ברק הוציא חוזה על השטר

הלכה מושרשת היא כי השטר יוצר עילה עצמאית לאוחז בו, נפרדת מהעיסקה אשר במסגרתה נמסר השטר. וכן, כנגד תביעה שטרית ניתן להתגונן רק באמצעות העילות השטריות המוכרות.

לאחרונה אנו עדים לשינוי גישה, ע"י צמצום הפער בין דיני השטרות לבין דיני החוזים. לפי הגישה החדשה, מכיוון שהשטר הוא במהותו חוזה, יש להחיל עליו כללים מתחום דיני החוזים. הדבר בולט במספר פסקי דין שניתנו ע"י הנשיא ברק.

ב-דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, דובר בהסכם שכירות, אשר להבטחתו נחתם שטר חוב ע"י השוכרת ושני ערבים. סכום השטר לא מולא. בהסכם השכירות נקבע כי צד שיפר את ההסכם ישלם לצד השני פיצויים מוסכמים בסך 10,000 דולר. המשכיר טען כי השוכרת הפרה את הסכם השכירות, מילא בשטר את סכום הפיצוי המוסכם והגישו לביצוע. חותמי השטר טענו כי יש להפחית את סכום הפיצויים המוסכמים עפ"י סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). השאלה המשפטית שהתעוררה היא האם ניתן להפחית פיצויים מוסכמים כאשר הם נתבעים עפ"י שטר. או במילים אחרות, האם ניתן להפחית את סכום השטר באמצעות המכשיר החוזי של הפחתת פיצוי מוסכם.

הנשיא ברק קבע כי בין צדדים קרובים לשטר, דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות עפ"י חוזה, עומדת להם גם כנגד חבות עפ"י שטר. אומנם השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז, אך קיים קשר פנימי בין עיסקת היסוד מכוחה הוצא השטר (שכירות) לבין השטר עצמו, והוא שמאפשר את העלאת הטענות החוזיות כנגד התביעה השטרית. על כן נפסק כי יש להפחית את סכום השטר לסכום המשקף את הפיצוי המגיע בגין הפרת החוזה. יחד עם זאת הודגש כי ההגנות החוזיות עומדות כלפי צד קרוב או כלפי צד רחוק שאיננו אוחז כשורה, אך לא כלפי אוחז כשורה.

לפי אותו קו נפסק, כי בין צדדים קרובים יחולו על פרשנות השטר הכללים החלים על פרשנות חוזה.

ב-רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור, נדון נושא הקיזוז. המשיבה רכשה נייר מהמערערת באופן שוטף. מדי פעם היתה שולחת הזמנה ובה פירוט הסחורה המבוקשת. התשלום נעשה באופן שוטף, בלי שייעשה תמיד איזון בין כמות הנייר שסופקה לבין המחיר שיש לשלם עבורו. להבטחת התשלומים עשתה המשיבה שטרי חוב לפקודת המערערת. בשלב כלשהו סירבה המשיבה לשלם עבור סחורה שקיבלה, בטענה כי המערערת הפרה בעבר את התחייבותה לספק כמות מסויימת של סחורה. המערערת הגישה לביצוע את שטרי החוב. המשיבה טענה כי יש לקזז מסכום השטרות את מחיר הסחורה שלא סופקה לה. השאלה המשפטית היא האם ניתן לעורר טענת קיזוז כנגד חבות על פי שטר. או למעשה, האם ניתן לקזז מסכום השטר סכום שמקורו בעסקת היסוד, היינו קיזוז סכום שטרי כנגד סכום חוזי. ברק עונה על שאלה זו בחיוב, ככל שמדובר על קיזוז בין צדדים קרובים. נפסק כי אין מניעה להחיל על השטר את דיני הקיזוז. השטר אינו רק מסמך סחיר או חפץ, אלא גם חיוב. על כן ניתן להחיל עליו את דיני החיובים, כולל סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) הקובע את זכות הקיזוז. מכיוון שבמקרה הנדון התקיימו תנאי הסעיף, הותר הקיזוז.

ב-דנ"א 258/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, דובר בלקוח שקיבל הלוואה מהבנק. להבטחת ההלוואה עשה שטר חוב לפקודת הבנק, והחתים עליו ערבים. בשטר נקבע כי הערבים מסכימים מראש לכל ארכה שתינתן בקשר לשטר, בלי שהדבר יפגע בערבותם.

