סטיב קייס
מנכ"ל אמריקה און-ליין

מראיין הטלוויזיה, שועל אולפנים ותיק, פנה אל האיש הצעיר בעל הבלורית השחורה השופעת. "מר קייס, שווי השוק של חברתך הגיע בשבוע שעבר ל-186 מיליארד דולר. איך זה ייתכן?" סטיב קייס - שלפני קצת פחות מ-20 שנה עסק בעיצוב פיצות, ורק לפני ארבע שנים נראה מקרטע על-פי תהום מסחרית - השיב מבלי להניד עפעף: "אנחנו באמריקה און-ליין מתכוונים להיות החברה הגדולה ביותר בעולם". המראיין ציחקק. "החברה הגדולה ביותר בעולם!", הוא חזר בהשתאות.

אבל להשתאויות אין עוד מקום. אמריקה און-ליין, אשר שוויה גדול ב-%80 מן התוצר המקומי הגולמי של ישראל, שברה מכבר את כל מחסומי הציפיות, ועדיין היא רחוקה מאוד מלהגיע אל פירקה, ולהירגע. אומנם כן, היא מתפתחת לממדים דינוזאוריים; והקמפוס שלה, לא הרחק מנמל התעופה הבין-לאומי של וושינגטון, גדל בימים האלה לממדים של עיירה; ו-%15 מכל משתמשי האינטרנט באמריקה עוברים דרך צינורותיה - אבל תחזיות הצמיחה שלה לשנים הבאות מזכירות חברות צנומות וקלות-רגליים שעתה זה נולדו. בשנה הבאה, למשל, חזוי לה גידול של כמעט %50, פחות או יותר מה שהיא השיגה ברבעון האחרון, וברבעון שלפניו, וברבעון שלפני-לפניו.

"אני רק בן 41", קייס התנדב להזכיר במהלך ראיון במשרדו, ביום ו' שעבר. כאשר הוא התחיל את הפלירט שלו עם מחשבים ועם טלפונים, לפני 20 שנה, "זה היה רק זיק שהיבהב בעיניהם של אנשים. אפילו לפני חמש שנים זו היתה רק תופעה צדדית, בשולי החברה. מעט מאוד אנשים היו מחוברים, וגם הם לא היו מתחברים אלא לעיתים רחוקות. תשע שנים עברו מן היום שבו התחלנו את אמריקה און-ליין, ב-1985, עד שהגענו אל מיליון מנויים. חמש שנים אחר-כך יש לנו כבר 20 מיליון. לפני חמש שנים, מנויינו השתמשו בשירות שלנו בערך שעה אחת בשבוע. כיום הם משתמשים בו שעה אחת ביום".

כל זה לא היה בלתי נמנע. ב-1994, על סף מהפכת האינטרנט, היו בארה"ב שורה של רשתות מחשבים פרטיות, שלא היה ביניהן כל קשר, והן פעלו כמו מועדוני חברים סגורים. אמריקה און-ליין עמדה הרחק מאחורי הלביאה שבחבורה, קומפיוסרב. אנשים רציניים לא בזבזו זמן על המסדרונות הדיגיטליים של סטיב קייס. ללמדך עד כמה הקצב מסחרר, ובאיזו מהירות הלביאות של אתמול הופכות להערות שוליים בכרוניקה של האינטרנט, שנה אחת אחרי כן אמריקה און-ליין כבר היתה הגדולה ביותר, ושנתיים אחר-כך היא הצילה את קומפיוסרב מפשיטת רגל, וסיפחה אותה אל האימפריה המתרחבת שלה.

בחודש שעבר ערכה חברה בקליפורניה בדיקה מקיפה של משתמשי האינטרנט, כדי לראות מאיזה שער הם נכנסים. המתחרה הקרובה ביותר של אמריקה און-ליין לא הגיעה אפילו לרבע מכוחה. מספר גדל והולך של אמריקנים מתרגלים לחשוב, שאין הבדל בין המותג של AOL ובין האינטרנט.

