רוסיה. ממש כמו ילצין, מתנדנדת אבל שורדת

בשעה ששורות אלה מובאות לדפוס, אין כל ביטחון שראש ממשלתה החדש של רוסיה, ולדימיר פוטין, עודנו מכהן בתפקיד. עם זאת, אם נסתמך על הניסיון שנצבר ב-18 החודשים האחרונים, במהלכם ידעה רוסיה ארבעה ראשי ממשלה שונים, ניתן להניח כי לפי שעה יכול פוטין לישון בשקט.

אך הבה נניח ל"זוטות פוליטיות". כמו כן ננסה גם להתעלם מהחדשות הטריות שבכותרות, המנסות להתחקות אחר גורלם של 200 מיליון דולר, מתוך סיוע כולל בסך 20 מיליארד דולר, שהזרימה קרן המטבע הבינלאומית לרוסיה מאז 92'. תחת זאת ננסה להתמקד במספר סוגיות כלכליות גרידא, לאור העובדה שהחודש מלאה שנה למשבר החמור שפקד את רוסיה אשתקד, במהלכו פוחת הרובל ב-%70.

קרן המטבע הבינלאומית

בתחילת החודש נתבשרנו על החלטת קרן המטבע הבינלאומית להעמיד לרשות מוסקבה, לראשונה מאז המשבר אשתקד, הלוואה חדשה בהיקף של 4.5 מיליארד דולר. במבט ראשון נראה כי העניינים בין רוסיה לקרן חוזרים לקדמותם, אך כשנכנסים לפרטים מגלים כי רוסיה לא רשמה כל הישגים שיזכו אותה באשראי חדש. ההלוואה החדשה נועדה, אם כן, לפירעון חובותיה לקרן בגין הלוואה קודמת, לאור העובדה שמוסקבה אינה מסוגלת, וספק אם תהיה גם בעתיד, לפרוע הלוואות קודמות.

דבר אחד ברור: אף סנט מכספי ההלוואה החדשה לא ייכנס לתחומי רוסיה. המדובר ב"העברה בנקאית פשוטה" מחשבון זכות של הקרן לחשבון אחר הנמצא בחובה. החוב של רוסיה לקרן מגיע עד כה ל-18 מיליארד דולר. כשהסיוע האחרון שקיבלה מהקרן ניתן לה ביולי 98' בהיקף של 4.8 מיליארד דולר. רוסיה היתה אמורה לקבל סיוע נוסף בהיקף של 22.6 מיליארד דולר, אך זה הוקפא בעקבות המשבר באוגוסט שעבר, לאחר פיחות הרובל והשעיית פירעון התשלומים על איגרות חוב ממשלתיות ובינלאומיות בהיקף של כ-40 מיליארד דולר.

הנושים

נציגי רוסיה עשו בתחילת החודש מאמצים כבירים לשכנע את נושיה הבינלאומיים לפרוס את חובה של ארצם. זאת לאחר שנתקלו בהתנגדות נחרצת מצד הנושים לבקשת מוסקבה למחוק את החוב.

החוב החיצוני שלה לנושים הבינלאומיים נאמד ב-150 מיליארד דולר, מתוכם 38 מיליארד דולר למועדון פאריז, ו-32 מיליארד דולר למועדון לונדון. כשני שליש מכלל חובותיה כיום מקורם בהלוואות שניטלו על ידי בריה"מ לשעבר לפני 92'.

הנציגים הרוסים נעו מבירה לבירה, אך דווקא בחזית האחרונה, מועדון לונדון המורכב מנושים מסחריים, נכשל המשא ומתן. זה צפוי להתחדש בספטמבר הקרוב. עד למיפגש הבא, ביקשה מוסקבה ממועדון לונדון לשקול הסכם שיכלול צמצום תשלומי הריבית על החוב, דחיית מועדי פירעון החוב ומחיקת חלק ממנו.

