שובו של הביפר

בדרך כלל, מאחורי כל רעיון טכנולוגי מוצלח מסתתר "הכאב", שכדי להקל אותו אנשים יהיו מוכנים לשלם. וכך, גם במקרה של החברות לאיתור רכב, שהוקמו למטרה קדושה כמעט. הטכנולוגיה גויסה לטובת הצלת כלי רכב ישראליים גנובים שעושים את דרכם מדי יום למשחטות הרכב. אחרי הכל, לא עובר זמן רב מהרגע שהרכב נגנב ועד שהוא הופך לערימה של חלקי חילוף. מה שנקרא Time to market.

הסיכוי היחיד להציל את הרכב הוא לתפוס אותו בדרכו למשחטה. וכך, הפתרון שמציעות חברות איתור הרכב מתבסס על היכולת לאתר את הרכב בזמן הנסיעה הקצר לצד השני של הקו הירוק. האיתור עצמו מושתת על נוסחה פשוטה, זו של פיתגורס, לפיה ניתן לאתר את מיקומה של כל נקודה על ידי חישוב המרחק בינה לבין שלוש נקודות נוספות. לכן, כל מה שנשאר הוא להציב מספיק נקודות ייחוס, וליצור תשדורת בינן לבין הרכבים הנמלטים שנמצאים בקרבתן.

האסכולות וכאן כבר מתחילים הוויכוחים. חלק מחברות האיתור טוענות כי יש להסתמך על תחנות קרקעיות, שהוצבו למטרה זו. אחרות יטענו כי דווקא לאיתור בעזרת לווייני GPS יש את מרבית היתרונות. וגם בקרב אלו שמסתמכות על תחנות קרקעיות מתקיים תת-ויכוח, לגבי העדיפות של איתור לפי זמן, מול איתור לפי כיוון התנועה.

ויכוח אחר, הוא על דרך תפיסת כלי הרכב. מול אלה שמצדדים במרדף חם, וחלק מהחברות אף מחזיקות צי רכב שלם למטרה זו (ואפילו מסוקים), ישנם הטוענים כי עדיף לשלוט על הרכב מרחוק, ופשוט להביאו לכדי עצירה מוחלטת על ידי עצירת זרימת הדלק ודימום המנוע. הוויכוחים, אגב, שחלקם התנהל על גבי דפי העיתונים, מלווים בלא מעט השמצות הדדיות.

מה שמוזר בכל הסיפור הזה, הוא שהוויכוח רב הפנים מתנהל בין שלוש חברות בלבד. החברות הפועלות כיום הן קבוצת איתוראן, שמחזיקה במספר המנויים הגדול ביותר (כ-%90 מהשוק); עדן טלקום, שהחלה לגייס מנויים רק בשבועות האחרונים; ומובילטלשיתורית, שנמצאת בימים אלו בתהליך של רה-ארגון בעקבות העברת הבעלות על החברה.

אבל על דבר אחד כולם מסכימים: שוק איתור הרכב הגנוב בישראל מוגבל בהיקפו, ומספר המנויים ייעצר - בכל מקרה - ברגע שמספר זה ישתווה למספר כלי הרכב בארץ. לכן פועלות כל החברות בשני מישורים עיקריים: הראשון, הרחבת השירות למדינות נוספות בעולם; והשני, הרחבת סל השירותים שניתן ללקוח.

המישור השני מתבסס על חישוב פשוט. מכיוון שכל החברות מחזיקות ברשת תקשורת דו-כיוונית בין מרכז החברה ליחידות הקצה אצל הלקוחות, אין סיבה שלא להשתמש באותה הרשת על מנת להציע ללקוח גם שירותים נוספים: החל מהאפשרות להעביר ולקבל הודעות, דרך האופציה להזמין שירותי חילוץ או תיקון בלחיצת כפתור, ועד לרכישת מוצרים ותשלום על שירותים ישר מהרכב.

לא רק נגד גנבים איזי שרצקי, מנכ"ל קבוצת איתוראן, נמצא במצב יחסית נוח. אחרי הכל, הוא נמצא בשוק הכי הרבה זמן, הוא מחזיק ברובם המוחלט של המנויים בישראל, והחברה שלו גם בונה היום רשתות מקבילות באתרים שונים בארצות הברית ובדרום אמריקה. למרות זאת, גם הוא מבין שלא ניתן לחיות על איתור רכבים גנובים בלבד.

