מעמק הירדן לעמק הסיליקון

הידיעות הדרמטיות מרבת עמון, שרדפו השבוע זו את זו, נשאו מסר ברור למדי: בנו הבכור של המלך חוסיין, הנסיך עבדאללה, הוא המלך בפועל של הממלכה ההאשמית הירדנית, ומן השבוע מתגייס כל בית המלוכה למאמץ מרוכז להבטיח את המשכיות השלטון בירדן.

גם הדחת יורש העצר הקודם, חסן, ששימש בתפקיד מאז 1965, לא תשמש ככל הנראה בסיס להתארגנות אופוזיציונית. חסן, כמו כל בני משפחת המלוכה, יודע היטב כי הבית ההאשמי הקטן לא ישרוד מלחמת ירושה. בהנחה, כי ישלים עם המציאות החדשה יש לנתח בעיקר את הסיכונים והאתגרים מחוץ לבית המלוכה.

ירדן תחת עבדאללה, כמו תחת המלך חוסיין, מתמודדת במכלול סבוך של בעיות הקושר כלכלה ופוליטיקה בקשר בל יינתק: רוב האוכלוסיה בגדה המזרחית היא פלשתינית, רובו של המגזר הפרטי מצוי בידיים פלשתיניות, ירדן מוצפת מאז מלחמת המפרץ בעובדים פלשתיניים עוזבי הנסיכויות. ועל הכל, השיחות על הסדר הקבע עם הפלשתינים, הגורליות לעתידה של ירדן, עתידות להתחדש בזמן קרוב, אך בלתי מוגדר.

אלה יהיו הסעיפים הראשונים על סדר יומו של עבדאללה. מעמדה של הממלכה במשולש ירדן-ישראל-פלשתינים היה גם מקור הדאגה והעיסוק העיקרי של המלך חוסיין מאז עלה לשלטון בשנת 1953. עם זאת, סוג האתגרים הניצבים בפני עבדאללה משלב תחומים בהם התמחה, עם היבטים בהם לא עסק עד היום.

בראשית 1998 הוא עמד בראש כוחות הקומנדו הירדניים שתקפו את רוצחיהם של דיפלומטים עיראקיים וידידיהם בבירת ירדן, וגברו עליהם. בפעולה זו הוכיח כשרון בתכנון ובביצוע פעולה צבאית, כמו גם אומץ לב. תכונות אלה, ככל שתהיינה חשובות ונדרשות במקרה של עימות צבאי כלשהו, אינן מספיקות כדי לגבש מענה לאתגרים עימם הממלכה מתמודדת בהיבט הכלכלי ובהיבט הכלכלי-פלסטיני בפרט.

אם ישכיל עבדאללה למצוא דרך לשלב את יורש העצר לשעבר, הנסיך חסן, בממשל החדש, ייהנו מכך הוא אישית והממלכה כולה. סימנים ראשונים למשאלתו זו ניתנו בביקורו אצל דודו ביום מינויו החדש, פעולה שלא התבקשה עפ"י כללי הטקס. היא באה לידי ביטוי גם בלשון הגוף בעת שכל בני משפחת המלוכה באו להישבע אימונים לעבדאללה ביום רביעי השבוע.

הביוגרפיה של עבדאללה מציגה נסיך צעיר, שבסוף החודש ימלאו לו 37 שנים. מצד אחד, מעולם לא נחשף לפעילות מדינית וכלכלית, אך מצד שני זכה להשלים תוכנית לימודים סדורה, שנמנעה מאביו, חוסיין, בצוק העיתים. אביו כבר חווה בגיל זה ניסיונות התנקשות רבים בחייו, את מלחמת ששת הימים ואת מלחמת האזרחים בירדן.

