "מי שיודע, אף פעם לא שוכח איך".

מדינה עם חוף כזה ארוך, ואשר תלויה כל כך ביבוא, חייבת שיהיה לה צי משלה. הקמת צים, לפני 52 שנה היתה דבר מוצדק. גם היום, צי סוחר זה הכרח; אבל חשבון הרווח וההפסד חשוב לא פחות; וכן חשובה השאלה אם הממשלה בכלל צריכה להיות מעורבת.

ראשית, אנו חייבים להבהיר טעות שעשינו בכתבה הראשונה. הממשלה אינה מחזיקה בכ-%51 מצים. הממשלה מחזיקה בפחות מ-%50, וזה לכן אומר, שהחברה אינה יכולה להיות מוגדרת בקטגוריה של "חברה ממשלתית". ההגדרה חשובה ביותר. למה? לכך נגיע בהמשך.

בנוסף, כתבנו כי מר מורגנשטרן היה היו"ר של החברה, כאשר למעשה הוא היה המנכ"ל. משה ארנס היה היו"ר, והוא עזב בנסיבות לא כל כך ברורות. לפני משה ארנס היה שאול אייזנברג המנוח, יו"ר.

מר מורגנשטרן היה מנכ"ל החברה במשך יותר מ-12 שנים, והוא האיש שניתן לו הקרדיט על הוצאתה של צים מהמשבר העמוק של שנות השבעים ותחילת השמונים; והוא אותו האיש שהרבה רכילות עיתונאית הסתובבה סביב שמו כשעזב את תפקידו בתחילת שנה זו.

על תקופתו של מורגנשטרן כמנכ"ל, תקופה קריטית בחיי החברה ולמעשה התקופה שהכינה אותה לשנות האלפיים, נדבר בעתיד.

היום נדבר על ענייני בורסה שמעניינים אותנו כרכילות. בשבועות הבאים ננסה לנתח את החברה עבור ההדיוטות (ואנו ביניהם, למרות שבצעירותנו שטפנו סיפונים בדרך למערב אפריקה, וצבענו אותם בדרך חזרה ארצה על אוניות צים אשל ואלון). נראה מהי צים בדיוק וננסה לבדוק לאן מועדות פניה בעתיד. כמובן שנשתדל לקבל מאזן מלא, ואם זה יקרה נוכל גם לנתח את המספרים יותר טוב.

דיברנו על האפשרות להנפיק את צים או לגייס עבורה כספים בדרכים אחרות. אפשרות שהסבירות שלה, במצב הנוכחי, די שואפת לאפס. זה לא תמיד היה כך, ונגיע לעניין בהקדם.

אבל ראשית כל בואו ונעשה קצת סדר לגבי מי שלמעשה שולט בחברת ענק זו.

החברה לישראל, על פי דו"חותיה הכספיים מחזיקה ב-%48.9 מההון ומזכויות ההצבעה. ממשלת ישראל מחזיקה באותה כמות ובאותן זכויות. אז מי משמש כלשון המאזניים? למי יש כ-%2.2 מהחברה שמגלגלת בשנה כ-1.4 פלוס מיליארד דולר; ושחתמים ניו-יורקים העריכו אותה בסביבות 400 מיליון דולר, לצורך הנפקה ציבורית לפני שנתיים?

שלושה ניחושים רבותי. אף אחד לא קם, הא? ובכן, זה הניחוש הנכון. לא יודעים.

לאדון פרומינגר בחיפה יש חלק זעיר מהכ-%2.2 של צים, אבל האנשים או הגופים שמחזיקים משהו שהיה שווה כ-8.8 מיליון דולר לפני כשנתיים פשוט אינם ידועים.

זה כמובן סיפור שמצריך קצת תשומת לב. איך קורה שלגבי כ-%2.2 מהחברה, הלא מונופוליסטית או מונופוליסטית למחצה, הכי גדולה בישראל (גם על זה אל תתווכחו איתנו, כי יש לנו הסבר לכך) אין יודעים בידי מי הם נמצאים (סליחה, מלבד האדון פרומינגר)?

