איש הלחם ובעיית הקמח

"גלובס": באחרונה החל המו"מ על הסכם המסגרת להסדר הקבע עם הפלשתינים. כיצד אתה מנתח את הסכם פריס ואופן ביצועו בחמש השנים שחלפו מאז חתימתו, ואיזה אופי יש לשוות להסכם הקבע לאור ניסיון זה?

רן כהן: "ראשית אני רוצה לציין כי ברור שהעובדה שההסכמים לא מולאו על ידי שני הצדדים לא קידמה את הכלכלות, וזה בלשון סגי נהור. בנוסף, באופן בסיסי הגישה שלי הפוכה מהתפיסה הבסיסית של הסכמי פריס. הגישה של ההסכמים היא קמצנית. רשימת המוצרים, בהם הפלשתינים קובעים את מדיניות המכס לגביהם - על פיהן אורז מסוג זה מותר ואורז מסוג אחר אסור - לא מתאימה. ההסכם עוצב כאילו אנחנו מאויימים על ידי מעצמה כלכלית כמו גרמניה, ולא מדובר בירדן. המשק הירדני הוא %7 מזה הישראלי. יכולנו להיות נדיבים יותר בנושא הזה. כמובן, במגבלה של מספר מוצרים או ענפים שיכולים להיות בעייתיים. במקום לאסור באופן גורף הכל, ולהחליט מה מותר, צריך להתיר ולגבי מוצרים ספציפיים לאסור.

"דבר נוסף, שלא התייחסו אליו באופן מספק בהסכמי פריס הוא התשתית, כגון דרכי הסחר, נמלי ים ואוויר. לדעתי, זה נבע מהראשוניות של ההסכם, ומהחשדנות בתקופה ההיא. כיום, אני הייתי מעצב את ההסכמים אחרת לחלוטין. אני מצפה ממשרד האוצר לשתף בכל עיצוב מחדש של ההסכמים גם את משרד התמ"ס, גם את התעשיינים ואת איגוד לשכות המסחר. אי אפשר שאת הדברים הללו יעשו אנשים שאינם תעשיינים. צריכים לעשות זאת אנשים שזה מקצועם. במשרד התמ"ס יש מקצוענים יוצאים מהכלל לעניין הזה, ויש גם חזון".

- אינכם שותפים להכנות של משרד האוצר למשא ומתן עם הפלשתינים?

"לדאבוני, עד עכשיו לא. אני לא מרגיש ברמה המיניסטריאלית עבודת מטה משמעותית ורצינית בין משרדי הממשלה השונים בעניין הזה. אני עובד על אזורי תעשייה בנפרד ממשרד האוצר, אם כי נציג משרד האוצר נמצא בצוות ההיגוי. הם עובדים על כל המערכות שהם אמונים עליהן כמעט בלעדינו. זה חבל מאוד".

* * *

- הקשר עם הרשות הפלשתינית יכול להשפיע הן על שוק העבודה בישראל והן על שוק המוצרים המקומי. האם פעלת לגבש תיאום בנושא בין משרדי הממשלה השונים?

"אני מקווה שבזמן הקרוב נוכל להתפנות מההיסטריות האופפות את משרד האוצר ונוכל לדבר גם בנושא זה".

- מה המאפיינים של הסדר הקבע הכלכלי הרצוי לתפיסתך, וכיצד פועל משרד התמ"ס בתחום מול הרשות הפלשתינית?

"מאחר שתקום מדינה פלשתינית, וזה ברור לכל מי שעיניו בראשו, ומדינה מתקיימת גם לצורך מרכיבי הריבונות הלאומית של אזרחיה - יצטרכו להיות מרכיבים סימבוליים ואחרים של העם הפלשתיני במדינתו הפלשתינית. לדוגמא, מטבע, סידורים מסחריים פנימיים, מיסוי פנימי. כל המערכות הפנים פלשתיניות יצטרכו להיות באמת בתוך כלים נפרדים.

"אבל אני חושב שזו תהיה טעות מאוד גדולה אם בסופו של דבר לא יהיו הסדרים שיקשרו את שתי הכלכלות, ואולי אף כלכלות אחרות, כמו ירדן ועוד. אנחנו לא מעצמות כלכליות שכל אחת מאיתנו תהיה בעלת סידורים כלכליים. לכן סידורי מכס חייבים להיות פחות או יותר אחידים, חייב להיות תיאום בין שערי המטבעות, בין השקל לבין המטבע הפלשתיני. חייב להיות קשר בין שתי האינסטנציות שקובעות את שערי המטבע ואת ערכם של המטבעות, ותיאום בנושא של פיחות ותיסוף".