במגעים עם מועדון פאריז, המורכב מ-18 מדינות נושות, נרשמה הצלחה, ובסיכומם הוחלט על פריסת חובה של רוסיה למדינות אלה על פני תקופה של 20-15 שנה. היקף החוב נאמד, כאמור, ב-38 מיליארד דולר. כמו כן הסכים המועדון לדחות במספר חודשים פירעון חוב של 8 מיליארד דולר.

שר האוצר הקודם שלה, מיכאיל קזיאנוב, אמר כי רוסיה מעוניינת לצמצם את נטל החוב אותו ירשה מבריה"מ מהר ככל האפשר, על ידי הסכם פריסת חובות שיסלול את חזרתה לשוקי ההון, במטרה לגייס בהם כספים חדשים. במקביל, רוסיה צפויה כעת לחדש את בקשותיה להלוואות חדשות מהבנק העולמי ומממשלת יפאן.

קרן המטבע חילקה את "הסיוע החדש" לשבעה תשלומים שייפרשו על פני 17 חודשים ורמזה כי אלה יותנו ב"הצגת סקירות כלכליות רבעוניות של המשק, עמידה בקריטריונים של ביצוע והנהגת שינויים מבניים". מוסקבה מצידה התחייבה להעביר חוקים שיסייעו להגדיל את הכנסות הממשלה בתקציב, לצד מאבק בשחיתות וביצוע רפורמה במערכת הבנקאות. אך הבטחות קל לפזר, הביצוע קשה הרבה יותר. במיוחד ברוסיה הנמצאת ערב בחירות.

צוות של הקרן כבר עושה ברוסיה בימים אלה לשם כך, וכאן המקום - במלאת שנה למשבר - לבחון מה קרה למשק הרוסי במרוצת השנה שחלפה.

הרובל

עד ל-17 באוגוסט 1998, היום בו פוחת הרובל, ניתן היה להתרשם שרוסיה מצליחה לשמור על יציבות מטבע ברמה של כ-6 רובלים לדולר. מומחים רבים, בהם ג'ורג' סורוס, סברו שהפיחות בלתי נמנע, וכך אכן קרה. לדעת אלה, רוסיה לא היתה מסוגלת לשמור על מטבע חזק. קורבנו העיקרי של הפיחות והמשבר הפיננסי שבא בעקבותיו היה ונשאר העם הרוסי. המעמד הבינוני איבד פקדונות בהיקף של מיליוני דולרים, בעקבות התמוטטותם של מספר בנקים. רוב המשכורות והפנסיות לא היו צמודות מדד ולא הגנו על אנשים מפני עליות מחירים שבאו בעקבות הפיחות. עם זאת הפיחות, מטבעו, היטיב עם היצואנים וייקר את מחירי המוצרים המיובאים פי ארבעה.

אחת ההשלכות למצב היתה דחיקתם של מוצרים מיובאים לטובת מוצרים מתוצרת מקומית וזולה יותר. הייצור המקומי החל למלא את החלל שהותיר היבוא, לאו דווקא באיכות מקבילה, אך כאן נכנס לפעולה העיקרון של מוצרים תחליפיים. היום עומד שער החליפין סביב 25-24 רובל לדולר, ושומר, לפי שעה, על שער חליפין יציב יחסית.

עם זאת, יש כמעט תמימות דעים בקרב כלכלנים ברוסיה ומחוצה לה שפיחות הרובל יימשך וכי המטבע הרוסי טרם אמר את המילה האחרונה. לפי הערכות יחידת המחקר של ה"אקונומיסט", צפוי הרובל להיחלש בשלושת החודשים הקרובים ל-25.5 רובל לדולר ולהגיע בתוך שנה מהיום לשפל נוסף של 33 רובל לדולר. זו היא דווקא תחזית אופטימית. התחזית הקודמת, שפורסמה ביולי, צפתה שהרובל ייחלש תוך שלושה חודשים לרמה של 26.75 רובל לדולר ולשפל של 37 רובל לדולר בתוך שנה מהיום. אך גם היום לא יקשה למצוא כלכלנים פסימיים, הצופים פיחות נוסף בשיעור של %50 בשער הרובל לשפל של 50 רובל לדולר.

