עולמו המתפרק, העלוב, של הגבר

"מועדון קרב", סרטו הרביעי של דיוויד פינצ'ר, הבמאי עם ניצוץ הגאונות, הוא סרט מופתי. הוא עולה על מסכינו כשהוא מלווה בשערוריה קטנה שמקורה בצרפת, והיא פרצה עקב מקצועו של אחד משני גיבורי הסרט - יצרן סבונים המופקים משומן אדם.

אבל לא ההיבט הזה הוא שצריך להרתיע. אם בכלל צריך להירתע, אז תהה "הסיבה" גודש האלימות, או עמימותו של הסיפור. והנה, דווקא על העמימות הזאת אני מבקש להרחיב, כשברור לי שאני עלול למעוד ולספר גם את סודו של הסרט.

פינצ'ר במקור (ואולי עדיין), הוא יצרן בלתי נלאה של סרטי פרסומת, וידיאו קליפים. הוא בעל סגנון חזותי מרשים ומנומק היטב. לאחר הפתיחה המרשימה שלו ב"הנוסע השמיני 3" הגיש פינצ'ר סרט מופתי ראשון, "שבעה חטאים", שבו ביקש לתהות על מהות הרוע, על נוכחותו הדמונית של מי שמתנהג ונראה כמו לוציפר.

לאחר מכן באה אתנחתה מרשימה, קומדיה מלחיצה בשם "המשחק", שהרחיקה מפינצ'ר את מעריציו שהתקבצו סביב "שבעה חטאים".

ב"מועדון קרב" הוא כבר משוכלל יותר, עמוק וטורד מנוחה באופן קיצוני. זהו סרט מצמרר, שבתוכו נוכחים המוטיבים שכבר נפרשו היטב בסרטיו הקודמים, ובמיוחד עניין הרוע השטני.

הסרט מבוסס על רומן ראשון מאת צ'אק פלאניוק. התסריט עובד בידיו של סטודנט לקולנוע שזו עבודתו המקצועית הראשונה, ג'ים אולס שמו, וכדאי לרשום את השם.

השלושה, פינצ'ר-פלאניוק-אולס, מבצעים ניתוח ללא-הרדמה לגבר המערבי בסוף האלף. בעוד אני רושם את הדברים, אני מערב את סדר האירועים, מפני שאין ברצוני לגלות את הסוד...

אבל אין ברירה. העלילה או האירועים וסדר הופעתם לעינינו קשורים בדמותו של המספר (אדוארד נורטון), כך הוא נקרא, ללא שם וללא זהות נוספת.

הוא גבר צעיר, רווק, שמתפרנס כשמאי בחברת ביטוח המתמחה בתאונות דרכים. כלומר הוא ראה הרבה דם, גוויות מרוסקות, אברים מרוטשים, משפחות שאיבדו את עולמן בהרף עין. הוא גם קשור בקשר השתיקה שאופף את משרתו - שקרים והטעיות של משרד השמאות, שנעשים לטובת חברות הביטוח ויצרני הרכב.

ומה בקשר לחייו הפרטיים? ובכן, הוא צרכן כפייתי של מוצרים הנמכרים באמצעות דיוור ישיר, קטלוגים, אינטרנט וכיוצא בזה. הוא קונה הכל, לרוב חפצים חסרי ערך.

ותחביבו? מאחר שהוא סובל מחוסר שינה (גם גיבורו של "נהג מונית" היה כזה), הוא צריך למצוא לעצמו עיסוק מעניין אחרי שעות העבודה. הרופא שלו לא מספק לו כדורי שינה, שיסתדר באופן טבעי, הרי הוא בריא כשור.

בצר לו מוצא המספר עיסוק משונה, כזה שמספק לו מספר שעות של נים-ולא-נים. הוא מצטרף לקבוצת תמיכה של גברים שבעקבות סרטן האשכים שנתקפו בו, השתנה עולמם. הם נזרקו מהבית ונעשו אומללים ללא תקנה, ובמיוחד אלה שכתוצאה מן הניתוח הנורא, צימח חזם, ממש כנשים.

אחד מהם, רוברט פולסן (מיט לוף אדי), נעשה ידידו הקרוב. לפולסן יש שדיים ענקיים, המוטציה הפתטית ביותר של הגבר המערבי המסורס.

יום אחד, בטיסה כלשהי, נפגש המספר עם טיפוס גברי, נאה ושרמנטי, אחד, טיילר דרדן (בראד פיט), שעיסוקו הוא ייצור ושיווק של סבונים. גם דרדן מתיידד מאוד עם המספר, ואפילו שוכב בעוצמה גברית ראויה לציון עם מרלה סינגר (הלנה בונהם-קרטר), שהמספר הכיר בקבוצות התמיכה השונות, אליהן הוא מצטרף.

השלושה מבלים במבנה מוזנח, שנראה כתפאורה מסרט אקספרסיוניסטי גרמני. ואכן "מועדון קרב" משרה אווירה ניאו-אקספרסיוניסטית צפופה, דחוסה ומורכבת ביותר. ומדוע עובר המספר לדירתו העלובה של דרדן? דרדן, או מישהו אחר, פוצץ את דירתו של המספר, וכל החפצים והרהיטים ושאר מוצרי הצריכה שמילאו את דירתו, עלו באש.

דרדן מגלה למספר מהו העניין שלו בחיים - קרבות אלימים בין גברים, במרתפים חשוכים בעלי צביון מחתרתי ואקספרסיוניסטי אף יותר מדירת המגורים.

כאן אני מפסיק את רישום האירועים, גם משום שיהיה זה עוול לגלות מה קורה בהמשך, וגם משום שהעלילה לבדה אינה חשובה.

חשוב יותר, וזאת אני כותב בעקבות צפייה אחת ובלתי מספקת בעליל, לראות את הסרט כסרט-תודעה. כלומר, האירועים, ובמיוחד אלה הקשורים לדרדן ולמועדוני הקרב שלו, הם פטנזיה, ביטוי מוחצן של מצב נפשי על סף קריסה.

המספר מבקש להשיב לעצמו את חייו ואולי לזכות בנערה שדרדן אסף לחיקו, וכיוצא באלה אמירות שקופות, אלא שכאן הפירוק וההרכבה מחדש של הגבר נעשים בתבונה קולנועית מרשימה ומנומקת.

הבימוי מזהיר וזהיר כל-כך, הצילום, המוסיקה, העריכה, התפאורה והקצב ההיפנוטי - כל אלה הולמים את אופיו של הסיפור, ומעל כולם - והרי בזה נמדד סרט בצפייה הראשונה - המשחק.

נורטון ובראד פיט נהדרים, הלנה בונהם-קרטר לא נהדרת כמותם, אבל נוכחותה הפיזית החזקה מצטרפת באופן טבעי לעולם הגברי המפורק, האלים והעלוב כל-כך שהסרט פורש בפנינו. * מועדון קרב. בימוי: דיוויד פינצ'ר. תסריט: ג'ים אולס. על-פי רומן מאת צ'אק פלאניוק. צילום: ג'ף קרוננוורת. עם: אדוארד נורטון, בראד פיט, הלנה בונהם-קרטר« נסים דיין « עולמו המתפרק, העלוב, של הגבר « "מועדון קרב" של דיוויד פינצ'ר הוא סרט מזהיר. הצילום, המוסיקה, העריכה, התפאורה, הקצב, כל אלה הולמים את אופיו של הסיפור. ומעל כולם, ובזה הרי נמדד סרט בצפייה הראשונה - המשחק