תתפלאו, אבל יש לזה הסבר פשוט, למי שגדל בארץ הקודש ומכיר את דרכיה.

בשנות השישים גייסה צים כסף באמצעות אג"חים דולריים. סדרה אחת היא גייסה בבורסה של ת"א. הוותיקים בינינו עדיין זוכרים את אג"ח צים הדולרי, אחד מהמכשירים הפיננסיים הבודדים שהיו בת"א ושאיפשרו היצמדות לירוקים.

אבל היתה עוד הנפקה. היתה הנפקה של אג"חים דולריים להמרה למניות, והכסף לזה גויס מאותם מקורות נאמנים ששירתו את ישראל, כמעט אקסקלוסיבית עד הסכם אוסלו - משקיעים יהודים ברחבי העולם.

איך אותו פרומינגר, החיפאי, הגיע לקנות אג"חים כאלו בזמנו איננו יודעים, וזה גם לא חשוב. מה שכן חשוב הוא, שלא רק האג"חים היו דולריים, גם המניות שאליהן הומרו האג"חים היו 'צמודות דולר' (מי שרוצה להתעמק שייגש לספריות, אבל המניות שהתקבלו מההמרה היו מניות בכורה עם זכויות מיוחדות).

האג"חים הומרו למניות והעניין נשכח עד שנת 1988-9. למעשה העניין לא בדיוק נשכח, והיו ניסיונות כלשהם לאורך הדרך לנסות ולשנות את עניין ההצמדה. אבל הנושא הועלה שוב על סדר היום ב-1988-9, כאשר רצתה צים, בפעם הראשונה, לגייס הון בבורסה. לא בת"א כמובן, אלא בניו-יורק.

ב-1988 לא היינו מנוסים כמו היום, ולכן כשהלכו לניו-יורק לחתום עם חתמים, המטפלים בהנפקה לא היו בדיוק מוכנים להנפקה, לפחות לא מבחינת ההון. אז חתמו עם חברת סלומון בראדרס ועם חברת קידר פיבודי (שבינתיים נפלה, אך באותם ימים היתה מהמובילות בוול-סטריט ובשליטת GE), והאנשים המעורבים החלו בתהליך בדיקת נאותות, Due Diligence , לצורך ההנפקה.

והנה מתגלים שני מכשולים. הראשון היה, שלהסתדרות היו %10 מזכויות ההצבעה בחברה, באמצעות 'מניות יסוד'. המכשול השני היה, שלאותם 'ממירי' האג"ח הדולרי היו %16 בהון ובהצבעה.

זו היתה צרה צרורה, כיוון שהחתמים, כמנהגם, דרשו 'ליישר' את ההון. החתמים רצו שכל המניות תהיינה שוות, מ"ר.

איך זה לפתע קורה שבעלי האג"חים מחזיקים %16 מהחברה, ואילו להסתדרות יש %10 בהצבעה וכמעט כלום בהון?

אמרנו לכם, אם זה היה בארץ של גויים כולם היו מתפלאים, אבל בישראל זה ברור, לפחות היו הסברים לכך.

מן הקל אל הכבד. ה-%16 באו מהעובדה שאיגרות החוב הומרו למניות נקובות בדולר. בעת ההמרה היו הממירים זכאים לכ-%2.5 (מהון החברה), אלא שהזמן שעבר משנות השישים לסוף שנות השמונים עשה דבר נורא. השקל הנומינלי ירד ואילו הדולר הנומינלי עלה, והשנים הללו היו שנים שבהן הדולר עלה יפה והשקל ירד עוד יותר יפה, והנה התוצאה.

לפחות תודו שמזל שניסו להנפיק. אם היו מחכים ל-1997 היו עלולים לגלות שהשליטה בצים עברה לכמה יהודים עלומי שם ברחבי תבל, וכל הוויכוחים בין החברה לישראל ובין הממשלה היו נמנעים.