עתה מתמודדים ראשי הבנק המרכזי הרוסי עם הדילמה: האם לאפשר פיחות נוסף, במטרה לעודד את היצואנים, אך מבלי להסתכן בעליית אינפלציה בעקבות התייקרות המוצרים המיובאים. ההערכה היא שהבנק הרוסי יאפשר פיחות הדרגתי של הרובל אך בשיעור נמוך משיעור האינפלציה.

האינפלציה

שיעור האינפלציה החודשי עומד כיום על כ-%3 והשנתי מגיע לכ-%50. זה זינק לאחר הפיחות לרמה של %38. ממשל ילצין הצליח בריסון האינפלציה הדוהרת בתחילת שנות ה-90. תוך שש שנים ירדה האינפלציה משיא של %1073, אחרי קריסת האימפריה הסובייטית, לקצב שנתי של %7 בתחילת 98', כמובן לפני משבר אוגוסט.

אף שהאינפלציה נסקה לשיעור שנתי של למעלה מ-%120 כתוצאה מהמשבר, היא ממשיכה להתמתן על בסיס חודשי, וכאמור, אינה צפויה לעלות על %50 בכל 99'. זה ללא ספק, הישג לא מבוטל למשק חלש, שמחירי היבוא שלו עלו פי ארבעה במהלך השנה שחלפה. יתר על כן, תחזית האינפלציה של הממשלה לשנה הבאה עומדת על %18 בלבד.

בפרק הזמן הבינוני תמשיך רוסיה לסבול מגירעונות תקציביים, אך על פי ההערכות ימומן הגירעון מכספי הסיוע הבינלאומי, מגיוס הון בשוק המקומי ואמצעי אחרון: דחייה נוספת בתשלום משכורת לעובדי המיגזר הציבורי - תופעה מקובלת למדי ברוסיה.

על בסיס זה, שיעור האינפלציה השנתי ימשיך לרדת אבל לא לרמה חד-ספרתית, כפי שנרשם בתחילת 98'. כל זעזוע נוסף, כמו מפולת במחיר הנפט בעולם, אי יציבות פוליטית או משבר עם קרן המטבע הבינלאומית, עלול ליצור ספירלה אינפלציונית חדשה.

התוצר הגולמי

השנה צפוי המשק, בדומה לאשתקד, לרשום צמיחה שלילית ברמה של %4 (ראו גרף). סימנים להתאוששות נראו בחודשים האחרונים בעקבות גידול בשיעור שנתי של %6.1, שנרשם במאי בתוצר התעשייתי, ולאחריו, ביוני, נרשם גידול נוסף בשיעור של %9 לעומת התקופה המקבילה אשתקד. עליית התוצר התעשייתי נבעה בעיקר בגלל פיחות הרובל וייקור היבוא. לא, חלילה, בשל שינויים מבניים אמיצים או השקעות בתשתית. רמת הביקושים נותרה בשפל, ואין צופים, בעתיד הנראה לעין, שהמשק יעלה על פסי הצמיחה.

אז מאין תבוא הצמיחה? איש לא יודע. בוודאי שלא מהצריכה הפרטית, שצפויה רק לרדת בעקבות הפגיעה הקשה בכוח הקנייה של הצרכן. גם לא מכיוון ההשקעות - אין רבים היום שיסכימו לסכן את כספם ברוסיה, ולמשל: הפסדי סורוס שם, בעקבות המשבר, נאמדים ב-2 מיליארד דולר. לא מכבר אמר אלכסנדר ליבשיץ, יועצו של ילצין בעבר המכהן כשר בממשלת פוטין, כי יש לשקם את אקלים ההשקעות ברוסיה.

