גם הבת של ברק מסודרת

תמר ברק הופיעה לישיבת פישור במקומו של צבי טל. הצדדים, שציפו לפגוש את שופט בית המשפט העליון בדימוס, סירבו לחתום על הסכם הגישור. ולמרות זאת, פרנסה לא חסרה לבת של הנשיא

בינואר השנה, הגיעו שני צדדים מתדיינים, שתיקם היה אמור להידון בבית המשפט העליון, לחדר הפישור בבית המשפט. קודם לכן, קיבלו באי כוחם של הצדדים, מסרים משכנעים מבית המשפט העליון, בדבר כדאיותו של הליך הפישור; הם אף קיבלו מינשר מנשיא בית המשפט העליון, המרעיף שבחים על הליך הפישור. למרות התיקון בחוק בתי המשפט, שקבע דרכים ליישוב סכסוכים שלא בדרך של התדיינות בבית המשפט, נאמר במינשר, לא נעשה עד כה שימוש מספיק באמצעים אלה. ועוד: "הפישור, כאחת מן השיטות המוכרות לסיום סכסוכים משפטיים מחוץ לכתלי בית המשפט, מופעל בהצלחה במקומות רבים בעולם... לאחרונה הוחל בבית המשפט העליון בניסיון לקיים הליכי פישור ביחס לערעורים אזרחיים התלויים ועומדים בבית המשפט. לצד בית המשפט פועלים מפשרים שונים, ובהם שופטים בדימוס. עד כה הסתיים על דרך של פשרה אחוז גבוה מן התיקים שהופנו להליך פישור".

מספר חודשים לאחר מכן, התקבל מינשר נוסף מאת ברק: הרעיון הוא אותו רעיון, המילים אותן מילים, בהבדל אחד: היכן שדובר קודם על פישור, דובר כעת על גישור. והיתה גם תוספת על האמור במינשר הקודם: "בעלי דין המבקשים לקחת חלק בהליך הגישור, יתבקשו לשלם סכום סמלי בעבור ישיבות הגישור".

התיקון לחוק בתי המשפט, אגב, אינו מדבר על גישור, אלא רק על פישור (וכן בוררות ופשרה).

חזרה לצדדים המתדיינים. הללו, בעת הניסיון לשכנעם להסכים להליך פישור, הסתייגו. בסופו של דבר שאלו אם זה עולה כסף, ונענו בשלילה, וכן שאלו מי המפשר. מזכירת בית המשפט העליון, לבנת ורטהיים, הסתכלה בספר, והשיבה: צבי טל, השופט בדימוס. אם זה טל, אמרו הצדדים, אנחנו מוכנים.

הצדדים קיבלו הזמנה לחדר הפישור, למועד מסויים, ביקשו דחייה, ונקבע מועד חדש: יום מסויים בינואר 1999. הצדדים ובאי כוחם הגיעו בשעה ובמועד היעודים, כדי לפגוש במפשר טל, אך טל לא היה. במקומו קיבלו את פניהם שני עורכי דין: האחד - עו"ד יוסי תוסיה-כהן, המשמש כיו"ר ועד מחוז ירושלים בלשכת עוה"ד, והשנייה - עו"ד תמר ברק, שהציגה עצמה כ"תמר, עורכת דין מתל-אביב". בדיעבד התברר, כי מדובר בבתו של נשיא בית המשפט העליון.

תוסיה-כהן וברק, אמרו שהם המגשרים בתיק, וברק ביקשה להחתים את הצדדים על טופס של "המרכז הישראלי לגישור". קצת מתחת לכותרת של המרכז, נכתב: "גישור דרך בית משפט". מדובר בהסכם בין בעלי דין ומגשרים, ואשר מתייחס להליך הגישור ולחובות הצדדים והמגשר. עוד נאמר שם, כי "הודעת המגשר על שכר טירחתו מחייבת את הצדדים לגישור".

ברק, כאמור, ביקשה להחתים את הצדדים על ההסכם, אך הצדדים, שציפו לפגוש בטל, לצורך הליך פישור, סירבו.

ברק משמשת כמרכזת פעילות הסניף התל-אביבי של חברת גומא - המרכז הישראלי לגישור. היא קיבלה את רשיון עריכת הדין לפני כשנה, וסמוך לכך הצטרפה לגומא, שהוקמה כחצי שנה קודם לכן. אגב, לפני שהחלה גומא לעסוק בגישורים, היא עסקה בעיקר באספקת קלדניות לבתי המשפט.

