ירושלים של מטה

קחו שחקנים טובים, קחו רעיון לא שיגרתי, קחו מפיקים מהשורה הראשונה, קחו פריים טיים באמצע השבוע והנה לכם סיטקום מעולה, ממש "סיינפלד" ישראלי. נכון? מה, לא? איך זה יכול להיות? הרי הכל נעשה כאן "כמו שכתוב בספר", אז איפה הפיקשוש?

השוואה בין "פאזל", הסדרה הפותחת את ימי ד' של "קשת", לבין "אלי מקביל" הנועלת את הפריים טיים של אותו הערב, מביאה אותי למחוזות הכדורגל: קבוצתי האהובה הפועל חיפה, אירחה לפני כשבועיים את "איאקס" האמסטרדמית. ג'ובאני רוסו, ראובן עטר ושאר כוכבי חיפה, כל כך התאמצו להראות שהם מסוגלים לשחק גם נגד ההולנדים, עד שכל העברת כדור בין שני שחקנים הפכה למבצע מסובך ומורכב. ומה עשו ההולנדים? הם באו לעבוד: שתיים, שלוש נגיעות בכדור, מצב בעיטה לשער ו...גול. כל כך פשוט, וכל כך גאוני.

על "פאזל" כתוב "סיינפלד" על המצח. הם כל כך רוצים להיות סיינפלד, הם כל כך מתאמצים להיות ג'רי, ג'ורג', קרמר ואיליין, עד שבסופו של דבר נשאר רק המאמץ לבדו. "פאזל" פשוט לא מצחיקה. המשחק בהחלט טוב - במיוחד זה של ששי סמוכה, ההפתעה הגדולה של הסדרה - התסריט משתדל לא לרדת להומור של החלקה על קליפת בננה, אפילו הסיטואציה שבה ממוקמת העלילה היא מקורית ומעניינת (מישהו זוכר עוד סדרה שגיבוריה הם סטודנטים בירושלים?). אבל כשאתה יושב מול המסך, חשוף לפרצי הצחוק המלאכותיים העולים מפס הקול של "פאזל", אתה שואל את עצמך איך זה יכול להיות?, איך זה ש "הקהל" נקרע מצחוק ובפנים שלי לא זז אפילו שריר? יכול להיות שיש כאן בדיחה שלא הבנתי?

אני לא פריק של "פספוסים", אבל גם כשאני נשאר אדיש להומור שלה, אני לפחות יכול להבין מה גורם למישהו אחר לצחוק. את אותו הדבר אפשר לומר גם על "משפחת עזאני", "שמש" וסדרות אחרות שמנסות להצחיק. אז למה דווקא "פאזל" מקוממת? כי קשה להשתחרר מההרגשה ש"פאזל" במקורה היתה מכוונת אלינו, אל כל האנשים שעוד מעבירים את הממיר לערוץ 3, כל יום ב-22:30, רק כדי להיווכח בצער ש"סיינפלד" אינה עוד איתנו. לכן, דווקא "פאזל" המסוגננת עשתה אותי עצוב: עד שמישהו כבר יורה לכיוון שלי, מתברר שהוא לא פוגע ממטר.

בין כותבי התסריט של "פאזל" נמצאים אנשים מוכשרים, יסמין קדר ויואב צפיר הם שחקנים מוכשרים, ברזומה המכובד של צפיר נמצא גם ה"קומדי סטור", מפיקי הסיטקום - אריק ברנשטיין ועמי אמיר - הפיקו את "החמישיה הקאמרית" האלמותית, מה חשבו לעצמם כל האנשים הטובים הללו כשחתמו על התוצר הסופי של "פאזל"?

כשמעביר אותך לוח השידורים מ"פאזל" ל"אלי מקביל" (דרך רפי רשף), אתה לא יכול שלא להרהר שוב בעצב בהבדל העצום בינינו לבין הגויים, ממש כמו איאקס והפועל חיפה. גם "אלי מקביל" מגדירה לעצמה קהל מטרה, גם ב"אלי מקביל" נבחנים היחסים בין המינים, ההבדלים בין סקס לאהבה, המשפחה מול הקריירה, אבל מה רב הוא המרחק בין השתיים: בעוד "פאזל" דוחקת את עלילתה לפינות מהן אין מוצא, מוצאת "אלי מקביל" את הפואנטה בשתיים-שלוש נגיעות קלות.

« ניר קיפניס « ירושלים של מטה « ערוץ 2, הערב (ד'): "פאזל", 20:30, "אלי מקביל", 22:20