שנת 1998 תיזכר כאחת השנים הסוערות ביותר שידעה וול-סטריט, "שנה שמזכירה נסיעה ברכבת הרים", אומרים הברוקרים. אבל בסופו של דבר נראה כי השנה תסתיים כפי שהסתיימו שלוש השנים שקדמו לה, בעליות נאות של רוב המניות המובילות.
אבל יש סקטור אחד שיצביע על הבדל משמעותי בין 1998 לשלוש השנים שקדמו לה, וזה התחום של גיוסי הון באמצעות מניות. ב-1998 היו פחות הנפקות, חברות גייסו פחות כסף, ו"פיזור" הגיוס או "ייעוד הכספים" היה שונה.
עד תחילת חודש דצמבר התקיימו 337 הנפקות בוול-סטריט, וגויסו 32.3 מיליארד דולר באמצעות הנפקות של מניות. בשנת 1997 היו 592 הנפקות, וגויס סכום כולל של 38.3 מיליארד דולר, ואילו שנת 1996 היתה שיא של כל הזמנים, ובה גייסו 864 חברות סכום של 48.8 מיליארד דולר.
אם נביא בחשבון שבחודש דצמבר יהיו כ-25 הנפקות נוספות, אז השנה תיגמר בסביבות ה-35 מיליארד דולר. הירידה בהיקף ההנפקות והגיוסים מוסברת בשלושת חודשי התיקון מאמצע יולי עד אמצע אוקטובר, בהם שותקה מערכת ההנפקות כמעט לחלוטין.
בדרך כלל, בתקופות משבר מכונת ההנפקות ממשיכה לפעול, בקצב נמוך ובהערכות נמוכות. הפעם המשבר היה כה מאיים וכה עז עד שהחתמים והמנפיקים העדיפו לעצור כמעט לגמרי.
נקודה נוספת ראויה לציון היא סוג ההנפקות שהתקיימו בשנת 1998. חברות הטכנולוגיה שלטו בכיפה, כאשר תחום האינטרנט בלט כתחום שבו בוצעו יותר הנפקות מבכל תחום אחר. "כל מה שאתה צריך זה - E בהתחלה או Com בסוף, והחתמים רודפים אחריך בהצעות מפתות ביותר", כותב השבועון "בארונ'ס" בסקירה על הנושא.
מבחינה כספית זה קצת מטעה כי הסכומים הגדולים יותר, גדולים משמעותית, גויסו בכמה הנפקות ענק של חברות מסוגים אחרים. למעשה, ההנפקה הגדולה ביותר שאי-פעם בוצעה בוול-סטריט התקיימה דווקא השנה ובמניות אנרגיה - קונוקו, החברה הבת של ענקית הכימיקלים דו-פונט, הנפיקה בסכום של 4 מיליארד דולר.
והיו אינפיניטי, החברה הבת של CBS שגייסה 2.9 מיליארד וסכום דומה שגויס על ידי חברת פוקס מקבוצתו של רופרט מרדוק. ההנפקה הגדולה האחרונה היתה דווקא בתחום השירותים הפיננסיים, שם גייסה Heller Financials, החברה הבת של בנק פוג'י היפני, 814 מיליוני דולר.
גם הצלחת ההנפקות לא היתה מרשימה בשנה האחרונה וזאת למרות חלליות האינטרנט, שהן דווקא היוצאות מן הכלל. בסך הכול, עד סוף נובמבר עלתה הנפקה ממוצעת ב-%6.5, וללא מניות האינטרנט היינו רואים ירידות נאות. 53 מניות שהונפקו השנה, נסחרו, בתחילת דצמבר, במחיר הנמוך בלמעלה מ-%50 ממחיר ההנפקה. בהשוואה לשנה שעברה המספרים האלו די מאכזבים. את שנת 1997 סיימו המניות שהונפקו באותה שנה בעלייה ממוצעת של %20.8.
ההסבר לאכזבה מהביצועים נעוץ בעובדה ששנת 1998 היתה שנה גרועה למניות "הקטנות", Small cap stocks. מדד הראסל 2000 נמצא, באמצע דצמבר, בכ-%8 מתחת לרמתו בתחילת השנה. רוב החברות המנפיקות הן מקבוצה זו.
היו גם כישלונות היו השנה גם הנפקות שהן כישלונות ברורים של החתמים, כישלונות בבדיקת הדיו-דיליג'נס של החברה המונפקת. אבל שני הכישלונות הגדולים של השנה דווקא אינם מיוחסים לחתמים סוג ב'.
הכישלון הגדול של 1998 היה הנפקת חברה בשם USN Communication שעיסוקה במכירת קווים לשיחות טלפון. החברה הונפקה על ידי מריל לינץ', ונמצאת, בסוף השנה, %98 מתחת למחיר ההנפקה.