גומא, וכן גוף נוסף - המוסד לגישור וליישוב סכסוכים, הינם שני גופים מובילים, אם לא יחידים, אליהם מפנה בית המשפט העליון תיקים. כך, לפי תשובת בית המשפט העליון. עוד נאמר, בתשובה לשאלה עם אלו חברות גישור ופישור עובדת הנהלת בתי המשפט, כי "לאחרונה גדל מאוד מספרם של העוסקים בפישור, הן באופן עצמאי והן במסגרות מאורגנות. לפיכך, פנינו אל הוועדה המייעצת לעניין פישור בבתי המשפט וביקשנו לקבוע קריטריונים למינוי מפשרים בבית המשפט העליון. עד לקביעת הקריטריונים איננו מרחיבים את מעגל המפשרים".

לפי התשובות, ניתן להבין כי אין הבדל בין מפשר למגשר; בפועל, קיים לפחות הבדל אחד משמעותי: בעוד שכמפשר יכול להתמנות רק מי שיש לו חמש שנות נסיון לפחות בתחום עיסוקו המקצועי (פלוס תנאים נוספים), הרי שלגבי מגשרים, אין כל התייחסות בחוק. ואם לחלופין, בית המשפט העליון מתייחס אליהם במידה שווה, כפי שעולה מתשובותיו, הרי שעו"ד תמר ברק אינה עומדת בקריטריון של חמש שנות נסיון בתחום המקצועי.

מתשובות לשאלות שהופנו לבית המשפט העליון, עולה כי עד לא מזמן, הצדדים שבחרו בהליך פישור אליו הופנו על ידי בית המשפט העליון, לא נדרשו לשלם בעבור כך, אלא הנהלת בתי המשפט שילמה בעבור כך. בשבועות האחרונים, נאמר בתשובה, ההליך עולה כסף, וזאת לפי התעריף של המרכז לגישור, השייך למשרד המשפטים.

בניגוד לאמור במינשריו של ברק, אודות מפשרים ומגשרים, הרי שבתשובה הרשמית של בית המשפט העליון, לשאלה אם יש שופטי בית משפט עליון בדימוס, הנוהגים לקיים הליכי גישור ופישור בבית המשפט העליון, נאמר כי "לא ידוע לנו על שופטים בדימוס שעושים גישורים. הם לא בקשר איתנו".

לגירסת בית המשפט העליון, כל תיקי בית המשפט העליון העוברים למפשר, יכול המפשר לקיים את הפישור בבית המשפט ולקבל עזרה בשירותי מזכירות. ברק, אם כך, שהגיעה לגישור, לא קיבלה פריבילגיה מיוחדת, ואולם עדיין עולה השאלה, מה היא עשתה שם, במקום השופט בדימוס טל. על כך לא התקבלה תשובה. מה שברור הוא, כי החברה שברק קשורה אליה, נהנית ביותר מאספקת תיקי גישור שהיא מקבלת מבית המשפט העליון. כמו כן, לפחות במקרה שתואר כאן, ברק אישית היתה אמורה לשמש כמגשרת.

שמה של ברק מופיע גם לצד גומא - המרכז הישראלי לגישור, ברשימת המפשרים של בית הדין האיזורי לעבודה בל-אביב. שמה מצויין שם במפורש. כמו כן, באחרונה סיפר עורך דין את הסיפור המוזר הבא: הוא הגיע לאחד מבתי משפט השלום, בו מתנהל תיק המצוי בטיפולו. השופטת בתיק אמרה כי היא מעבירה אותו לגישור, למרכז הישראלי לגישור. כדאי לך, היא אמרה לעורך הדין, ופירטה: "אתה יודע מי מנהלת שם? עו"ד תמר ברק, הבת של אהרן ברק".

הנשיא ברק התבקש על ידי "גלובס" להשיב למספר שאלות. ברק נשאל, בין השאר, האם אינו רואה טעם לפגם בכך שהחברה בה מעורבת בתו, היא ספק עבודות ראשי של בית המשפט העליון בתחום הפישור והגישור. כן נשאל, כיצד גוף העוסק בגישור, מקבל תיקים מבית המשפט, לאור העובדה שהתקנות בחוק בתי המשפט, אינן מתייחסות לגישור. ברק נשאל עוד, לגבי התיק הספיציפי שנקבע לפישור אצל טל, מה פתאום נכחה בתו במקום טל, כמגשרת בתיק. כמו כן, התבקש ברק להשיב לשאלה, כמה תיקי גישור מדי חודש, מקבל גומא - המרכזי הישראלי לגישור, מבית המשפט העליון, וכמה מקבלים גופים אחרים העוסקים בגישור. כמו כן, אותה שאלה נשאלה לגבי בתי משפט אחרים.« הדס מגן « גם הבת של ברק מסודרת « תמר ברק הופיעה לישיבת פישור במקומו של צבי טל. הצדדים, שציפו לפגוש את שופט בית המשפט העליון בדימוס, סירבו לחתום על הסכם הגישור. ולמרות זאת, פרנסה לא חסרה לבת של הנשיא