הקרב על ה-MP3

פסק הדין של ה-th Circuit Court of Appeals‏9 בארה"ב בנושא חוקיותו של מכשיר Rio, המיועד להשמעת קבצי MP3)RIAA v Diamond), מכה גלים בימים הספורים שחלפו מאז ניתן (15.6.1999). פסק הדין ניתן בערעור שהגישה RIAA, איגוד חברות התקליטים בארה"ב, על החלטת ערכאה נמוכה להימנע ממתן צו מניעה זמני האוסר על חב' דיימונד, יצרנית ה-Rio, לשווקו.

הוא אלגוריתם המקטין פי 12 את גודלם של קבצים מוסיקליים מבלי לפגוע כמעט באיכותם. הפופולריות שלו נגזרת מכך שהוא חופשי לשימוש. MP3 ‏3 MP מצמצם שירים, שנפחם הרגיל הוא כ-40 מגהבייט, לגודל המאפשר להורידם מהאינטרנט במהירות, כאילו היו תוכנות מחשב.

פסק הדין בנושא המכשיר הנייד להשמעת MP3 מהווה שיא בדרמה המתחוללת זה כשלוש שנים: תאגידי הענק, שפרנסתם על הבעלות בזכויות יוצרים - כדוגמת מו"לים, חברות תקליטים וסרטים - מקדמים חקיקה המגינה על זכויותיהם בעולם הדיגיטלי. בעוד שהדין נרתם לצידם, הם מוצאים עצמם מתמודדים עם פיראטיות המונית באינטרנט, והתפתחות דרכי הפצה חדשות שהם מתקשים לשלוט בהן.

לעומת התאגידים, דומה שהיוצרים והמחברים יכולים גם להפיק תועלת מדרכי ההפצה החדשות הנפתחות בפניהם. מקובל להניח שהאינטרנט מייתרת את הצורך במתווכים מפני שהיא מאפשרת לאמן להציב את יצירתו באתר אינטרנט, שממנו יוכל כל העולם לצפות בה. לפי שעה נראה שלא פחות מכך, הרשת מפתחת מתווכים חדשים (כדוגמת אתרים להפצת קבצים מוסיקליים דחוסים). אין זה מקרה איפוא שיממה לאחר מתן פסק הדין בענין RIAA הודיעה ASCAP, אגודה אמריקנית המייצגת את זכויות הביצוע הפומבי ביצירות מוסיקליות של אמנים רבים מארה"ב (http://www.ascap.org ), על הסכם שחתמה עם אתר האינטרנט MP3.com)http://www.mp3.com). בין השאר קובע ההסכם כי אמנים המפיצים את יצירותיהם באמצעות האתר יוכלו להצטרף כחברים ל-ASCAP בתמורה זעומה וליהנות מתמלוגים על ביצוע פומבי של יצירותיהם.

בניגוד לדיווחים ולסברות מוטעות שהשתרשו במהירות, פסק הדין בענין RIAA אינו קובע ש-MP3 הוא חוקי. חוקיות האלגוריתם, המאפשר את הדחיסה, והפורמט הדיגיטלי לא עמדו כלל לדיון. הבעיה ב-MP3 היא שהפורמט, הלגיטימי כשלעצמו, הפך להיות אמצעי להפרה המונית של זכויות יוצרים.

Audio Home Recording Act האמריקני משנת פסק הדין לא קבע במישרין שהורדת קבצים מוסיקליים מהאינטרנט היא חוקית. עם זאת, הואיל ועסק בניתוחו של ה-1992, קובע פסק הדין כי מטרתו של חוק זה היא לעודד הקלטות ביתיות לא מסחריות של מוסיקה וכי נגן ה-MP3 של דיימונד, כאמור, עולה בקנה אחד עם מטרה זו.

להלן תמצית פסק הדין:

Audio Home Recording נחקק בעקבות פיתוח ההקלטה הדיגיטלית, אשר באה במקומה של הטכנולוגיה האנלוגית. החיסרון בשיטה האנלוגית הינו שאיכות ההעותקים נופלת מן המקור. ההקלטה הדיגיטלית מאפשרת שיעתוק באיכות זהה כמעט לזו של המקור.

עד לאחרונה לא היתה באינטרנט תועלת להפצת קבצים מוסיקליים. כיום, אלגוריתמים לדחיסת קבצים מוסיקליים מאפשרים לטעון מוסיקה מן האינטרנט במהירות וביעילות. MP‏3 הוא אלגוריתם הדחיסה המקובל ביותר.

שינויים טכנולוגיים אלה התרחשו, לפחות חלקית, שלא בטובתה של תעשיית התקליטים המסורתית. השימוש העיקרי ב-MP3 הינו הפצת קבצים מוסיקליים מוגנים. אתרים פיראטיים שונים מציעים קבצים שונים להורדה. אתר בודד יכול להכיל עשרות אלפי קבצים כאלה.