עוד פרצוף על הר ראשמור לפני שמונה חודשים סיפר ה"וול-סטריט ג'ורנל" על ילדה קליפורנית בת 11, שבבית הספר הטילו עליה להציע מועמד חמישי לפרצופיהם של ארבעת האמריקנים הגדולים, החצובים בסלע על הר ראשמור, במדינת דרום דקוטה (הסלע הזה הוא הפנתיאון הלאומי של אמריקה). לילדה לא היה כל ספק את מי היתה מוסיפה: את סטיב קייס.

הנחתי שהחזרה על סיפור המעשה הזה תנעם לקייס, בשעה שהוא נוגס את כריך ארוחת הצהריים שלו מקופסת פלסטיק, במשרד נוח, אבל לא מהודר, היוצא מגדרו להפגין חוסר פורמליות.

שאלתי את קייס, אם הוא מתפנה לעצור ולהרהר מדי פעם בטביעות האצבעות שהוא משאיר על נפשן של נערות צעירות בקליפורניה. הוא השיב שבוודאי, "אני מנסה לעצור ולהרהר, אם כי אינני מבזבז יותר מדי זמן כדי לטפוח על שכמי, או על שכם החברה". בקיצור, הוא אינו מתפנה לעצור ולהרהר.

הראיון איתו, שניתן לי לרגל העובדה שקייס יישא את הרצאת הנעילה ב"ועידת ישראל לעסקים", היה קולח ונעים. הוא השיב על השאלות בפירוט ובנימוס, אבל כולו אמר מעשיות וענייניות. רעיונות מופשטים אינם מסתדרים עם הריהוט הפונקציונלי במשרד, או עם חולצת הכותנה פרומת הצווארון. האיש הזה, המעיד על עצמו שהוא אינו "רץ למרחקים קצרים, אלא מרתון", אינו יכול להתאים את עצמו למעמד של קמיע לאומי. הוא עסוק יותר מדי בעסקה הבאה, מכדי לפתח גישה פילוסופית כלפי עצמו (או לפחות מכדי להתחלק בה עם אורחיו).

במובן הזה הוא ילד אופייני של שנות ה-70, מן הילדים שהחמיצו את ההתרגשות האידיאליסטית של שנות ה-60, הגיעו לבגרות בימים של קיפאון כלכלי וחברתי, ומצאו את הדרך הדיגיטלית החוצה.

בתחילת שנות ה-80 קראו להם באמריקה "ילדי 'אטארי'", על שם החברה שהנפיקה את הגל הראשון של משחקי המחשבים. אחר-כך קראו להם, או לפחות לחלקם, "דור ה'אני'", בגלל מה שהצטייר אז כהתנהגות כלכלית וחברתית אנוכית. הם-הם שהעניקו השראה למושג "צעיר עירוני מקצועי מטפס", המוכר יותר בראשי התיבות האנגליים "יאפי". יהיו חולשותיו הנתונות של הדור הזה אשר יהיו, הוא חילץ את אמריקה מן השרטון.

סטיב קייס אומנם התחיל במשחקי מחשבים. הוא היה סוכן נוסע של פיצה-האט, והיה מבלה לילות רבים, ארוכים ובודדים במוטלים. כדי להפיג את השעמום הוא קנה מחשב, והיה מחבר אותו לטלפון, ומחייג אל שירות ממוחשב שנקרא "המקור". מכאן היתה הדרך קצרה למשרה בחברה במדינת וירג'יניה, "קונטרול וידיאו", אשר עסקה בהפצת משחקי וידיאו באמצעות הטלפון.

בימים ההם מהירות ההעברה של המודם המהיר ביותר היתה 1,200 סיביות בשנייה (56 אלף סיביות היא המהירות של המודם הנפוץ ביותר כיום). העסק לא השתלם, "קונטרול וידיאו" שינתה את שמה ל"קוואנטום", והפכה לשירות מידע ממוחשב. ב-1991 נעשה קייס המנכ"ל, צלחה עליו הרוח, והוא שינה את השם ל"אמריקה און-ליין".

