הפייננשל טיימס מפליג לארה"ב

עיתון העסקים הבריטי "פייננשל-טיימס" פותח סניף בניו-יורק. מדובר בחלק משמעותי ביותר בתוכנית ההשקעות של חברת האם של העיתון, פירסון, המסתכמת ב-160 מיליון דולר במשך 5 שנים.

בעלת הפייננשל טיימס, חברת פירסון, היא גם בעלת הוצאת הספרים פינגווין; מוזיאון מדאם טוסו בלונדון; הוצאת ספרי לימוד; %24 ברשת צ'אנל 5 הבריטית; %50 בשבועון "אקונומיסט"; ו-%50 בבנק ההשקעות האחים לזאר. כלל הכנסותיה 3.5 מיליארד דולר לשנה, אולם למרות ההיקף והמיגוון, מפגרת פירסון בביצועי מניותיה לעומת מדד מניות של חברות מדיה (%50 עלייה ב-5 שנים, לעומת %74).

הפייננשל טיימס עצמו הרוויח תפעולית בשנה האחרונה 27 מיליון דולר, על הכנסות בהיקף 270 מיליון דולר. זוהי עליה גדולה ברווח התפעולי, לאחר 12 מיליון הדולר שהרוויחה ב-95', אולם זהו "כסף קטן" לעומת הרווח התפעולי של עיתון כמו ה"וול-סטריט-ג'ורנל" - 190 מיליון דולר על הכנסות של 1.1 מיליארד דולר.

מנתחים פיננסיים אומרים שפירסון ניהלה עד כה את נכסיה בצורה גרועה, ולמעשה, מחיר ההון שלה עולה על התשואה להשקעה אצלה. פירוש הדבר, שהחברה אינה משביחה כלל את השקעותיה, לעומת מצב שבו היתה משקיעה, למשל, באג"ח ממשלתיות חסרות סיכון ודלות תשואה. גם נשיאת פירסון החדשה, מרג'ורי סקארדינו, אמרה לאחרונה לאנשי הסיטי בלונדון, כי התוצאות של החברה "לא ממש מלהיבות" (במלים עדינות).

סקארדינו הגיעה לתפקיד בינואר 97' מתפקידה הקודם כמנכ"ל האקונומיסט. שם היא הגדילה את ההכנסות ב-%78, ואת הרווחים ב-%130 מאז 92'. האקונומיסט בתקופתה לא פתח מהדורה אמריקנית, אולם הוא הגביר מאוד את נוכחותו בארה"ב, והיום הוא מוכר שם כמעט מחצית מתפוצתו הבינלאומית (609 אלף עותקים).

תפוצתו הנוכחית של פייננשל טיימס היא כ-300 אלף עותקים. בארה"ב הוא "תקוע" על 32 אלף עותקים - מעט מאוד עבור אחד העיתונים המכובדים והנחשבים בשפה האנגלית בכלל. הוא לא יוכל להתחרות מול ה"וול סטריט ג'ורנל" בכיסוי העסקים בארה"ב, אולם יש לו בהחלט יתרון גדול בכיסוי העסקים בעולם, עם 113 כתבי חוץ.

העורך החדש של המהדורה האמריקנית, ריצ'רד למברט, אמנם אינו מתכוון להתחרות בשוק האמריקני, אם כי יוסיף כתבים וכיסוי לשוק הזה. במקום זאת, הוא מייעד את העיתון לעסקים אמריקניים שמתרחבים לזירה הבינלאומית, וזו הנישה הנכונה עבורו. עיתונים אמריקניים מקדישים מעט מאוד מקום לעניינים חיצוניים בכלל, כיוון שהקהל לא מתעניין. אבל יש קבוצה קטנה, בעלת חשיבות רבה בעסקים ובכלל, שמושקעת בעולם, ותלויה בהתפתחויות בו. אומר למברט: "הדוגמה היא קרנות הפנסיה, שב-90' השקיעו %4 מנכסיהן מחוץ לארה"ב, ובשנת 2000 ישקיעו שם %14 מהנכסים. זהו גידול של 800 מיליארד דולר".

המטרה היא להגיע לתפוצה של 100 אלף עותקים בארה"ב בתוך 4-3 שנים. העיתון יודפס רק ב-2 אתרים - ניו-ג'רסי וקליפורניה - ופירוש הדבר שההפצה לא תהיה זריזה. לוול-סטריט ג'ורנל, למשל, יש 17 אתרי הדפסה בארה"ב, מה שמבטיח הפצה מהירה.

מחיר פייננשל טיימס בדוכן יהיה 1.5 דולר - כפליים ממחיר ה"וול סטריט ג'ורנל". בעליו יעשו בוודאי שימוש בתדמית הסנובית שלו ושל קוראיו, ובארה"ב יש לא מעט אנשים המסתכלים על אירופה, ובעיקר על בריטניה, בהערצה מלמטה. « «הפייננשל טיימס מפליג לארה"ב «לעיתון הבריטי המכובד צפויה מלחמה קשה מצד ה"וול סטריט ג'ורנל"