גם הממשלה לא תביא את הצמיחה. בנוסף לגירעון בתקציבה, היא אינה מצליחה להגדיל את הכנסותיה בגלל מנגנון גביית מיסים ירוד ומוסר תשלום מיסים נמוך ביותר. לפיכך היא נטפלת לאותם זרים שמעיזים עדיין לפעול בתחומה, כי הרי אלה תמיד ישלמו מיסים, ואת זה יודעים פקידי האוצר היטב. אז מה עושים? מגבירים את הלחץ עליהם - מה שנקרא "חכמים על הזרים". הוכחה טרייה לכך קיבלנו בשבוע שעבר, בדמות גזירות חדשות בתחום המט"ח על תיירים המבקרים ברוסיה. כאילו שכך יצליחו השלטונות לעצור את בריחת ההון העצומה מרוסיה.

ובכל זאת, לפי טיוטת התקציב לשנת 2000 צופה הממשלה שהגירעון יגיע ל-%1.13 מהתמ"ג, אך כלכלנים מערביים טוענים כי נתון זה מופרך, אשר נועד רק להשביע את קרן המטבע.

החשבון השוטף

העלייה שנרשמה בחודשים האחרונים במחירי הנפט הגולמי, הגז הטבעי והאלומיניום שיפרו מאוד את מצב החשבון השוטף של רוסיה במאזן התשלומים, והיא צפויה לסיים את 99' עם עודף של כ-30 מיליארד דולר. הנפט הוא מקור היצוא העיקרי שלה ומקור המט"ח הראשי לקופת האוצר. עליית מחירו כמעט פי שניים מאז תחילת 99' משפרת את מצב המאזנים.

עם זאת צופים כלכלנים, כי בחודשים הקרובים יתחיל העודף לרדת, בעקבות עלייה צפויה ביבוא. רוסיה תמשיך, עם זאת, לשמור על העודף בחשבון השוטף, למרות גידול מתמיד בתשלומי הריבית על חובה העצום, אף שיש תקווה כי לאחר הבחירות יסכים המערב למחוק חלק מהחוב.

כוח הקנייה וספסרי הייאוש

כוח הקנייה של הצרכן הרוסי נפגע קשות בעקבות המשבר, בתנאי, כמובן, שהוא לא איבד את מקום עבודתו. ועדיין ברוסיה, גם אם שפר מזלך והצלחת לשמור על מקום עבודתך, אינך מקבל בהכרח משכורת. פיגור של מספר חודשים בשכר הוא עניין שבשיגרה.

את המצב הבינו מהר מאוד כל החברות הבינלאומיות, שהתחרו עד אז על כיסו של הצרכן הרוסי. מי מאלה שלא ברח עם הזנב בין הרגליים בחר באופציית הקיפאון. כך, למשל, קרה בתחום הפרסום. והאזרח הרוסי, שבימי טרום המשבר ידע להעריך היטב את התוצרת המערבית על פני המקומית, נאלץ לשוב אל האיכויות הירודות מתוצרת רוסיה.

אך, כרגיל, יש גם מי שמרוויח מהמצב: את מקום המשווקים הגדולים תפסו "ספסרי הייאוש" - יצרני הסיגריות והמשקאות החריפים, שמכירותיהם זכו לעדנה כשהעם הרוסי מבקש להטביע את יגונו בטבק ובשיכר.

הבורסה והבנקים

הבורסה במוסקבה, שנפגעה קשות - גם בעקבות בריחת המשקיעים מהשווקים הצומחים בעולם, הפגינה רמת רגישות גבוהה, ומדד המניות המובילות איבד %40 מהשיא שקבע בתולדותיו.

גם הבנקים הרוסיים סובלים מהמשבר, ורובם נמצאים במצב של פשיטת רגל. אין כיום איש עסקים רוסי אחד שניחן במעט בינה, אשר יעז להחזיק את כספו בבנק מקומי. אף המשקיעים הזרים, ממש כמו המקומיים, ישנים טוב יותר בלילה כשכספם מופקד מחוץ למדינה.

