לשכת גיוס

מה שסימן את השינוי היה, כנראה, אותו מוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, שבו הופיעה מודעת אמצע כפולה וצבעונית של אינטל ישראל. נראה שזו היתה מודעת הדרושים היקרה ביותר בתולדות תעשיית ההיי-טק הישראלית. מאז השתכלל התחום והתמקצע, והפך למושא עיסוקם של משרדי פרסום ולאחד מתחומי ההכנסות העיקריים של העיתונות היומית.

על פי דיווחים, שאינם מגובים בסקרים, תופס תחום מודעות הדרושים כ-%40 מעוגת הפרסום בישראל במונחים כספיים. מודעות הדרושים של תחום ההיי-טק תופסות כ-%80 מן התחום כולו, ונושאות עימן עמלות שמנות לפרסומאים ולעיתונים. כולם אוהבים מאוד את הפריחה בתחום הדרושים. חוץ מחברות ההיי-טק.

עכשיו מסתמן לחברות ההיי-טק פתרון, או לפחות תחילתה של ברירה. מדובר באתר האינטרנט ג'וב אינפו (JobInfo) - פרי יוזמה ישראלית, עם מיצוב בינלאומי, שעתיד, כנראה, לעשות כסף טוב בארץ. הקמפיין לאתר הישראלי של החברה, שהיקפו הגיע ל-250 אלף דולר, הפך את שדרות ההיי-טק בארצנו למשהו שמזכיר קצת את חוצות ניו-יורק וסיליקון ואלי, השטופות כתובות ענק עם הרישא הנחשקת www.

שלא תטעה אתכם, הנוכחות הישראלית הברורה הזאת. ג'וב אינפו הוקמה על ידי קובי דינר כ"חברה של מיליארד דולר", שפניה לעמק הסיליקון ולוול-סטריט. אבל את הפיילוט, שהוא אופרציה בפני עצמה, הוא עושה בישראל. "התחלנו כאן, כי בסיליקון ואלי לא סולחים על טעויות", אומר דינר, ויודע. היוזמה האחרונה שלו, תערוכת טק ונצ'רס בסן פרנציסקו, לא בדיוק הביאה את עמק הסיליקון לחכות לו, אבל הביאה לא מעט יזמים ישראלים לחכות לו בסיבוב.

כל זה לא גורע מהרצינות של דינר, צייד גולגלות בין יתר עיסוקיו, ביוזמה הנוכחית. כל זה גם לא גרע, כנראה, מהאמון בן מיליון הדולר שנתנו בו קרן ארגוקווסט (Argoquest) האמריקאית ועוד כמה משקיעים, שדינר בוחר שלא להזכיר אותם כרגע. ביניהם, אבל, תמצאו את אמיר פיינטוך, מנכ"ל חברת היפרבאנר החיפאית. האופרציה הישראלית, הממוקמת במשרד מפואר בהרצליה, נמצאת בבעלות מלאה של החברה-האם בארה"ב והיא מוכתרת כמרכז הפיתוח של החברה.

הרעיון של דינר היה להקים אתר לחיפוש דרושים, שיהיה בעל מיצוב ברור לתחום ההיי-טק. "פשוט רציתי לעזור לחברות ההיי-טק למצוא עובדים".

נו באמת.

"באמת. זה לא שאין לנו כוונות להצליח".

קהל היעד של האתר הוא מחפשי עבודה מצד אחד, וחברות ההיי-טק מצד שני. אבל בניגוד לאתרי אינטרנט אחרים, לחברה יש מודל רווח ברור שלא נשען על קביים של פרסום באינטרנט: כל עסקה שתיקשר בין חברה לבין מחפש משרה, תזכה את ג'וב אינפו בעמלה מכובדת. מדובר בעמלה מופחתת מזו שדורשים מה שמכונה "ציידי גולגלות" (head hunters), המסתכמת ב-%25-%33 ממשכורת השנה הראשונה. כך אומר דינר, אבל לא מוכן לרדת למספרים. תם העידן שבו חברות אינטרנט יכולות לצאת לבורסה ללא מודל רווח ברור ומבוסס, הוא אומר.

בינתיים מדווח דינר על הצלחה פנומנלית. מאז עלה האתר לאוויר, לפני כחודש, מצטופפים עליו כבר כ-4,000 קורות חיים והצטרפו אליו כבר כ-400 חברות "ועוד כמה מאות חברות הביעו עניין להצטרף". בין החברות יש גם שמות כמו אינטל, מרקורי אינטראקטיב וסאפיינס, כמו גם מיראביליס, BRM וקומטאץ'. דינר מצהיר שהמספרים האלה עברו בהרבה את המספרים בתחזית, ואולי זה מסביר גם את האיטיות המדהימה שבה עולה האתר באמצע יום העבודה.