אולם הכלכלה הירדנית לא תניח לעבדאללה ליהנות מימי החסד המסורתיים. האבטלה בירדן נעה בשנים האחרונות סביב %15 וכמחצית מן המובטלים מתגוררים בעיר הבירה, רבת עמון. מאחר שתושבי העיר אינם מהווים מחצית מאוכלוסיית ירדן, מובן שעיר זו מהווה מוקד אבטלה משמעותי.

יתר על כן, רוב תושבי הבירה הם פלשתינים, כך שתסיסה על רקע כלכלי, שנבלמה בעידן המלך חוסיין, עלולה במצב של אי-יציבות במשטר הירדני להצטרף לחששות הפלשתינים בירדן מהסדרים בסוגיה הפלשתינית, שלא יהיו לרוחם, ולגרום לזעזועים. זאת ועוד, רק חלק קטן מן הסיבות לשיעורי האבטלה הגבוהים ניתנים לטיפול ממשלתי: ירדן משוללת, למעשה, אוצרות טבע. כלכלתה משולבת בזו של ארצות אחרות במזרח התיכון, וכל משבר כלכלי אזורי משפיע עליה מיידית.

במקביל, השיפור המשמעותי בשירותי הבריאות בשנים האחרונות, יחד עם המשך ההגירה של הפלשתינים מהמפרץ הפרסי ומשטחי יהודה, שומרון ועזה, גורמים לגידול מתמשך במספר אזרחי ירדן ולצורך הדחוף, שטרם נענה, ביצירת מקומות עבודה חדשים.

האתגר העומד בפני עבדאללה בהקשר זה הוא ליצור תשתית של מפעלים עתירי ידע, שאינם תלויים במשאבים טבעיים. הפתרון האמיתי למשבר האבטלה ולגורמיו טמון בניצול יעיל בתעשיות מתוחכמות של 200,000 העובדים הפלשתיניים המיומנים שנפלטו בעשור האחרון מתעשיית הנפט במפרץ, בעקבות פלישת עיראק לכוויית, ועדיין שוהים בירדן (כ-150,000 עובדים נוספים, מעוזבי המפרץ, לא נשארו בממלכה).

הקמת תשתית של מפעלי היי-טק מצריכה השקעות זרות ושיתוף פעולה נרחב עם מפעלים בינלאומיים. מפעלים כאלה יהססו להשקיע בממלכה בזמנים של איבהירות ביחס ליציבות השלטון. עבדאללה יצטרך, אפוא, לשכנע תחילה את דעת הקהל בארצות הברית ביציבות שלטונו ובגיבוי המוחלט שהממשל נותן לו.

תוכנית ביקורו הראשון בתפקידו החדש, מחוץ לגבולות ארצו, תיכלול בוודאי ביקור מקיף בעמק הסיליקון ובאתרי מחקר ופיתוח אחרים. לפחות בשלבים הראשונים לשלטונו, הוא יהסס לקשור קשרים פומביים קרובים יתר על המידה עם ישראל ולכן גם סיוע ישראלי בתחום הטכנולוגי לא יהיה אפשרי בטווח הקרוב.

פתרון זה המצריך מעוף, משאבים ויכולת ביצוע מדינית וכלכלית לא יפתור בעיה אחרת: על אדמת ירדן שוהים היום כ-400,000 עובדים זרים בלתי חוקיים, שמקורם בעיקר במצרים ובסוריה. עובדים אלה עלולים להיות מקור של סכנה למשטר במקרה של מתיחות בין ירדן ובין מדינותיהם.

עם זאת, בנתונים הקיימים אין סיבה למתיחות כזו. זאת ועוד, אין היום בירדן מועמדים רבים לביצוע עבודות הכפיים הפשוטות המאפיינות עובדים אלה. לכן, גם אם מזמן לזמן נשמעת הטענה, כי העובדים הזרים תופסים את מקומם של אזרחים ירדניים, הרי אין הדבר כך.