ההחלטה החשובה ביותר שקיבל היתה צמיחה אגרסיבית. בעוד שהשירותים הממוחשבים האחרים התרווחו במושביהם, גבו דמי מנוי גבוהים, דרשו מחבריהם מידה של מיומנות במחשבים, והתייחסו בתערובת של איבה ובוז כלפי ההמונים הנבערים, סטיב קייס רצה רק להגדיל את מספר המשתמשים, כמעט בלי שים לב לתוצאות. מומחים מלומדים הטילו ספק עוד ב-1994 ביכולת הפיזית של אמריקה און-ליין לקלוט חברים נוספים (ואז היו רק 600 אלף). ב-1996 הוא קיבל אולי את ההחלטה הגורלית ביותר: לקבוע דמי מנוי אחידים (20 דולר חסר חמישה סנטים), ולהסיר את הגבלות הזמן.

"זה שינה את מודל העסקים שלנו בן-לילה", הוא אומר. זה היה גם הרגע שבו אמריקה און-ליין התקרבה להתמוטטות. ההחלטה התקבלה בחיפזון עצום, לא נעשה כל ניסיון להתאים את המערכת לתוצאות הבלתי-נמנעות, לא נרכשו די מודמים, ובתוך שעות אחדות יכלו המתקשרים להאזין לצליל בלתי פוסק של תפוס.

פיסת הנדל"ן הממוחשבת למרבה ההפתעה אמריקה און-ליין יצאה מן המשבר הקיומי ההוא מחוזקת. מאחר שהכנסותיה ממנויים פחתו, היא היתה זקוקה למקורות תחליפיים. סטיב קייס הקדים לגלות מה שעכשיו הוא מובן מאליו: שיש לו אחד מנתחי הנדל"ן המובחרים באמריקה - מסך מחשב. והוא התחיל למכור חלקים ממנו למפרסמים. זו היתה התחלת המיסחור המסיבי של האינטרנט.

השלב הבא היה הקמת קניון אלקטרוני, וגם אם אתרי אינטרנט כמו אמזון או eBay ידועים יותר מ-AOL בזכות הקניות והמכירות שלהם, אמריקה און-ליין היא אזור העסקים ההומה ביותר על הרשת.

בשבוע האחרון של נובמבר, שהוא זמן הקניות האינטנסיבי ביותר באמריקה (סביב חג ההודיה ולקראת חג המולד), תנועת הקניות ב-AOL היתה גדולה פי שלושה מזו של השנה שעברה. בשנה שעברה הסתכמו העסקות המסחריות בין שני החגים בשני מיליארד דולר. לפי AOL, ‏11 מיליון ממנוייה יוצאים מדי פעם לקניות אלקטרוניות.

מה הפלא איפוא שקייס אינו מתנצל על שווי השוק שלו. מניית AOL נסחרת עכשיו קרוב מאוד אל שיאה (אשר נקבע באפריל שעבר). "האינטרנט דוחף את הגל הבא של יצירת עסקים, ובמידה מסוימת של הריסת עסקים", הוא אומר. "שורה של עסקים מתהפכים על ראשם: שירותים פיננסיים, מדיה, מסחר. אנחנו הפכנו למנהיגי העדר, 'מוקד-הרעש' של המהפכה הזו. וזו הסיבה שאני חושב, כי ערך השוק שלנו הוא בן-קיום. התנופה המלווה את האינטרנט לא זו בלבד שאינה שוככת, אלא שהיא מתחזקת והולכת.

"חוץ מזה, אינך יכול להתבונן בנו בווקום. מייקרוסופט שווה פי שלושה יותר מאיתנו, סיסקו - פי שניים. אילו שאלת אנשים לפני חמש שנים אם יבוא יום ומייקרוסופט תהיה החברה היקרה ביותר בעולם, הם היו מנידים בראשם, ועונים לך, 'השתגעת? איך זה ייתכן? הלוא הם מוכרים רק תוכנות'. ואילו שאלת אם סיסקו תהיה יום אחד החברה השלישית בעולם, אנשים היו פורצים בצחוק. 'מה הם מייצרים?' היו עונים לך. 'נתבים?! לא, זה לא ייתכן'.

"ועובדה, זה ייתכן, וזה קרה. כיוצא בזה אנחנו. יש קבוצה קטנה של חברות שהן המנצחות הברורות במהפכת האינטרנט, ורוב האנשים הסיקו ש-AOL היא המנצחת הגדולה מכולן".