הסתבר שהחברה מתקשה להמשיך לממן את עסקיה למרות שגייסה מיליוני דולרים. המעניין הוא שהמניה, שהונפקה ב-16 דולר בפברואר, הגיעה בסוף מארס למחיר של 23 דולר, ואז התגלו הבעיות, באו תביעות, והמניה התמוטטה.
ההנפקה השנייה הכי גרועה שייכת לגולדמן זאקס. חברת Evolving Systems, העוסקת באספקת תוכנה לחברות טלקומוניקציה, הונפקה לפי 14 דולר למניה, והחלה בצניחתה מיד לאחר ההנפקה, כאשר הסתבר למשקיעים שתוצאות הרבעון שפורסמו 30 יום לאחר ההנפקה מראות הפסדי ענקי שאיש לא חשד בהם בעת ההנפקה.
נתון מעניין נוסף לשנת 1998 הוא ש-194 הנפקות בוטלו לפני ההנפקה, חלקן בוטלו לחלוטין, וחלקן נשארו בתוכנית ההנפקה, ונדחו למועד מאוחר יותר. הלהיט של השנה, חברת eBay, היה אמור להיות מונפק כבר ביולי, אבל ההנפקה נדחתה "בגלל תנאי שוק".
החברה היתה זקוקה לכסף והחליטה לבסוף להנפיק בשיאו של השפל, בסוף ספטמבר. החתם, גולדמן זאקס החליט ללכת על ההנפקה למרות המצב הקשה, והחברה החליטה לוותר על חלומותיה להערכה "חללית" עליה בנתה את תוכניותיה. לא שההנפקה היתה לפי הערכה זולה, אבל כמו שהסביר נשיא החברה: "הבנו שעשינו טעות ביום המסחר הראשון, מכרנו את עצמנו בזול".
ובכן, המניה שהונפקה ב-18 דולר נפתחה למסחר ב-47 דולר, ותסיים את השנה בסביבות ה-300 דולר. ונתון מפתיע נוסף לכל אלו שעוקבים אחרי הנפקות האינטרנט שמתומחרות בשמיים, וחושבים שכך הם פני הדברים: 90 הנפקות התבצעו מתחת למחיר היציאה שהיה אמור להתבצע.
וול-סטריט הוכיחה פעם נוספת שחברות טובות (טובות בנתונים הכלכליים שלהן) בלי חלום ובלי סיפורים, מצליחות בהנפקה ולאחריה. דואן ריד (Duane Reade), רשת בתי המרקחת הענקית, הונפקה בפברואר על ידי דונלדסון-לופקין-ג'נרייט. החברה מכרה לציבור 7.3 מיליון מניות ב-16.5 דולר למניה, וגייסה כ-120 מיליון דולר. המניה נפתחה ב-22 דולר, עלתה עד 45 בשיא של יולי, וצנחה עם השוק, לסביבות ה-30.
דואן זו חברה אמיתית, עם מכירות, עם רווח וכל הדרוש. היום חזרה המניה לכ-40 דולר. תהליך דומה עבר על חברה רווחית אחרת, Keebler Foods, יצרנית העוגיות השנייה בגודלה בארה"ב, שגייסה מעל 250 מיליון דולר והמניה מחזיקה יפה מאז ההנפקה ב-29 בינואר.
הצלחה בטכנולוגיות, אכזבה בנדל"ן וכרגיל בוול-סטריט, הרבעון השני היה החזק בהנפקות גם השנה. כשליש מהכספים שגויסו השנה גויסו ברבעון השני, שבו היו 145 הנפקות.
מבחינת סקטורים, הסקטור שהכי הצליח בשנת 1998 היה, כאמור, סקטור מניות הטכנולוגיה, שבסוף השנה מראה עלייה ממוצעת של מעל %43 מיום ההנפקה. המעניין בתחום הזה הוא שהנפקות האינטרנט עלו בהרבה מעל %100 בממוצע, ואילו הנפקות של חברות המספקות תוכנות מחשבים ירדו ביותר מ-%7 בממוצע.
הסקטור המפתיע ביותר היה זה של חברות המספקות שירותים בענף הבנייה. אלו עלו, בממוצע, בלמעלה מ-%90. הסיבה לכך היא שחברות השירותים, בתקופה של גאות בבנייה, מרוויחות בגדול.
אם זו הסיבה, אז מפתיע שהאכזבה של שנת 1998 היא, ללא כל ספק, בתחום הנפקות הנדל"ן. את התופעה הזאת קשה מאוד להסביר. אנחנו מכירים אנשים שעיסוקם בתחום הרי"טים, שם המשקיעים מופסדים כ-%34 בממוצע על ההנפקות. למה? אין לאיש תשובה. חברות הנדל"ן צומחות מהר, מרוויחות יותר, מגדילות את חלוקת הדיבידנד, ומניותיהן בירידה.