אחד השירותים הנוספים שהפעילה איתוראן, תוך ניצול רשת תחנות הממסר הקרקעיות הרבות שפרשה ברחבי הארץ, הוא שירות ניהול ציי רכב. "על אותה המערכת אנחנו מבצעים שני דברים", מסביר שרצקי, "גם איתור רכב וגם ניהול ציי רכב גדולים. החברות מקבלות תחנת עבודה בה ניתן לראות באופן רציף איפה הרכבים נמצאים. בנוסף, יש להם גם מסופון ברכבים, שהוא בעצם ביפר דו כיווני להעברת הודעות".

מעבר לכך, מאפשרת המערכת גם בקרה מקוונת על נתונים שונים המתקבלים מהרכבים. "בעזרת המערכת לניהול ציי רכב", מפרט ניר שרצקי, המשנה למנכ"ל בחברה, "ניתן לקבל אינפורמציה החל ממהירות הנסיעה, ועד רמת השעה שהרכב נכנס לסניף, כמה סחורה הוא העמיס, באיזו שעה הוא יצא ומה הטמפרטורה בארגז הקירור". דבר זה מתבצע כאשר אותו משדר/מקלט המשמש לאיתור מתחבר לממשקים ולחיישנים ברכב.

אבל מוצר הדגל החדש של החברה הינו ה-PAL, מכשיר נייד בגודל של טלפון סלולרי ממוצע, שמאפשר איתור של האנשים הנושאים אותו. בעת מצוקה, נושא המכשיר יוכל ללחוץ על כפתור מיוחד, וקריאת המצוקה - כמו גם מיקומו המדויק - ייקלטו במרכז הבקרה של איתוראן. בשעות שלוות יותר, יוכלו בני משפחתו לדעת היכן בדיוק הוא נמצא באמצעות אתר האינטרנט של החברה.

מכשיר זה ייצא לשוק עד סוף השנה, וכעת נמצאים בפיתוח מכשירים מקבילים קטנים יותר: אחד בגודל של שעון-יד, ואילו השני מיועד לשילוב בתוך הטלפונים הסלולריים הקיימים. מוצר מקביל אחר הינו ביפר דו-כיווני נישא, אך לטענת רפי טטרקה, מנהל פרוייקט ה-PAL, זהו מוצר לא כלכלי. "במידה ותהיה דרישה", הוא טוען, "יש לנו כלי מדף שמוכן להיכנס לייצור, ותוך שלושה חודשים ניתן להוציא אותו".

לפי טטרקה, אביזר האיתור הנייד מיועד לשמש גם כוחות צבאיים, תוך מתן האפשרות לדעת במדויק את מיקומו של כל חייל וחייל בכוח. יישום אחר למוצר זה מתאים עבור ציוד המועד לגניבה, כגון מזגנים, ציוד רפואי או מחשבים.

לא רק לאיתור מכוניות עדן טלקום, כאמור, היא החברה הטרייה בשוק האיתור מרחוק. אך לא רק בכך היא שונה ממתחרותיה. לפי גיורא ענבר, המנכ"ל, השינוי העיקרי נובע מהתפיסה הבסיסית שהחברה היא חברת תקשורת ולא חברה לאיתור מרחוק. "החברה שלנו באה מעולם התקשורת ולא מעולם הרכב", הוא מסביר, "לא באנו עם עבר 'רכבי', ואנחנו רוצים לבנות חברה שתספק שקט נפשי, באמצעות הטכנולוגיה והתקשורת. אני רוצה לחבר טכנולוגיה, תווך תקשורתי וקונספט רעיוני ולתת לאזרח אפשרות לשפר את הבטחון האישי שלו".