מן הראוי לציין, ואולי לידיעת רן כהן, כי בשנים האחרונות שער החליפין אינו נקבע על ידי השלטונות, אלא על ידי המסחר בשוק המט"ח.

- האם אתה, כשר תמ"ס, מוכן לקבל מדיניות שתנסה לענות גם על האינטרס הישראלי וגם על האינטרס הפלשתיני, שהם לרוב שונים זה מזה בגלל אופיים השונה של המשקים?

"נכון, דווקא בגלל אופיים השונה, אבל היותם משקים מאוד קשורים זה בזה. הסחר בינינו לבין הפלשתינים מקיף כ-2.5 מיליארד דולר. זו אחת המדינות הגדולות בעולם מבחינת הסחר עם ישראל. רק להשוואה: עם בריטניה אנו סוחרים ב-3.3 מיליארד דולר. מדובר כאן במדינה עתידית נוכחת, שהקשר שלנו איתם הוא בעל עוצמה כלכלית מאוד גדולה, גם אם בפרופורציה למשק הישראלי המשק הפלשתיני קטן, התלות והקשר הם מאוד גדולים".

* * * - האם אתה מוכן להטיל מכסי מגן על המשק הישראלי כדי להגן מפני תוצרת פלשתינית, לדוגמא בתחום התעשיות המסורתיות. דבר שיבוא על חשבון קשרים מסחריים שלנו עם מדינות אחרות ועל חשבון יכולת התחרות של המשק הישראלי?

"אני חושב שזה יפריע מעט מאוד. אני מגלה בקשרי גם עם האמריקאים וגם עם האיחוד האירופי רצון להתחשב. זו אותה ההתחשבות שישראל מתחשבת בפלשתינים ובירדן, במיוחד הם מוכנים לסייע כדי שהתחשבות זו תצליח. לדוגמא אפשר לקחת את הנכונות של האמריקאים להעניק הקלות מכס לייצור ישראלי-ירדני משותף, ולתרגם את הסכמי הסחר שיש לנו עם ארה"ב לטובת ירדן. בידיעה שירדן היא הנהנית העיקרית, אך גם ישראל. גם האירופים פתוחים לאפשרויות מעין אלו. כשנבוא אליהם יחד עם הפלשתינים בבקשה להקלות סחר, אין ספק שגם האירופים יסכימו לבקשה. אין לי ספק שאנחנו צריכים לקיים עם הפלשתינים אזור סחר חופשי עם מגבלות מסויימות.

"עם זאת, ישנם ענפים ומוצרים מסויימים שבהם נצטרך להמשיך לקיים הגבלות על מסחר בין המשקים, למשך מספר שנים. לדוגמא, תוצרת פלשתינית מקומית שתהיה מאוד זולה ותהיה בעייתית לייצור הישראלי. יש לבחון הגבלות גם במקרה שיתפתחו קשרי מסחר מסיביים בין הפלשתינים לבין מדינות ערב, עד כדי כך שמוצרים פרובלמטיים לגבי היבוא הישראלי יחדרו לשוק שלנו. גם במקרה כזה אני אהיה בעד הורדת המגבלות באופן איטי ומוסדר, עד שהמשק הישראלי יתאים את עצמו למזרח התיכון".

- מהן פעולות משרדך בתחום של שיתוף הפעולה התעשייתי. כיצד ניתן לשתף פעולה עם תעשיינים פלשתיניים, כשיש ברשות הפלשתינית חוק הדורש ש-%51 מהבעלות על חברה פלשתינית יהיה בידיים מקומיות?

"אני שומע מהצד הפלשתיני שני מסרים שונים. אני מודה שאני עדיין לא יודע מה העמדה של ערפאת, של מוחמד רשיד (היועץ הכלכלי של ערפאת, ח.א.) ושל נביל שעת'. אני קולט משר התעשייה הפלשתיני, סעדי אל-קרנז, שדר חד משמעי חיובי כלפי כל השקעה ישראלית, כולל השקעה של מתנחלים באזורי תעשייה פלשתיניים. גם שר המסחר מאהר אל-מצרי תומך בעמדה זו, אבל הוא לא התבטא בעניין המתנחלים. אני מאוד מקווה שבהתקדמות המדינית מחד ועם פיתוח אזורי תעשייה מאידך, ויצירת יחסי שכנות יותר טובה, הם יורידו לפחות את האחוז האחד מה-%51, ויסכימו למיזמים משותפים של %50 מכל צד".

