ההיי-טק יביא את השלום

נמרץ כתמיד, שמעון פרס עומד כעת במוקד הקמתה של תעשיית היי-טק פלשתינאית לצד האחות הישראלית הבכירה. הוא מדבר, כהרגלו, במונחי חזון, כורך כלכלה בדיפלומטיה ומדבר על הסטרט-אפיסט הישראלי כפטריוט החדש. ראיון

שלוש פעמים הציל הדור הצעיר את ישראל: לראשונה, כאשר הגיעו חלוצים צעירים לארץ חרבה ובנו בה חקלאות מהמתקדמות בעולם, בשנית, כאשר הקימו את צה"ל ובשלישית, כיום, כאשר הם מייצרים תעשיית היי-טק התופסת מחצית מהייצוא הישראלי, המצילה את המשק הישראלי, שבתחומים האחרים הוא בינוני למדי. כך, על פי תפישת השר לשיתוף פעולה אזורי, שמעון פרס. האיש שרואה בהסכם אוסלו את אחד מהישגיו הכבירים ביותר, הופך כיום לאחד מהמטיפים הנמרצים ביותר של טיפוח כלכלת היי-טק פלסטינית, ממנה ייהנו גם השלום, וגם כלכלת ההיי-טק הישראלית.

את החזון הזה יציג פרס במסגרת "כנס מזרח תיכון חדש" שייערך ב-2 בדצמבר, במסגרת תערוכת המחשבים קומדקס, שתיערך בגני התערוכה בתל-אביב. במסגרת האירוע, יגיעו למקום 150 אנשי היי-טק פלשתינאים ויוקמו ביתנים של כמה עשרות חברות תוכנה ומחשבים פלשתינאיות. ב"אנשים ומחשבים", המארגנת את קומדקס, הבטיחו שמעתה ואילך בכל שנה יהיה ביתן פלשתיני וייפתחו פורומים ליצירת מפגשים בין אנשים משתי התעשיות השכנות. שיתוף פעולה בין היי-טק פלסטיני להייטק ישראלי, פרס ינסה לשכנע, הוא גם כדאי וגם הכרחי.

* * *

"גלובס": מדוע, בעצם?

פרס: "אנחנו חיים היום בין הנהר לים, כ-9 מיליון אנשים על פני שטח של 12 אלף קמ"ר. ממה נתקיים? האם כל השטח יהיה אספלט וזיהום סביבתי? בעזה חיים מיליון אנשים על שטח של 310 קמ"ר ושיעור ריבוי טבעי של %4.5 לשנה. מה זה יהיה, מחנה ריכוז? אני רוצה תעשיית היי-טק אצלם שתעניק רמת חיים גבוהה ורמת חינוך גבוהה. כמו סינגפור. יש היום שמונה אוניברסיטאות בשטחי הרשות עם 53 אלף סטודנטים. אם תהיה להם עבודה הם ישאו את דגל השלום, אבל אם לא - הם יבנו פצצות".

קיימת הבעיה הבטחונית. איך התעשייה הישראלית תעסיק עובדים פלשתינאים בפרוייקטים רגישים?

"אצלנו הקריטריון העליון הוא בטחון. אבל שום דבר לא תרם לבטחון כמו הסכם אוסלו. 24 שנים אין בארץ מלחמה כוללת, אבל עד הסכם אוסלו היו 2,500 פעולות טרור בשנה. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה ארגון טרור ויתר על הטרור לפני שקיבל מדינה. כעת אנחנו צריכים להכניס היי-טק לשטחים, כי מאדמה ומים לא נוכל להתקיים.

אתה מדבר על זה עם אנשי היי-טק ישראלים. כיצד הם מגיבים לרעיון?

"רבים מאנשי ההיי-טק הישראלי מבינים את זה, וגם הדור הצעיר בישראל תומך ברעיונות האלה. חברת מג'יק הגישה תוכנית להכשרת 1,800 אנשי תוכנה פלשתינאים, וכיום אנחנו מחפשים מימון לתוכנית. סימנס הקימה מפעל ברמאללה ונעזרת בסניף סימנס מכרמיאל, טיימקס מקימה מפעל לשעונים אלקטרוניים באל-בירה. נערכים כיום דיונים על שיתוף פעולה בין חברת פיאט וסטף ורטהיימר להקמת מפעל ייצור של פיאט בעזה. מתנהלים דיונים עם חברות המחשבים אורקל והיולט-פקרד הפועלות בישראל.

"היום, יותר משיש הבדל בין ימין ושמאל, יש הבדל בין משטר הוגן לבין השחתתו. לכן המאמץ הוא גם חברתי וגם טכנולוגי. זה לא מקרה שרוב אנשי המדע והטכנולוגיה הם בעד השלום".

מדוע לטפח היי-טק בשטחים, ולא מקומות עבודה מסורתיים?