במועד הפרעון לא נפרעה ההלוואה. גם לאחר שניתנה לחייב ארכה לא נפרעה ההלוואה והחייב עזב את הארץ. הבנק לא יידע את הערבים על הארכה שניתנה לחייב. לו היה מיידע אותם, יכלו לנקוט באמצעים שיבטיחו כי החייב העיקרי יפרע את החוב. השאלה שנתעוררה היא האם אי יידוע הערבים על דבר הארכה גורם לבטלות הערבות. הבנק התבסס על סעיף 91 לפקודת השטרות הקובע כי לצורך פקודת השטרות תום לב הוא יושר לב, ואף רשלנות לא פוגעת בתום הלב. היינו המבחן לתום הלב הוא סובייקטיבי, ועל פיו פעל הבנק בתום לב. אולם הנשיא ברק קבע כי תום הלב במקרה הנדון הוא אובייקטיבי, ולפיכך הבנק לא עמד בחובת תום הלב, דבר הגורם לבטלות הערבות. כיצד הגיע הנשיא לקביעה זו? שוב הוסבר כי הזכות השטרית היא במקורה זכות חוזית. חלים עליה דיני החוזים, כולל עקרון תום הלב הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). לפי פסק הדין, עדיין יש מקום לתום לב סובייקטיבי, וזאת לצורך הקביעה האם צד לשטר ייחשב אוחז כשורה. היינו כשמדובר על צדדים רחוקים. אך כשמדובר בצדדים קרובים, כמו הבנק והערבים לשטר, יש להחיל את העקרונות החוזיים ואת תום הלב האובייקטיבי.

פסק דין זה הולך צעד אחד קדימה לעומת קודמיו, באימוץ הגישה החדשה. לא רק שלשאלה שהתעוררה (תום לב) קיים הסדר מפורש בפקודת השטרות, שהיא הדין הספציפי, הסדר זה נוגד את ההסדר המצוי בחוק החוזים. ולמרות זאת פנה ברק לתחום החוזי, כדי להגיע לתוצאה שנראתה לו צודקת יותר בנסיבות העניין.

* * * פסקי דין אלו מהווים גישה חדשה. אם קודם חשבנו כי דינו של השטר ייגזר קודם כל עפ"י פקודת השטרות, בא ברק ומלמדנו כי על השטר יחולו באותה מידה, ואולי קודם כל, דיני החוזים, או כפי שברק מכנה אותם: "דיני שטרות במובן הרחב".

פתיחת התחום השטרי להעלאת טענות חוזיות הוא חלק מהגישה הכוללת של העדפת ערכים על פני פורמליזם. היצמדות לגישה פורמלית גורמת לעיתים לתוצאות בלתי צודקות, כי אינה מאפשרת להתחשב בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. מאידך הפורמליזם מפשט את התביעה השטרית ותוחם את קשת טענות ההגנה העומדות לנתבע. כמו כן יוצר הפורמליזם וודאות. כשמדובר בשטר המתגלגל מיד ליד ומגיע לצדדים רחוקים, חשוב להגדיל את מידת ודאותו של החיוב השטרי, על מנת להגביר את סחרותו. ואכן לשיטתו של ברק, החלת דיני החוזים נעשית רק בין צדדים קרובים או צדדים רחוקים שאינם אוחזים כשורה. היא לא תיושם כלפי צדדים רחוקים שהם אוחזים כשורה. כפי שברק עצמו מציין בפס"ד ליברמן, המטרה היא קיום "מוסר חברתי וצדק הראויים לחול ביחסים הבינאישיים בישראל" ושמירה על "אמות מידה של יושר והגינות". בין צדדים קרובים מועדף הצדק על פני הוודאות.

הגישה החדשה פותחת פתח להעלאת טענות הגנה חוזיות שונות ומגוונות כנגד תביעה שטרית, במקרים בהם בעבר לא הוכרו טענות כאלה. דוגמה בולטת לכך היא טענת ההגנה של כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב. לפי ההלכה דהיום אין זו טענת הגנה טובה בין צדדים קרובים. אבל מכיוון שטענה שטרית זו פירושה הפרת חוזה, אזי כטענת הגנה חוזית כן ניתן יהיה להעלות אותה גם כנגד תביעה שטרית.

נותר לחכות ולראות האם וכיצד יאמצו בתי המשפט גישה חדשה זו.

*הכותבת היא מרצה לדיני בנקאות ומסמכים סחירים במכללה האקדמית נתניה.« ד"ר רות פלאטו-שנער, עו"ד « ברק הוציא חוזה על השטר « גישה חדשה בבית המשפט העליון: מכיוון שהשטר הוא במהותו חוזה, יש להחיל עליו כללים מתחום דיני החוזים. עוד צעד של הנשיא ברק בכיוון העדפת ערכים על פני פורמליזם