אני מזכיר לו את תלאותיהם של משקיעיו בחודשים האחרונים. הם ראו את שער המניה צונח ב-%50 בתוך חמישה חודשים (אלה היו הימים שבהם מומחי הפיננסים הודיעו בביטחון, כי "בועת

האינטרנט" התפקעה). מה קרה בימי החולשה ההם, כאשר עמודי המערכת והפיננסים של העיתונות האמריקנית היו מלאים מאמרים של שמחה לאיד? האם לקייס עצמו היו רגעי ספק ויראה?

הוא מתקשה להמתין לסיום השאלה, כדי לבטל בהינף יד את ההנחה הכרוכה בה. "אנחנו הוספנו כל הזמן הזה להוציא אל הפועל את האסטרטגיה שלנו. משקיעים באים ומשקיעים הולכים, אבל תנועותיהם אינן משפיעות בהכרח על התוצאות. אנחנו עושים את כל זה כבר עשר שנים. ראינו הרבה מחזורים. ראינו חברות באות וחברות הולכות, רעיונות באים ורעיונות הולכים - ואנחנו מוסיפים להרחיב את חוג לקוחותינו, ומוסיפים לצבור תנופה".

"כל שנה מישהו סופד לנו"

"כמעט מדי שנה מישהו סופד לנו. שנה אחת אומרים, אה, בעיית 'רוחב הסרט' (כלומר, מהירות החיבור לאינטרנט) תגמור אותם. שנה אחרת אומרים, אה, הם יפסידו בהתחרות עם חברות המספקות אך ורק חיבור לאינטרנט. שנה אחת אומרים, אה, מייקרוסופט תעשה שרירים, תשכיב אותם על הריצפה. שנה אחרת אומרים, הטלוויזיה האינטראקטיבית תוציא אותם מן המשחק. אני אגיד לך מה אנחנו עושים כל הזמן הזה: אנחנו מנסים להבין מה הצרכן רוצה, וממלאים את רצונותיו".

אני מעיר, שבעיית "רוחב הסרט" (broadband) רחוקה מפתרונה. עדיין הרוב המכריע של מנויי AOL תלויים במודמים אנלוגיים מתיישנים והולכים, וסופקים כפיים לנוכח מה שליצני האינטרנט מכנים World Wide Wait (משחק מלים על השם המקורי של הרשת, World Wide Web).

האם שאלת המהירות היא האתגר הגדול ביותר של AOL? הוא מניד בראשו בשלילה; האם הוא מרוצה ממה שנעשה עד כה? מרוצה בהחלט, הוא אומר.

הירידה המסחררת בשער המניה של AOL בין אפריל לספטמבר יוחסה בין השאר לחוסר הצלחתה של החברה לפרוץ את מחסום המהירות. אין לה תשתית משלה - היא מכרה אותה ב-1996, כדי לכסות הפסדים שגרם המעבר לשימוש בלתי-מוגבל בזמן - והיא תלויה איפוא בתשתיות של אחרים. באותו הזמן רווחה ההנחה, שהאמצעי המבטיח ביותר להעברה מהירה של האינטרנט יהיה כבל הטלוויזיה.

תאגיד הטלפונים הענקי AT&T פרץ בחודשים הראשונים של השנה במלוא כוחו אל ענף הכבלים, והגיע בזמן קצר להפליא לשליטה ברבע רשתות הכבלים של אמריקה. AOL יצאה למאבק משפטי, כדי לחייב את AT&T לפתוח לפניה את הכבלים.

מאז, נחלשה הוודאות בניצחון הכבלים, והתפשטה הדעה שהעתיד נמצא דווקא בקווי-הנחושת הישנים של הטלפון, בזכות טכנולוגיה חדשה המכונה "קווי מנויים דיגיטליים" (AOL .(DSL חתמה איפוא על כמה הסכמים עם חברות טלפונים מקומיות, ומספר קטן מאוד ממנוייה כבר יכולים להתקשר באמצעות DSL.

ביוני השנה עשתה AOL את המהלך הנועז ביותר שלה, כאשר השקיעה מיליארד וחצי דולר בחברת הלוויינים Hughes, מיסודו של המיליארדר האקצנטרי הווארד יוז, כיום חטיבה בג'נרל מוטורס.