* * * - יצרנים ישראלים מתלוננים על תחרות בלתי הוגנת מצד יצרנים פלשתינים. למשל, עצירה של כניסת קמח שנטחן בישראל לרצועת עזה, למרות שעצירת הקמח הישראלי מנוגדת להסכמים. דוגמא אחרת היא ייצור פלשתיני שאינו עומד בתקנים, למשל בתחום האנרגיה הסולרית ודודי השמש. להזכירך, ברצועת עזה לפני מספר שבועות, התחשמלה אשה שהתקלחה.

"מכניסתי לתפקיד ועד עתה קיבלתי רק תלונה אחת בנושא על משאית אחת עם קמח ישראלי שנעצרה, והיא נפתרה בתוך שעתיים-שלוש. יש לנו מנגנון תיאום שכל בעיה מסוג זה נפתרת מיד".

בירור קצר בנושא, אחרי הראיון עם כהן, העלה כי הרשות הפלשתינית ממשיכה להחרים קמח מתוצרת ישראל. מאיר בראל, ראש איגוד טחנות הקמח בהתאחדות התעשיינים, נדהם מתגובת השר: "בחודשיים וחצי האחרונים אי אפשר למכור ולו שק קמח ישראלי אחד ברצועת עזה. גם בגדה המערבית ישנן מגבלות, אולם אכיפתן קשה יותר. השלטונות הפלשתיניים מחרימים קמח ישראלי מ'סיבות' של בריאות או סימון. לאנשי השלטון ברשות יש אינטרסים בטחנות הקמח שלהם, למשל ראש העיר של רמאללה שותף בטחנת הקמח. הטחנות הישראליות ממש חסרות אונים מול ההפרה הבוטה של ההסכמים על ידי הרשות". יצויין כי צריכת הקמח של רצועת עזה, לפני פתיחת הטחנות הפלשתיניות, עמדה על כ-%15 מסך המכירות של טחנות הקמח הישראליות. אז מה מנע מהשר לדעת מהו המצב? חזון שלום אופורי או אולי פקידים שחוסכים ממנו מידע לא נעים.

כהן ממשיך: "בנושא התקנים, הגעתי להכרה שאין שום סיכוי בעולם להטמיע במשק הפלשתיני את אותם פרמטרים ערכיים, טכנולוגיים ועסקיים הנהוגים בישראל - ממכון התקנים והתקינה בישראל ועד לאיכות הסביבה, ללא שיתוף פעולה ופתיחות. כשאני מקים איתם אזור תעשייה משותף, אני יכול להשפיע על כללי המסחר באזורים אלו. היום סעדי אל-קרנז ואני מכינים את המערכות של אזורי התעשייה, איכות הסביבה, שמירה על תקינה, כללי עבודה וכו'. ללא השתתפות בצוות ההיגוי לא תהיה לנו יכולת השפעה על אופי הייצור הפלשתיני, ויתפתח שוק פרוע שיסתנן ללא שליטה לתוך השוק הישראלי. הפלשתינים ביקשו שמכון התקנים הישראלי ידריך ויסייע למכון התקנים הפלשתיני לאמץ נורמות שאנחנו מקיימים במכון שלנו. הם רוצים לחקות אותנו ברמות התקינה ובאיכות".

- האם תשקלו להקים יחידה שתפקח על המוצרים הנכנסים לארץ מהרשות הפלשתינית, בדומה ליחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות?

"בכל הקשור לכללי מסחר - בהחלט כן. לדוגמא, בתחום הקניין הרוחני אנחנו נמצאים בהידברות עם הפלשתינים לקיום אכיפה דרסטית יותר בנושא העתקת מוצרים ודיסקים, שאלו עבירות של פשע, אולי אפילו פשע מאורגן".« חגי אטקס « איש הלחם ובעיית הקמח « רן כהן כואב, בראיון, את חוסר שיתוף הפעולה בין משרדי התמ"ס והאוצר בהכנות למו"מ על הסדר הקבע עם הפלשתינים, ומציג את ההסדר הכלכלי הרצוי לתפיסתו. ולא ברור אם חזון השלום או רק פקידי משרדו מונעים ממנו להבחין בבעיות היום-יום בהן נתקלים תעשיינים ישראלים, כמו החרם של הרשות הפלשתינית על קמח שנטחן בישראל