"היום, %2 מתושבי אמריקה יכולים לספק את הצרכים החומריים של כל אמריקה. ההיי-טק מאפשר את זה. לכן העתיד הוא בשירותים ולא בייצור. אם נשקיע במקומות עבודה זולים, נעשה שגיאה היסטורית. היום הפער בהכנסות בינינו לבין הפלשתינאים הוא ביחס של 1 ל-10. מדוע שהם ימשיכו לקום ב-3:00 בבוקר כדי לעבוד בישראל? שיעבדו אצלם ושיישנו בלילה. בלי תהליך השילוב לא תהיה פריחה בישראל. העולם הערבי גדול לפחות כמו העולם האמריקאי - ההבדל העיקרי ביניהם הוא ברמת החיים".

הפתרון הוא רק היי-טק?

"אין דבר אחר. ההיי-טק נמצא בכל, בחקלאות, בבריאות. האינטרנט, למשל, העלה את התפוקה בארצות הברית".

מדוע לטפח מקומות עבודה ברמאללה ולא במצפה רמון?

"וודאי שאני מעוניין לטפח את מצפה רמון, ולהעביר אליה עבודות תוכנה במקום להודו. השאלה היא אם המזרח התיכון יהיה המשך של אפריקה או המשך של אירופה".

איך הרחוב הפלשתיני מקבל את הרעיון? הם לא פוחדים מהשתלטות ישראלית כלכלית?

"זה לא חשוב ולא מעניין אותי. אנחנו לא צריכים לפעול לפי דעת הקהל אלא ליצור דעת קהל. גם הערבים וגם הישראלים חיים במושגי כלכלה לאומית, אבל אין כזה דבר. היום יש רק כלכלה גלובלית. לאחר שפרסמתי את הספר 'המזרח התיכון החדש' מובארכ הזמין מומחים שיתקפו את הספר. בפגישה איתו אמרתי: 'לכם יש כלכלה? לכם יש עוני'. בעידן הגלובליזציה אין כלכלה לאומית, יש רק עוני לאומי".

מה הם המכשולים המפריעים לשילוב בין כלכלת ההיי-טק הישראלית לכלכת היי-טק פלשתינאית עתידית?

"חשדנות והרגלים. רוב האנשים מעדיפים לזכור במקום לחשוב. אבל הזכרון הזה הוא בעיקר שכחה. לאחר שמשה הוציא את בני ישראל ממצרים הם פתאום נזכרו בסירי הבשר שהיו להם במצרים. היו להם סירי בשר? סיפורי מעשיות! הדבר הגדול ביותר באמריקה היא לא הטכנולוגיה שלה אלא הנכונות שלה לקבל דברים חדשים. לכל דבר יש אצלם קהל. לישראל יש קבוצה קטנה של חלוצים, והם יכולים להוביל".

קשה שלא להבחין כי משנתו הכלכלית של שמעון פרס היא קודם כל פוליטית. הוא מאמין שרמת חיים גבוהה בתוך תחומי הרשות תגדיל את שאיפת האוכלוסייה לשלום ותחזק את הכלכלה הישראלית. שכן, ככל שהפלשתינאים ישפרו את התשתיות שלהם - כך תשתפר גם התשתית הישראלית. זיהום אוויר ומים, למשל, הם תשתיות חוצות גבולות המתעלמות מסידורי גבולות מסובכים או פשוטים. וכל עוד הפלשתינאים לא יוכלו לשלם תמורת התפלת המים שלהם - גם הישראלים לא יעשו זאת. כלומר, לצד שרטוט גבולות מדיניים והפרדת אוכלוסיות - הגיע הזמן לחבר את שתי הכלכלות.

האם הוא סוציאליסט או קפיטליסט? לא זה ולא זה. במפגש האינטרנציונל האחרון טען נגד עמיתיו שהם צריכים להתעדכן. הסוציאליזם נוצר על רקע של מחסור, ואילו כיום הכלכלה המתנהלת בצל ההיי-טק היא כלכלה של הזדמנויות. ובחשבון האחרון, גם נשאלת השאלה כיצד לשמור על ההיי-טק המקומי במקומו.

"ההיי-טק פותח אותך אל העולם. כל איש היי-טק יכול לקנות כרטיס טיסה לסיליקון ואלי ולהרוויח שם הרבה כסף. מה שמחזיק את אנשי ההיי-טק הישראלים כאן הוא סוג של פטריוטיזם. אי אפשר להפריד בין ההיי-טק לבין ערכים חברתיים".« רוני ליפשיץ « ההיי-טק יביא את השלום « נמרץ כתמיד, שמעון פרס עומד כעת במוקד הקמתה של תעשיית היי-טק פלשתינאית לצד האחות הישראלית הבכירה. הוא מדבר, כהרגלו, במונחי חזון, כורך כלכלה בדיפלומטיה ומדבר על הסטרט-אפיסט הישראלי כפטריוט החדש. ראיון

צרו איתנו קשר *5988