לכן, באמצעות אותו פרוטוקול תקשורת עליו מושתתת מערכת המיגון, מקבלים מנויי החברה גם שירותים נוספים. למעשה, בכל רכב בו מותקנת מערכת המיגון מותקן גם לוח קטן ועליו חמישה מקשים. מקשים אלו משמשים להפעלת פונקציות שונות כגון קריאה לשירותי חירום, הזמנת גרר או שליחת הודעה קולית מוקלטת מראש למספר יעדים, כאשר ספקי השירותים מקבלים במקביל גם הודעה על מיקומו המדויק של הרכב.

עדן טלקום, אגב, לא פרשה רשת חדשה של תחנות קרקעיות, אלא התממשקה לרשת תחנות הממסר של ביפר תקשורת. התחנות הקיימות משמשות להעברת המידע אל נקודות הקצה, ולצידן נבנו תחנות חדשות לקבלת המידע מנקודות הקצה, ולאיתור כמובן. ביפר תקשורת היא גם אחת מבעלות החברה, יחד עם Nexus (מבית BVR), כלל טכנולוגיות מידע ופועלים תקשורת אלקטרונית.

יישום עתידי מעניין, אותו מפתחת החברה בימים אלה, הינו מרכז הבקרה הביתי. למעשה, מדובר במערכת שתשב בבתי הלקוחות, ואשר תשלוט על המכשירים השונים בבית לפי פקודות שתקבל מרחוק מבעליה. "אתה תיסע ברכב", מתאר ענבר, "ובלחיצת כפתור תוכל להדליק את המזגן, או את האור בחנייה. כך, בעזרת אותו התווך האלחוטי, תוכל לשפר את איכות החיים".

שימוש אחר, מתקדם יותר, יאפשר ללקוחות להשתמש במערכת ככלי לתשלום. לפי ענבר, תוכל המערכת לשמש, לדוגמה, כאמצעי לתשלום אוטומטי בכבישי אגרה, מבלי הצורך לעצור בתחנות התשלום. וככל שהלקוח יוכל לקנות יותר שירותים ומוצרים באמצעות המערכת המותקנת ברכב, כך ישתנה מוקד הרווח של עדן טלקום. "אנחנו בהחלט חושבים שהמשקל יצטרך לנוע מהמכשיר לשירותים", אומר ענבר, "ככל שנציע יותר שירותים המחיר הקבוע ללקוח יירד".

ובכל מקרה, גם כאן היהלום שבכתר הוא המכשיר הנייד, ולא אמצעי המיגון המותקן ברכבים. בתחילת השנה הבאה החברה תחל בשיווקו של מכשיר איתור נייד, בעל מסך מובנה, שגודלו כביפר קטן במיוחד. מכשיר זה ישמש לאיתור מרחוק דרך אתר באינטרנט ושליחת קריאות מצוקה, אך גם כביפר דו כיווני ואמצעי לקבלת Information on demand כלומר קבלת נתונים מספקי מידע תמורת תשלום.

מוקד רווח נוסף הינו מחיבור אביזר מקביל למכונות אוטומטיות לשם קבלת מידע עדכני. כך, למשל, תוכל חברה לממכר משקאות לקבל באופן שוטף מידע על כמות פחיות הקולה בכל אחת מהמכונות האוטומטיות שלה.

בחברה מתכננים להתפרס כרשת עולמית, תוך שיתופי פעולה עם חברות ביפר מקומיות בכל אחת מהארצות. בסופו של דבר, אומר ענבר, תקושר רשת זו עם רשתות הסלולר ועם רשת האינטרנט. "בעולם שלנו", הוא מסכם, "כמו שהוא נראה כרגע, כל תחום יצטרך לגעת בסלולר ובאינטרנט, וברור שגם אנחנו ניגע בהם. די מהר אנחנו נעביר לאינטרנט את היכולת לאתר אנשים, וזה לא סוד שחברות הסלולר, כולן, עוסקות בנושא של איתור מרחוק. ברור לגמרי שמתישהו הטכנולוגיה של האיתור תיכנס למכשיר הסלולר".

שירות תוך כדי תנועה בעוד שאיתוראן ועדן טלקום מתבססות על תחנות איתור קרקעיות, ועל איתור שמתבצע במרכז הבקרה האיזורי (כאשר הרכב עצמו אינו 'יודע' היכן הוא נמצא), התבססה מובילטל-שיתורית על איתור באמצעות לווייני GPS, שהתבצע ברכב עצמו. מידע זה, כמו שאר המידע שנשלח מהרכב ואליו, מועבר למרכז הבקרה באמצעות רשת קטנה יחסית של תחנות קרקעיות.