, המייצגת %90 מתעשיית ההקלטות בארה"ב, טוענת כי ההפצה החופשית של קבצים מוגנים באינטרנט תפגע ברכישת עותקים חוקיים של תקליטים. RIAA* לטענתה, בקרוב יעלו נזקי ה-MP3 על סך של 300 מיליוני דולר בשנה, שהוא ההפסד הנגרם בגין פיראטיות המתבצעת באמצעים מסורתיים יותר.

RIAA *נוקטת צעדים נגד אתרים פיראטיים. הדעות חלוקות לגבי הצלחתה. בעוד היא-עצמה טוענת כי היא מתקשה לעמוד בקצב התעבורה הפיראטית, מתנגדיה טוענים כי כמעט אין אתרים בלתי חוקיים בארה"ב.

באינטרנט מתפתחת תנועה גדלה של קבצי מוסיקה ממוחשבים חוקיים. חברות עצמאיות הפועלות באינטרנט בלבד מפיצות עותקי חינם מיצירותיהם של אמניהן. אמנים, שלא הוחתמו בחב' תקליטים, מפיצים את יצירותיהם מאתרי אינטרנט שלהם-עצמם.

גם לפני פיתוח ה-Rio ונגנים כדוגמתו, ניתן היה להאזין לקבצי MP‏3 דרך אוזניות או רמקולים שהיו מחוברים ישירות למחשב. חשיבותו הרבה של ה-Rio בכך שהפך את הקבצים המוסיקליים לניידים, מפני שהוא מאפשר להעביר קובץ מהכונן הקשיח של המחשב אל הנגן עצמו.

ה-Rio עצמו אינו יכול לבצע את העברת הקבצים ואינו מסוגל להיטען בקבצים אלא ממקור אחד בלבד - מחשב אישי שבו הותקנה תוכנת Rio Manager. הנגן אינו Rio מסוגל לשעתק כל קובץ דיגיטלי המאוחסן בו, וכן אינו מסוגל לשדר או להעביר קובץ כזה למחשב, לנגן אחר, למכשיר אנלוגי או לאינטרנט. יחד עם זאת ניתן להעביר את הכרטיס בו מאוחסנים הקבצים הדיגיטליים בין נגן אחד לשני.

Serial , ולפיכך הוא חייב בהתקנה Audio Home Recording Act) כהגדרתו ב-digital audio recording device הוא מכשיר הקלטה דיגיטלי (Rio טענה כי ה-RIAA Management System SCMS)Copyright). הואיל ולא הותקנה בו מערכת זו, טענה RIAA, הנגן אינו עומד בדרישות הדין ויש לאסור את הפצתו.

Rio בלב פסק הדין עומדת, איפוא, השאלה האם ה-הוא מכשיר הקלטה דיגיטלי כהגדרתו בחוק האמריקני: מכשיר המשעתק הקלטות מוסיקה דיגיטליות באופן ישיר או באמצעות שידור. לאחר ניתוח מדוקדק של הוראות החוק קובע בית המשפט כי נגן ה-MP3 אינו מכשיר מעין זה.

בין השאר הוא מבסס את קביעתו על כך שהחוק האמריקאי, מוציא מתחולתו במפורש העתקה מחפצים אשר אינם משמשים לאיחסון קולות וצלילים בלבד או שמצויים בהם תוכנות מחשב. כוונת החוק היתה לאסור העתקה רק ממכשירים כדוגמת נגני תקליטורים, קלטות דיגיטליות, קלטות רגילות, תקליטים, מיני-דיסקים וכד', אולם לא מכוננים קשיחים של מחשב.

אכן, פירוש זה של החוק עלול להוביל לכך שיהיה ניתן לעקוף את הגבלותיו על ידי פעולה פשוטה של טעינת קבצים באופן זמני לכונן הקשיח במחשב, אולם נראה כי החוק עוצב על מנת לאפשר עקיפה זו.

Rio פעולת ה-תואמת לגמרי את מטרת החוק: קידום השימוש האישי ביצירות מוגנות. החוק נועד להבטיח את זכותם של צרכנים לבצע העתקה אנלוגית או דיגיטלית של יצירות מוסיקליות מוגנות לצרכים אישיים ולא-מסחריים.

פסק הדין מעוגן בהוראות הדין האמריקני. משכך, ספק אם ניתן ליישמו לדין הישראלי. הנוסח המלא של ההחלטה נמצא ב-: -http://www.vcilp.org/Fed Ct/Circuit/9th/opinions/9856727.htm אל כל האתרים הנזכרים במדור זה ניתן להגיע דרך ה-Globes Links באתר Legal Links :Haim Ravia law Offices בכתובת http://www.law.co.il.