EQY - Equity one, "שלנו", הונפקה במאי השנה, גייסה כ-57 מיליון דולר, והמניה יצאה ב-11 דולר. מצבה של מניית EQY משקף את המצב הכללי במניות הנדל"ן. החברה מחלקת 1 דולר למניה כדיבידנד, מעלה את רווחיותה, והמניה, שיצאה ב-11, נסחרת היום בסביבות ה-9 דולרים.
נניח שאפשר אולי להסביר את הירידה במניה כמו EQY בעובדה שזו חברה קטנה, הנהלה לא מוכרת, וכו', אבל איך אפשר להסביר את הנפילות בחברות הענק שמנוהלות על ידי גדולי המומחים בארה"ב וגם אצלן המניות ירדו למרות התשואה והרווחיות? "זוהי וול-סטריט, דברים כאלו קורים, וזהו".
מורגן סטנלי הובילה בהנפקות מורגן סטנלי-דין וויטר היא החברה המובילה בהנפקות בשנת 1998. החברה הענקית הזו, המתחרה הגדולה של גולדמן זאקס ומריל לינץ', ביצעה 23 הנפקות וגייסה כ-7.4 מיליארד דולר עד תחילת דצמבר. אבל ההובלה באה לה בזכות הנפקה אחת - קונוקו, בהיקף של 4 מיליארד.
מריל לינץ' נמצאת במקום השני. 16 הנפקות בסכום כולל של 5.3 מיליארד, ואחריה גולדמן עם 26 הנפקות שגייסו 3.25 מיליארד דולר. אבל מבחינת ההחזר למשקיעים עד כה, ולמרות שהובילה את ההנפקה הגרועה של השנה, גולדמן, בממוצע, הניבה, למשקיעי ההנפקות שלה, מעל %82 תשואה.
היא הקדימה בהרבה את בנק ההשקעות ג'יי.פי מורגן שנתן החזר ממוצע של %52.7, בעיקר בשל ההנפקה החמה מאוד של מניית האינטרנט Earthweb. רוברטסון סטיבנס היה במקום השלישי, ואחריו מורגן סטנלי שהנפקת קונוקו "קלקלה" לו את התשואה.
סטטיסטיקה מאוד מעניינת היא הקשר שבין מחיר היציאה לביצועי המניה. התופעה הזאת נחקרת מידי שנה, והמסקנה השנה היא בדיוק כמו בכל שנה בעבר. אין שום קשר בטווח הקצר. בטווח הארוך גם אין קשר כי השוק עושה את הסלקציה שלו, וההפרש, לאחר יותר משנה, אינו משנה בהרבה. למה אנחנו מתכוונים?
מתוך 23 הנפקות שעשתה מורגן סטנלי השנה, 8 יצאו במחיר שמעל המחיר בתשקיף, 3 יצאו במחיר שהיה נמוך מהתשקיף, ו-12 יצאו בתוך מירווח המחירים המופיע בתשקיף. מניה "יוצאת" לציבור מעל למחיר שמופיע בתשקיף כאשר החתם רואה ביקושי יתר ובליל הפרייסינג (הלילה שלפני ההנפקה) הוא מחליט להעלות את המחיר.
הטענה היא שאם החתם עושה זאת, התוצאה, בטווח הארוך, אינה טובה למשקיעים כי כשהמניה נופלת לערכה הכלכלי, הנפילה גדולה וכואבת יותר, ונפילה כזו היא חלק מחיי המניה. לחברה ולחתם זה נראה טוב, כי החברה מקבלת יותר כסף וכך גם החתם. העובדות בשטח אומרות שזה לא משנה הרבה. העליות והנפילות קשורות יותר באירועים שקורים בזמנים שונים מאשר במחיר ההנפקה.
עם זאת, העובדה היא שבמקרה של מורגן (וכך גם אצל מריל לינץ' או גולדמן ואחרים) אין התאמה סטטיסטית בין "מחיר יציאה" להצלחה, בטוח לא בשנה הראשונה.
עוד דבר מעניין אפשר ללמוד מההנפקות של 1998 וגם הוא נכון בכל שנה. קשה מאוד למצוא התאמה בין גודל ההנפקה להצלחתה. דבר אחד כן ברור, והוא שגודל ההנפקה כן מתחיל להשפיע כאשר ההנפקה "קטנה" מדי. נראה כי הנפקה שגודלה מתחת ל-20 מיליון דולר, סיכויי ההצלחה של מניותיה בטווח הבינוני והארוך מעטים. הנושא חשוב יותר לישראלים המנפיקים בחו"ל מאשר לאמריקאים.