אסף חפץ, נשיא מובילטל לשעבר (ומפכ"ל לשעבר), טוען כי לא מדובר רק בוויכוח על יעילות האיתור ועלויות המערכת, אלא בתפיסה שונה של המושג 'רכב'. "ה-GPS משתלב עם ראייה כוללת של מה הולך להיות בעתיד בתוך הרכב", הוא מסביר, "למעשה, תוכל לתקשר מהרכב עם כל המערכות שיש להן תקשורת, וה-GPS הוא חלק מכל המערכת הזו. תוכל לקבל שירותים מהבנק, מהבורסה או מהמשרד כאילו שאתה מחובר דרך האינטרנט מהבית. למעשה הרכב יהפוך להיות כמו בית, כי אני יודע איפה הוא, ויהיה לרכב סל אבטחה והספקת שירותים".

את התשתית לשירותים הללו, אומר חפץ, יספקו החברות הסלולריות באמצעות תקשורת דיגיטלית להעברת נתונים, את לוח המחוונים המקובל כיום יחליף צג מחשב. "פריצת הדרך היתה עם פיתוח מערכת ה-GPS", הוא ממשיך, "האיתור מתקבל ברכב עצמו, והיום למעשה יש תוכנות לניווט כלי רכב שיודעות לנווט אותך במחלפים וברחובות מתוך הכרת רחובות חד סיטריים, דו סטריים וכיווני הנסיעה. ניתן לנווט כך בקלות מדהימה".

מעבר לניווט, מפרט חפץ, מקבל הנהג גם אינפורמציה נלוות, כגון מיקומם של סניף הבנק הקרוב, מגרש החנייה הקרוב או הסניף הקרוב של מקדונלד'ס. "נכנסות כאן כל מיני חברות", הוא אומר, "שמסבסדות את המערכות על ידי הפרסומת. כל זה מתממשק לנושא הבטחון וה-Life style. ברגע שיודעים איפה אתה, אפשר לספק לך מעבר לאינפורמציה גם שירותי אבטחה או שירותים אחרים".

לדבריו, כבר היום ישנן בעולם חברות שיודעות לתת שירות לרכב שנמצא בנסיעה, על ידי כלי רכב אחרים. בכך הוא מונה שירותי חילוץ ותיקון אך גם שירותים מסחר. למשל, מדגים חפץ, אדם שנוסע למסיבה ושכח להביא בקבוק יין, יכול להזמין את הבקבוק מחברה מסחרית ושליחיה ידעו לאתר אותו בנסיעה ולמסור לידיו את המוצר.

עוד יתרון, להורים מודאגים במיוחד, הוא האפשרות לעקוב אחרי הילדים שלוקחים את הרכב המשפחתי לבילוי. "ניתן לספק לבעלי הרכב את מהירות הנסיעה בזמן שילדיהם נוהגים", מדגים חפץ, "וניתן גם להגביל את הרכב על ידי גבולות גיאוגרפיים". גם חפץ, כמו שרצקי, רואה במערכות אלו יתרון גדול עבור ניהול ציי כלי רכב. "מי שיש לו צי רכב", הוא טוען, "יכול לחסוך את כל הנהלת החשבונות של צי הרכב ולייעל את כל תנועת כלי הרכב. אני מעריך את זה בחסכון של %20 עד %30 באופן מיידי". לדבריו, בעזרת מערכות האיתור מרחוק אפשר לדעת מהי היעילות של כל כלי רכב, ולנצל אותו באופן אופטימלי.

חפץ טוען כי בהסתכלות עתידית, חלק מהכנסות חברות האיתור יגיעו מהספקת השירותים, ולאו דווקא מדמי המנוי. "במידה והשירותים יגיעו למצב שהם ישלמו את דמי המנוי", הוא אומר, "זה מה שיהיה. כרגע אי אפשר לקיים את המערכות ללא דמי המנוי".« אורי רבין « שובו של הביפר «