סטנלי גולד - קח את הכסף וברח

הפיצוץ היה רק עניין של זמן. למקורבים ויודעי סוד היה ידוע זה מכבר שאנשי שמרוק, ובראשם יו"ר קונצרן כור, סטנלי גולד, לא מאושרים. היה זה מנכ"ל כור, בני גאון, שסיפר, בלשונו הציורית האופיינית, בכנס קיסריה ב-96' על מה שהוא כינה "הרקטום הלחוץ של השותפים האמריקנים". הסיבה ללחץ היתה פשוטה כסף. אנשי שמרוק ודומיהם בארה"ב, וגם במקומות אחרים, מחפשים הזדמנויות לעשות כסף.

החישוב היה פשוט. קונצרן תעשייתי ענק (במונחים מקומיים), ריווחי מאוד - 360 מיליון דולר, רווח נקי בשנתיים האחרונות - ומנוהל היטב. התקווה - מחירי המניות יעלו, שמרוק תמכור נתחים, ובסופו של חשבון תעשה רווח נאה. וכך קנתה שמרוק %22 ממניות חברת העובדים (הסתדרות) בקונצרן כור, לקחה הלוואה מן השותף השני - בנק הפועלים (%20) וקיוותה לממן את החזר ההלוואה מן הדיבידנד ומעליות ערך המניות בבורסה.

אולם למרות שמניות אחרות עלו בעשרות אחוזים, דווקא המניה של כור דישדשה במקום ועלתה באחוזים בודדים. בינתיים החלה ההלוואה לבנק הפועלים ללחוץ. כל חודש צריך לשלם קרן וריבית. וכאן אין חוכמות, אי אפשר להתחמק.

האמריקנים החלו לאבד את הסבלנות, והעלו את רעיון ה"ספין-אוף", כלומר פיצול חלק מחברות הבנות של כור. כרגע זה נראה מסובך למדי, אם לא בלתי אפשרי.

הנהלת כור לא מתלהבת, וזאת לשון המעטה, מהרעיון להתחיל במכירת חיסול של הקונצרן. "ספין אוף" פירושו בעברית עממית חיסול המטה של כור, כולל תפקידו של בני גאון עצמו. גם בבנק הפועלים לא יצאו מגידרם למשמע הרעיון. שם חוששים, שכל שינוי במצבו של כור עלול להשפיע על סיכוי המכירה של הבנק למשקיעים פרטיים. לכן הם מוכנים לדון בנושא בשנת 98', בכל מקרה רק אחרי המכירה והסתלקות הממשלה מהעסק.

ענין כור מעלה לסדר היום הציבורי כמה שאלות חשובות. שאלות שבדרך כלל לא נשאלות, דיונים שלא מתקיימים מכיוון שהרצון למכור נכסי ציבור לאנשים פרטיים ובמיוחד למשקיעים זרים, מעביר את המערכת כולה על דעתה.

בהנחה שרצוי לסלק את הממשלה מהעסקים (הנחה שראויה לדיון), ודאי גופים כמו ההסתדרות, שבינתיים חדלה פחות או יותר להתקיים - השאלה היא איך עושים את זה? כיצד מוכרים נכסים לאומיים למשקיעים זרים? האם המכירה צריכה להתבצע בכל מחיר, לכל המעונין? אולי הגיעה השעה לקבוע כמה כללים והגבלות כדי שהמכירה ושיתוף משקיעים זרים יהיו בעלי תוקף ולאורך זמן?

מדוע שלא נגביל את המשקיע הזר בכמה עניינים, כדי למנוע תופעה של "גזירת קופונים", כאשר גורם זר בא ולוקח לעצמו, בפרק זמן קצר, את השמנת מהחלב שנוצר כאן במשך שנים? מדוע שלא נקבע בחקיקה שמשקיע זר לא יוכל למשוך את השקעתו אלא בתום עשר שנים. מדוע שלא נגביל את משיכת הדיבידנד, כדי למנוע מצב בו יוכל המשקיע לרוקן את נכסי החברה שרכש?

משקיעים זרים רצויים ומבורכים, לא רק בגלל הכסף שהם מביאים, אלא בזכות הניסיון, המוניטין, הידע, הקשרים ותרבות הניהול שהם מביאים לכאן. צריך למצוא דרך שאלה יהיו משקיעים רציניים, משקיעים אמיתיים, ולא מחפשי מציאות הבאים לכאן כדי לעשות כסף קל ומהיר. « לוי מורב «סטנלי גולד - קח את הכסף וברח « ענין ה"ספין-אוף" בכור מעלה כמה שאלות. משקיעים זרים רצויים לא רק בגלל כספם, אלא בזכות הניסיון, המוניטין, הידע, הקשרים ותרבות הניהול. צריך למצוא דרך שאלה יהיו משקיעים רציניים, ולא מחפשי מציאות