ה'בעיה' הזו נפתרה בדרך לא צפויה. ישבה אז הנהלת החברה ודנה איך היא מסתדרת עם השותפים החדשים שלה שהתגלו לפתע. חלק מהמשתתפים הציעו פשוט להשתמש בשיטה הישראלית המקובלת של "שברו את הכלים ולא משחקים", ולהודיע לאותם יהודים על משחק חדש, שלפיו הם חוזרים ל-%2.5 מניות רגילות.

אבל ממשלת ישראל דאז (הליכוד, הם עדיין היו חסרי ניסיון בשיטות הבולשביקיות) לא הסכימה, והיא החליטה לצאת ולחפש את בעלי המניות, ולשכנע אותם לוותר.

פירסמו מודעות בכל עיתוני העולם (כן, בכל העיתונים החשובים), חיכו וחיכו, ואיש לא בא. איש גם לא בא עד עצם היום הזה, מלבד אותו פרומינגר ועוד איזה מכתב שהגיע מכנסיה במדינת מרילנד, מכתב מכומר שמברך על ההנפקה הממשמשת ובאה.

שכחנו לציין שאותן איגרות חוב היו מהסוג למוכ"ז. הצעירים של היום לא מכירים את סוג הנייר הזה שבשוק כונה 'נייר הגנה נגד מס הכנסה'. נייר ערך ללא שם הבעלים, אלא שייך "למוסר כתב זה", למוכ"ז.

ישנם הרבה הסברים אפשריים למה לא ענו בעלי המניות הללו למודעות. אולי האנשים נפטרו ויורשיהם לא ידעו מה משמעות הניירות הללו (פגשנו כאלו לא פעם במסעותינו בארה"ב); ויכול גם להיות שאנשים לא רצו להזדהות.

איך שלא יהיה אף אחד לא קם, מלבד אותו פרומינגר שתבע. ביהמ"ש קבע, בסופו של דבר, שמגיע לבעלי האג"חים רק כ-%2.5, וכך היה.

בקשר לאותו כומר ממרילנד, גם זה סיפור מעניין בפני עצמו. כנראה שפחדו ממה שהכומר עלול לעשות אם יגיעו להחלטות מבלי לסכם איתו (עם יהודים אפשר להסתדר, עם גויים לא ידעו כנראה איך, במיוחד כשמדובר בכומר רחמנא ליצלן).

שלחו את נציג האוצר בניו-יורק למרילנד, שמענו שהיה זה ידידנו יאיר סרוסי, אבל זה חזר בידיים ריקות. אין כומר ואין בטיח. עד היום לא ידוע מי שלח את המכתב ואם בכלל היו לו מניות.

משגמרו סוף סוף ל'ישר' את ההון, המשיכו במסלול ההנפקה ואז 'נתקלו' בהסתדרות. לזאת היו, כאמור, 'מניות יסוד'. ההסתדרות זה מכשול כבד, עם אנשיה צריך מו"מ ארוך ומייגע, במיוחד כאשר מדובר בממשלה של הליכוד. אבל גם את המכשול הזה עברו.

הממשלה סיכמה על 'עיסקת חבילה' עם חברת העובדים, כלומר על מתן פיצוי כלשהו (שלא קשור בצים), ואז התכוננו לצאת לוול-סטריט שמחים וטובי לב.

אלא שברגע האחרון התעוררה המפלגה, הליכוד, ונדהמה מה'ויתור' שהיא עשתה להסתדרות, והיא החליטה לחשוב מחדש. אם כבר עושים עיסקת חבילה עם ההסתדרות אז למה רק בנוגע לצים?

ובעוד שהנהלת החברה מסכמת את תנאי ההנפקה, הונחתו פתאום עוד מספר דרישות על ההסתדרות, והעסק התפוצץ. כך קרה, שניסיון ההנפקה הראשון נכשל.