ההשקעה הפתיעה אז לא-מעט משקיפים מקצועיים, מפני שהטכנולוגיה הנחוצה לאינטרנט באמצעות לוויינים עדיין לא הבשילה.

אבל גם כאן, לקייס אין כל הצטדקויות. "אנחנו איננו בוחרים את המנצחים במאבק הזה", הוא אומר. "אנחנו מאמינים כי הדרך הטובה ביותר בשבילנו היא להתקדם מכוח 'אסטרטגיה של פורטפוליו', ולאמץ הרבה טכנולוגיות". לשון אחר, AOL אינה צריכה להטיל את יהבה על שום מיגזר. היא עשירה מספיק ומחוזרת מספיק, כדי שרגליה יעמדו בכל מקום. ממילא אף אחד מאמצעי ההעברה של האינטרנט לא יוכל להצליח בלי מנויי AOL. "מי שירצה להצליח יצטרך לעשות זאת בשותפות איתנו, לא בהתחרות נגדנו", הוא אומר ברמז ברור מאוד ל-AT&T.

טיג'יק תקרא, תנחש ותשלח "קרב הטכנולוגיה הזה רחוק מסיום", הוא אומר, ומציע לנו להביא בחשבון שההתפתחות המסחררת ביותר תתרחש לא בכבלים ולא בקווי טלפון, אלא במכשירים אלחוטיים. הראיון איתו נערך בצהרי יום ו', עוד לפני שבאה הידיעה המדהימה מנוקיה, ענקית הטלפונים הסלולריים של פינלנד, כי הצליחה להשיג ב-1999 את יעדי ההתפשטות שהציבה לשנת 2003, ורווחיה גדולים מן החזוי בין %30 ל-%40. קייס כנראה עדיין לא ידע על הנתונים האלה, כאשר אמר לנו, "יש עכשיו איזה מאה חברות בכל רחבי העולם, העושות נפלאות בעניינים אלחוטיים. הון עצום זורם אל חברות העוסקות באלחוט".

האם הוא מחפש שותפים במיגזר הזה? כמובן, הוא אומר. לא סתם מחפש, אלא גם מוצא. בשבוע שעבר הודיעה AOL על רכישת "טיג'יק" (Tegic), אשר פיתחה תוכנה "חכמה" לשם העברת דואר אלקטרוני בטלפונים סלולריים. לוח הספרות של הטלפון משמש כלוח מקשים, והתוכנה מזהה מלים, או לפעמים משפטים שלמים, על יסוד נקישה יחידה. היא פועלת ב-14 לשונות, כולל סינית ויפנית (עברית, ערבית או רוסית אינן נמנות איתן). טיג'יק משמשת עכשיו 20 חברות סלולריות, המשרתות %90 של השוק העולמי, ובכללן נוקיה, מוטורולה וקוואלקום.

אני שואל את קייס מה דעתו על הטכנולוגיה של החברה האמריקנית Metricom, המאפשרת חיבור אלחוטי של מחשבים נישאים לאינטרנט באמצעות משדרי רדיו זעירים. מטריקום נעשתה לאחרונה אחת הכוכבות הזוהרות של וול-סטריט, ברוקר חשוב תיאר אותה כ"יהלום", והמניה שלה עלתה בתוך חמישה חודשים ב-%700 (נכון ליום ו' שעבר).

"למטריקום יש מוצר גדול", אומר קייס, "קל מאוד להתקנה. הבעיה שלו היא, שאין הוא מהיר מספיק (כרגע מהירותו היא רק 28,800 סיביות בשנייה, כמו המודם האנלוגי הבסיסי ביותר)". המהירות אומנם עומדת לגדול פי ארבעה וחצי בתחילת השנה הבאה, אבל קייס היה רוצה שהיא תגדל עוד יותר. "כרגע זה תדר רדיו צר, והשאלה מתי זה יהפוך לפס רחב. אבל מטריקום היא בהחלט דוגמה לעליית האמצעים האלחוטיים. מפני שאם אתה יכול לשלוח למישהו קופסה קטנה, וכל מה שהוא צריך זה רק לחבר אותה בלחיצה למחשב, ואיש לא צריך לבוא הביתה לסדר מחדש את קווי הטלפון - זה מוצר מרשים ביותר".