מה החסרונות שלכם מול חברות השמה אמיתיות?

דינר: "היתרון שלנו הוא שאנחנו יכולים לשים באתר חברות מתחרות, בעוד שחברת השמה רגילה לא יכולה". דליה קריאף-גורסטמן, מנכ"ל האופרציה הישראלית: "המערכת לא טובה בלבחור נשיא ל-AT&T. היא לא תחליף למשרות של מנכ"לים או של סגני נשיא. היא לא מחליפה את האדם שאמור לבחון את המועמד, אבל היא מקצרת תהליכים".

העיתונים בוודאי לא יאהבו אתכם מאוד.

דינר: "דווקא הופתענו לטובה מהביקורות החיוביות שקיבלו מהמתחרים כביכול. בוואללה קיבלנו 5 כוכבים, היינו בחירת השבוע במעריב וגם בידיעות עומדים לתת לנו משהו".

זה לא שג'וב אינפו יחידה בזירה. אבל, הוא גורס, היא ייחודית בהתמקצעות ובטכנולוגיה שלה. דינר מדווח על שני מודלים עיקריים לחיפוש דרושים, הקיימים היום: האחד, הוא אומר, הוא מודל שבו מעבירים, בעצם, מודעות דרושים לתחום האינטרנט - מעין העתקה של מודל העיתונות, שאינו מנצל את יכולותיה של האינטרנט. אתרים אחרים, לדבריו, אינם ורטיקליים (מתמחים) מספיק. הם חובקים את כל התעשייה. לכן יכולות החיפוש שלהם משוכללות פחות: המנועים שלהם מסוגלים לחפש לפי תחומי תעשייה, עיסוק או מיקום גיאוגרפי. "חוץ מזה, הם צריכים לפרסם בסופרבול כדי להגיע לכל קהל המטרה שלהם, שזה כולם. בעוד שאנחנו פונים רק לקהל יעד מאוד מוגדר, שמשתמש באינטרנט ככלי עבודה יומיומי".

למה שהם לא ילמדו לעשות מה שאתה עושה.

"הם דינוזאורים. יש להם קיבעון".

שלושה מן הדינוזאורים הם HotJob, שעומדת לגייס 70 מיליון דולר בוול-סטריט, Career Builder ו-Monster.Com. שלושתן, כך דינר, עושות הכל - מגיוס עובדי צ'יפס לקנטקי פרייד צ'יקן ועד מנתחי מערכות לחברות היי-טק. אותו הרבה יותר מטרידות המתחרות שהוא עוד לא רואה, "אלה שיושבות עדיין בגראג'". וחוץ מזה השוק גדול, ולשוק הדרושים באונליין צופים גדולות ונצורות, אומר דינר. על פי מידע שהוא מביא, אם ב-1998 עשה השוק הזה 105 מיליון דולר, הרי ב-2003 הוא צפוי להגיע ל-1.7 מיליארד דולר במודל של מודעות דרושים אונליין.

אז איך תהפכו לחברה של מיליארד דולר?

"1.7 מיליארד זה רק בתחום מודעות הדרושים באונליין כמו בעיתונים. חוץ מזה חברה של מיליארד דולר זה לא בהכרח מכירות של מיליארד דולר".

דינר מדגיש שוב ושוב את היתרון הטכנולוגי של האתר, שחלק מן הטכנולוגיה שלו מצויה בתהליך של רישום פטנט. לכל חברה יש גישה לקורות חיים שמחפש המשרה הועיד לה, על פי הגדרת המשרות שהציבה החברה באתר. איש ההשמה בחברה יכול לגשת לחשבון המאובטח של החברה באתר מכל מקום שבו יש לו גישה לאינטרנט. העובדה שקורות החיים זמינים בתוך מאגר נתונים אלקטרוני מרוכז, אומר דינר, מאפשרת לבצע גיוס אופטימלי: "יכול להיות שיש מועמד מצוין למשרה שכבר פרסמתי בעבר, אבל הוא נמצא בקלסר במשרד ולא יודעים איפה למצוא אותו". בחברה מדווחים על פידבקים מצוינים מכל הצדדים, ומבטיחים מגוון חידושים והמצאות שיתווספו לאתר עם הזמן ויקלו על העבודה.

בינתיים יש לחברה תוכנית עבודה מוגדרת: התחלת הפעלת האתר ברבעון הרביעי, תחילת אופרציה אירופית (בצרפת ובגרמניה) ברבעון הראשון של שנת 2000, ובמחצית השנייה של שנה זו צופים בחברה הכנסות של מיליון דולר בעולם. הנפקה ציבורית? "אנחנו לא ממש חושבים על זה, אבל אומרים לנו שנהיה מוכנים במחצית השנייה של שנת 2000", אומר דינר