אולם המשך שיעורי האבטלה הגבוהים, לצד פעילות האופוזיציה, בייחוד המוסלמית הרדיקלית, עלולים ללבות טענות דמגוגיות מעין אלה. קהל יעד אפשרי להסתה מוסלמית קיצונית, שבוודאי תבוא כבר בימים הקרובים, עלולים להיות הפלשתינים ברבת עמון. במיוחד במחנות הפליטים מסביב לעיר. קיומו של מרכיב זה באוכלוסיית רבת עמון (החשופה יותר מאחרות לסיקור של תחנות שידור זרות) עומד ביסוד החלטה אפשרית של עבדאללה להימנע מכל צעד כלכלי דרסטי, כמו קיצוץ סובסידיות למוצרי-יסוד ויישום הצעות לרפורמה מטעם קרן המטבע הבינלאומית. צעדים אלה חיוניים לרווחתה של ירדן, אולם יידחו עד לייצוב מתכונת השלטון החדשה.

מצד שני, פלשתינים אחרים דווקא מהווים גורם מייצב ותומך בסטטוס-קוו המדיני בירדן. מאז סיפוח הגדה המערבית בידי המלך הראשון של הממלכה ההאשמית, עבדאללה בן חוסיין (שיורש העצר הנוכחי נושא את שמו) בשנת 1950, נמנע בדרך כלל קידום מן הפלשתינים בשירות הממשלתי והצבאי.

כתוצאה מכך הפך המגזר הפרטי בממלכה להיות במידה רבה נחלתם של פלשתינים. בעלי ההון המקווים ליהנות מבניית תשתיות חדשות ולכל הפחות לשמור על יציבות, לא יתנו ידם לניסיונות, אם יהיו כאלה, של חתרנות נגד המשטר. יתר על כן, חלוקת התפקידים הלאומית בין העבר-ירדנים בצבא ובממשל ובין הפלשתינים בענפי השירותים היא אחד מהבסיסים האיתנים של המערכת הפוליטית והאידיאולוגית הלאומית-ירדנית אותה בנה המלך חוסיין בעמל רב.

ככל שניתן להעריך עתה, אין לראות בפלשתינים בירדן מקור של סיכון מיידי למשטר. גם ניסיון העבר מלמד, שאפילו בעת מלחמת האזרחים בשנת 1970 לא היתה הצטרפות פלשתינית כללית למאבקו של אש"פ נגד השושלת ההאשמית, למרות הסיכוי לכאורה שהיה אז להפיל את משטר המלוכה.

הנסיך עבדאללה מקבל את תפקידו החדש ערב קבלת החלטות גורליות בסוגיית הסדר הקבע בין ישראל והפלסטינים. כל תוצאה של השיחות תשפיע ישירות על ירדן: כשלון יגרום לתסיסה פלשתינית בשטחים ובירדן, וכך גם מתיחות אפשרית עקב הכרזה חד-צדדית על מדינה פלשתינית.

הסדר, לעומת זאת, שלא ייתן לירדן מוצא לים התיכון ולא ימנע הגירה מן השטחים אל הגדה המזרחית, ייחשב לכישלון ירדני. במובן זה, מערכת הבחירות בישראל והשעיית השיחות הן לברכה לעבדאללה; ייתכן שעד חידושן יכונן את מערכת קשריו החשאיים עם ישראל ויוכל לעמוד על מימוש האינטרסים הירדניים בכל הסדר.

המלך חוסיין נאלץ להתעמת בחלק גדול מ-46 שנות שלטונו עם מציאות מדינית-צבאית מורכבת, שאיימה להפיל את השושלת והממלכה. בנו מקבל ממלכה יציבה, שהסיכונים לקיומה פחתו מאוד. המשימה המוטלת על כתפיו היא לשמור על היציבות באמצעות הבראת המערכת הכלכלית והגברת האינטרס של הרוב הפלשתיני בקיום הממלכה במתכונתה הנוכחית.

הכותב הוא ראש המרכז הלאומי להערכה אסטרטגית, מכללת יהודה ושומרון.