הבחירות לדומא ולנשיאות

בדצמבר ייערכו הבחירות לפרלמנט, הדומא, אלא אם יחליט הנשיא ילצין אחרת, וכמו שהוכח בעבר: איש אינו יכול לחזות את מהלכיו, כולל הוא עצמו, בזמנים שהוא פיכח. הבחירות לנשיאות רוסיה צפויות להיערך שישה חודשים אחר כך, ביוני 2000.

לפי שעה, יורי לושקוב, ראש עיריית מוסקבה, הוא המועמד הבולט לרשת את ילצין בכס הנשיאות ביוני 2000. אך ראש הממשלה לשעבר, יבגני פרימקוב, עדיין רואה עצמו כמועמד לא פחות מתאים לתפקיד. זה שיזכה לתמיכת ילצין - ראש הממשלה פוטין או מועמד אחר - יוכתר כבעל סיכויים גבוהים ביותר.

מערכת הבחירות תחל כבר בספטמבר, ודומה כי לאיש אין ספק שתהיה זו מערכה מכוערת ביותר, אם לא אלימה. רמזים ראשונים בכיוון כבר נצפו בימים האחרונים, בדמות השמצות, או שמא חשדות שהועלו נגד ילצין ומשפחתו, המואשמים בהחזקת פיקדונות בבנקים בחו"ל. אלה מהווים את אות הפתיחה של המערכה בין אותו פלג בקרמלין המקיף את ילצין לבין האופוזיציה, והמאבק נסוב על כוח כלכלי לא פחות מאשר על זה הפוליטי.

הבחירות לדומא יהיו ככל הנראה "להקת החימום" למופע הגדול - הבחירות לנשיאות, אך הן עשויות לשנות דרמטית את הרכב הבית, לעומת הנוכחי בו יש רוב לקומוניסטים ולמתנגדי ילצין.

אך ישנן הערכות שהקרמלין עשוי לשלוף שפן חדש מהכובע, שימנע את המהלך הדמוקרטי. זה, טוענים פרשנים, יכול להיעשות בתירוץ של איחוד אפשרי עם ביילארוס, שמחייב דחיית הבחירות לזמן בלתי מוגבל, שיותיר את ילצין בכיסא הנשיאות.

אחרי הכל, ולמי ששכח, ילצין היה זה שטווה את חוקת רוסיה, די לפי רצונו, גחמותיו וצרכיו. בכל מקרה, חוג מקורביו מינה את תומכיו בעמדות המאפשרות להם גישה למשאבים הכלכליים במדינה, לצד שליטה על אמצעי התקשורת החשובים.

המשקיעים זועזעו באחרונה בעקבות המאבק ההולך ומתעצם סביב השליטה בגאזפרום, המונופול להפקת גז ואחד התורמים הגדולים להכנסות הממשלה בתקציב. ומי, אגב, עומד בראש גאזפרום? ראש הממשלה לשעבר, ויקטור צ'רנומירדין. צירוף מקרים? לא ברוסיה. שם מעולם לא שמעו על אותו מושג מערבי מוזר ומטופש בשם "ניגוד אינטרסים". בכל מקרה, המערב עוקב מקרוב אחר ההתפתחויות הפוליטיות ברוסיה וממתין לראות מי יהיה "בעל הבית" הבא בקרמלין. עד אז, דומה כי המערב מעדיף לשמור על פרופיל נמוך במגעיו עם רוסיה ומוכיח שוב, כי איש אינו אוהב אי ודאות פוליטית, בוודאי לא משקיעים זרים.

