שלמה אייזנברג: לא רק רווחים והנפקות, גם ניצחון בביהמ"ש

איש העסקים, שלמה אייזנברג יזכור את 96' כשנה מצוינת. קבוצת החברות שבשליטתו - תים (מחשבים), רסקו וישרס (נדל"ן), ופרדס (תעשייה) - רשמו רווחים גבוהים ששכרו של אייזנברג בצידם. כ-3 מיליון שקל זרמו לכיסו משורת החברות שבשליטתו.

גם שנת 97' עשויה להיות חיובית עבור אייזנברג. רוב החברות שבשליטתו העבירו תשקיפי הנפקה, ומתכוונות לגייס מיליוני שקלים מהציבור, לטובת המשך פיתוח פעילותן.

בצד הרווחים וההנפקות, הסתיים בשבוע שעבר מאבק משפטי ארוך, שבו נתבעו אייזנברג וחברות שבבעלותו על ידי בני משפחת קרטין. בני המשפחה ניהלו בתחילת שנות ה-80 תיק השקעות אצל חברת עתרת ני"ע של אייזנברג.

בעל החברות של היום, עסק אז בניהול תיקים. חברת עתרת ני"ע שבבעלותו כמעט שהפכה לחבר בורסה.

לטענת משפחת קרטין, שיוצגה ע"י משרד עוה"ד מלצר, הפרו אייזנברג והחברות שבשליטתו, את חובת הנאמנות כלפיהם ופעלו ברשלנות, בעשיית מעשים ומחדלים שמנהל השקעות סביר, המשתמש במיומנות רגילה של משלח יד זה, לא היה עושה.

בני המשפחה תבעו מאייזנברג, שיוצג ע"י משרד י. גורניצקי, לפצותם על נזק של כ-233 אלף דולר, שנגרם מירידת שווי ההשקעות שניהל עבורם בין השנים 83'84'. -השופט איתמר פלפל, דחה כאמור את התביעה: "נראה לי שאף אם ייקבע כי הנתבעים אכן הפרו, כטענת התובעים, את חובת הנאמנות כלפיהם ו/או כי פעלו ברשלנות, הרי שלא הוכחה טענתם בדבר קיום קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין הפרת החובות".

על פי נוסח התביעה, פעלו אייזנברג ועתרת בתיק ההשקעות של משפחת קרטין כמנוף להרצה מלאכותית של ניירות הערך של חברות אקרשטיין, תים, בנק עצמאות וליפסקי, שאייזנברג היה חפץ ביקרם או שהיה בעל עניין בהם. כך למשל, שימש אייזנברג באותה עת כדירקטור בתים ובליפסקי, כיועץ להנפקותיהן של אקרשטיין צבי וליפסקי, וכמנהל ההשקעות של אקרשטיין צבי ותים.

פעולות הקנייה והמכירה של אייזנברג בניירות הערך של חברות אלו, טענו התובעים, נעשו תוך ניגוד עניינים ברור בין טובתו האישית או טובת אחרים, לטובתם הם, לקוחותיו, במטרה להפיק רווחים על חשבונם.

התביעה הסתמכה על עדות מרכזית של רו"ח בועז יפעת. בחו"ד שכתב יפעת נטען כי פעולותיו של אייזנברג בחשבון משפחת קרטין, היו מנוגדות לתיאוריה מימונית הקוראת לפיזור ההשקעה במניות של עשר חברות לפחות, על מנת להקטין את הסיכון בהשקעה. ההשקעה בארבע חברות על פי אותה חו"ד, חשפה את התובעים לסיכונים גבוהים שלא בטובתם.

השופט פלפל קבע, כי "אף שמקובלת עלי טענת התובעים, כי מי שעוסק בתחום זה, צריך מטעמי זהירות לגרום לכך כי ההשקעות תפוצלנה במספר גדול יותר של חברות, הרי שהשאלה העומדת בפני ההכרעה היא אם הוכח, שפעולתם של הנתבעים שלא לפי נורמה זו, היא הגורם הבלעדי או העיקרי לנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מירידת ערך המניות... סבורני, שהתשובה לשאלה זו היא שלילית". -אייזנברג טען בעדותו, כי הרכישות והמכירות בחשבון משפחת קרטין נעשו על פי שיקוליו המקצועיים, ללא כל שיקולים זרים או העדפת אינטרסים של אחרים.