הנוסחה של קייס מתבטאת עכשיו בסיסמה העיקרית של חברתו, AOL Anywhere, "בכל מקום", ולא רק בכל מקום אלא בכל דרך, ולא רק בכל דרך אלא בכל זמן. הוא רוצה להבטיח לאמריקה און- ליין "דריסת רגל גלובלית", ולפיכך הוא מוסיף עוד ועוד מותגים. זה בדיוק הטעם, שהוא הושיט את ידו לישראל, וחטף את מירביליס (ראו מסגרת). זה הטעם שהוא רכש את קומפיוסרב, ורכש את נטסקייפ, ורכש את אתר המוסיקה הפופולרי Spinner ואת תוכנת המוסיקה הפופולרית Winamp. "אם תצרף את כל המותגים שלנו, תראה שיש לנו עשרות מיליוני לקוחות, הרבה יותר ממספר המנויים של AOL עצמה".

אבל האם כל זה אינו מוכיח, שקייס שגה לפני כמה שנים, כאשר לא פתח את AOL עצמה לפני כל הציבור, והציע את שירותיה חינם אין כסף? זו טענה הנשמעת לפעמים מצד פול אלן, האיש שיסד את מייקרוסופט יחד עם ביל גייטס, והיה בעל השקעות גדולות ב-AOL עצמה. אלן חושב, שאילו הסכים קייס ליצור "פלטפורמה פתוחה", האינטרנט בתור שכזה כלל לא היה נולד. אולי אמריקה און- ליין היתה האינטרנט. אני חוזר על ההיפותיזה באוזני קייס.

"אילו עשינו כן", הוא משיב, "לא היו לנו הכנסות של שישה מיליארד דולר בשנה, ורווחים של מיליארד דולר. אנחנו מסתדרים לא רע".

הייתכן ש-AOL תציע את שירותיה חינם? היא עושה כן באירופה, הוא מזכיר (הפיצוי שם מגיע מחברות הטלפונים, שאצלן, כמו בישראל, המונה פועם גם בשיחות מקומיות. בארה"ב שיחה מקומית יכולה להתנהל זמן בלתי מוגבל). אבל לא בארה"ב. "להיפך", הוא אומר, וחלל פיו מתמלא בסנדוויץ'. "הוכחנו את זה, כאשר הצגנו את התוצאות הרבעוניות האחרונות שלנו. AOL השיגה רווחי שיא.

קומפיוסרב הראתה את כוחה - ושתיהן גובות כסף תמורת הכניסה".

לא הכול הוא עניין של תכנון ושל כוונה. לסטיב קייס גם היה לא מעט מזל. הוא יצא בשלום מצליל הטלפון התפוס של 1996, הוא יצא בשלום מחיכוכים עם רשות ניירות הערך על אופן החישוב של רווחים תפעוליים, הוא יצא בשלום משערוריה שיכלה לפרוץ על מכירת פרטיהם של מנויים לחברות שיווק מבלי לקבל את רשותם.

לעשות מעשה מייקרוסופט זה לא היה מזל במובן של "שיחקה לו שעתו". זה היה מזל באותו מובן של יזם נועז, הנקלע לזמן של מהפכה תעשייתית, ומתקדם במהירות, אגב הפרה אקראית או מכוונת של כללי המשחק. אבל עם כל הממדים המונומנטליים של המהפכה עד כה, ייתכן מאוד שאין היא אלא אקורד הפתיחה למלחמה העצומה המתרגשת ובאה על מסחר אלקטרוני. אם נאמין לתחזיות, עד שנת 2003 המסחר הזה יגיע ל-2 עד 3 טריליון (2,000 עד 3,000 מיליארד) דולר בשנה. איסוף המותגים, חיפוש אמצעי-ההעברה, רכישת התוכנות - כל אלה מיועדים ליצור שער כניסה יחיד לאינטרנט.

בעיני יריבים, קייס מקווה לעשות "מעשה מייקרוסופט", וללפות את שוק האינטרנט באותו אופן שמייקרוסופט לפתה את שוק המחשבים האישיים.