האופציה המערבית

באשר למערב: כספי הסיוע שהמערב מעביר, או יותר נכון העביר (חלק כהלוואות מטעם גופים וארגונים בינלאומיים), מוצאים את עצמם בסופו של דבר מופקדים בחשבונות פרטיים מחוץ לתחומי רוסיה. גורמי מודיעין אמריקניים מעריכים כי הסכום הכולל של הכספים שהוברחו מרוסיה מאז נפילת בריה"מ נאמד בכ-350 מיליארד דולר.

זרם המטבעות המוברחים הואץ במיוחד מאז קריסת הרובל. על פי הערכות, מעורב בכך, ככל הנראה, כל מיגזר היצוא הרוסי - הנפט והגז, המתכות, היהלומים, העץ, הדיג, הספנות והציוד הצבאי. כל תחום ואפיק הברחת הכספים שלו. בכך לוקחים חלק גם, ואולי בראש וראשונה, בכירי המדינה. השחיתות הכרונית פושה בכל הדרגים, כולל בצמרת השלטון. ראשי המערב כבר יודעים שכל סכום כסף, היוצא מכיסם כסיוע לרוסיה, כמוהו כהשלכתו לבור בלי תחתית. שום דולר של סיוע אינו מושקע ליצירת תשתית חדשה שתביא לצמיחה.

ובכל זאת, איזו ברירה עומדת בפני מדינות המערב? האם להניח לרוסיה להתמוטט וליצור עקב כך טלטלה בכלכלה העולמית, ולו בגלל היקף חובותיה העצום למערב, בעיקר לגרמניה? האם להסתכן, בהזנחת רוסיה, באפשרות שנשק גרעיני ייפול לידיים ה"לא נכונות"? מסקנה: יותר שמסייע המערב לרוסיה, הוא מסייע לעצמו.

העתיד

בתחום החקיקה הנוגעת ליזמות פרטית, זכויות בעלות וקניין, והסדרי פשיטת רגל, נעשתה עבודה מסויימת בשנה האחרונה, אך ההצלחה היא יותר על הנייר מאשר בפועל. החשש להרגיז את האוליגרכיה הכל כך חזקה, ואולי גם המסוכנת, מונע כל שינוי רדיקלי, גם אם נחוץ, לשיקום המשק ולטובת המדינה.

זו גם הסיבה שבשנה שחלפה לא היו במשק הרוסי כל שינויים מבניים, ואל לאיש לצפות שאלה יתרחשו בקרוב. למי שמטיל ספק בטענה זו ראוי שילמד מניסיונו של ראש הממשלה לשעבר, הצעיר קיריינקו, שניסה כוחו בשינויים מבניים ולו מוגבלים, עד שטעם את כוחה של האוליגרכיה ונבעט באכזריות אל פח הזבל של ההיסטוריה.

הרפורמה המבנית, כמו גם הכלכלית, תידחה בכל מקרה עד אחרי תקופת הבחירות, גם אם קרן המטבע לוחצת. המעט שניתן לצפות, בינתיים, הוא שמירה על המצב הכלכלי הקיים. שרק לא יהיה גרוע יותר. לפיכך צופים פרשנים שרוסיה תדע בעתיד הנראה לעין סטגנציה כלכלית, שתימשך על פני פרק זמן לא ברור. וכך רוסיה הופכת לדומה יותר ויותר לזה העומד בראשה: מתנדנדת אך ממשיכה. « רונן לב «רוסיה. ממש כמו ילצין, מתנדנדת אבל שורדת« שנה למשבר הגדול וחודשים ספורים לפני הבחירות המצב ברוסיה בכי רע. היא חייבת לנושים 150 מיליארד דולר, - ורושמת צמיחה שלילית, ירידה בהשקעות וגידול עצום בעוני. רק עליית מחירי הנפט, ההנשמה המלאכותית מהמערב והיכולת הרוסית להתקיים גם כשהיאוש נעשה פחות ופחות נוח, מאפשרים לרוסיה להמשיך ולהידמות לנשיא שבראשה: מתנדנדת אך שורדת