השופט פלפל: "חוששני שלא אוכל לקבוע באופן החלטי, כי אכן כך היה המצב. צודקים לדעתי בעניין זה התובעים, כי הזיקה שבין הנתבעים לבין הגופים שהוזכרו, אם נצרף לה את התמיהות שמעוררות פעולות מסוימות של רכישה או מכירה, מעלות חשד לא מבוטל, כי לא תמיד טובת התובעים היא שעמדה לנגד עיניו של הנתבע בפעולות אלה.

"עם זאת, נראה לי כי עלי לקבוע שלא עלה בידי התובעים להרים את נטל הראיה המוטל עליהם, כי הנתבעים אכן הפרו חובות נאמנות, או כי פעלו בחוסר מיומנות כנדרש בתחום זה".

הסיבה לכך, אליבא דהשופט פלפל: "אני מתחשב גם בכך, שהעדות המומחית שעליה מבקשים התובעים לבסס תביעתם (כי פעולות הנתבעים בניירות הערך שלהם לא נעשו לפי הנורמות המקצועיות הראויות), אינה כזאת שניתן לומר עליה כי באה ממקור בעל כישורים וניסיון מספיק בתחום מיוחד זה של ניהול תיקי השקעות.

"כישוריו וניסיונו של רו"ח יפעת בחשבונאות וכלכלה כוללים אומנם גם ניסיון מסוים בנושאים של ניירות ערך ופעולות בבורסה, אך נעדר מהם ניסיון מעשי ו/או הכשרה אקדמית מיוחדת בתחום זה".

גם כך מסכים השופט פלפל, כי "פעולות הרכישה והמכירה שבחשבונות התובעים במניות אקרשטיין, כמתואר בחוות דעתו של רו"ח יפעת, מותירה חשד שפעולות אלה הושפעו על ידי זיקת הנתבע לחברת אקרשטיין ולבעלי מניותיה העיקריים, וכי השפעת זיקה זו לא היתה תמיד לטובת התובעים".

וממשיך השופט פלפל באותו עניין: "איני סבור, גם לגבי מכירה זו, שהתובעים הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם, כדי לשכנע את ביהמ"ש שהנתבעים פעלו בחוסר מיומנות, או גרוע מזה, כי הפרו חובת נאמנות כלפיהם.

"על פני הדברים נראה, שהמחיר שהושג היה גבוה ממחיר הבורסה, ולא ניתן על כן לקבוע כי הוכחה הפרת חובה במכירה זו.

"סבורני, כאמור לעיל, שלכל היותר ניתן לומר, שנסיבות המכירה וכן הרכישות מחדש לאחר מכן של מניות אלה, מעוררות תמיהות המגיעות עד כדי חשד, אולי לא מבוטל, שבביצוע פעולות אלה, לא האינטרס של התובעים עמד לנגד עיניהם של הנתבעים, אך לדעתי לא ניתן לקבוע דבר מעבר לכך".

בסיכום דבריו קובע השופט פלפל כי "השקעת כספים במניות, אין בה כדי להבטיח את ערך ההשקעה בהן. מחירן של מניות נתון, כידוע לכל, לתנודות כלפי מעלה או כלפי מטה וקשה מאוד, או בלתי אפשרי למעשה, לצפות תנודות אלה מראש. "המסקנה הברורה והמתחייבת מכל לענייננו, היינו לשאלת הקשר האפשרי בין אופן ההשקעה במניות לבין הנזק כתוצאה מירידת ערכן, חייבת להיות שאין קשר בין הדברים". «מאת שי שלו «שלמה אייזנברג: לא רק רווחים והנפקות, גם ניצחון בביהמ"ש «השופט פלפל דחה תביעה שהוגשה נגד אייזנברג וחברת עתרת ני"ע בגין רשלנות והפרת נאמנות בעת שעסקו בשנות ה-80' בניהול תיקי השקעות: "לכל היותר ניתן לומר שהנסיבות מעוררות תמיהות המגיעות עד כדי חשד שבביצוע הפעולות, לא האינטרס של התובעים עמד לנגד עיני הנתבעים"