"אם זה כך", תשאלו, "איך אתה מסביר את מניות האינטרנט?" אז ככה, ראשית, ההנפקות לא היו "קטנות" במונחים ישראליים. eBay גייסה 63 מיליון, אינקטומי גייסה 42 מיליון, Earthweb גייסה 29.5 מיליון, ו-Theglobe גייסה 23 מיליון. בהשוואה לגיוסים אמריקאיים אלו אכן הנפקות "קטנות", אבל באינטרנט ההצלחה של המניות היתה שווה גם אם ההנפקות היו ענקיות.
זיף דיוויס, חברת ההוצאה לאור הגדולה, עומדת להנפיק בקרוב את אתר האינטרנט שלה, ZDNet, הפופולרי. ההנפקה, בראשות החתמים גולדמן זאקס ודונלדסון-לופקין-ג'נרייט, היתה אמורה לגייס 115 מיליון דולר לחברת האינטרנט שהפסידה כ-22 מיליון דולר על מכירות של כ-38 מיליון בתשעת החודשים הראשונים של 1998. כעת יש לחץ עצום גם להעלות המחיר וגם את היקף ההנפקה.
מה שאנחנו אומרים לישראלים שאינם מבינים מה קורה פה הוא: "עזבו, אף אחד לא מבין. זה חלק מהמשחק בוול-סטריט. כך זה היה וכך זה יהיה. זה שיגעון שחוזר על עצמו מידי פעם, ומה אתם מתפלאים? כשקנו את מיראביליס לא נפלתם מרוב תדהמה על המחיר? פשוט קבלו את הדבר כפי שהוא קורה".
מה יקרה למניות האינטרנט? מה אתם חושבים שיקרה? פשוט תעקבו אחרי חברות כמו צ'ק פוינט, כמו ג'אנטק, כמו מיקרוסופט וכמו אפל. בטווח הארוך יקרה אותו דבר. הטובות, לאחר שהמחירים "יותאמו", ימשיכו לעלות, ה"רעות" יעלמו. כך זה היה וכך זה יהיה, "אין חדש תחת השמש", אמר החכם.
הכסף שגויס במהלך השנה התחלק לסקטורים השונים בתעשייה, כאשר ענף האנרגיה (בגלל הנפקת קונוקו לבדה) לקח כ-%18 מהסה"כ. סקטור הטכנולוגיה לקח %16 ו-%12.2 לקח הסקטור הפיננסי.
מה עשו הישראליות?
ומה גייסו חברות ישראליות בניו-יורק ואיך תפקדו המניות? במהלך 1998 התקיימו בוול-סטריט 10 גיוסי הון חדשים של חברות ישראליות. התמונה, לבעלי המניות, היא ככה-ככה, והיא משקפת, פחות או יותר, את מה שקורה בארה"ב. אם לא יקרה משהו דרסטי, ההנפקות הקטנות, נגה מכניקה וסתיו, ישקעו מן הסתם וימצאו את עצמן במסחר על הדפים הוורודים. מעט מאוד עושי שוק ומשקיעים מעוניינים להשקיע זמן או כסף בהנפקה של פחות מ-10 מיליון דולר.
לעומת זאת, אמדוקס, שגייסה רבע מיליארד דולר, מראה את הכדאיות בהליכה לוול-סטריט. מטרת הגיוס היתה בעייתית, הכסף גויס לצורך סתימת חור שנוצר מדיבידנד לבעלים, אבל וול-סטריט אוהבת הנפקות גדולות של חברות "מבטיחות", וזו בדיוק היתה ההנפקה של אמדוקס.
למה המניה ירדה? משתי סיבות. האחת כי השוק ירד. השנייה, החשובה, היא שהשוק חיכה לראות שהסיפור שסיפרו בהצגת החברה אמיתי, ונראה שהשוק מתחיל להאמין באמיתות הספור.
לדעתנו, כדאי לחברות גדולות ומבטיחות לנצל את הגאות ולהנפיק. אם יש בארץ עוד מיראביליס או משהו כמו eBay, שירוצו להנפיק. אם חברות כמו ווקלטק, גלילאו, פאנדטק או אי.סי.איי ואורבוטק רוצות עוד כסף, שינצלו את המצב וינפיקו. השוק אוהב חברות כאלו והוא ייתן מחיר. אבל אם איזה מפעלון ישראלי מחפש 6- מיליון דולר, שיעשה לעצמו טובה ולא ייגש לניו-יורק לחפש חתם. כי בסופו של דבר, הנזק גדול מהרווח.
כתבות
ני"ע