רמז לכיוון הזה ניתן בקיץ האחרון, כאשר AOL אסרה מלחמה על מייקרוסופט, כדי למנוע את חדירתה אל שוק "הודעות-הבזק" הענקי שלה, אלה ההודעות העוברות בין משתמשים בשעה שהם נמצאים בעת ובעונה אחת על הרשת. הפופולריות העצומה של הודעות-הבזק הופכת אותן לאמצעי החשוב ביותר במלחמה על נאמנותו של הצרכן. היתרון של אמריקה און-ליין יכול להימדד כמעט בשנות-אור, ומייקרוסופט רצתה עד ייאוש לערער אותו. מלחמת חורמה התפתחה בין מהנדסיהם של שני הענקים: התוכנה של מייקרוסופט פלשה אל תוכנת AOL, נהדפה, חזרה ופלשה, וחזרה ונהדפה.

AOL הצטיירה במלוא חוסר ידידותה למתחרים.

מנהלים בכירים במייקרוסופט נשמעו מאיימים, שהם יערערו את בסיס ההכנסה של AOL באמצעות הוזלה דרמתית של שירותי האינטרנט שלהם, או אפילו אינטרנט חינם. מייקרוסופט אומנם לא

תרוויח, אבל היא תוכל להרשות לעצמה להפסיד. AOL עדיין תלויה ל-%77 מהכנסותיה בדמי מנוי. מה היא תעשה?

זה לא קרה, ובהתחשב בחרב המתהפכת מעל ראשה של מייקרוסופט, קשה להאמין שזה יקרה. בינתיים, קייס, בטוח וחזק, מותח את הרשת על פני שלוש יבשות. הוא עשה עסקה גדולה עם חברת אינטרנט בברזיל. הוא נמצא ביפן, באוסטרליה, בגרמניה, בצרפת, בבריטניה ובקנדה. רק לפני כמה שבועות הוא חנך את שירות AOL בהונג-קונג, עם פזילה ברורה לשוק הסיני. "רק אחוז אחד מן הסינים מחוברים לאינטרנט", הוא מזכיר, ואינו מתלונן על הסכם הסחר האמריקני-סיני האחרון, שבו הבטיחה סין לפתוח את שוק האינטרנט שלה להשקעות זרות.

איזה רושם עושות עליו התפרעויות-הרחוב בסיאטל, בזמן ועידת ארגון הסחר העולמי בשבוע שעבר? "אנשים אינם צריכים לחשוש מפני גלובליזציה", הוא אומר. "במאה הבאה, האינטרנט יהיה אמצעי-השינוי העיקרי, וצריך להבטיח שאיש לא יישאר מאחור. אני עצמי משתתף עכשיו ביוזמה למנוע היווצרותה של 'הפרדה דיגיטלית' בין מחוברי אינטרנט לאלה שאינם מחוברים. כרגע אנחנו עוסקים בארה"ב. אפילו כאן, אפילו בשוק המפותח ביותר בעולם, פחות מחצי האוכלוסיה מחוברים לאינטרנט. אבל היוזמה הזו תתרחב גם לשאר העולם". * « יואב קרני «סטיב קייס
מנכ"ל אמריקה און-ליין «בגיל 41, סטיב קייס יושב על פיסגת מהפכת האינטרנט. עם הכנסה שנתית של שישה מיליארד דולר, רווחים של מיליארד דולר, 20 מיליון מנויים ועשרות מיליוני משתמשים באוסף המותגים שלה, אמריקה און-ליין מתכננת להיות "החברה הגדולה ביותר בעולם". שווי השוק שלה גדול ב-%80 מן התמ"ג של ישראל, ועוד היד נטויה. האיש שקנה את מירביליס מוסיף להתעניין בשוק הישראלי, ומבטיח רכישות והשקעות נוספות בעתיד. הוא חושב שעתיד האינטרנט נמצא במכשירים אלחוטיים, אבל הוא אינו בוחר מנצחים, ומתכוון להשקיע "בכל מקום". שיחה עם סטיב קייס, מי שיישא את הרצאת הנעילה של "ועידת ישראל לעסקים"