שנתיים מאוחר יותר סיכמה הממשלה עם חברת העובדים מה שסיכמה (מה קיבלו ומה נתנו לא ידוע לנו, אבל בטוח שקיבלו ושנתנו), והממשלה קיבלה סוף סוף את מניות היסוד של צים מחברת העובדים.

באפריל 1995 עמדה צים לצאת שוב לבורסה בניו-יורק. הפעם בחסות החתמים המכובדים ליהמן, סלומון שוב, וגם פורמן-סלז (פורמן נחשבת למומחית בספנות).

אפריל 1995 היה זמן אידיאלי להנפקה. תוצאות 1994 היו מצוינות, וכך חשבו גם לגבי 1995. אז עדיין לא היו ברורים סימני ההאטה העולמית בענף, וגם אם מישהו חשד שזה הכיוון, השוק היה מקבל את צים בזרועות פתוחות.

החברה היתה צריכה לקבל כ-130 מיליון דולר על כ-%30 מההון. הממשלה גם היא התכוונה למכור משהו, כ-%7.5, ואולי גם החברה לישראל.

ההנפקה, לדעתנו (אז כבר ידענו עליה מהשמועות ברחוב) היתה צריכה להיות חמה למדי. צים מוכרת בארה"ב הרבה יותר טוב משהיא מוכרת אצלנו. בחו"ל יש לה שם מכובד ביותר.

אם הנפקה זו היתה מתבצעת, הסדרה הזו לבטח לא היתה נכתבת. אבל ההנפקה לא בוצעה.

למה היא לא בוצעה?

אז ככה. בהתחלה באה הממשלה - הפעם זו היתה ממשלת העבודה - שנזכרה שהיא שכחה משהו, והיא דרשה מניית זהב. הם גם נזכרו, בעקיפין אומנם, בהסתדרות. בנוסף למניית הזהב שדרשו, הם גם דרשו אחוז מסוים מובטח, שלצים - המוביל הלאומי הימי שלנו - יהיו תמיד אוניות ישראליות עם, כמובן, צוותים ישראלים.

למרות שוועדת השרים לענייני הפרטה דאז אישרה את ההנפקה, מצאו עצמם ההנהלה והחתמים בדיאלוג עם משרדי ממשלה שונים, שכולם כנראה רצו להשתתף בחלוקה מחדש, ושכולם היו צודקים, כמובן.

כמו בסיפור חד גדיא החלו להצטרף השחקנים השונים לדיונים. משרד התחבורה, משרד המשפטים, משרד הביטחון, כל אחד והדרישות שלו.

בינתים, באותו זמן שהתרחשו הדיונים, עשו Filing (ריכזו את כל החומר שיש על החברה) ב-SEC (רשות ני"ע האמריקנית), וכמו שאתם יודעים ה-Filing לוקח זמן, ובזמן הזה החלו כאמור הדיונים הנ"ל.

החתמים, כמובן, לא מבינים את הדרך שבה עובדת וחושבת ממשלת ישראל. עד שנגמרו הדיונים בישראל, החליטו החתמים ששוק הספנות נכנס למשבר, ולאט לאט ירדה ההנפקה מהפרק.

כאן אנחנו רוצים להבהיר נקודה אחת לגבי מעורבותן ותרומתן של ממשלות ישראל. חברת צים איננה חברה ממשלתית. הממשלה, כאמור, שולטת בה בפחות מ%50. אומרים לנו שמעורבות הממשלה בצים אינה בדיוק מעורבות עמוקה ועניינית, אבל כמו שאתם רואים הממשלה לא עזרה בהנפקות.

אם צים היתה חברה ממשלתית זה היה דבר אחר לגמרי. הדברים היו פשוטים יותר וברורים יותר, אולי. צים יכולה היתה להיות חברה ממשלתית וזה לא היה עולה לממשלה כלום.

ב-1985 נחתם הסכם, שלפיו נתנה החברה לישראל אופציה לממשלה, לחודש וחצי, לקחת בחזרה את מניותיה תמורת ויתור על שיפוי מחצית של ערבות מדינה שהחברה לישראל התחייבה.

הממשלה לא רצתה. סכום השיפוי שהחברה לישראל התחייבה לקחת על עצמה היה פחות מ-35 מיליון דולר. זה היה ב-1985, כשצים החלה את תקופת ההתאוששות הארוכה שלה.

תארו לעצמכם שהממשלה כן היתה לוקחת את המניות. אז היה לה רוב מוחלט והיא היתה יכולה לעשות מה שהיא רוצה, ואפילו לצאת לבורסה כמו שצריך, אולי.

ואנחנו חשבנו שהליכוד מבין בביזנס.

העניין הזה, של רצונה של החברה לישראל לוותר על מניותיה ב'חצי-חינם' ושל סירובה של הממשלה לקבל את המניות הללו באותו מחיר, רק מראה דבר אחד, שגם אלו וגם אלו לא ידעו כלל שהחברה, באותה תקופה, עברה מהפך טוטלי מהפסד לרווח.

אם הממשלה והחברה לישראל, האבא והאמא (תשייכו איך שאתם רוצים) לא היו מודעים לתפנית החיובית של 1985, אז אתם מאמינים שהם מודעים לתפנית השלילית היום? נחכה ונראה.

אבל דבר אחד לא ישתנה לדעתנו - כמו אז גם היום - כסף כהשקעות בעלים שתידרשנה בקרוב, לא תראה צים לא מ'אבא' ולא מ'אמא'.

זהו להפעם, כי רצינו להשאיר מספר שורות למה שקורה בכלכלה בימים אלו. בשבוע הבא נספר על עשר השנים האחרונות של צים ונשתדל לבחון לאן החברה יכולה ללכת מהמצב שבו היא נמצאת היום.

הרבה טלפונים מצפון אמריקה הגיעו אלינו ביום ד' בלילה כדי לברר מה משמעות ההתפטרות של מרידור, ומה העניין הזה עם האלכסון.

"מוקדם כמובן להעריך מה יקרה", ענינו, אבל לא השתנה כלום בדיעה שאנחנו מחזיקים, שפרנקל צודק במהלכים שהוא עשה עד כה. הוא אומנם הפתיע אותנו בעוצמת הורדת הריבית, לא ציפינו ליותר מ-%0.5, אבל כנראה שהוא היה צריך להתכופף על מנת שראש הממשלה יהיה לצידו בצורה כה מופגנת.

לגבי המניות - אם הן ימשיכו כך בעליות בעתיד הקרוב, אנחנו נכנסים ל'תקופה ספקולטיבית נטו'. המגמה תמשיך להיות של עלייה, אבל אין שום הצדקה לרמה הנוכחית, אולי בבנקים, אבל גם שם לא.

ההתלהבות מהורדת הריבית, כשמדובר בבורסה של היום, מוגזמת לחלוטין. זה הרי ישפיע רק ברביע הבא. אנחנו חושבים שמה שיקרה כעת הוא, שאחרי זמן מה כאשר יירגעו הרוחות יתחילו לגלות שהכלכלה הישראלית אינה 'תומכת' בשקל חזק, ושהחוזק נובע בעיקר מעודפי הרזרבות.

ככל שהריבית תרד יירדו הרזרבות ובשלב מסוים ילך השקל בעקבותיהן. זה יקרה ברמת ריבית שלא תצדיק יותר העברות 'פז"קיות' לישראל. ועד אז יהיו לנו גם הרבה תיקונים יפים במשתנים, במעו"ף, וגם בכר"מ. «מאת שלמה גרינברג «איך החמצנו הזדמנות להפליג לוול-סטריט «לפני כמה שנים, הנפקה של צים היתה בהחלט יכולה להיות דבר אטרקטיבי. למרות זאת, הממשלה נכשלה פעם אחר פעם בניסיונותיה להנפיק את החברה בניו-יורק *צים - כתבה שנייה בסדרה